האם הפרקליטות הצליחה לנטרל את הגוף שמבקר אותה?
שנה למינוי השופט בדימוס דוד רוזן לנציב הביקורת על הפרקליטות, ולהעברת החוק שהגביל את סמכויותיה של הנציבות - נתונים חדשים מלמדים על ירידה במספר התלונות לנציבות, צמצום בכוח אדם, דו"ח בודד ומרוכך, וטענות על גוף נטול שיניים והשפעה ממשית
שמו של השופט דוד רוזן חדר לתודעת הציבור הישראלי בינואר 2014, כאשר גזר על ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שש שנות מאסר. כזכור, רוזן השמיע מילים חריפות במיוחד נגד התנהלותו של אולמרט ב'פרשת הולילנד'. בחירתו של השופט הקפדן לעמוד בראש נציבות הביקורת על פרקליטות המדינה לפני שנה, יצרה ציפייה כי גם בזירה הזאת הוא לא יעשה הנחות לפרקליטים, ואולי אף יחולל טלטלה במוסד העוצמתי.
סיבה אפשרית נוספת לציפייה כזו הייתה ביקורת קודמת וחריפה שמתח רוזן על הפרקליטות, במה שכונה "פרשת הדסק הרוסי" מ-2010. שני מנהלי סניף של בנק הפועלים הואשמו אז בעבירות דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון. השופט רוזן ביטל את כתב האישום, לאחר שהתברר כי הפרקליטות לא העבירה לנחקרים חומר מהותי. "התנהגות המדינה הייתה נפסדת, ופגעה באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות", כתב רוזן. "זו לא המדינה שאני מכיר, זו לא המדינה שאני רוצה להכיר. זה פשוט מזעזע". ההיסטוריה הזאת בהחלט סיפקה סיבות להניח כי רוזן יהיה מבקר קשוח וחריף של הפרקליטות. כפי שיתברר בהמשך, לא כך קרה.
אבל העניין הוא לא רק מדיניותו של הנציב החדש, אלא גם התנאים שבתוכם הוא פועל. כפי שנרחיב בהמשך, חוק הנציבות שהתקבל לפני שנה, בהובלתה של שרת המשפטים איילת שקד ובסיועו של ח"כ ניסן סלומינסקי כיו"ר ועדת חוקה, נוטל מהנציבות את סמכויותיה העיקריות, ולמעשה מחזיר את המצב לימים שלפני הקמתה.
סוגיית נציבות הביקורת על הפרקליטות מסעירה את המסדרונות ברחוב צאלח א-דין בירושלים זה כמה שנים. בפרקליטות סירבו בתחילה ליוזמה להקים גוף ביקורת על עבודתם, ובין היתר טענו כי הפרקליטות כבר ניצבת תחת עינם הפקוחה של מבקר המדינה וגופים נוספים. למרות ההתנגדות, החלה הנציבות לפעול באפריל 2014, בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל. המאבקים בנוגע לסמכויותיה ומעמדה של הנציבות נמשכו ביתר שאת גם לאחר הקמתה, ובמסגרתם אף הכריזו הפרקליטים על סכסוך עבודה ממושך.
העימות בין המבקרת גרסטל למבוקריה בפרקליטות הגיע לשיא חדש במרץ 2016, עם העברתו של דו"ח ביקורת חמור במיוחד מטעם הנציבות, בנושא יחסי העבודה בין הפרקליטות למכון הלאומי לרפואה משפטית. בדו"ח נטען כי הפרקליטות הפעילה לחץ על גורמים במכון כדי שישנו את חוות דעתם המקצועית בהתאם לעמדת התביעה. מביקורת כזו נובעת אפשרות שמורשעים יושבים בכלא על לא עוול בכפם ומרצים עונש לא להם, בשל חווֹת דעת לא מדויקות ואולי אף מוטות.
ד"ר חן קוגל, המנהל הנוכחי של המכון לרפואה משפטית (שמונה לתפקידו לאחר התקופה הנידונה בדו"ח), התבטא בכמה הזדמנויות כי הוא "חושש שאנשים יושבים בכלא על לא עוול בכפם", וכי "קיימת אפשרות לא מבוטלת שבשל טעויות שנעשו במכון אנשים שילמו מחיר כבד". קוגל סירב לפרט את האשמותיו, ונימק זאת בשל חשש מהפרקליטות. "אני מרגיש מאוים", אמר.
בעקבות הדו"ח המדובר פתח ארגון הפרקליטים בקמפיין אישי נגד הנציבה גרסטל, הכריז כי לא ישתף פעולה עם גוף הביקורת הממלכתי, ועתר לבג"ץ נגד פרסום הדו"ח. הפרקליטים טענו כי בהכנת הדו"ח נפלו ליקויים רבים, והאשימו את גרסטל במוטיבציית יתר. גם פרקליט המדינה שי ניצן הצטרף למאבקם של עובדיו ועמיתיו, ושיגר מכתב ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בבקשה לא לפרסם את הדו"ח.
שופטי בית המשפט העליון דחו את עתירת הפרקליטים שביקשו לגנוז את הדו"ח, וקבעו כי ישנה חשיבות ציבורית בפרסום הדו"ח החמור. עם זאת, השופטים קבעו כי הדו"ח יפורסם רק לאחר שייערכו שימועים ותינתן זכות התגובה לכל הפרקליטים שהדו"ח עוסק בעניינם. השימועים נערכו כמצוות השופטים, ולפני כשלושה חודשים התפרסם הדו"ח המתוקן. למקרא הדו"ח החדש התברר כי רוזן ביצע פנייה דרמטית ממסקנותיה של קודמתו גרסטל. הנציב הנוכחי בחר להקל מהביקורת החריפה שמתחה גרסטל על פרקליטות המדינה, ולמקד את חצי ביקורתו באנשי המכון לרפואה משפטית.
כפי שמצטט רוזן, בדו"ח הקודם כתבה גרסטל כי הפרקליטות התייחסה למכון כאל "גוף שנועד לשרת את התביעה, ולרופאי המכון כאל עדים שתפקידם לתמוך, לחזק ולעגן את טענותיה, בלי להביא בחשבון את ייחודו של המכון". על האשמות חריפות אלו כותב רוזן בדו"ח החדש שלו כי "לא נמצא לכך בסיס". הוא מודה כי "חלו שינויים בחוות הדעת של רופאי המכון, לכאורה ללא בסיס והנמקה", אך טוען כי בדיקת התיקים "העלתה כי לא נמצאה באף אחד מהם מעורבות של הפרקליטות בעריכת חוות דעת של רופאי המכון, או עצימת עיניים של הפרקליטות לגבי שינויים בחוות הדעת".
בדו"ח המקורי, זה שכתבו גרסטל ואנשיה, נטען כי אנשי המכון לרפואה משפטית אינם בעלי עניין לכאורה בשאלת הזיכוי או ההרשעה, ולפיכך אין להם אינטרס לשנות את חוות דעתם. לאנשי הפרקליטות, לעומת זאת, יש לעתים עניין להצדיק את טענותיהם ולהוביל להרשעה, ואולי גם לכוון בהתאם את חוות הדעת הרלוונטיות. לכן, נאמר, סביר יותר שאם חווֹת דעת שונו ללא הנמקה, היו אלה הפרקליטים ולא הרופאים שהביאו לשינוי. לטענת גורמים שהיו מעורבים בכתיבת הגרסה הראשונה של הדו"ח, גרסטל הציגה ראיות משמעותיות המצביעות על בעיה מערכתית, ולא על בעיות פרטניות שנבעו מטעות.
בפרקליטות טענו כי מסקנות הדו"ח, המצביעות על בעיה מערכתית בפרקליטות, מופרזות, והצביעו על כך שמתוך 33 אלף חווֹת דעת של המכון, הדו"ח של גרסטל עסק ב-11, ושל רוזן רק בארבעה. נימוק זה, הגורס כי ארבעה מקרים אינם יכולים להצביע על תופעה או מדיניות שיטתית, הביא גם את רוזן להקל עם הפרקליטות.
ואולם, גורמים שהיו מעורבים בחיבור הדו"ח הראשון מסבירים כי הנציבות מטפלת אך ורק בפניות המתקבלות אליה, ואיננה גוף יוזם וחוקר. המקרים שנידונו בדו"ח היו כאלה שהייתה בהן חוות דעת פרטית הפוכה לזו של המכון לרפואה משפטית. מאחר שבישראל ישנו מכון אחד בלבד לרפואה משפטית, רק נאשמים בעלי משאבים יכולים לממן חוות דעת ממכון אחר בחו"ל. רק במקרים כאלה, הם אומרים, ורק כאשר עורך הדין יזם פנייה לנציבות כי חוות הדעת הייתה שונה - התאפשר לנציבות לטפל בתלונה ולעמוד על קיומה לכאורה של בעיה מערכתית. לדברי אותם גורמים, זהו ההסבר לכמות התלונות הקטנה.
השאלה המתבקשת היא אם ישנם מקרים נוספים של מורשעים חסרי ממון, שמשפטם הושפע מחוות דעת שעוצבו לצורכי הפרקליטות. מומחי פלילים שאיתם שוחחנו משוכנעים שהתשובה חיובית. בדיון שנערך בוועדת חוקה של הכנסת לאחר העברת הדו"ח הראשון, אמר ד"ר קוגל כי מוכרים לו מקרים נוספים המעוררים חשד לחוות דעת כוזבת בעקבות התערבות פרקליט. עם זה, יש לציין כי למרות בקשותיהם של יו"ר הוועדה ח"כ סלומינסקי ושל נציבות הביקורת, לא הגיש ד"ר קוגל רשימה של תיקים חשודים כאלה.
במהלך עבודתו על השינויים בדו"ח לא יצר רוזן קשר עם קודמתו גרסטל. במקום זה הוא שוחח עם עובדת זוטרה יותר, ואף זימן מומחה מטעם הפרקליטות שיסייע לו בכתיבת הדו"ח העוסק בפרקליטות עצמה. "התחושה היא שרוזן לא שש למתוח ביקורת", אומר לנו גורם לשעבר בנציבות. "המבקרים האחרים בנציבות הם כולם מתקופת גרסטל, והם היו רגילים לעבודת ביקורת אחרת. התחושה הנוכחית היא של היעדר מוטיבציה".
במשרד המשפטים דוחים את הדברים, ומפנים לעשרות בירורים שערך רוזן מול פרקליטות המדינה כבר בתחילת כהונתו. בנוסף, הם מגדירים את התנהלותה של גרסטל תוקפנית מדי, וכזו שפגעה לדעתם באפשרות לבקר ביעילות ובענייניות, באופן שיגרום לגרום למבוקרים לאמץ אותה ולהשתפר. לטענתם, הגישה השונה של רוזן תאפשר ליצור דו"חות ביקורת שגם יאומצו.
תקופה קצרה לאחר פרסום הדו"ח המרוכך על הפרקליטות הוכיח רוזן שהוא יודע גם למתוח עליה ביקורת, ומעשה שהיה כך היה: על פי תלונה שהגישה 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' על בסיס דו"ח גרסטל, ארבע בכירות במשרד המשפטים, ובהן המשנה ליועמ"ש דינה זילבר והמשנה לשעבר אורית קורן, שידלו לכאורה את מנהל המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל לשנות תצהיר חתום שהגיש לבית המשפט, במסגרת הליך שהתנהל בין ד"ר מאיה פורמן-רזניק, רופאה במכון, למשרד המשפטים.
לאחר חודשיים הודיעה המשטרה כי התיק נסגר על ידי הפרקליטות מחוסר אשמה. בד בבד פרסם משרד המשפטים כי היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, הוא שקיבל את ההחלטה על סגירת התיק. בפרקליטות הציגו גרסה שלישית שלפיה המשטרה היא שקיבלה את ההחלטה על סגירת התיק. התנועה למשילות ודמוקרטיה פנתה לנציב הביקורת רוזן בבקשה שיבחן את ההחלטה לסגור את התיק, וכן את התשובות הסותרות בנוגע למי שקיבל אותה. לאחר התערבותו של רוזן הודיעה הפרקליטות כי הנושא נבדק מחדש, וכי המשטרה היא שסגרה את תיק החקירה ולא היועץ או הפרקליטות. במכתב תשובה ששלח לאחרונה הנציב רוזן לתנועה למשילות ודמוקרטיה, הוא קובע כי "אף גורם לא בחן את התלונה לגופה", ומביע "חשש שהתיק נסגר על ידי המטה הארצי בטעות".
חוות הדעת הזו של רוזן, מעלה תהיות על הפער שבינה ובין הדו"ח המרוכך שהוא חתום עליו בעניין המכון לרפואה משפטית. האם האפשרות שתיקים הנוגעים לבכירי משרד המשפטים נסגרים "בטעות", איננה מצביעה על התנהלות מערכתית לקויה, בניגוד למסקנתו של רוזן עצמו?
לפני כחודשיים נערכה ישיבה בוועדת חוקה של הכנסת, שדנה במסקנות הדו"ח של רוזן. לדיון הגיע גם נציג הסנגוריה הציבורית, שהיה אמור להשמיע עמדה מנוגדת לזו של הפרקליטות ושל המכון לרפואה משפטית. לאורך הדיון, מנע ממנו יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי את רשות הדיבור, בעוד נציג הפרקליטות דיבר כמה פעמים. בסנגוריה הביעו מורת רוח מהתנהלות סלומינסקי, אולם התנחמו בהבטחה שקיבלו לדיון משלים. דיון כזה טרם נקבע. ח"כ סלומינסקי טוען כי במהלך הדיון לא דרש נציג הסנגוריה את זכות הדיבור, וכי כיו"ר הוועדה הוא מאפשר בדרך קבע זכות דיבור נרחבת לנוכחים.
במהלך הדיון נוצר רושם של יחסים חמים בין רוזן למבוקריו, נציגי הפרקליטות. רוזן והיועמ"ש מנדלבליט עבדו יחד בפרקליטות הצבאית ואף ייצגו במשותף בכמה תיקים, ומאז שומרים על יחסי ידידות. בסביבתו של רוזן אומרים כי הקרבה בין השניים לא תמנע מרוזן לבקר את היועמ"ש כשיהיה בכך צורך. מנדלבליט אף נטל חלק בהחלטה למנות את רוזן לנציב הביקורת. מי שקידמה את המינוי הייתה שרת המשפטים איילת שקד, שאף לחצה על רוזן לקבל את התפקיד לאחר שסירב לכך בתחילה.
בתוך הנציבות שורר כיום מתח בין מי שמכונים "מחנה גרסטל", ובין הרוב התומך ברוזן. ביטוי קיצוני למתיחות הזאת אפשר לראות בפנייה חריגה של רוזן למנדלבליט לפני כמה חודשים, בבקשה לפתוח בחקירה נגד דוברת הנציבות רות שמיר, שלדבריו הפעילה נגדו "סחיטה באיומים" בנוגע לדו"ח העוסק במכון לרפואה משפטית. לטענת רוזן, שמיר לחצה עליו, יחד עם מבקרת בנציבות, לקבל את עמדתה של גרסטל. "לא ניתן להותיר עובד ציבור מותקף וחשוף להכפשות בלתי נסבלות של קבוצה שפועלת בשיטות עברייניות להשגת מטרותיה. נראה כי אין מנוס מלפתוח בחקירת משטרה", כתב רוזן ליועמ"ש. תלונתו של רוזן הודלפה ל'ידיעות אחרונות' עוד לפני שעורכי דינה של מושאת התלונה ידעו עליה.
הדוברת מצדה הגישה תלונה אף היא למבקר המדינה, יוסף שפירא, וטענה כי מאז כניסת רוזן לתפקיד היא "סובלת מהתנהגות מבזה, מטרידה ומשפילה". בהמשך טענו עורכי דינה של שמיר כי "מאז הגשת התלונה ולמרות הגשתה, נוקט משרד המשפטים פעולות חד צדדיות, כוחניות וחסרות תום לב במטרה לקבוע עובדות בשטח". הכוונה לכך שהדוברת קיבלה הודעה על העברתה לתפקיד זמני כדוברת נציבות הזכויות לאנשים עם מוגבלויות, זאת בלי לעדכן את המבקר.
בתגובה הוציא מבקר המדינה צו הגנה לדוברת, והורה למשרד המשפטים להמשיך להעסיקה בתפקידה בלי לגרוע מסמכויותיה. "נראה שיש קשר סיבתי... בין התלונה שהוגשה אליי לבין ההחלטה להעביר את המתלוננת לתפקיד אחר", כתב המבקר. במשרד המשפטים טוענים כי אין הצדקה להעסקת דוברת במשרה מלאה בעבור גוף קטן יחסית כמו הנציבות, וכי ההחלטה להעביר את דוברת הנציבות מתפקידה התקבלה מטעמי חיסכון ובלי קשר לתלונתו של רוזן.
באופן מפתיע, הדו"ח המרוכך של רוזן, העוסק ביחסי הפרקליטות עם המכון לרפואה משפטית, נשלח לעיתונאים באמצעות דוברות משרד המשפטים, המדבררת גם את הפרקליטות, הגוף המבוקר. בהמשך שיגרה דוברות המשרד גם את תגובות הפרקליטות והיועמ"ש. להמחשת האבסורד, הדבר דומה לכך שדוברות ראש הממשלה תוציא הודעות לעיתונות בשם מבקר המדינה, המפרסם דו"ח ביקורתי על פעילות ראש הממשלה. משרד המשפטים הפר לכאורה גם את צו מבקר המדינה בכך שנטל לעצמו את דברור הנציבות, בעוד הצו קובע כי חל איסור לגרוע מסמכויותיה של הדוברת הנוכחית.
בעקבות ההליך שניהל מבקר המדינה משכו שמיר ורוזן את תלונותיהם ההדדיות, ושמיר עזבה את תפקידה בנציבות הביקורת ומונתה לדוברת בתי הדין לעבודה.
שבוע לפני מינויו של רוזן על ידי שרת המשפטים איילת שקד, אושר בוועדת חוקה של הכנסת, בראשות ח"כ ניסן סלומינסקי, חוק המעגן את מעמדה החוקי של הנציבות אך גם מחליש את כוחה. לדברי גורם המעורה בפרטים, ח"כ סלומינסקי ניהל את הדיונים בתיאום עם שרת המשפטים, שפעלה מצדה בתיאום עם פרקליט המדינה והיועמ"ש. שרת המשפטים הגדילה לעשות, ובצעד חריג הגיעה בעצמה לוועדה בעת ההצבעות כדי לוודא שהחוק יעבור.
על פי החוק החדש, הנציב, האמור לבקר את הפרקליטות, יהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה האחראי על הפרקליטות, ולא יוכל לבקר את היועמ"ש עצמו. בנוסף, היועץ המשפטי יוכל לעצור את הטיפול בכל תלונה שתוגש לנציב. עוד קובע החוק כי הנציב לא יוכל לחבר דו"חות ביקורת על פעילות מערכתית של הפרקליטות, כלומר להצביע על בעיות כלליות, אלא רק על מקרים פרטניים. למעשה, מחצית מסמכויות הביקורת ואף יותר - ניטלו ממנה.
בעקבות החוק החדש קיצץ משרד המשפטים למעלה ממחצית התקנים של המבקרים בנציבות. אם בתקופת גרסטל כללה הנציבות 24 מבקרים, אחרי הקיצוץ נותרו בה רק תשעה מבקרים. הם אמורים לבקר כ-3,500 פרקליטים, שכל אחד מהם עוסק בכמה תיקים. לשם השוואה, נציבות הביקורת על השופטים כוללת 11 מבקרים, ה"אחראים" על כ-600 שופטים. על פי גורמים המעורים בפרטים, לא הביע רוזן מחאה על הקיצוץ המסיבי במשרדו.
בנציבות טוענים כי אכן בוצע קיצוץ בשל סגירת האגף העיקרי שעסק בביקורת מערכתית, אולם אגף הביקורת הפרטנית זכה להגדלת מספר עובדיו - משלושה לתשעה. ואולם, מבקר שעבד בנציבות מסביר כי "אין כמעט עבודה בביקורת הפרטנית. העבודה שם היא קריאת תלונה, שליחת בקשה לתגובה מהפרקליט שנגדו הוגשה התלונה, קבלת תגובה וכתיבת חוות דעת. אין יותר מדי מה לעשות, ולא ברור לי כיצד עובדי המחלקה החדשים ימלאו את זמנם ומדוע אני כאזרח צריך לממן את זה. אי אפשר לצפות מהמבקרים עצמם לעזוב, כי שכר נאה עבור מינימום עבודה זו משרה שאף אחד לא היה עוזב". דו"ח הנציבות מ-2015, המפרט את היקף פעילותה, מאשש את הדברים. מתוך 344 תלונות שהגיעו לנציבות ונבדקו, נדרש האגף הפרטני לטפל ב-43 פניות בלבד בשנה.
החוק החדש שהובילה שקד מגביל גם את הביקורת הפרטנית, ואיננו מאפשר לנציבות לבקר את הפרקליטות בכל הנוגע לשיקול דעת משפטי. בחודשים האחרונים, פניות רבות של הנציבות לפרקליטים נענות בתגובה שלפיה "הפנייה חורגת מסמכות". בכמה מקרים הורה רוזן להמשיך את הטיפול למרות "חוסר הסמכות" לכאורה, בשל חשיבות הנושא. בנציבות יש מי שמודים היום כי החוק מקשה על היכולת לבקר את הפרקליטות.
האגף המרכזי והחשוב בנציבות הוא זה שעסק בביקורת המערכתית. אגף זה היה אמור לבחון באופן יזום דפוסי עבודה של הפרקליטות כמו שימועים וגביית עדויות, לנתח אותם ולהגיש דו"ח ביקורת. כאמור, אגף זה נסגר. מי שקיבל את סמכויות הביקורת המערכתית על פרקליטות המדינה הוא מבקר המדינה יוסף שפירא, אלא שמתברר כי הוא לא מתכוון לעסוק בכך. "יש לנו תוכנית עבודה רב-שנתית עם בנק נושאים, צריך מזל כדי שהנושא ייכנס לבנק הנושאים", השיב שפירא לשאלתו של ח"כ אוסמה סעדי בוועדת חוקה. "אולי נבקר את התחום עוד שלוש שנים. אין אצל המבקר תוכנית כבקשתך. ככל שיצטברו מספר רב של תלונות, אתייחס אליהם לפי שיקול דעת מקצועי". זאת, למרות שמשרד המבקר קיבל תוספת תקנים ייעודית למטרה זו.
"מרגע שחוק הנציבות החריג את היועץ המשפטי לממשלה ואיננו מאפשר לבקר אותו יותר, אתה מבין שידיה של הנציבות קוצצו", אומר שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן. "גם פיצול הסמכויות השאיר נציבות שלא יכולה לעשות את עבודתה. פרקליטות המדינה היא הגוף הכי חזק במדינת ישראל, וכיום אין ממש גוף שיכול לבקר אותה, בעיקר כי הוציאו את היועץ המשפטי לממשלה מסמכויות הביקורת של הנציבות".
מדוע לדעתך אפשרה זאת שרת המשפטים שקד?
"אני לא רוצה להתייחס פרסונלית. מה שבכל זאת אומר הוא שבסופו של דבר הפרקליטות קיבלה את החוק שהיא הייתה רוצה, חוק שלמעשה מאפשר לה חופש, כמעט ללא ביקורת וגבולות. מדובר על גוף עוצמתי, שיחד עם היועמ"ש מצליחים לכופף את המערכת הפוליטית. זה כולל שרי משפטים, ולא משנה באיזה שר מדובר. לא מזמן התרחשה פגיעה קיצונית בזכויות אדם וניתנה הוראה לערוך חיפוש במשרדי 'ידיעות ספרים'. מי יבדוק את תהליך קבלת ההחלטות באשר לפגיעה הזאת? אין. אמנם נעשה ניסיון להקים מנגנון ביקורת, אבל הלווייתן ששמו הפרקליטות והיועמ"ש ניער את מנגנון הביקורת, שם אותו ללעג והותיר אותו כקרפיון צנוע. איש לא ייתן את הדין על החיפוש המביש. לשופטים יש נציבות תלונות, אז מדוע לפרקליטים לא? במה הם טובים יותר?"
מה דעתך על הדו"ח של הנציב רוזן בעניין המכון הפתולוגי?
"אנחנו יודעים מה היה אמור להיות בדו"ח שחיברה גרסטל, ויודעים כיצד זה נגמר. אני לא רוצה לומר יותר מזה".
הביקורת של פרופ' פרידמן מקבלת חיזוק בנייר עמדה של 'פורום קהלת'. "יש צורך בגוף ביקורת אפקטיבי על הפרקליטות", קובעים מחברי הנייר, ד"ר יצחק קליין ועו"ד מורן נגיד. "לגוף המבקר הכפוף ליועמ"ש, חסר אחד היסודות החשובים ביותר לגוף מבקר, והוא אי-תלותו במבוקר".
ח"כ סלומינסקי מצדו מגן על החוק. לדידו, החוק יצר 'שלום בית' בין הנציבות לפרקליטות, והוא מאפשר למבקר המדינה להוציא דו"חות מערכתיים משמעותיים. "המבקר הוכיח שהוא יודע להוציא כאלה", הוא אומר, וטוען כי "הביקורת הפרטנית שנותרה בידי הנציבות הנה משמעותית. הנציב רוזן הוכיח עצמו כאשר הוציא דו"ח חמור אחד, והוא ימשיך להוציא דו"חות חשובים ונוקבים".
האווירה החדשה בנציבות, לצד החוק המגביל את סמכויות הביקורת שלה, השפיעו באופן דרמטי גם על מספר הפניות לנציבות. על פי הנתונים שקיבלנו ממשרד המשפטים והמתפרסמים כאן לראשונה, בשמונת החודשים הראשונים להקמתה של הנציבות - החל מאפריל 2014 - כאשר היא הייתה גוף ביקורת חדש ובלי קבלות של ממש, הוגשו 210 פניות. במהלך שנת 2015 הוגשו 535 פניות. בארבעת החודשים הראשונים של 2016 לבדם, הוגשו במצטבר 202 תלונות. באפריל 2016 הודיעה גרסטל על התפטרותה. לאחר חודש אפריל ירד מספר הפונים בכמחצית, ובשמונת החודשים הנותרים ב-2016 הוגשו 189 פניות בלבד. מינויו של רוזן באוגוסט 2016 לא שיפר את המצב, ובאוקטובר של אותה שנה נרשם שיא שלילי של 12 פניות בלבד. במשך שבעת החודשים הראשונים של 2017 הוגשו 206 פניות.
"מדאיג אותי מאוד שהדו"ח בעניין המכון לרפואה משפטית יהיה כנראה דו"ח הביקורת המשמעותי האחרון על הפרקליטות", מסכם פרופ' פרידמן. "לדאבוני המצב כיום הוא שלא תהיה ביקורת משמעותית. אני קורא לפתוח מחדש את החוק, ולאפשר ביקורת גם כלפי הגוף החזק במדינה".
דו"ח נוסף שחיברה הנציבה הקודמת גרסטל, מוכן וממתין ל"שחרורו" על ידי הנציב רוזן. הדו"ח, שבנציבות עמלו עליו במשך כמה חודשים, עוסק בביקורת על התנהלות הפרקליטות בנוגע לראיונות עדים ומעצב כללים של מותר ואסור. טיוטה של הדו"ח נמסרה לגורמים הרלוונטיים בפרקליטות, ואלה אף הגיבו. על פי החוק היה על הנציב לפרסמו עד סוף יוני האחרון, אולם הוא לא עשה זאת. מבירור שביצענו עולה כי הפרקליטות הגישה תגובה ארוכה ומפורטת, אך בהיעדר כוח אדם שיוכל לעסוק בה, הדו"ח החשוב צפוי כנראה להיגנז.
תגובת משרד המשפטים, בשם דוד רוזן: "הדו"ח לגבי מערכת היחסים בין המכון לרפואה משפטית לבין הפרקליטות הצביע על ממצאים קשים שבעקבותיהם גובשו המלצות דרמטיות. בהמלצות אלה יש כדי להביא לשינוי מערכת היחסים שבין הפרקליטות, הסניגוריה והמכון לרפואה משפטית. חלק מממצאי הדו"ח כלל לא הועלו בטיוטת הדו"ח המקורי, ורק בזכות בדיקתו של הנציב רוזן הוארו ליקויים אלה. המלצות הנציב רוזן זכו לברכתם ותמיכתם של ד״ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, ושל הסניגוריה הציבורית.
"בניגוד לנטען, הנציב גיבש את הדו"ח עם כל הגורמים הרלוונטים, לרבות עוזרתה האישית של הנציבה הקודמת. צר לנו אם מאן-דהוא חש נפגע כתוצאה משינוי תפיסת העולם העומדת בבסיס הדו"ח, אולם על דו"ח רשמי של מדינת ישראל להיות מגובה בראיות ובעובדות, ולא להיתלות בתיאוריות קונספירציה מופרכות שאין להן בסיס עובדתי הנתמך בראיות.
"מאז פרסום הדו"ח נאלצת הנציבות להתמודד עם שורת פרסומים משמיצים מטעם גורמים אינטרסנטיים שהם רכילות בזויה ושקרית, ולצערנו ממוחזרים גם כעת. אין בכוונת הנציב רוזן להיגרר להטחת דברי הבל וכזב, שנועדו לפגוע בנציבות העושה מלאכתה בנאמנות.
"בעניין הפניות לנציבות - נתוני הפניות לנציבות שמצויים בידיכם מתייחסים אך לשנת 2016, קודם כניסתו של רוזן לתפקיד. לא ניתן לומר כי קיימת ירידה בכמות התלונות בשנת 2017.
"באשר לסוגיית הדוברות - משרד המשפטים איננו הגוף המבוקר (כידוע, משרד המשפטים כולל בתוכו עשרות יחידות שונות), ודו"חות נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נבת"ם), המופקים באמצעות הדרגים המקצועיים בנבת"ם, מוגשים לשרת המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה. לפיכך אין כל מניעה שדוברות משרד המשפטים תפרסם את החלטות הנציב, וממילא הדבר מתבצע באמצעות עובדת שאיננה עוסקת בדברור הפרקליטות".
תגובת שרת המשפטים איילת שקד: "מינויו של נציב הביקורת נעשה ביוזמתה של שרת המשפטים, בהסכמת השר לביטחון הפנים, וכן בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה ובהתייעצות עם נשיאת בית המשפט העליון כפי שקובע החוק. הצעת החוק הממשלתית נשענת על המלצות דו"ח גולדברג, אשר מונה לבחינת מבנה פעילות הנציבות על דעת כלל הצדדים הרלוונטיים. הנציבה גרסטל מילאה את תפקידה במקצועיות רבה, והחליטה לסיים את תפקידה למרות הפצרותיה של השרה. אנו מאחלים להילה גרסטל הצלחה רבה בכל אשר תפנה".
אקו"ם