ראשי » חדשות » בארץ

להחזיר את אמא: "לא זמינות בין 6 ל-8 בערב"

זה התחיל בהודעת ווטסאפ שנשלחה לפני שבועיים וקראה לאמהות להתנתק מהניידים בכל ערב, והמשיך בטירוף תקשורתי, אלפי מצטרפים ואפילו הצעת חוק. בריאיון עם שלוש האחיות שעומדות מאחורי יוזמת "אמהות לא זמינות" הן מספרות על המהפך הענק בחייהן

הודעת הווטסאפ הראשונה למוריה שפירא נשלחה בשש וחצי בערב. זה לא שבאמת ניסינו לבלוש אחריה, לראות אם היא אכן לא זמינה. זה רק ש, טוב נו. אולי קצת. אבל היא עמדה במשימה בכבוד. חזרה לזמינות בשמונה וחצי בערב, ורק אז השיבה.

קשה היה לפספס בשבועיים החולפים את היוזמה החברתית־משפחתית שהובילו היא ושתי אחיותיה. הצעה שזכתה לכינוי "אמהות לא זמינות", וקראה לכולן לעזוב את הסלולרי בין השעות שש לשמונה בערב. למען האמת, בזמן קיום הריאיון ביום חמישי בערב בשבוע שעבר, היה משעשע להיווכח שהיוזמה שלהן היא רק בת שבוע.
 
"האמת שזה מדהים. אפילו אמרנו לעצמנו כששלחנו את הווטסאפ הראשון, שיום חמישי זה לא זמן טוב כי מי יראה את זה בכלל. כל אחת הריצה בקבוצות שלה, ומהר מאוד התחלנו לקבל ריקושטים".

שפירא (40) היא אם לחמישה המתגוררת בעדי־עד, ומנהלת את מרכז המבקרים בשילה הקדומה. עטרה כהן (36) אם לארבעה מעפרה, אוחזת בתפקיד ניהולי כמזכירת היישוב גבעון. צופיה גילבר (32), אם לארבעה משילה, היא מפיקת אירועים. שלושתן בנות למשפחת רפפורט משילה.

"אמרנו לעצמנו שאם זה יגיע לאיזה דף פייסבוק של אמהות, זה יהיה נחמד. שיעשו לזה שיתוף, זו הייתה רמת החלומות שלנו. אבל די מהר לאחר פרסום הודעת הווטסאפ עם היוזמה, קיבלנו אותה בחזרה משלוש קבוצות שונות. ואז, קיבלנו גם את גרסת הגברים - מישהו שלח לנו ניסוח ממש זהה, 'אנחנו שלושה אחים', עם שמות גבריים שהודבקו להם. ביום ראשון, שלושה ימים אחרי ששלחנו לראשונה, סיון רהב־מאיר שקיבלה את הודעת הווטסאפ שלנו מכמה וכמה כיוונים, פנתה למוריה, העלתה את זה לדף שלה, ומאז - זה היה פשוט מטורף".

בשבוע אחד קיבלו האחיות שיעור מרוכז ומרתק על הדרך שבה עובדת התקשורת. באופן אישי, הן הפכו בתוך ימים מאלמוניות למרואיינות בעלות ניסיון ורקורד של אינספור ראיונות טלוויזיה ורדיו. גם היוזמה עצמה פרשה כנפיים: לקראת הריאיון של שפירא בערוץ 2, פנו שם למעסיקים גדולים דוגמת הראל ויזל, הבעלים של רשת פוקס ואבי כץ מרשת קופיקס, שאמרו שיעודדו את העובדים שאינם בתפקיד בזמן זה להקדיש אותו למשפחה.

גם דיבורים על הצעת חקיקה שמאפשרת לעובדים שלא להיות זמינים בשעות אלו החלו להישמע באוויר, וכל זה בנוסף לרבים שפשוט אימצו את הרעיון ומכבים את הטלפון. בעקבות ההצלחה הסוחפת, התכנסנו במרכז המבקרים בשילה לריאיון צוהל, כמו שרק מפגש בין שלוש אחיות עסוקות יכול להיות. "זו הפעם ראשונה מאז הבום הגדול שאנחנו יושבות יחד", הן מודות.
 

בואו נחזור רגע להתחלה.

שפירא: "זה התחיל אצלי. אני מהמכורות למכשיר. אחרי שראיתי שאני מאבדת את עצמי, מאבדת את המשפחה, את הילדים, החלטתי יום אחד לפני כשנה לנסות להתנתק למשך שעתיים כל ערב".

ומה שגרם לך לשקוע במכשיר היו ענייני עבודה בטלפון?
"אם אהיה כנה, אז לא. כמו אצל כולם, הווטסאפ והפייסבוק הם שמשכו את תשומת הלב. אמרתי לעצמי שאני חייבת לנסות לשים את המכשיר שעתיים בצד. בהתחלה זה היה מאוד קשה. היה לי ממש רעד באצבעות בימים הראשונים. תסמינים פיזיים של גמילה לכל דבר".

אבל את שומרת שבת. יש לך בכל שבוע יממה שלמה נטולת מכשיר.
"נכון, אבל זה שונה. כי בשבת כולם סביבי בלי טלפון. אתה לא מרגיש שאתה מפסיד משהו. שאתה מחוץ לעניינים".

גילבר: "דת זה משהו אחר. זה כמו למשל שאני רשמית בדיאטה ולא אמורה לאכול עכשיו את העוגייה הזו ואני בכל זאת אוכלת אותה, אבל לעולם לא יקרה שאוכל בשר עם חלב, זה בכלל לא נושא להתלבטות. בשבת זה אסור, אז זה שונה".

שפירא: "זו דוגמה יפה. ההתחלה הייתה לי בהחלט קשה. כל פעם אמרתי לעצמי 'אולי אני אבדוק אם יש משהו חשוב'. בדיוק בשעתיים האלה הייתי נזכרת בכל שיחות הטלפון הדחופות שאני צריכה לעשות, בכל מה שעוד לא סגרתי. אבל הצלחתי איכשהו לעבור את הימים הראשונים, ופתאום הרגשתי שזכיתי בחֵירות. שזה וואו. משנה את המשפחה שלי, משנה אותי. שזה יוצר זמן אמיתי של משפחתיות, של איזון, של איפוס. הילדים שלי כל כך נכנסו לעניין, שאם עוברת השעה שש והם רואים אותי בפלאפון, מיד 'אמא מה השעה'", היא מחקה בטון נוזף. "מעבר לזה, זה לא ייאמן כמה אפשר להספיק בלי הטלפון: הבית פשוט מסודר יותר כי אני מספיקה כביסה, כלים, סידור חדרים. מפחיד להבין עד כמה המכשיר הזה הוא משאבת זמן. עד כמה את יעילה בלעדיו. זה באמת היה לי שוק".

אחרי שנפעמה מהטוב שהביא הניתוק לחייה, סיפרה על כך לאחיותיה והמליצה בחום. "אנחנו גרות קרוב אבל נדיר שאנחנו נפגשות רק שלושתנו. באופן יוצא דופן שכזה נפגשנו, התחלנו לדבר, וסיפרתי להן כמה זה משנה לי את החיים וכמה שאני מאמינה בזה ושהלוואי שיכולנו לעשות יוזמה חברתית כזו של אמהות לא זמינות". השתיים החליטו להרים את הכפפה, להצטרף, וגם לצאת בהודעה המפורסמת.

מעבר לעבודה, לא קורה שילד שלא נמצא בבית צריך אותך? "אמא תבואי לאסוף אותי" ודומותיה? ועטרה, את בתפקיד מאוד אסטרטגי. עלול להיות אירוע ביטחוני, או סתם פיצוץ צינור.
 

"לכל אחד מאיתנו יש בבית איזשהו טלפון שיכול להיות זמין, והוא לא הטלפון שלך", משיבה שפירא. "כי הטלפון שלך הוא הבעיה. אתה רק עונה לשיחה ואז רואה את כל הודעות הווטסאפ שלא נקראו וכל האקשן שהצטבר שם, ואתה נמשך ונמשך ונמשך".

כהן: "תסלחנה לי אחיותיי, אבל מה שנכון לי הוא לעשות ניתוק של הנתונים וניתוק של האינטרנט. זו תובנה שלי מהשבוע החולף. אני כן צריכה להישאר זמינה, כי זו העבודה שלי. אבל מה ששואב אותנו זה מה שמסביב.

בהתחלה הגדרתי אנשי קשר שרק כשהם מתקשרים אליי בשעות הללו הנייד מצלצל, ולא הרגשתי עם זה מספיק טוב. אז זה הפתרון שלי. רק שיחות, בלי אינטרנט. אם מישהו מתקשר ואני יודעת שזה לא דחוף, לא אענה. אם מישהו מתקשר וזה עלול להיות דחוף, אענה ואשאל אם דחוף. כך אני מרגישה שאני מספיק אחראית כלפי התפקיד והעובדים שלי, אבל לא עסוקה כל הזמן".

מוריה, מאז שהתחלת לא נשברת?
"אני ברוך ה' עקבית. יש ימים שבהם אני בנסיעה בשעות האלה, בפגישות, אבל כשאני נמצאת בבית בין שש לשמונה, אז הטלפון על 'שקט' בחדר. ואם יש עניין משפחתי דחוף, אשתמש בטלפון של אחד הילדים".

והילדים גם הם בלי טלפונים בשעות המדוברות?
"זה תלוי גיל. יש גיל שבו אתה עדיין יכול להגיד להם, עכשיו קאט: בלי טלפונים, בלי מחשבים, וישנם המתבגרים שאתה פחות יכול לשלוט להם על החיים. להם זה ניתן בתור המלצה חמה, אבל נתון לבחירתם. ההרגשה בכל מקרה מאוד קיימת בבית. יש פתאום זמן של נחת, של פניוּת. יוצאים סיפורים מהילדים, כל מה שקרה להם במשך היום. אני שומעת דברים שלא שמעתי קודם. הבת שלי אומרת שבין שש לשמונה קוראים לאמא והיא עונה בפעם הראשונה. די עצוב לשמוע את זה".

אפילו קצת מבהיל.

"נכון. בהתחלה אמרתי 'מה פתאום, אני עונה', אבל אני יודעת שהיא צודקת. עכשיו זה הגיע לרמה כזו שאני כבר מחכה שהשעה שש תגיע".

גילבר: "היה לנו לא מזמן איזה עניין שכונתי, ועמדתי ובישלתי ארוחת ערב, אבל תוך כדי הייתי מאוד שקועה בדיון הסוער שהתנהל בווטסאפ. הבן שלי בא ושאל אותי משהו ואמרתי לו 'כן כן', ואז פתאום הרמתי את הראש וראיתי את כל הילדים שלי יושבים על הספה ורואים סרט. שאלתי 'סליחה? מי הרשה עכשיו סרט?', והם ענו 'את. שאלנו ואמרת שאפשר'. נבהלתי".

קצת ירדו עליכן לאחר פרסום היוזמה, שפניתן רק לאמהות.

גילבר: "נכון. כשיצאנו עם זה, נורא התלבטנו אם לפנות לאמהות או להורים. התחלנו עם אמהות, כי חשבנו שזה יתמתג טוב, יעבור מאמא לאמא. לא כי חשבנו שרק אמהות צריכות להיות לא זמינות. די מהר זה התרחב להורים, בגלל הביקורת הזו שהגיעה".

חשבתן שזה יחצה את גבולות המגזר?
כהן: "חשבנו להפיץ את הבשורה בקטע מגניב, שיהפוך להיות נורמה. כי אם זה יהיה נורמה, יהיה לכולנו הרבה יותר קל. היה מפתיע לגלות שמישהו תרגם את הפוסט לערבית. בקרוב נתרגם לאנגלית ואני בטוחה שגם זה ירוץ".
 

שפירא: "פעם היה 'בין שתיים לארבע', זמן שכולם ידעו שלא מתקשרים בו ולא הולכים לחברים. הרעיון הוא ליצור מעין 'בין שתיים לארבע' חדש. בעניין קהל היעד, התחלנו כאמור עם אמהות כי זה בא לנו טוב, הרחבנו להורים בגלל הדרישה מהשטח, אבל הקטע המצחיק היה שגם זוגות צעירים ורווקים אמרו לנו שהם חולמים שיהיו להם שעתיים של שקט ביום. עכשיו, כל אחד יכול בעצם לייצר לעצמו שעתיים של שקט ביום, אבל כשהעניין הופך להיות חיצוני - החלטה שבאה ממישהו אחר ולא ממך, זה יותר קל ליישום".

כהן: "מה שהכי מדהים לגלות, זה שהעולם באמת לא נחרב בשעתיים הללו. אצלי, הדבר הכי חזק שתפס אותי היה עד כמה אין שום דבר מהותי שקורה. גם אם היה דיון מעניין כזה או אחר בווטסאפ, הוא כל כך לא עקרוני. העוצמה שאנחנו תפוסים בזה מול הכלום שקורה שם, זה פשוט מטלטל".

למה בעצם לא לחזור לקלאסיקה של שתיים עד ארבע?
"כי אף אחד כבר לא חי ככה. מי בבית בשעות האלו? אם מישהו לא זמין בין שתיים לארבע, אז שיהיה זמין", הן צוחקות.

כהן: "גם ארבע עד שש זה מוקדם. העולם עדיין עובד. בשש עד שמונה, למעט תפקידים מסוימים או עבודה במשמרות, רוב האנשים כבר יכולים להתפנות מהעבודה. אבל הניתוק שלנו לא התחיל כמחאה מול מקום העבודה. זה בשבילך, בשביל המשפחה שלך, השקט שלך.

"ואני מודה, היום היה מיני־משבר בעבודה שלי, וכל השעתיים האלו עבדתי מהסלולרי. אין מה לעשות, בסוף החיים הם החיים, ויש לנו התפקידים והאחריות שלנו. אבל באופן כללי, מול העובדים שלי אני מרגישה בבירור שכאשר יש זמן שבו הם יודעים שאני לא מתקשרת, אז בשעות אחרות הם זמינים יותר בשבילי. כי יש להם איזון".

הן שמחות לבשר שהיוזמה שלהן כבר נותנת את אותותיה. "אנשים מספרים לנו שלא עונים להם אחרי שש, והיה גם מישהו שהתקשר לחברה שלי והתנצל על השעה", מספרת שפירא, "בעינינו, ההסבר לכך שזה תפס בצורה כל כך מטורפת, הוא שזה פשוט פגע לכולם בבטן הרכה. כולם מבינים בדיוק על מה אנחנו מדברות - מרגישים את השעבוד, את הטירוף הזה. זה ממש לא רק מול מעסיקים. בכל דרך שבה מסתכלים על זה, אצל כולם יש תחושה שנכנסנו לסחרור, שהפכנו לעבדים מול המכשיר הזה".
 

גילבר: "כאילו כולם חיכו שמישהו כבר יעשה משהו. באותו יום שבו יצאנו עם היוזמה, בלי לתכנן, עלתה ידיעה שהישראלים הם מקום ראשון בעולם בשימוש בסמארטפון. באותו שבוע צפינו בעלי ואני בסרטון טד שדיבר על כל העניין של שימוש בסמארטפון והסביר שיש ממש מאפיינים של התמכרות, בין היתר כי אין התחלה ואין סוף..."

"...שיחת טלפון מתחילים ומסיימים. ווטסאפ, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, הם כל הזמן שם. כל הזמן קורה משהו, לכן אנחנו באמת לא מצליחים להשתחרר מהם. לייקים בפייסבוק מגבירים את רמת הדופמין במוח. זו התמכרות של ממש, וכדי להיגמל מהתמכרות צריך סביבה תומכת. אלכוהוליסטים לא נגמלים לבד. לכן השעתיים האלו, המוגדרות, יעזרו באמת לכולם".

בשלל הראיונות לתקשורת עלתה העובדה שאתן מתנחלות?
שפירא מחייכת. "הייתה לנו התלבטות אם לדבר על כך שאנחנו באות מהתנחלות, אבל החלטנו שאנחנו רוצות שהמיזם יהיה חוצה מגזרים, ובאמת לא התייחסו לזה. הגיעו לשילה צלמים מערוץ 2 ו־1 כדי לצלם אותנו וזה בכלל לא היה אישיו".

נחמד לגלות שזה יכול גם לא להיות אישיו.

"בדיוק. זה היה מפתיע. ובאמת, גילינו שהתקשורת יודעת לעשות גם דברים טובים. נפגשנו ממש ברצון אמיתי לעזור מצד כתבים ותחקירנים שדיברנו איתם", אומרת שפירא. "שניים מהראיונות היו בתשעה באב. מאוד התלבטתי אם זה מתאים. שאלתי את הרב דב ברקוביץ' משילה מה הוא חושב, והוא אמר לי 'אדרבה. זה הזמן לדבר. תשעה באב הוא היום של חורבן הבית הלאומי שלנו. היום חורבן הבית הפרטי שלנו מגיע מהפלאפונים שפשוט הורסים כל תקשורת אמיתית. הורים וילדים יושבים באותו חדר וכל אחד מהם שקוע במכשיר שלו'".

הרגשתי נכון, שאת בוררת מילים בראיונות? שהיו מקומות שבהם לא דיברת על חורבן הבית וגאולה?
"כן, אבל אמרתי בכל זאת. נדרש קצת אומץ אבל זה עבר חלק, כי זה באמת נוגע בכולם. מה שכן, שמו כותרת של 'מחאה', כתבו למשל מתחתיי כשדיברתי בערוץ 2, 'יוזֶמת מחאת ההורים', והיה לי קצת קשה עם העניין, כי אני אשת שלום, לא בעניין של לריב עם אף אחד. זה לא נגד מישהו, זו עבודה עצמית. היינו רוצות שזו תהיה יוזמה מלב אל לב, ואני מאמינה שזה רץ בגלל זה, כי הלבבות צמאים".

מכיוון שאנשים סיפרו להן בתמיהה בשבוע החולף כי חיפשו אותן בפייסבוק ולא מצאו, הן פתחו דף פייסבוק בשם 'אמהות לא זמינות', ועכשיו הן שואפות גם לפתח אפליקציה שתסייע בהשבתת המכשיר בשעות המדוברות. "אנחנו מרגישות שעשינו משהו טוב, ואפילו אם זה בקטן, זו תחושה נהדרת".

שפירא: "אנחנו באמת מזמינות את כולם לנסות את הרעיון. לא רק לדבר על זה. קחו את האומץ, כבו את המכשיר, ותראו איך זה יעשה לכם פלאים".
 

כהן: "ותעשו את ההתאמות הנדרשות לחיים שלכן. יש הרבה היבטים - יש לפעמים הורים מבוגרים שצריכים זמינות, יש שלל גורמים משתנים. אולי למשפחה שלכם מתאימות שעות אחרות, תשע עד אחת עשרה בלילה למשל. אבל תהיו במודעות, גם אם זו רק שעה אחת. גם זה יהיה משמעותי. גמילה זה דבר שעושים בהדרגה".
אפרופו גמילה. בשמונה עד עשר, אחרי ההתחברות המחודשת, אתן מוצאות את עצמכן פחות בפייסבוק?
"לא".

כהן: "בעלי חוזר בשמונה־תשע. הוא נכנס ואני בדיוק צוללת חזרה, גם זו נקודה לחשוב עליה".

בודקים אתכן, לראות אם אתן אמינות?

גילבר: "לי אתמול היו ארבע שיחות שלא נענו ממספר חסוי בין שש לשמונה".

אולי זו הייתה אראלה ממפעל הפיס.

"אולי".                         

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg