ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

איבדו את הצפון: האם אנו בעיצומו של משבר גרעיני?

נשיא ארה"ב שיגר השבוע איומים חריפים לעבר צפון־קוריאה. האם מדובר בסגנון הטראמפיסטי המוכר, או במידע מודיעיני על שיפור משמעותי ביכולותיה הגרעיניות של פיונגיאנג? בכל מקרה, לישראל יש סיבות לדאגה

ג'ון בולטון, שגריר ארה"ב לשעבר באו"ם: "במקרה הטוב מדובר בחודשים ספורים בלבד עד שצפון קוריאה תוכל להציב ראשי נפץ גרעיניים. ומה שיש לצפון קוריאנים היום, יהיה לאיראנים מחר"

זה קרה לפני ארבע שנים. נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד בישר לעולם כי איראן שיגרה בהצלחה קוף לחלל. לא נחזור כאן על הבדיחות על חשבונו של הקוף האומלל. גם לא על הניסיון האיראני להציג את כפילו השעיר, בטענה כי שרד את השיבה לכדור הארץ. לא בזה העניין. החשש מאז ועד היום הוא שתוכנית החלל של איראן איננה אלא כסות מדעית לפיתוח יכולות לשיגור טילים בליסטיים ארוכי טווח, שבעתיד יוכלו לשאת גם ראשי נפץ גרעיניים.

תוכנית החלל האיראנית ממשיכה לפעול מאז באין מפריע. לפני שבועיים וחצי הודיעה איראן כי ביצעה ניסוי מוצלח בטיל שיכול לשאת לוויינים לחלל. בתגובה כינתה ארה"ב את השיגור "צעד פרובוקטיבי", והדגישה כי הוא מהווה הפרה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם.
 
עוד לפני כן הטילה ארה"ב עיצומים כלכליים חדשים על איראן, בגלל המשך פיתוח תוכנית הטילים שלה. בוושינגטון הבהירו כי "פעולותיה המרושעות" של הרפובליקה האסלאמית פוגעות בכל "תרומה חיובית" שהייתה להסכם הגרעין שנחתם לפני שנתיים.

אפשר היה להתייחס לכל זה כאל כרוניקה מזרח־תיכונית מדאיגה אך מוכרת. אבל מה שהתרחש בלילה שבין שלישי לרביעי השבוע, רומז לכך שמשהו אולי השתנה במשוואת האיום הגרעיני.

בתחילה זה היה נראה כמו עוד מסיבת עיתונאים אופיינית של טראמפ, שאמור היה לדבר בכלל על משבר ההתמכרות לאופיאטים. אבל מהר מאד התברר שהוא הולך לדבר על צפון־קוריאה. הייתה לו סיבה טובה להעלות את הנושא. בסוף השבוע שעבר מועצת הביטחון של האו"ם הצביעה פה אחד בעד הטלת חבילת עיצומים חריפה על צפון קוריאה, בניסיון לעצור את ניסויי שיגור הטילים הבליסטיים, ולשכנע את פיונגיאנג לסגת מתוכנית הגרעין שלה. 

העובדה שסין ורוסיה הצטרפו להחלטה למרות המתח מול ארה"ב, היוותה מבחינת טראמפ אקורד סיום נאה לקראת החופשה הנשיאותית. מה גם שמדובר בחבילת סנקציות משמעותית האוסרת על ייצוא פחם, ברזל, עופרת ודגה מצפון־קוריאה בשווי כולל של כמיליארד דולר.

משמעותה היא קיצוץ של שליש בסך הייצוא השנתי של צפון קוריאה. מכה כואבת לכל הדעות, כפי שאמרה שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי. אבל טראמפ לא היה מרוצה. יום קודם לכן הוא כבר התלונן בטוויטר על כך שהתקשורת איננה מבליטה מספיק את ההישג במועצת הביטחון. הפאנץ'־ליין הגיע ביום שלמחרת, במסיבת העיתונאים שהתקיימה במועדון הגולף של טראמפ בבדמינסטר, ניו־ג'רזי.
 

מי שציפה לאווירה קלילה של חופשת קיץ, התבדה. טראמפ לא היה במצב רוח להתבדחויות, וחתך ישירות ללב העניין. "עדיף שצפון קוריאה לא תאיים עוד על ארה"ב. הם ייענו באש וזעם שהעולם לא ראה מעודו", איים.
המילים החריפות והחריגות נפלו כמו פצצה. הכותרות החלו לרוץ במהירות מסחררת. מיליון סימני שאלה ניצתו. מאין צץ לפתע סגנון יום הדין הזה? למה בדיוק התכוון הנשיא כשהבטיח "אש וזעם שהעולם לא ראה מעודו"?

במיוחד בהקשר הגרעיני. ארה"ב הרי כבר הטילה שתי פצצות אטום בסוף מלחמת העולם השנייה, על הירושימה ונגסקי. איש לא מעלה בדעתו שהיא תטיל עוד פצצה. רק בשבוע שעבר ציינו ביפן את יום השנה להפצצה.

אז מה גרם לנשיא ארה"ב להתבטא בצורה כל כך יוצאת דופן? בשלושת הימים האחרונים נעשו הרבה ניסיונות לפצח מה עומד מאחורי הדברים. האם טראמפ כמו טראמפ שלף מהשרוול, אף שמדובר בנושא רגיש כל כך? אמנם אפשר היה לראות שעל השולחן מונח טקסט כלשהו שהוא שב והציץ בו. אולם, האם ייתכן שטקסט  כזה עבר את עיניהם של שר ההגנה מאטיס, של היועץ לביטחון לאומי מקמאסטר או של הגנרל קלי, ראש הסגל החדש של הבית הלבן?

ברשתות האמריקניות הלכו על ניתוח ורבלי. מדובר בדרך התבטאות טראמפיסטית אופיינית, הסיקו. ואכן, בסרטונים שהוצגו נראה טראמפ חוזר שוב ושוב על הביטוי "שהעולם לא ראה מעודו". למשל, "העולם לא ראה מעודו משבר אופיאטים עמוק כל כך".

הטריגר שכנראה הצית את טראמפ היה דיווח ב'וושינגטון פוסט', שעות ספורות לפני מסיבת העיתונאים שקיים. לפי העיתון, המודיעין האמריקני מעריך כי צפון־קוריאה הצליחה למזער ראשי נפץ גרעיניים כך שיוכלו להתאים לטילים שלה.

הנרטיב ששלט עד כה בהערכות המודיעיניות היה שגם אם פיונגיאנג הצליחה לייצר טילים בליסטיים בין־יבשתיים, תהליך מזעור ראשי הנפץ הגרעיניים ייקח לה עוד זמן רב. אולם הפרסום בעיתון, המסתמך על מקורות במודיעין האמריקני, סתר הנחה זו. על פי הטקסט ב'פוסט', המזעור כבר הושג. "קהילת המודיעין מעריכה כי צפון־קוריאה יצרה נשק גרעיני לטילים בליסטיים, לרבות טילים בליסטיים בין־יבשתיים", נכתב.

להערכות אלה הצטרפה גם הערכת משרד ההגנה היפני, שלפיה ישנן עדויות לכך שצפון קוריאה אכן הצליחה במלאכת מזעור ראשי הנפץ הגרעיניים. באשר למספר הפצצות, בחודש שעבר העלו גורמי המודיעין המצוטטים את מספרן המשוער ל־60. גם אם המספר בפועל נמוך בהרבה, זה כנראה לא משנה. עם מספר כזה של פצצות יכולה צפון קוריאה לאיים על שכנותיה הקרובות בטילים קצרי־טווח, וגם על ארה"ב, כפי שהוכיחו שני ניסויי הטילים הבין־יבשתיים בחודש שעבר.

בנתונים אלה אפשר היה לצפות לטלטלה כלשהי. אבל מדד הניקיי ביפן לא נפל, והנאסד"ק בניו־יורק לא נסדק. רק בתל־אביב המשיכה מניית 'טבע' לאבד גובה. העובדה שהבורסות לא הגיבו בנפילות אמורה לכאורה לעודד. אבל לגמרי לא בטוח שזו סיבה לאופטימיות דווקא. הסבר אלטרנטיבי מגיע ממקום פחות סימפטי. לפיו, התגובות ברשתות החברתיות מראות על התייחסות לאיום של טראמפ על צפון קוריאה כבדיחה. אם בבירות המערב לא התגשו מהאיום של טראמפ, מה הסיכוי שבפיונגיאנג דווקא כן?

האם אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר גרעיני? "לא, עדיין לא", אומרת ד"ר אמילי לנדאו, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי. "מה שמתרחש כרגע זה תהליך של החלפת מסרים הרתעתיים בין צפון קוריאה לארה"ב. זה עדיין לא מאוד שונה מאירועי שיא קודמים מול צפון קוריאה.

מה שמעלה את רף הדאגה בארה"ב הם הניסויים בטילים הבין־יבשתיים. צפון קוריאה מסמנת שיש באפשרותה לפגוע בשטחי ארה"ב. לכן אנו חווים עלייה בדרגת הרטוריקה. זה יהפוך למשבר אם יהיו צעדים מעבר לרטוריקה".
 

ג'ון בולטון, שגריר ארה"ב לשעבר באו"ם, מכניס לתהליך שמתארת ד"ר לנדאו את ממד הזמן. בראיון לרשת 'פוקס' השבוע הוא העריך שמדובר בחלון של חודשים ספורים. "על ארה"ב לקבל החלטות כבר עכשיו", הוא אומר. "אין זמן להחליט אם צפון קוריאה כבר הגיעה ליכולת המזעור הדרושה, או לנסות להעריך כמה זמן עוד ייקח לה להגיע לכך. אנחנו תחת איום. במקרה הטוב מדובר בחודשים ספורים בלבד עד שצפון קוריאה תוכל להציב ראשי נפץ גרעיניים. וצריך להבין, מה שיש לצפון קוריאנים היום יהיה לאיראנים מחר". 

הנקודה הזו, כמובן, צריכה להדאיג את ישראל. להסלמה הנוכחית מול צפון קוריאה יש השלכות ישירות על המזרח התיכון בכלל וישראל בפרט. בראיון לאתר 'וואלה' באפריל האחרון, קשר השר ליברמן את העימות בין צפון קוריאה לארה"ב לנעשה במזרח התיכון.

"המטורף הזה מצפון קוריאה הוא בעל הברית הכי קרוב של אסד וגם של האיראנים", אמר אז ליברמן. "יש פה ציר רשע, מצפון קוריאה דרך איראן לסוריה ולחיזבאללה. האנשים האלו כל מטרתם לנסות ולערער את היציבות בעולם. זו חבורה קיצונית ומטורפת. אין משבר גרעיני מוגבל מבחינת מיקום. כל משבר גרעיני בכל מקום בעולם ישפיע על כל העולם".

הצפון קוריאנים לא נותרו חייבים. בהודעה שפרסם משרד החוץ בפיונגיאנג נאמר: "שר הביטחון הישראלי פגע בכבודו של מנהיגנו היקר. הערותיו חסרות אחריות ומרושעות. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמחזיקה בגרעין באופן בלתי חוקי, אך בוחרת להקים קול צעקה נגד ההרתעה הגרעינית של קוריאה הצפונית. מדובר בתחבולה צינית של כובשת השטחים הערביים, השותפה לפשעים נגד האנושות. עדיף שישראל תחשוב פעמיים על השלכות היגררותה לקמפיין המרושע נגד קוריאה הצפונית".

בישראל בהחלט חושבים, אך יותר על הקשר בין צפון קוריאה לאיראן. "יש שיתוף פעולה בין צפון קוריאה לאיראן, בחלקו הוא גם מתועד", אומרת ד"ר לנדאו. "אולם בכל פעם שהעליתי את הנושא מול האמריקנים בעידן אובמה, התשובה שקיבלתי הייתה שאין עדות לכך.

ממשל אובמה בחר לאורך שמונה שנותיו להתעלם מההיסטוריה של שיתוף הפעולה האיראני־צפון־קוריאני, ומהאינטרס האסטרטגי המובהק של שתי המדינות לשתף פעולה ביניהן. מה שצריך כעת לעשות הוא להתייחס לצפון קוריאה כאל מדינה גרעינית, ולהתעורר מהתרדמת בכל מה שקשור להסכם הגרעין עם איראן. שתי המדינות נחושות להגיע לנשק גרעיני. דיפלומטיה לא תעזור. מה שנחוץ הוא מעקב צמוד וחסר פשרות אחרי איראן, בדרישה לקיים את הסכם הגרעין עד הפסיק האחרון".

לפני ארבע שנים, האיראנים עדיין טרחו לגייס קוף כדי להסוות את תוכניותיהם בדרך לטיל הבליסטי הנכסף.כעת הבעיה היא שיתוף הפעולה חוצה הגבולות. אם הצפון קוריאנים כבר השיגו את רמת המזעור הנדרשת, ויש להם אינטרס לשתף את איראן ביכולות הגרעיניות, פחות חשוב מהי רמת הדיוק של הטילים. אם השגריר בולטון צודק, זה גם לא יארך זמן רב. יכול להיות שצריך להתחיל להתרגל למחשבה שבמגרש המזרח־תיכוני צפוי להתחיל בקרוב משחק מסוג חדש לגמרי.
 

מדאיג לחשוב שארה"ב, בת הברית הגדולה של ישראל, אולי אינה במיטבה. לא מן הנמנע שקים ג'ונג און, "התינוק השמן", זיהה בחודשים האחרונים חולשה בהתנהלות הנשיא טראמפ, ופעל במהירות ובנחישות כדי לקבע את מעמדה של צפון קוריאה כמדינת גרעין.

שעות ספורות לאחר שטראמפ איים להמטיר על צפון קוריאה אש וזעם שהעולם לא ראה מעודו, לא היססו בפיונגיאנג להשיב באיום קונקרטי מתוחכם. דובר הצבא הצפון־קוריאני הודיע כי ארצו שוקלת לתקוף בטילים לטווח בינוני־ארוך את האי גואם.

מדובר בשטח חסות אמריקני באוקיינוס השקט, שבו שבעה בסיסים צבאיים גדולים של ארה"ב. משם גם יוצאות בחודש האחרון טיסות המפציצים החגים באופן הצהרתי מעל שמי צפון קוריאה. אם יחליט המנהיג לתקוף את האי, אמר הדובר, המתקפה תבוצע באופן מיידי.

קשה לדעת איך ייראו השבועות והחודשים הקרובים, אבל זה הרבה מעבר לשאלה מי ימצמץ קודם. האינטרס העליון של המשטר בפיונגיאנג הוא שרידותו. מזכיר המדינה האמריקני רקס טילרסון ניסה בימים האחרונים להעביר לקים ג'ונג און מסר שארה"ב אינה חותרת להפלתו. אולם ייתכן שמעבר לשרידות, המשטר הקרימינלי בפיונגיאנג מעונין גם בכסף.

הרבה מאוד כסף. אם יסתמן הסכם כלשהו בין ארה"ב לצפון קוריאה, הוא יכלול בתוכו רכיב של תשלומים. לא מן הנמנע שבפיונגיאנג סומכים כבר שנים על העובדה שארה"ב מורתעת ממלחמה נגדה, בגלל ההשלכות הקטסטרופליות של אובדן עשרות אלפים מתושבי סיאול, וגם חיילי הצבא האמריקני שמוצבים באזור.

ייתכן שהחודשים הקרובים יאופיינו בגלישה למתקפות מסוגים אחרים, חדשים ובלתי צפויים. בראשן מתקפות סייבר על המערב, ארה"ב ובנות בריתה, ותגובות־נגד. ההשלכות של מתקפות סייבר רחבות על בנקים, בתי חולים, מפעלים ומתקני תשתית חיוניים, הן גורם חדש בפני עצמן. לא רק שקשה לצפות את השלכותיהן, אלא שבנתונים מסוימים, עוצמתם ואפקט הדומינו שהן עלולות לייצר עלולים להשתוות לאסון גרעיני.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg