לבקש סליחה ולמחול, לא ליהודים בלבד
יום כיפור הוא הזדמנות לא רק לחשבון נפש פנימה אלא גם למבט סביב, ללמידה על הסליחה בשלוש הדתות המונותאיסטיות. אם נכיר טוב יותר את החשיבות שמייחסות הדתות הללו לסליחה, נפתח פתח להבנה ולהשלמה טובה יותר עם עצמנו וגם עם שכנינו
תקופת הסליחות שבין ראש השנה ליום הכיפורים היא אחד מסמליה הידועים של היהדות לאורך הדורות. חשבון הנפש, המבט פנימה והושטת היד אל הזולת בבקשת סליחה – או בהענקתה – כל אלה מלווים אותנו בכל שנה מחדש, יוצרים חיבור עמוק למסורת הרוחנית והתרבותית שלנו, גם בקרב חילונים ומסורתיים. אך מהי משמעות הסליחה ביהדות? על מה אנחנו מבקשים אותה וממי? ויותר מכך – כיצד רואות שתי הדתות המונותאיסטיות האחרות, הנצרות והאסלאם, את הסליחה? האם קיים מכנה משותף בין שלוש הדתות בנושא? לרגל יום הכיפורים, החלטנו לסקור בקצרה את משמעות הסליחה בכל אחת מהדתות הללו.ביהדות נחלקות הסליחות בין אלה שבין אדם לחברו לבין אלה שבין אדם למקום. כך, לגבי הסליחות מהסוג הראשון, תקופת הסליחות על פי התלמוד היא הזדמנות לאנשים ש"תקועים" בריבים לא פתורים, למצוא זה את זה ולפתור את הבעיה ביניהם. התלמוד מספר על חכמים שהיו מסתובבים ברחוב של "הצ'ילבה" שלהם כדי לתת לו אפשרות להיכנס לשיחה ולהשלים. לגבי הסליחות שבין אדם למקום, יום הכיפורים משול ביהדות לטבילה במקווה. במלים אחרות, החג הוא הזדמנות שבה חטאים שחטא אדם לשמים מכופרים לו, והוא כביכול נולד מחדש טהור.
יהודי מתפלל באומן
צילום: afp
רבים מהיהודים בישראל אינם מודעים לכך שהאסלאם מייחס חשיבות רבה באותה המידה לסליחות. לפי המסורת המוסלמית, בכל הנוגע לסליחות שבין האדם לחברו, אסור למוסלמי להחרים את חברו מעבר לשלושה ימים. אי לכך, הסליחות הן מרכיב חשוב באמונה ובאורח החיים של המוסלמי, המלוות אותו ביום-יום. ביסוד הרעיון הזה ניצבת התפיסה, ולפיה כל אדם חוטא ושוגה, ואם לא נסלח אחד לשני, חיש מהר נהפוך להיות אומה שבה החצי הראשון מחרים את חציה השני. דומה, כי התפיסה הזו מעולם לא הייתה תקפה יותר מאשר בימים אלה והיא טומנת בחובה את האפשרות לפיוס ולמחילה בין צדדים לסכסוך כרכיב מרכזי בדת.
הסליחה ממלאת כידוע תפקיד מרכזי גם בנצרות. כולנו מכירים את טקס הווידוי, שהוא אחד הטקסים הידועים בדת הקתולית, ואשר בו שליחי הכנסייה רשאים להעניק עונש או מחילה על חטאים. ואמנם, הנצרות דוגלת במחילה המבוססת על החמלה האין סופית של הל כלפי ברואיו. אין זה דבר טריוויאלי, שכן בדתות האוריינטליות המאמינות בקארמה לכל פעולה יש תוצאה ואפקט החוזר אל האדם. הנצרות חידשה בתפיסתה, ולפיה האדם יכול לחטוא ולקבל מחילה על חטאיו ובכך למחוק את התוצאה והאפקט של פעולתו.
שורש הסליחה בנצרות מצוי בסעודה האחרונה שבה ישוע מודיע לתלמידיו שאחד מהם יבגוד בו אך בוחר מראש להתייחס לכך בחמלה ובאהבה – כלומר, תגובתו של ישוע נקיה משיפוטיות ונקמנות. ישוע מייצג את החמלה והאהבה האין סופית שבאל, אשר יש בה את מידת הסליחה והמחילה ואת היכולת להכיל את הסבל שבעולם כדי לסייע לאדם להיטהר מחטאיו. בהתאם לכך, מידת הסליחה לאחר היא אחת החובות הדתיות של המאמין בנצרות. אלוהים הוא המקור לכל מחילה, שהיא אפשרית באמצעות סבלו וקורבנו של ישוע, והמאמין נדרש ללמוד כיצד לסלוח. יש הטוענים כי הסליחה לאחר היא תנאי הכרחי בנצרות לקבלת מחילה על חטאנו.
יום הכיפורים היהודי הוא אפוא הזדמנות לא רק לחשבון נפש פנימה אלא גם למבט סביב, תוך התבוננות ולמידה על מרכזיותה של הסליחה בשלוש הדתות המונותאיסטיות. ייתכן כי אם נכיר טוב יותר את החשיבות שמייחסות הדתות הללו לסליחה נפתח בכך פתח להבנה ולהשלמה טובה יותר גם עם עצמנו וגם עם שכנינו.
ד"ר קלדרון היא חוקרת תלמוד, אשת חינוך ומייסדת מכללת עלמא; חמיס אבולעפיה הוא מסעדן, איש עסקים ואיש תקשורת; ושמואל שאול הוא מרצה וכותב בתחומי הקבלה, השאמאניזם העברי והריפוי הטבעי. השלושה מגישים תכניות בנושאי תרבות ורוח בתחנה האינטרנטית "רדיו מהות החיים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם