"אם המדינה לא תעזור לדרוזים, ייכנסו אחרים לוואקום"
השייח' מואפק טריף משמש מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית בישראל כבר 24 שנים. הוא מוביל את ההתמודדות עם הקדמה ועם הדור הצעיר, ועוקב בדאגה אחרי אחיו מעבר לגבול בסוריה
השייח' מואפק טריף זועם. מבחינתו, בעוד הוא מנסה למגר הסתה מצד גורמים מוסלמים ודרוזים קיצוניים כלפי בני העדה הנאמנים למדינה, בישראל גוררים רגליים ולא מטפלים ברקע להסתה - מצוקת הקרקעות לעדה הדרוזית, "המשבר הגדול" כפי שהוא מכנה אותה. לדעתו, ניסיונותיו העיקשים לצנן את חבית הנפט הבוערת בעזרת מציאת פתרונות, נתקלים בחומה בדמות הבטחות ממשלתיות על הקמת ועדות, ובהצהרות פוליטיות מחבקות אך חסרות תוכן על "חשיבות הברית הקדושה ונאמנותם של בני העדה".הוא בן 54, נצר לשושלת טריף המוכרת שמנהיגה את העדה הדרוזית בארץ ישראל עוד משנת 1753. השייח' מואפק מכהן כמנהיגה הרוחני הדתי של העדה הדרוזית בישראל זה 24 שנים, לאחר שנכנס לנעליו של סבו הנערץ, השייח' אמין טריף, מנהיג הדרוזים במזרח התיכון במשך 65 שנה. את ראשו מעטר דרך קבע ה"לפה מכולסה", תרבוש לבן עגול באופן שהוא ייחודי למנהיגים רמי מעלה, שפמו הלבן מטופח ועיניו חכמות, כחולות ועמוקות.
עוד לפני שהספקנו להתיישב לריאיון, כאשר כוס הקפה השחור בניחוח הל שבידו עודנה מבעבעת, היה אפשר לחוש שבלבו של השייח' טריף מבעבעת מצוקתם של בני עדתו. "יותר מ-12 אלף בתים במגזר הדרוזי נבנו ללא היתר, וזה אומר דרשני. אנחנו לא עבריינים, אלא הפכו אותנו לעבריינים. ואני שואל: למה? צריך להקים ועדת חקירה שתבדוק למה הגענו למצב הזה. כולנו בנינו על האדמות הפרטיות שלנו, ויש תוכניות לבנייה שהופקדו לפני 30 שנה ועד היום לא אושרו. בכל שנה יש לנו כאלף צעירים שמתחתנים ואין להם בתים לגור בהם".
עיניו של השייח' עייפות ומבטו כועס, אך בה בעת הוא נותר חביב ומאיר פנים: "הקשר האיתן והחזק שלנו עם מדינת ישראל לא ינותק ויימשך, אבל חראם, הבנים שלנו סובלים כבר שנים, וצריכים לפתור את הבעיה אחת ולתמיד".
לפני כמה שבועות, באירועי חג הקורבן, שוחח השייח' טריף בנושא עם גורמי צבא ועם שר הכלכלה אלי כהן, בעת קבלת פנים בקבר הנביא שועייב (יתרו) בקרני חיטין. לקראת המפגש הוא אסף חומרים על הטיפול במשבר הקרקעות. "גילינו שמאז 2009 הנושא הזה עלה שוב ושוב במפגשים בימי החג, וההבטחות חזרו על עצמן. מי בודק בכלל מה נשאר מההבטחות בתום האירוע?", הוא מקונן. "הגענו לאחרונה עד ליועמ"ש אביחי מנדלבליט וקיימנו עשרות ישיבות בנושא. אני לא מבין למה זה נושא שהיועץ המשפטי של מדינת ישראל צריך להתעסק בו. הוועדות המקומיות והמחוזיות לתכנון ובנייה תוקעות את הכול, ולא מאפשרות לנו לחיות ולהתפתח, ולו בצורכי המינימום שלנו.
"הנה דוגמה מניסיוני האישי: לקחתי על עצמי להסדיר תכנונית את כל האתרים הנחשבים מקומות קדושים לדרוזים. לא מקומות שהוקמו היום, אלא לפני אלף שנה. אני הולך ומגיש תוכניות, וחשבתי שייתנו לי פרס. יגידו לי בגופי התכנון, 'וואלה, הוא לוקח 120 אתרים הקדושים לעדה הדרוזית ומסדיר אותם ומוציא היתרים'. אבל במקום זה אומרים לי 'תפסנו אותך' ומערימים קשיים. אני תמיד אלך עם החוק, אבל בציבור מבינים שמי שהולך עם החוק נדפק, סליחה על הביטוי, ומי שבונה בלי החוק באים אליו ומלטפים אותו ומבקשים לדבר איתו ולהגיע להבנות. אני שואל אותם במנהל התכנון והבנייה ומשרדי הפנים והאוצר, למה אתם מלטפים את העבריין ופוגעים במי ששומר על החוק?"
השייח' טריף נוטל לידו קלסר עבה, ומציג מסמכים רבים שמלמדים על השיתוק הממשלתי שעליו הוא קובל. בין המכתבים נמצאות המלצות ועדת גורן שהקים בשנת 2015 שר הפנים דאז גלעד ארדן, שהתייחסה למשבר ב-48 יישובי הדרוזים בישראל. ההמלצות היו משמעותיות, ובראשן הגברת האכיפה נגד בנייה בלתי חוקית לצד הסדרת מעמד הקרקעות וההיתרים. מכתב אחר, של שר הפנים לשעבר גדעון סער, מורה לוועדות התכנון להשלים את התב"ע (תוכנית בינוי עיר) בשלושה כפרים גדולים בגליל עד שנת 2014. "אנחנו נמצאים בשנת 2017 ועומדים 'במקום דרוך', כאשר מאז אנחנו במחסור של עוד 4,000 משפחות שהוקמו", אומר טריף.
"בא אליי לפני כמה ימים אדם בשנות החמישים לחייו שלפני שלושים שנה התחתן ורצה לבנות את הבית שלו באדמות המשפחה, שנמצאות מחוץ לגבולות המשורטטים של הכפר. ראש המועצה ביקש ממנו להמתין כמה חודשים עד שהעניין יסודר. הוא התחתן ועבר לגור עם ההורים שלו, בינתיים נולדו לו ילדים והאדמה נשארה באותו סטטוס. הוא בא אליי ואמר: 'אני אבנה בלי היתר ואהיה עבריין, מה אני יכול לעשות. המדינה לא נותנת לי חלקת אדמה, לא דיור ולא פתרון. אבנה בחלקה שלי, כי אני לא יכול עוד לחכות'".
ראוי לציין שלמצוקת הקרקעות יש לא מעט נסיבות אובייקטיביות גיאוגרפיות, כמו מיקום הכפרים והיישובים הדרוזיים הגובלים במקרים רבים בשמורות טבע ירוקות ומוכרזות שהבנייה אסורה בהן, בבסיסי צבא, ברשויות מקומיות אחרות ועוד. בני העדה מקפידים לחיות בתוך תחומי היישובים ולא להגר ליישובים יהודיים או מוסלמיים, ומכאן הצפיפות הגבוהה על תאי השטח הקטנים. גם הפקעת אדמות פרטיות ביישובים לצורכי בנייה ציבורית ופיתוח כבישים ותשתיות היא כמעט בלתי אפשרית. נוספים על כך מאבקים פוליטיים פנימיים שמונעים התקדמות. כל זה לא סותר את גרירת הרגליים של המדינה בהסדרת הנושא.
מהם האתגרים שעומדים בפני העדה הדרוזית כיום?
"אנחנו רוצים לעודד את הגברים הצעירים שלנו ללכת ללמוד באקדמיה. אחוז הבנות שלומדות באקדמיה מתוך העדה עולה על 70 אחוז, לעומת הבנים שרובם הולכים לצבא ולאחר שחרורם - אם הם לא ממשיכים לשירות קבע - הם מעדיפים להקים בית ולא ללמוד. האישה משכילה והבעל לא, וזה מוביל לגירושין. כל מה שהגבר רוצה זה לחזור לכפר, לעזור להורים, להקים בית ומשפחה, אבל המדינה לא נמצאת לצדו".
השייח' טריף מתאר את התסכול, הניזון מפערים רבים העומדים בפני הצעיר הדרוזי: "המצב היום באמת מאוד קשה. יש הרבה תסכול, כעס ואכזבה, במיוחד אצל הצעירים, על המדינה, על המנהיגות, על ראשי הרשויות - על כולם. הם במצב לא טוב, אין תעסוקה ואין דיור. חייל חוזר הביתה ואין לו תרבות ולא מועדונים לצאת אליהם. אתמול היינו ברעננה ותראה איזו עיר זאת. נדהמנו. אתה בא לכפר ומה מוצא? מה נותנים כאן למועצות כדי להקים מרכזי בילוי וגינות ציבוריות? בכפרים אין כלום, ומצבנו עגום".
אולי הבעיה היא בכך שאתם מתמקדים בהכוונת הדור הצעיר לשירות למען ביטחון המדינה, ומזניחים תחומים כמו לימודים שיכולים לתת אופק לצעירים?
"התרומה של הבחורים שלנו לביטחון המדינה היא אכן מעל ומעבר. אנחנו מעודדים אותם להתגייס לשירות קרבי, ובמקביל מבקשים מהרמטכ"ל ומראש אכ"א שייתן לצעירים שלנו קודם כול ללמוד, אפילו לפני הצבא. אם נותנים להם הזדמנות ללמוד לפני השירות, הצבא מרוויח חייל משכיל ובוגר יותר, וגם אנחנו מרוויחים. יש היום עלייה באחוז המלומדים שהולכים לאוניברסיטאות, אבל אני עדיין לא מרוצה, אני רוצה יותר. אל תשכח שאין מספיק מקומות תעסוקה בפריפריה, ולכן הצעירים שלנו מעדיפים ללכת לשרת בקבע במשטרה, בצבא או בשב"ס".
עד כמה יש למכובדים בעדה השפעה על הצעירים?
"אין ספק שהצעירים היום רוצים יותר, ועולם השפע המערבי משפיע עליהם מאוד, אבל ברוך השם למבוגרים ולאנשי הדת עדיין יש השפעה עליהם, והם מכבדים את השייח'ים. אנשי הדת הם רק כעשרים אחוזים מהעדה, אבל מה שהם אומרים - קדוש. כשיש החלטה על חרם למשל, זה עובד. אין ספק שההתפתחות משפיעה על הצעירים, כמו גם המפגש עם החברה ועם תרבות המערב בצבא, אבל כשחוזרים הביתה הם חוזרים למסורת של העדה".
איך אתם שומרים על המעמד הזה?
"אנחנו לא כופים. אין אצלנו כפייה דתית. אנחנו אומרים לצעירים אצלנו 'זה טוב וזה רע' וכל אחד בוחר. לקחנו הרבה מהעולם המערבי ואנחנו אומרים לצעירים שאין לנו בעיה עם המערב, אבל שייקחו משם את הדברים הטובים. לצערי נכנסו אצלנו גם דברים רעים כמו סמים, אם כי בהיקפים קטנים יחסית. קח אפילו את הבגדים של הבנות - המתירנות הזו היא יותר מדי עבורנו, זה נושא שיש לנו איתו בעיה".
בשנים האחרונות ברית הדמים בין הדרוזים ליהודים באה לידי ביטוי בפיגועים קשים שבהם הלוחמים הדרוזים ספגו את האש וקיפחו את חייהם בשעה שהגנו על יהודים. זכורים הפיגועים בבית הכנסת בהר-נוף ובהר הבית, ואירועי טרור נוספים. משפחות החללים והאלמנות הטריות זכו לחיבוק חם ואוהב מצד אלפי יהודים שהגיעו לנחם ולחזק.
"האירועים האלו שבהם נרצחו השוטרים בני העדה מוכיחים עד כמה הדרוזים נאמנים למדינה", אומר השייח' טריף. "מול העם אין לי בעיה. אנחנו מרגישים את החיבוק והחום והאלפים שבאים ומשתתפים ומדגישים את הקשר, אבל אנחנו רוצים שזה יהיה גם מלמעלה, שגם הממשלה והמדינה יחבקו את בני המגזר. הבעיה היא שסופרים אותנו רק לפי הקולות ולא לפי מה שאנחנו נותנים למדינה. אנחנו זוכים להרבה אהדה מהעם, אבל הממשלות לדורותיהן עשו טעות. היו צריכים להרים את הכפרים הדרוזיים ולהראות לכל העולם איך מתייחסים לעדה קטנה שהלכה עם העם היהודי בלי שום תנאי".
סוגיית הנאמנות למדינה והשיוך הערבי של הדרוזים מעמידה אותם גם כגורם מגשר אפשרי מול הרשות הפלסטינית, בתרחיש של הסכמי שלום עתידיים. ברשות משתדלים לשמור על קשר קרוב עם מנהיגי העדה הדרוזית, ומקיימים ביקורים הדדיים. "כמה ימים לפני ראש השנה הגיע אליי ג'יבריל רג'וב (בכיר ברשות הפלסטינית, לשעבר ראש הביטחון המסכל בגדה, י"ק) בשם הנשיא אבו-מאזן וביקש שנתערב ונעזור כי הקשר שלנו עם המדינה והעם היהודי הוא מאוד חזק ואנחנו יכולים להשפיע. אנחנו בעד, כי אני חושב שיש הזדמנות וצריך לנצל אותה. יש שאומרים שאין פרטנר, אבל אני חושב שיש ושאפשר להגיע עם אבו-מאזן להישגים והסכמות ולהגיע לשלום".
יהיו כאלה שירימו גבה לנוכח מפגש שלך עם גורם המעודד טרור נגד ישראלים.
"רג'וב נפגש עם ראשי שב"כ וכל האלופים, גם אבו-מאזן נפגש איתם, והמדינה עשתה הסכמים עם הפלסטינים כמו אוסלו ואחרים. אנחנו חלק מהמדינה, ואם המדינה רואה בהם גורם רשמי מטעם הרשות הפלסטינית, אני לא
רואה כל מניעה שאנחנו ניפגש איתם וננסה להיות גשר לשלום".
בינואר האחרון התקיימה בכפר מע'אר שבגליל התחתון הפגנה נגד צווי הריסה שהמדינה התכוונה להוציא לכמה בתים לא חוקיים ביישוב. באירוע ההוא נרשמה נקודת מפנה, כאשר חברי כנסת מהרשימה הערבית המשותפת הגיעו ליישוב וניצלו את ההפגנה כדי להסית את הצעירים הדרוזים נגד המדינה. "יש הרבה מסיתים", אומר טריף. "אם המדינה לא תתעשת ולא תעזור לעדה, אל הוואקום הזה ייכנסו אחרים. הקשר עם המדינה לא יינתק, אבל למה אתה מצפה מאותם מסיתים? איך הם עוצרים את הגיוס של הנוצרים הערבים? אומרים להם 'תראו איך המדינה מתייחסת לדרוזים ואל הכפרים שלהם והם עוד משתפים איתה פעולה, אז למה שאתם תשתפו פעולה?' אחמד טיבי נאם בגלוי בכנסת ואמר את זה בבירור.
הם אומרים לבני העדה שהם נהרגים למען המדינה, ומה נותנים להם בתמורה? מערימים עליהם קשיים, אין עבודה ואין כלום. אז איך אתה רוצה שהצעירים יגיבו? עד כה זה לא פוגע באחוזי הגיוס והם גבוהים יותר מאשר במגזר היהודי, אבל זה דבר מתסכל שעלול לחלחל ולהשפיע".
בספטמבר 2016 סערו בני המגזר הדרוזי מול דיווחים על טבח המאיים על אחיהם בסוריה כתוצאה ממלחמת האזרחים. ארגוני המורדים ניסו לכבוש את כפרי הדרוזים ולרצוח בהם, והסיוע הרפואי שישראל מעניקה לפצועים מסוריה, לוחמים כאזרחים, הביא למחאה ציבורית בקרב העדה שדרשה להתערב ולצאת להגן על בני משפחותיהם מעבר לגבול.
הרמטכ"ל גדי איזנקוט ואלוף פיקוד הצפון דאז אביב כוכבי, ביקרו בביתו של טריף ושמעו את הבקשה להגן על הדרוזים מעבר לגבול בסוריה. "גם היום אנחנו עוזרים להם, וגייסנו מיליונים במסע התרמות בכפרים הדרוזיים", חושף טריף. "המצב שלהם השתפר, אבל עדיין יש חוסר גדול בביטחון אישי. יש ארבעה ריכוזים של דרוזים בסוריה, והכי קשה לדרוזים שגרים ליד אידליב תחת שליטת ג'בהת א-נוסרה. אם יהיה חס וחלילה טבח בחַדר (כפר דרוזי גדול סמוך לגדר הגבול, י"ק) שנמצא תחת עיניו הפקוחות של צה"ל, לא נוכל לתת לזה לקרות.
אמרנו לרמטכ"ל ולאלוף הפיקוד, אתם חייבים למנוע את זה. לצערי המדינה עוזרת לג'בהת א-נוסרה ונותנת להם כסף וסיוע רפואי, והם יורים על ישראל בתמורה". מצד שני, טריף מסמן גם התבטאות ישראלית משמעותית שהגנה על רבים מבני העדה בסוריה: "האלוף אמיר אשל היה אצלנו ואמר שמי שמתעסק עם הדרוזים מתעסק עם מדינת ישראל. זה עשה הד בכל המזרח התיכון, דאעש וג'בהת א-נוסרה הורתעו מזה משמעותית".
באילו הישגים אתה גאה?
"יש לנו היום בחורים צעירים שהגיעו לעמדות מפתח במדינה. הם אמנם מיעוט, וגם בעניין הזה יש לנו בעיה. חיילים וקצינים דרוזים רבים מובילים גדודים וחטיבות, ובזה הם טובים, והתחושה היא שכשהם מגיעים לשירות המדינה הם כבר לא טובים. אנחנו רוצים לראות יותר. כל דרוזי שמתקדם אנחנו גאים בו. יש שר דרוזי בממשלה, איוב קרא, וגם כמה חברי כנסת. ישנו פרופ' ג'מאל זידאן שהוא מנהל המערך האונקולוגי בביה"ח זיו בצפת וחוקר עולמי בתחום הסרטן. גם מנהל בית החולים זיו הוא ד"ר סלמאן זרקא, אל"מ לשעבר. תא"ל טריף באדר מונה לאחרונה לקצין רפואה ראשי, ותא"ל רסאן עליאן משמש כיום קצין חי"ר וצנחנים ראשי. יש גם כמה פרופסורים באקדמיה, מהמובילים בתחומם בארץ. אנחנו גאים באנשים כאלה ורוצים עוד".
השייח' מואפק טריף משמש יו"ר המועצה הדתית הדרוזית במשרד המשפטים, והקאדי (השופט) העליון בבית הדין הדתי הדרוזי לערעורים. הוא נודע בגישתו המחמירה נגד אלימות כלפי נשים ותופעות של רצח על רקע 'כבוד המשפחה'. בשנת 2010 השתתף טריף בהלווייתה של נג'וא איברהים מהכפר סמיע, שנרצחה בידי בעלה (לפני שהתאבד). "הטלפון שלי ודלת ביתי פתוחים לפני כל אישה שסובלת מאלימות, שתבוא ותשמיע את קולה", הכריז בהלוויה. "הנושא הזה מצריך מודעות וחינוך. אנחנו נגד כל רצח, ולא חשוב מה הסיבה. עשינו עבודה גדולה בעניין, והבהרנו שיש פתרון לכל דבר ולא צריך להשתמש באלימות, לכן התופעות האלו כמעט לא קיימות היום בעדה".
כיצד בתי הדין הדרוזיים מתייחסים לנשים בסוגיות כמו גירושין?
"אין אצלנו אישה עגונה או מסורבת גט. אישה שרוצה להתגרש מבעלה גם ללא סיבה, יכולה לבקש גט ולקבל. מצד שני, לא ייתכן שהיא תבקש לפרק את החבילה ותדרוש לזכות בכול. היא יוצאת עם מה שהביאה מהבית שלה. לעומת זאת, אם הבעל מגרש את האישה בלי סיבה, היא מקבלת חצי מהרכוש. זאת ההלכה אצלנו עוד מלפני אלף שנה".
לסיום, מה תאחל למדינה ולעדה הדרוזית לכבוד השנה החדשה?
"אני מצפה שמצוקת הקרקעות תיפתר, שנראה יותר ויותר צעירים דרוזים משכילים ומגיעים לעמדות בכירות, לא רק בצבא אלא גם בשירות הציבורי. אני מאחל לכל היהודים בכל העולם ובמיוחד במדינת ישראל שנה טובה, שנה של גשם שיבוא עלינו וישטוף את כל הדברים הרעים. החגים של תשרי הם שמחים לכולנו, ונתפלל בהם שיבוא עלינו השלום".
אקו"ם