ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

כך מתכנן יו"ר העבודה להפוך לשליט יחיד במפלגה

בעוד לפיד וליברמן עושים כרצונם במפלגותיהם, גבאי חייב דין וחשבון למוסדות העבודה ולפעילים. בחודש הבא הוא מתכנן לחולל רעידת אדמה בוועידת המפלגה: הדחה דה-פקטו של המזכ"ל וקבלת שליטה על פעילות הח"כים. גבאי: "עם אחריות מגיעות סמכויות"

אבי גבאי, שנכנס לפני כחודש ללשכתו ברחוב יגאל אלון בת"א, היה בטוח שתפקידו החדש מעניק לו סמכויות בלתי מוגבלות, אולם במהרה הוא גילה מציאות מורכבת יותר: מפלגת העבודה מעולם לא הייתה דיקטטורה פוליטית מהסוג של ישראל ביתנו או יש עתיד, אלא מערכת של מוסדות נבחרים ובעלי תפקידים, שבמסגרתה היו"ר הוא ראשון בין שווים. לדמוקרטיה הזו יש מחיר.
 
בתחילת ספטמבר מתכנן גבאי לכנס את ועידת העבודה ולבקש ממנה לאשר שינויים חסרי תקדים בחוקה, שיבטיחו לו למעשה שלטון יחיד במפלגה: ריכוז כל הסמכויות המשמעותיות בידי היו"ר, החלשה משמעותית של הוועידה עצמה, ביטול דה-פקטו של תפקיד המזכ"ל על ידי הפקעת סמכויותיו, ושליטה הדוקה של היו"ר בפעילותם של חברי הסיעה בכנסת ובמינויים לתפקידים שונים. לפי מקורות בעבודה, גבאי גם מבקש לקבל לידיו את הסמכות לשריין בין חמישה לעשרה ח"כים חדשים ברשימה לכנסת, מה שגורם לבלבול ואפילו לחרדה בקרב חברי הסיעה.

בימים האחרונים מתחוללת מלחמת עולם פנימית מתחת לפני השטח של מפלגת העבודה. התסיסה שמעורר המהלך המתוכנן של גבאי הגיעה אפילו לח"כים שתמכו בו בפריימריז, שאחד מהם אמר לאחרונה בשיחות פנימיות: "קיבלנו את אהוד (ברק) 2 - רק בגרסה קיצונית יותר". ברק, כזכור, ניסה גם הוא לשנות את חוקת המפלגה על מנת להמליכו לשליט הבלתי מעורער שלה. כולם זוכרים איך זה נגמר.
 
ההתעסקות בנבכי הפוליטיקה המפלגתית הצליחה לחסל את יושבי הראש הקודמים. ברק, יחימוביץ' והרצוג השקיעו כולם אינספור שעות בהתעסקות פנימית ובביצור מעמדם בתוך המפלגה, רק כדי לגלות שגורלם של מנהיגי העבודה נקבע לשבט או לחסד על פי פרמטר אחד בלבד - ההישג שהם מביאים בבחירות הכלליות. השפעתם של מאבקי השליטה במנגנון המפלגתי על פרמטר זה היא זניחה. לרוב הם מובילים דווקא לתוצאה הפוכה: יצירת אויבים מבית, שמחכים להזדמנות לתקוע מקלות בגלגלי היו"ר.

לזכותו של גבאי יאמר שלפחות בתיאורה, הוא, בניגוד ליושבי הראש שקדמו לו, מבין את פוטנציאל הנזק שכרוך בהתעסקות הפנימית, וחוזר ומצהיר על רצונו למקד את האנרגיות כלפי חוץ. אולם בפועל, המציאות היומיומית, בשילוב עם האנשים שבהם הקיף את עצמו, גוררת אותו אל מעמקי הביצה המפלגתית. גבאי מסתגר במשך שעות ארוכות בלשכתו שבבית המפלגה, ובמקום לייצר אש אופוזיציונית מול לפיד ונתניהו, השרפה הפנימית כבר כבר מאיימת לכלות את הבית. אמירה אחת שלו, לפיה "אני לא רוצה לראות יותר את אותם פרצופים שראיתי בפריימריז", התסיסה במיוחד את הפעילים ועוררה זעם ותסכול רב במפלגה.
 

גורמים במפלגה ובסיעה בכנסת טוענים כי גבאי נכנס לתפקידו בגישה של "אני יודע יותר טוב מכולם". גבאי, טוענים הגורמים, אינו מבין שהמערכת המפלגתית שונה מאוד מהמערכת העסקית שהכיר, וסוד ההצלחה בה הוא לרתום את האנשים למענך ולא להתסיס אותם נגדך. "גבאי לקה בתופעה מוכרת שניתן לכנותה אובדן פרספקטיבה", אומר אחד מהם. "כשאתה מגיע יום-יום לבית המפלגה ונתקל בעובד לא יעיל או באגף שאינו מתקתק כמו שעון שוויצרי, הבעיות הללו תופסות נפח ניכר מתשומת הלב שלך, אף שמבחינת השפעתן על המטרה האסטרטגית - לנצח את נתניהו ולפיד בקרב על דעת הקהל - המשקל שלהן שולי לכל היותר. הוא שקע עד צוואר במאבקים עם עובדי מפלגה ופעילים אלמוניים, במקום לעסוק מהבוקר עד הלילה בהובלת האופוזיציה לנתניהו".

גורם נוסף שעליו מצביעים במפלגה כמעמיק את הקרע הפנימי, הוא ההסתמכות של גבאי על אנשיה של שלי יחימוביץ', אשר החייתה מחדש את אווירת המחנאות. גבאי, שאין לו למעשה מחנה משלו בתוך מפלגת העבודה, הקיף את עצמו מרגע שהצטרף למפלגה במקורביה של יחימוביץ', אשר להם סדר יום משל עצמם, והם מובילים אותו אל תוך המאבקים הפנימיים. בין הדמויות הללו ניתן למנות את עופר קורנפלד, מיליונר הייטק ולשעבר ראש המטה של יחימוביץ'; איל ההון אבנר סטפק, בעלי בית ההשקעות מיטב-דש ואחד האנשים המקורבים ביותר ליחימוביץ'; ראש המטה שלה לשעבר יאיא פינק; ומנהל מיפקד החברים בתקופתה של יחימוביץ', רם פרדס.
 
אגב, יחימוביץ' עצמה, שהובילה את מחנה התמיכה בגבאי בפריימריז, דווקא אמרה לאחרונה למספר מקורבים כי "אבי חושב שאני אהיה העוזרת הפרלמנטרית שלו, ויש לו טעות גדולה". המחנה שלה בתוך המפלגה מפוצל בין אלה שעדיין נותנים קרדיט ליו"ר, לאלה שמרגישים ש"השתמשו בנו וזרקו". מנגד, בת בריתה לשעבר של יחימוביץ' וכיום יריבתה המושבעת, ח"כ מיכל בירן, הפכה לאחת המקורבות לגבאי, ומבצעת עבורו את העבודה בשטח לקראת ההצבעה על שלילת הסמכויות מהמזכ"ל ומהוועידה וריכוזן בידי היו"ר.

אחד מפעילי השטח העיר לאחרונה בתסכול שגבאי שם את כל יהבו על שינוי חוקת המפלגה, "כאילו שזה מה שיכריע אם ינצח את ביבי או לא. הוא שוכח שרבין חולל מהפך שלטוני עם אותה חוקה בדיוק, וברק גבר על ביבי גם כן עם אותה חוקה, והתרסק דווקא לאחר ששינה אותה באופן שלכאורה היה אמור לבצר את מעמדו בתוך המפלגה". גבאי, לעומת זאת, סבור שמפלגת העבודה לכודה במבנה ארגוני מיושן שזמנו עבר, ויש להחליפו במודל חדש. החזון שלו הוא של מפלגה שבה מטה מרכזי הכפוף ליו"ר מתווה את הדרך ואת ההתנהלות היומיומית, ומחליף את המוסדות, את העובדים הוותיקים ואת מאות הפעילים, שכיום, לתפיסתו, שואבים את האנרגיות שלו.
 

לכך משיב אחד מחברי הכנסת הבכירים בסיעה, ש"למרות הנטייה לייחס לדיקטטורות פוליטיות מהסוג של לפיד וליברמן יעילות גבוהה יותר, בפועל הליכוד הוא זה שמנצח בחירות כבר שנים עם מודל של מפלגה דמוקרטית שדומה מאוד לזה של העבודה. לכן, את הסיבות לכישלון המתמשך שלנו גבאי צריך לחפש במקומות אחרים". אותו ח"כ הוסיף כי "אפילו נתניהו מכיר בעובדה שהליכוד הוא מפלגה דמוקרטית ומכבד את המוסדות שלה, אבל התחושה היא שעל גבאי זה פשוט קטן. כולנו רוצים שהוא יצליח ונותנים לו אשראי, אבל זה לא אומר שנסכים להפוך את מפלגת העבודה ל'יש עתיד 2' - למפלגה של איש אחד".

מלשכתו של יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, נמסר: "עם אחריות מגיעות גם סמכויות. לאחריות המוטלת על גבאי לגורלה של המפלגה בבחירות הבאות יש להוסיף גם מרחב פעולה, שיאפשר ליו"ר הנבחר להוציא לפועל את תכניותיו לצירוף קהלים חדשים, חיזוק המפלגה ועמידה במשימה המרכזית: ניצחון בבחירות הכלליות. אנחנו שמחים שעם בחירתו של גבאי חלה עלייה דרמטית במספר המנדטים של המחנה הציוני בסקרים, ונמשיך לפעול להגדלת כוחה של המפלגה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg