משחקי שלטון: היועץ של הרפובליקאים מסביר איך לנצח בחירות
ברט אודונל עבד עם הנשיא בוש ב-2004, הנחה את מקיין ב-2008 מול יריביו בפריימריס ומול אובמה, וסייע למיט רומני ולעוד עשרות מועמדים מהימין האמריקאי. כעת, אחד מבכירי היועצים הפוליטיים מסביר מי המועמד האידיאלי ולמה אף קמפיין לא דומה לקודמו
שעת בוקר בתחנת הרכבת המרכזית של וושינגטון סואנת במיוחד. מאות נוסעים שהשכימו קום לנסיעה ארוכה ומוקדמת יוצאים מהקרונות אל הרציפים, ומאות אחרים נדחסים לרכבת שתיקח אותם אל מחוץ לעיר. במרחק עשרים דקות נסיעה משם, בבית הלבן, נערכת קרוב לוודאי פגישה דחופה להערכת הנזקים שגרם נאומו של דונלד טראמפ ערב קודם לכן: נשיא ארה"ב השווה בנאום בין הניאו-נאצים שהפגינו בשרלוטסוויל ימים לפני כן ובין המתנגדים שהפגינו לעומתם, ויצר סערה גדולה.
"לא צריך להיות קשה לגנות את הניאו-נאצים, ולא משנה באיזה צד אתה במגרש הפוליטי", אומר לי ברט אודונל, יועץ פוליטי ידוע, בריאיון שאני עורך איתו במסעדת "ת'נדר גריל" בתחנת הרכבת. "המלצתי לכל הפוליטיקאים שאני עובד איתם לגנות בלשון המפורשת ביותר את הקו-קלוקס-קלאן, את הניאו-נאצים ואת אנשי 'העליונות הלבנה', לצד שליחת מסר של אחדות והתנגדות לכל שימוש באלימות. אני לא רואה בקבוצות הימין הקיצוני בארה"ב את מה שנהדר באמריקה. זה בסדר שיש מגוון של דעות, אבל אסור שזה יוביל לשנאה וגזענות".
ברט אודונל נולד ב-1964 וגדל באלכסנדריה, עיר בווירג'יניה שהיא למעשה חלק מהמטרופולין של וושינגטון הבירה. אביו היה איש צבא ששירת במשך שנים ב-Old Guard, יחידת הטקסים הרשמיים המפורסמת של הצבא האמריקאי. "כשהייתי בן תשע סבא שלי עבד בתוכנית החלל בפלורידה, וההורים שלי החליטו לעבור לשם במה שאני מגדיר עד היום כחמש שנות חופשה נהדרת שהעברנו יחד", הוא מספר. "כשחזרנו נרשמתי לתיכון בווירג'יניה ואחר כך לאוניברסיטת ליברטי, ושם התחלתי לימודי דת. המנטור שלי, דניאל הנדרסון, המליץ לי לבחור גם בלימודי תקשורת, ושם היה שיעור שעסק בתורת הדיבייט, העימות. התחברתי מאוד לתחום הזה - מבחינתי זו אחת המסורות היפות והעתיקות ביותר בדמוקרטיה האמריקאית. בסופו של דבר הפכתי לחלק מצוות המורים של החוג. אחרי שסיימתי את עבודת המאסטר שלי באוניברסיטת פן סטייט, חזרתי לליברטי והפכתי למאמן של קבוצת העימותים".
הוא היה מאמן העימותים המצליח ביותר בליברטי וכנראה אחד המצליחים אי פעם בארה"ב: הקבוצה בהדרכתו זכתה ב-18 תארים רצופים בתחרויות העימותים הארציות. "ההישגים הללו הובילו אותי לבסוף לפוליטיקה", הוא מסביר. "מנהל בית הספר שלנו היה מציג אותי בפני אנשים שבאו לנאום אצלנו. אחד מהם היה קארל רוב, יועץ פוליטי שעבד אז - ב-2004 - עם ג'ורג' בוש הבן. היום הוא פרשן בכיר ברשת פוקס. סיפרתי לו שלג'ון קרי, שהיה אז המועמד מטעם הדמוקרטים, יש מאמן עימותים בקולג', ושגם הם צריכים כזה בצוות. הוא צחק ולא חשבתי שאשמע ממנו יותר, אבל כמה ימים אחר כך הוא התקשר אליי ושאל אם הייתי רציני. אמרתי שכן, ונבחרתי לעזור לבוש בהכנה לעימותים הנשיאותיים. זו הייתה העבודה הפוליטית הראשונה שלי".
זו הייתה מערכת בחירות סוערת.
"ומאוד נהניתי. יצרתי המון קשרים בתקופה הזאת, בין השאר עם מייק מקנן, שהיה יועץ התקשורת והאסטרטגיה של בוש. הפכנו לחברים, והוא מי שחיבר אותי לצוות העבודה של ג'ון מקיין".
הסנאטור מקיין, שבשירותו נכנס אודונל לפוליטיקה, נאבק היום בגידול סרטני מסוכן שהתגלה בראשו בתחילת השנה. בתור איש צבא בעבר ופוליטיקאי ותיק ומנוסה הוא רגיל למאבקים קשים. אודונל ליווה אותו בעשור שעבר מראשית הקמפיין שלו לנשיאות ב-2006 ועד לסיומו בנובמבר 2008, כשהפסיד במרוץ לבית הלבן מול ברק אובמה. "בשלב מסוים במסע הבחירות המקדים במפלגה הרפובליקנית לא הצלחנו לגייס כסף, התקציב נגמר ורוב הצוות שלנו החליט להתפטר", נזכר אודונל. "אני האמנתי במקיין, וחשבתי שהוא האיש שצריך להיות הנשיא, בטח בימים שהביטחון הלאומי שלנו נמצא בסכנה. בחרתי להישאר, אף שבמשך כמה חודשים לא קיבלתי שכר. עשיתי הכול באותם ימים - הכנתי לו קפה, סחבתי תיקים וכתבתי נאומים, וגם הוא עצמו ניסה לעזור לכולם בכל דרך אפשרית. הוא אדם יוצא דופן, וכואב לי מאוד לראות את מה שהוא עובר היום".
אודונל ועוד 15 אנשי צוות שבחרו להישאר עם מקיין השלימו את הפריימריס בהצלחה, כשמקיין זכה להתמנות למועמד הרפובליקנים לנשיאות. "בשלב הראשון עוד חשבנו שמי שתתמודד מולו תהיה הילרי קלינטון", אודונל נזכר. הוא מספר את הדברים בלהט: "אחד הרגעים הכי מיוחדים בקמפיין היה לפני העימות הרפובליקני בערב הבחירות המקדימות בפלורידה. באותם ימים דווח שקלינטון הפנתה מיליון דולר למוזיאון המוזיקה בוודסטוק. באימון לקראת העימות צחקנו על חשבונה, ומקיין הזכיר לנו שבימי פסטיבל וודסטוק הוא היה בשבי בווייאטנם. החלטנו להשתמש בזה, ובעימות עצמו מקיין אמר שהוא בטוח שהפסטיבל היה נהדר, ושהיה שמח להשתתף בו, אבל הוא היה תפוס - Tied Up, קשור - באותם ימים. המשפט הזה גרם לכולם לעמוד על הרגליים ולהריע לו. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה, זה היה רגע נהדר".
העבר הצבאי והיסטוריית המאבקים של מקיין – שכבר נאבק בסרטן העור בשנת 2000 ויכול לו – חיו ופעמו בין אנשי צוות הקמפיין שלו אז. "באחד הימים עמדנו לטוס לאירוע בחירות, והרוח הייתה מאוד חזקה", נזכר אודונל. "אחד מאנשי הצוות היה מאוד לחוץ מהטיסה ושיתף אותנו בחשש. מקיין הסתכל עליו ואמר: 'אל תדאג, התרסקתי כבר עם כמה מטוסים ולא קרה לי כלום. כל עוד אתה איתי, הכול יהיה בסדר'".
ההפתעה הגדולה ביותר במסע הבחירות של מקיין הייתה סגניתו במרוץ לבית הלבן: שרה פיילין, אז מושלת אלסקה הרחוקה ואישיות שלא זכתה לחשיפה רבה ברמה הלאומית. בראיונות הראשונים שלה בתקשורת טעתה פיילין במושגים בסיסיים, הפגינה חוסר ידע בולט ופלטה כמה משפטים שתוכניות הסאטירה מיהרו להפוך לקאלט. "אנשים לא מבינים עם איזה קושי מתמודד סגן הנשיא בקמפיין", טוען אודונל, "הוא מקבל את המינוי בשלב האחרון של המסע, ונכנס אליו כשהאורות נוצצים בצורה החזקה ביותר. זאת פוזיציה שקשה מאוד להיות בה. הטעויות של פיילין נבעו מכך שהיא מעולם לא עסקה בנושאים בינלאומיים ולא עברה הכנה נכונה. ברגע שהחזרנו אותה למסלול, היא הייתה נהדרת בעימות מול ג'ו ביידן".
יש שטוענים שהיא עלתה לכם בבחירות.
"אני לא חושב שזה נכון. הכניסה שלה לקמפיין הוסיפה לנו הרבה אנרגיות. היא הייתה מביאה עשרות אלפים לאצטדיונים. קהל ימני אהב אותה וקיבלנו הרבה תשומת לב בזכותה, גם אם עשתה כמה טעויות במהלך הדרך. היא אישה חכמה מאוד".
מאז שסיים את מסע הבחירות לצד מקיין המשיך אודונל ללוות פוליטיקאים ומועמדים לבית הנבחרים, לסנאט ולבית הלבן – מיט רומני של 2012, למי שזוכר - וגם ייעץ לחברות מסחריות. לאחרונה גם השלים גיחה לאנגליה, שבה פעל לצד תומכי ה"ברקזיט" במשאל העם. בבחירות האמריקאיות בנובמבר שעבר הוא עבד בין השאר עם שבעה סנאטורים שניצחו בקמפיינים שלהם, ובהם גם מייק פומפיאו, שמונה בנובמבר לראש ה-CIA החדש בממשל טראמפ. "הוא אדם נהדר ופטריוט אמיתי, והייתי גאה לעבוד איתו בבחירות", אומר אודונל. "אני חושב שטראמפ עשה בחירה נהדרת. הוא עושה עבודה מצוינת ב-CIA".
הוא עבד עם עשרות פוליטיקאים, ומבהיר שהוא לעולם לא יוצר את המועמד, בניגוד לתפיסה המקובלת כלפי יועצי תדמית יעילים כמוהו. "אני יודע שאנשים חושבים שיועצים כמוני לוקחים מישהו, אומרים לו מה להגיד ובונים לו את התדמית, אבל זה לא מה שאני עושה. אני רק מדייק ומחדד למועמד את הדברים שהוא מבקש להעביר. המועמדים הטובים ביותר שאני עובד איתם הם אנשים חכמים, שיודעים מי הם ומה הם רוצים לומר, לעשות ולקדם, אבל מודעים לכך שהם לא יודעים הכול".
מסעות הבחירות באמריקה ארוכים מאוד. איך שומרים על מועמד רענן ומעניין מבחינת התקשורת?
"מועמדים עם רעיונות ורצונות נשארים רעננים כי כל הזמן יש משהו שהם רוצים ליישם. כשזה קיים אני מייצר אירועי תקשורת סביב הרעיונות, כדי לקדם אותם וליצור מודעות ציבורית. מועמדים בלי רעיונות - ויש בשטח גם כאלה, שכבר נבחרו לתפקיד זה או אחר - לא יזכו לתשומת לב ציבורית, כי הם לא עושים שום דבר".
היו מועמדים שהחלטת להפסיק לעבוד איתם בשלב מסוים?
"סירבתי להצעות וגם 'פיטרתי' כמה מועמדים שעבדתי איתם, בעיקר כי הם חשבו שהם יודעים הכול. קשה מאוד להתקדם ולהצליח ככה".
ברגעי משבר, הייעוץ הפוליטי נעשה חשוב במיוחד – במיוחד בעידן הרשת והתקשורת המיידית. "היום, בקצב שבו הדברים מתנהלים, התגובה חייבת להגיע בתוך שעות ספורות", אומר אודונל. "חשוב מאוד לאגור מידע כל הזמן על כל מה שמתרחש, כי לפעמים צריך להגיב על משהו שלא קשור אליך ישירות, כמו האירוע בשרלוטסוויל. חלק ממה שאני מלמד את המועמדים שלי הוא איך להישאר בעמדת התקפה. המטרה היא שמי שמולך יתגונן ויגיב אליך, שהוא יהיה בעמדה המסבירה ולא יעסוק בהעברת המסר שלו. ככה אתה מנצח".
תן דוגמה להתמודדות נכונה מול משבר.
"במהלך הקמפיין של מקיין פורסמה בניו-יורק טיימס כתבה שטענה שהוא ניהל רומן עם אחת מהעוזרות שלו. מה שעשינו היה להעמיד את מקיין ואת אשתו סינדי מול המצלמה במסיבת עיתונאים, והם הבהירו חד-משמעית שלא היו דברים מעולם. הסיפור דעך. הייתי מאוד גאה ברגע הזה, ובעבודה שעשתה הקבוצה שלנו. אני מאמין שהדרך הנכונה ביותר לנהל משבר כזה הוא להתמודד מיידית עם הדברים ולא לתת לסיפור להתפתח, כמו שקורה הרבה פעמים בזמן מערכת בחירות".
אחת הבעיות בהתמודדות מיידית מדי עם דיווחים מתפרצים היא הסכנה בהתעמתות עם מה שמכונה "פייק ניוז" – ידיעות שגויות או מעוותות שתופסות תאוצה ומצליחות לשרוד לזמן מה, שעות או שבועות, לפני שהן מופרכות. לעתים קרובות, גם אצל הנשיא טראמפ, המושג משמש לתיאור ידיעות שפשוט אינן מוצאות חן בעיני מי ששומע את החדשות. "צריך לדעת להבדיל בין מידע לא נכון לבין פייק ניוז, אלו שני דברים שונים", קובע אודונל. "75 אחוז ממה שמדווח על קמפיין לנשיאות הוא לא נכון, והסיבה היא שאנשי המדיה מקבלים מידע ממקורות שחלקם לא מספיק טובים ונשענים על ניחושים, וחלקם מאנשים בתוך הקמפיין שמנסים לקדם את עצמם ומשנים את האמת לטובתם האישית. אבל פייק ניוז זה משהו אחר, וזה מגיע משני המחנות: לוקחים מידע ומשנים אותו באופן שיתאים לקהל היעד. לציבור קשה מאוד לקבל תמונה אמיתית לגבי מה שקורה. יש מאות אתרי חדשות, ואתה עצמך יכול להקים אתר ולכתוב בו מה שתרצה".
זה שינה את אופי הקמפיין הפוליטי?
"לכל מערכת בחירות יש אופי משלה, וזה הקושי הגדול בעולם הפוליטי. קודם כול, התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת לנו להעביר היום מידע במהירות הרבה יותר גדולה. כשעבדתי עם בוש ב-2004 לא היו טוויטר, סנאפצ'ט, פייסבוק לייב או הודעות MMS, שהפכו לכוח פוליטי משמעותי. באותם ימים התלהבנו מהיכולת להעביר מידע במהירות עם בלקברי. גם אופי השיח הציבורי השתנה, וסוג הנושאים שנמצאים במרכזו. בין שתי מערכות הבחירות האחרונות בארה"ב היה הבדל עצום".
מה דעתך על קמפיין הבחירות של טראמפ?
"אני חושב שהקמפיין שלו הפתיע רבים, כי בחצי השנה הראשונה אף אחד לא לקח אותו ברצינות וחשב שהוא ינצח. אין תקדים לדבר הזה. טראמפ התגלה כרב אמן במיתוג כל אחד מהיריבים שלו בכינוי משלו, כמו ג'ב 'אנרגיה נמוכה' בוש, מרקו 'הקטן' רוביו או טד 'השקרן' קרוז. הכינויים האלה נדבקו. הייתה לזה השפעה גדולה בסופו של דבר על דעתם של הבוחרים. היריבים שלו לא הגיבו נכון להתקפות האלה: הם היו בטוחים שהבוחרים ידחו את הסגנון הזה, מה שהוכח כלא נכון. ב-2012 אף אחד לא העז אפילו לחשוב לעשות דבר כזה".
הניצחון שלו הפתיע אותך?
"מעטים צפו שהוא ינצח, כולל כמה אנשים בקמפיין שלו, שאני יודע שהופתעו. אותי זה הפתיע גם בגלל הקמפיין הלא רגיל שלו וגם בגלל התגובה של הבוחרים לכך. אני חושב שכבר בבחירות לבית הנבחרים ולסנאט ב-2014, עם הניצחון הרפובליקני הגדול, נשתלו הזרעים הראשונים למה שקרה ב-2016. כבר אז היה אפשר להבין שאנשים רוצים לראות משהו אחר, ולדעתי רוב המועמדים לנשיאות בפריימריס 2016 לא הבינו את זה".
את מה?
"את הנתק הגדול בין וושינגטון לאנשים בלבה של אמריקה. אפילו מנהלי הקמפיין של טראמפ הופתעו מעומק הרגשות בנוגע להגירה ולסחר. טראמפ ניצח במעוזים דמוקרטיים ותיקים, כמו ויסקונסין, פנסילבניה ומישיגן, שבהם עובדים רבים הפכו למובטלים והחליטו לנסות משהו שונה".
טראמפ חצה הרבה גבולות. הוא העליב אנשים, הוא קירב אליו את הימין הקיצוני. בתור יועץ פוליטי, אתה מאמין שיש דברים שאסור לעשות?
"לדעתי יש ויהיה רק טראמפ אחד. כל מי שינסה לחקות אותו ייכשל. הוא שבר הרבה מאוד חוקים לא כתובים בכל מה שנוגע להתנהגות בקמפיין, הבין שיש הרבה אנשים כועסים וידע איך להגיע אליהם. האנשים האלה סלחו לו על דברים שלמועמד אחר הם לעולם לא היו סולחים, והכול כדי להעביר את המסר: הם רוצים שדברים ייראו אחרת. עכשיו הוא צריך להפוך את הרצון שלהם לעובדות בשטח".
בכל מה שנוגע להתנהלות של טראמפ כנשיא מקפיד אודונל להיות זהיר במיוחד, ובורר היטב את מילותיו כדי לא למתוח ביקורת על מנהיג מפלגתו. הוא מסרב להביע דעה על גל הפיטורים בבית הלבן – יועץ התקשורת אנתוני סקרמוצ'י, האסטרטג סטיב באנון, ראש הסגל ריינס פריבוס ורבים אחרים - אבל שמח לפרגן לג'ון קלי, ראש הסגל החדש, שהוא מכיר אישית. "אני מעריך ומעריץ את גנרל קלי, לוחם מעוטר שמשרת את המדינה שלנו במסירות רבה כבר שנים. הוא בחירה נהדרת ואני מאמין שהוא יצליח לעשות סדר בבית הלבן. נראה שהנשיא פועל בצורה ממושמעת יותר".
מה דעתך על התפקוד של טראמפ כנשיא עד עכשיו?
"כשהנשיא מטפל בנושאים שעסק בהם בקמפיין שלו, הוא עושה את זה באפקטיביות. הבעיה היא שנראה שהבית הלבן מתקשה כרגע להעביר את המסרים שלו. הכלכלה משתפרת מאז שהוא נבחר, כי לאנשי עסקים יש יותר ביטחון בו מאשר בנשיא אובמה, אבל הוא לא מצליח ליצור הישג אמיתי כי אנחנו מוסטים כל הזמן בגלל כל מה שקורה מסביב. זה פוגע בטראמפ. אם הוא יתמקד בנושאים שהביאו אותו לתפקיד, אנשים יגיבו בחיוב".
כששמעת אותו מאיים על צפון-קוריאה במלחמה גרעינית, לא עברה בך צמרמורת?
"בניגוד לממשל הקודם, שדגל בסבלנות וסובלנות שלא הובילו לשום מקום, אני חושב שהטיפול שלו בצפון-קוריאה אפקטיבי למדי. מסביב לנשיא יש צוות ביטחוני נהדר, עם אסטרטגיה ברורה בנושא. אנחנו כבר יודעים שטראמפ שובר את המוסכמות, וכאן הוא בחר ברטוריקה חריפה כדי להעביר את המסר. נראה שזה עובד. האו"ם הטיל על הקוריאנים סנקציות חדשות בהצבעה פה אחד, וקים ג'ונג און, שהוא משוגע שאסור שיהיה לו נשק גרעיני, לקח צעד אחורה".
אחד הנושאים החמים ביותר בוושינגטון הוא שאלת מעורבותה של רוסיה במערכת הבחירות בארה"ב. החשד למעורבות כזאת נחקר בקונגרס ובידי חוקר מיוחד, ומטילה צל כבד מעל הנשיא הנבחר. "הרוסים הם האויב שלנו", קובע אודונל חד-משמעית. "אני מאמין שהם ניסו להתערב בבחירות כאן, ואנחנו צריכים לעשות יותר כדי למנוע את זה מהם בעתיד, ולהעניש אותם על הפעולות שלהם. אין ספק שהעניין הרוסי מפריע להתנהלות השוטפת בבית הלבן. הנשיא צריך לתת לחקירה להתנהל ולהתמקד בקידום האג'נדה שלו".
פגשת פעם את טראמפ?
"נפגשנו פעם אחת, בדירה שלו במגדל טראמפ, כשעבדתי עם מישל בקמן. הוא היה מקסים, ממוקד ושאל את השאלות הנכונות".
היו פרשנים שאמרו שהוא לא רוצה להיות נשיא.
"אני לא חושב שהוא מחבל בנשיאות שלו. יש לו אג'נדה ברורה בנושא הגבולות, המהגרים, הביטוח הרפואי, אבל לפעמים הוא סוטה מהכיוונים האלה. אני חושב שחלק מההתקפות שלו על התקשורת מוצדקות, כי לפעמים הוא מקבל סיקור לא הוגן, אבל אני גם חושב שהוא לא צריך להתייחס לכל התקשורת כמקשה אחת".
יש סיכוי שההיסטוריה תשפוט אותו בסופו של דבר כנשיא טוב?
"הנשיאות הזו צעירה מאוד וקשה לדעת איך ההיסטוריה תשפוט אותה. טראמפ עשה כמה טעויות, כמו כל נשיא חדש, ואני מקווה שהוא יצליח כי הוא הנשיא שלנו".
על העימות הפוליטי, המומחיות הגדולה ביותר של אודונל, נאמר ש"אי אפשר לזכות בנשיאות בזכותו אבל אפשר להפסיד בגללו", ואודונל חותם על הקביעה בלי להסס. "קח לדוגמה את ריק פרי, היום שר האנרגיה בממשל טראמפ", הוא אומר. "פרי רצה להיות המועמד הרפובליקני בבחירות 2012. במהלך אחד העימותים הוא נשאל אילו סוכנויות של הממשל הוא יסגור, אם ייבחר. הוא אמר שיש שלוש כאלה, אבל הצליח לזכור רק שתיים, הודה ששכח את השלישית וסיים את התשובה במילה 'אופס'. זה חיסל את הסיכוי שלו להיבחר".
עד כמה קשה להכין מתמודד לעימות?
"קשה מאוד. אתה לא מקבל שאלות מראש, ותמיד צריך להיות מוכן למגוון ענק של אפשרויות. אלה שעות ארוכות של עבודה, שבהן מתרגלים ועורכים הדמיה של העימות, כדי שהמועמד ירגיש את הלחץ. לעולם לא אשלח מועמד לעימות שבו ישמע שאלה שלא עבדנו עליה. אני רוצה שהוא ירד מהבמה ויגיד לי שהחזרות היו קשות הרבה יותר מהדבר האמיתי".
מתי עימות שינה קמפיין נשיאותי?
"ב-1988 שאלו את המועמד הדמוקרטי מייקל דוקאקיס: אם ירצחו את אשתך, האם תתנגד לעונש מוות? במקום לענות בחמלה ולהישמע כמו בעל אוהב, הוא ענה כמו טכנוקרט בלי נשמה. זה מאוד פגע בו. לרונלד רייגן היו רגעים נהדרים בעימות ב-1980, כשהוא הדף בכמה משפטים מבריקים את החשש מפני גילו המבוגר מדי. רגעים כאלה משנים את הנרטיב של הקמפיין, לטובה ולרעה, והם מאוד חשובים".
מה חשוב יותר בעימות, לנצח או להעביר את המסר?
"שניהם חשובים, אבל בעימותים נשיאותיים, בניגוד לאחרים, המדיה מכריזה על מנצחים ומפסידים, ולכן צריך לנצח. יש הרבה דברים שצריך לעשות נכון כדי להצליח בעימות. זה מתחיל במשא ומתן עם הצד השני לגבי הפורמט, החוקים והקהל באולם, ונמשך בהכנה טובה ובעבודה על שפת גוף, לבוש ותקשורת בין-אישית".
ואחרי כל העבודה הקשה, קרה שתפסת את הראש מול מה שהמועמד שלך עשה בעימות?
"היו לי כמה מתמודדים שקרסו. זה מה שמבדיל ביניהם ובין מועמדים טובים. בסיבוב האחרון היה לי מועמד לסנאט, אחד החכמים והמבריקים שעבדתי איתם, אבל ברגע שהאורות נדלקו הוא פשוט קפא, ולבסוף הפסיד בבחירות. כמו בספורט, יש כאלה שמתאמנים נהדר אבל לא מצליחים לככב על המגרש".
מה דעתך על העימותים בין קלינטון לטראמפ?
"טראמפ התקיף לאורך כל העימותים, וקלינטון הייתה בהתגוננות תמידית. זה פגע בה. אני לא אוהב שעימותים הופכים לקרב היאבקות, כי הרעיון הוא להכיר את המועמדים ואת הדעות שלהם, והעימותים האחרונים גלשו יותר מדי פעמים לפסים אישיים. אני מקווה שהסגנון הזה ייעלם".
למה לדעתך הייתה שנאה רבה כל כך כלפי הילרי?
"גם בגלל ההיסטוריה של הקלינטונים, וגם כי היא הייתה מועמדת לא טובה, בלי מסר. הקמפיין לא היה טוב. היא לא הבינה שטראמפ לוקח לה מצביעים במקומות שהדמוקרטים תמיד ניצחו בהם. בניגוד אליה, ביל קלינטון, שזכיתי לעבוד איתו פעם באירוע פרטי ולכתוב לו נאום, הוא איש מקסים ופוליטיקאי מבריק".
במהלך הריאיון הרבה אודונל לציין את חיבתו לישראל, ואת העובדה שהאנשים שהוא עובד עמם מחויבים לביטחוננו ולחיזוק הקשר בין ארה"ב וביננו, אחרי המשברים בכהונת הממשל הקודם. "הבעיה בקשר שלכם עם ארה"ב בימי אובמה הייתה שישראל לא הייתה בראש מעייניו, והוא עשה מהלכים שסיכנו אותה, כמו העסקה הגרועה שחתם עם האיראנים", הוא טוען. "במהלך הקמפיין טראמפ דיבר באופן ברור על המחויבות שלו לישראל, ועד עכשיו לדעתי הוא עומד מאחורי הדברים. אני יודע שהוא רוצה לקדם את תהליך השלום, כמו כל נשיא לפניו, וזו מטרה שלא פשוט להגיע אליה. הקשר שלנו איתכם חשוב מאוד לכם, ואזרחי ארה"ב צריכים להבין שהוא חשוב גם לנו".
אם מועמד ישראלי ירצה לשכור את שירותיך, תסכים לעבוד איתו?
"אשמח מאוד לעבוד עם מועמד מהימין הישראלי. יש לי חברים בישראל, ביקרתי אצלכם לפני שנתיים, טיילתי בכל מקום וגיליתי מדינה מדהימה".
תרצה בעתיד לרוץ בעצמך למשרה פוליטית?
"לעולם לא. הדבר החשוב ביותר בשבילי הוא להיות בעל ואבא מוצלח. התחתנתי שוב לאחרונה ויש לי שני בנים - אחד מהם, בראד, הוא הקוורטרבק המוביל של קבוצת הפוטבול של התיכון שלו. אני מקווה שהוא ימשיך גם בקולג', ומי יודע, אולי יגיע יום אחד גם ל-NFL".
מה השאיפות שלך לעתיד?
"אני בצד אחד של המפה, ונהנה מאוד ממה שאני עושה, אבל מודע לכך שבצד השני יש אנשים שלא מסכימים איתי והם עדיין אנשים טובים. המטרה שלי היא לעזור כמה שיותר להפצת הרעיונות הרפובליקניים, שאני מאמין שטובים לעתידה של ארה"ב".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם