מוסקבה, ירושלים וטהרן: רגע האמת
המלחמה המתקרבת לסיומה, מותירה את אסד על כיסאו ואת ישראל בדילמה למה עליה לצפות מן השליט הסורי. מוטב לישראל להבין מהם הקווים האדומים שלה, שהרי את ביטחונה בצילה של איראן אי אפשר להפקיד לא בידי פוטין ולא בידי טראמפ
פגישתו מחר של רה"מ בנימין נתניהו עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין במעון הנופש של הנשיא הרוסי בסוצ'י, היא אולי החשובה ביותר שקיימו השניים מאז החלה המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה לפני יותר משנה.
מעורבות צבאית זו, שהפכה את רוסיה לשכנתה של ישראל מצפון, עוררה בראשית הדרך חשש מפני חיכוך ואף עימות בין כוחות האוויר והצי הרוסיים שהחלו פועלים באין מפריע, וגם בלא מעצורים, בתוככי סוריה, לבין ישראל שביקשה מצידה להמשיך ולשמור על חופש הפעולה במרחב הסורי. התנגשות כזו בין טורקיה לבין מוסקבה בעקבות הפלת מטוס קרב רוסי בידי הטורקים בנובמבר 2015 הביאה כזכור למשבר חמור ביחסי שתי המדינות ואילצה את ארדואן להתנצל בפני פוטין.
אלא שבמקרה הישראלי מנעה הידברות ואולי אף כימיה אישית בין פוטין לנתניהו חיכוך ואף עימות אפשרי רוסי־ישראלי, ואפשרה לשני הצדדים להמשיך בשלהם. רוסיה הלמה במורדים בסוריה בכל רחבי סוריה, מוטטה אותם והצילה את בשאר מנפילה מובטחת. ואילו ישראל הוסיפה לתקוף באין מפריע שיירות נשק שעשו דרכן על אדמת סוריה מטהרן לידי ארגון חיזבאללה.
שההבנות שבין נתניהו לפוטין היו טובות לזמנן.
צילום: EPA
הבעיה היא שההבנות שבין נתניהו לפוטין היו טובות לזמנן. בשטח, בסוריה עצמה, הולכת המציאות ומשתנה במהירות. המלחמה במדינה מתקרבת ככל הנראה לסיומה, מוקדם יותר מהצפוי, מותירה את בשאר על כיסאו ואת ישראל בדילמה למה עליה לצפות מן השליט הסורי באם המלחמה תסתיים. האם יהיה זה אותו שליט שעימו ביקשה לחתום על הסכם שלום בתמורה לגולן, ובכך קיוותה לנתקו מאיראן ומחיזבאללה?
תשובה חלקית התקבלה בנאומו של בשאר אל־אסד ביום ראשון בדמשק. בשאר בישר כי המלחמה מתקרבת לסיומה והבטיח לשומעיו כי "סוריה שרדה את המערכה למרות שאיבדה את מיטב בניה, וכי ניצחונה בא לה הודות לרוסיה, ובעיקר לאיראן ולחיזבאללה, שמעשיהן למען סוריה, כך בשאר, ייכנסו אל דפי ההיסטוריה.
אמת, לכשתסתיים המלחמה בסוריה המנצח יהיה פוטין שהיטה את כל כובד משקלו, ובעיקר משקלה של רוסיה, כדי להציל את בשאר. אבל שחקנים מרכזיים בעלילה היו כמובן איראן וחיזבאללה, שלחמו כתף אל כתף עם הרוסים ובתמורה קיבלו מהם אחיזה בסוריה.
בניינים הרוסים בדמשק
צילום: AP
בשבועות האחרונים פועלת ישראל להבטיח שהסכמי הפסקת האש שרוקחים הרוסים יבטיחו כי איראן וחיזבאללה יורחקו מן הגבול הישראלי־ סורי, וכי לאיראן לא תינתן האפשרות להקים בסוריה בסיסי צבא או מתקנים שמהם תוכל לאיים על ישראל. הרוסים מוכנים להקשיב לישראל, הם אינם עוינים אותה כבעבר. אבל למוסקבה אינטרסים משלה בסוריה, ובראייתה ישראל נדרשת ללמוד לחיות עם איראן וחיזבאללה, שתי בעלות ברית חיוניות של מוסקבה באזור.
הרוסים שכחו כנראה כיצד הגיבו בחמת זעם לידיעות כי ארה"ב מתכוונת לפרוס את כוחותיה במדינות הבלטיות, בפולין או במדינות מרכז אסיה. אבל מה שמותר למעצמה אסור כנראה למדינה קטנה.
הפגישה עם פוטין חשובה גם בשל היעדרו של השחקן האמריקני מן המגרש. מתברר כי אין הבדל בין ממשלו של ברק אובאמה לבין זה של דונלד טראמפ בכל האמור להחלטה הקרה ואף הצינית להותיר את המורדים בסוריה לנפשם ולהתמקד במטרות רווחיות וזמינות הרבה יותר, דוגמת חיסולו של דאעש.
אפשר להבין את רוסיה ואת ארה"ב המעוניינות להילחם באסלאם הרדיקלי ולהבטיח יציבות. אבל כשהגדולים חוגגים הקטנים משלמים לרוב את המחיר, וישראל היא הנתבעת הפעם לשלם את מחיר הארוחה בסוריה, בדרך של השלמה עם נוכחותה של טהרן במדינה זו.
מוטב לישראל לגבש מדיניות באשר למתרחש בסוריה ובעיקר קווים אדומים, דבר שממנו נמנעה לאורך שנות המלחמה. שהרי את ביטחונה בצילה של איראן אי אפשר להפקיד לא בידי פוטין ולא בידי טראמפ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם