קהל שפוט: תחנת הרדיו של שירות בתי הסוהר
מיוחד: הרוצח הפך למגיש, העבריין לכוכב רדיו, והמאזינים שולחים מכתבים כי אי אפשר להעלות אותם על הקו. ב"רדיו פוקוס", שנחנך בכלא איילון, אסירים שעברו הכשרה מיוחדת עורכים ומשדרים תוכניות עבור היושבים בבתי הסוהר ברחבי הארץ
רועי (28) יושב בחדר המערכת של תחנת הרדיו וממלא סודוקו. מאוזניות הדיסקמן שלו נשמע קולו של חנן בן-ארי שר על ויקיפדיה ועל תיוגים. לפני תשע שנים הורשע רועי בעבירת רצח, נשלח למאסר עולם, וכבר ביום הראשון שלו בכלא חזר בתשובה. עכשיו הוא חוזר על מילות השיר, בדבקות שמזכירה תפילה. "אני מאוד מחובר לשיר הזה, כי אנשים שנמצאים בכלא או השתחררו מכאן, מרגישים שהם כל הזמן מתויגים. יש בנו הרבה יותר מאשר הרושם החיצוני. כל אדם הוא עולם שלם, וקל לי להתחבר לחנן שקורא להוריד את התיוגים ופשוט להיות אנשים".
תחנת הרדיו שמשדרת מכלא איילון. צילום: יוני ריקנר
אתה באמת חושב שהחברה החיצונית מסוגלת לראות אותך כאדם, ללא תיוגים, למרות שרצחת?
"קשה מאוד להאמין שיש סליחה ומחילה על מה שעשיתי, אבל אני יכול להשתדל שהחברה תראה שאני מתחרט, מנסה לתקן ובאמת להשתלב בחזרה. ברור לי שלאחר השחרור, גם אם זה יקרה בעוד יותר מעשרים שנה, אני אצטרך להיות אדם הרבה יותר מועיל ממה שהייתי".
בשלושת החודשים האחרונים הוא יושב בכיסא השדרן בתחנת הרדיו יוצאת הדופן שהוקמה בתוככי כלא איילון. "לא ציפיתי לחוויה שכזו, ובכל יום אני מעכל את זה מחדש. הרדיו מספק לנו חוויה נפשית וגם מקום פיזי שנותן משהו טוב. זו נתינה שונה ממה שאנחנו מכירים בקבוצות התמיכה שמתקיימות כאן בכלא. זה מספק מאוד, וכיף לקבל לפעמים מכתבי תגובה מאסירים אחרים על תוכניות שאנחנו עושים. מאוד מרגש לראות את מה שכותבים לנו.
"החיים בכלא שונים מאוד מהעולם שבחוץ. כולנו פה שווים, ולכן אתה לא צריך להסביר את עצמך, כולם מבינים זה את זה. המטרה שלנו כאן היא לגרום למאזינים, וגם לעצמנו, לרצות להשתקם ולהיות אנשים טובים יותר".
15 אסירים נוטלים חלק בהפעלת "רדיו פוקוס", תחנה המשדרת בשלושת החודשים האחרונים אל בתי הכלא הפליליים בישראל. הם יושבים מאחורי המיקרופון וקונסולת השידור, ויוצרים מגוון תוכניות ורצועות מוזיקליות שנקלטות בטלוויזיות שבתאי האסירים. החשיפה אינה קלה עבורם, שמותיהם כאן בדויים, אך הסיפורים אמיתיים לחלוטין.
ליד אחד מהמחשבים במתחם התחנה המשוכלל יושב עמיר ומכין ליין-אפ, רשימת שידור, לקראת הקלטת התוכנית שלו. חזותו לא מרמזת על עבירת הרצח שבגינה הוא נמצא מאחורי הסורגים כבר עשר שנים. במפגש איתו ועם חבריו אפשר לשכוח בקלות כי מדובר באנשים שהחברה נאלצה להרחיק מתוכה, לאחר שרצחו, שדדו, רימו או גנבו. "אני רוצה לשמש דוגמה לאחרים ולהעביר את המסר שזה לא משתלם", אומר עמיר, תושב אום-אל-פאחם. "נקברתי בבית סוהר. זה כבר מאסר רביעי שלי, ואני שפוט עכשיו ל-26 שנים. הבעיה שלנו העבריינים היא שהאגו לא נותן לנו לבקש עזרה. בשביל זה אני כאן ברדיו: בשביל לשתף ולומר לחברים שאם רק יבקשו, יש מי שיכול לסייע להם לצאת מזה".
נחזור ארבע שנים לאחור. מיזם "רדיו פוקוס" - שלהקמתו שותפים שירות בתי הסוהר, עמותת טופז, משרד הרווחה והביטוח הלאומי - נבט במוחה של קרין עובדיה-ראפ, פעילה חברתית ממרכז הארץ, בשעה שנסעה באוטובוס. "בספר שקראתי בזמן הנסיעה הופיע מחקר שלפיו 70 אחוזים מהאסירים בישראל הם בעלי לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז", היא מספרת.
"זה תחום שאני מאוד מתעניינת בו במסגרת העיסוק שלי באימון אישי. גם לי יש לקויות למידה. בכיתה י' אמרו לי שלא יצא ממני שום דבר, והוציאו אותי מבית ספר. אם לא הייתי בתנועת נוער ולא הייתי מי שאני, כנראה גם אני הייתי הולכת לעולם הפשע, מתוך חיפוש אחר קיצורי דרך. חשבתי שבאמצעות תחנת רדיו אסירים יוכלו להשפיע על עצמם ועל אחרים. בנייר העמדה הראשון שהכנתי בנושא, כתבתי שאסירים חושבים הרבה פעמים שלקול שלהם אין שום ערך. אם אדם חושב שלקול שלו יש משמעות והשפעה, זה משנה את כל המשוואה".
עובדיה-ראפ פנתה אל רשת האינטרנט כדי לבדוק האם הרעיון שעליו חשבה קיים במקומות אחרים בעולם. התברר לה כי בבריטניה פועלת בעשור האחרון תחנת רדיו של אסירים המשדרת ל-104 בתי סוהר, ונחשבת לסיפור הצלחה עם 84 אחוזי האזנה.
היא יצרה קשר עם הגורמים המפעילים אותה, וקיבלה מהם מידע רב. אבל הדרך לשכפול המודל לבתי הכלא הישראליים עוד הייתה ארוכה ומסובכת: כשהאזרחית מהשורה התדפקה על דלתותיהם של בכירים בשב"ס בניסיון לרתום אותם למיזם, היא נתקלה שוב ושוב בתשובות שליליות או בהתעלמות. לבסוף מצאה אוזן קשבת אצל עפרה קלינגר - אז ראש אגף האסיר והיום נציבת בתי הסוהר - שהסכימה לשתף פעולה והובילה את הרעיון אל מול לא מעט גבות מורמות. כשנרקם חיבור לסטודנטים ולסגל האקדמי במסלול הרדיו של מכללת ספיר, וכאשר מיטב השדרנים בישראל התנדבו להרצות וללמד את האסירים, החלה עובדיה-ראפ להבין שהחלום הולך ומתגשם.
בשב"ס גייסו לפרויקט כמה אנשי מקצוע מתחום השיקום והטיפול, וגם תרומות. עובדיה-ראפ מונתה למנהלת התחנה, יחד עם טל שמידט, איש רדיו מקצועי. אליהם הצטרפו העובד הסוציאלי ניר פלדמן, קצינת החינוך אפרת פאריס, ועידן קרה המשמש כעורך הראשי. בין המרצים שמצאו עצמם מלמדים מאחורי הסורגים היו יעל דן, קובי מידן, אברי גלעד, ידידיה מאיר, סיון רהב-מאיר, מיקי חיימוביץ ונוספים. ההודעה על הקמת הרדיו הועברה לכל בתי הכלא בישראל, ומתוך 470 אסירים שביקשו לעבור לכלא איילון ולהצטרף למיזם, נבחרו 18. שלושה מתוכם עזבו בשבועות הראשונים, לאחר שלא התחברו לפרויקט. לפני שלושה חודשים הושלם הקורס המקצועי, ו-15 מגישים, עורכים וטכנאים השתתפו בטקס מרגש לרגל פתיחת השידורים.
עמיר הוא אחד האסירים שעברו לכלא איילון בגלל הפרויקט החדש. את השנים האחרונות הוא העביר בכלא רימונים, וההחלטה לעבור למתקן אחר לא הייתה פשוטה. "אסירים לא אוהבים שינויים, אנחנו רוצים את המוכר והידוע. באתי לכאן בעקבות אפרת, קצינת החינוך שליוותה אותי שמונה שנים. ידעתי שאם היא הולכת לנהל את הפרויקט, אז זה משהו טוב. מאוד פחדתי בהתחלה, כי ראיתי מחשבים וכל מיני דברים שבחיים לא נגעתי בהם. הגיעו אלינו אנשי טלוויזיה שאתה רגיל לראות על המסך כל יום, ופתאום הם מלמדים אותך. זה היה ממש לא ייאמן. הפלנו אבן-אבן בחומה, ועכשיו אנחנו מאוד נהנים מהעבודה".
משה (70), תושב אחת הערים המבוססות בשרון, הוא דמות חריגה בנוף האסירים שעובדים בתחנת הרדיו. בכלא הוא מרצה חמש שנות מאסר בגין עבירות מרמה שביצע. "מעולם לא הייתי איש תקשורת, אבל התראיינתי כמה פעמים לרדיו במסגרת העיסוקים הפיננסיים שלי", הוא מספר. "כששמעתי על הרעיון להקים רדיו של אסירים, החלטתי לתת לזה צ'אנס, והתחנה הזאת הפכה בשבילי לעולם ומלואו. הפעילות כאן נותנת לך חומר למחשבה והזדמנות להיות עסוק במשהו שדומה לחיים הנורמטיביים. לפעמים אני בכלל שוכח שאני בכלא".
ישיבת מערכת ברדיו פוקוס. ברמקולים המרותקים לתקרה נשמע קול הבס של משה, שלוקח את המאזינים לטיול בנהר האמזונס ולמפגש עם נחש אנקונדה מאיים. הוא משתף את המאזינים בקולות ובתחושות מדרום אמריקה, עד שנדמה כאילו באותו רגע הוא חווה זאת בפועל. חבריו לתחנה מגיבים ומעירים, מציעים רעיונות לשיפור התוכנית. "כשאני פותח מיקרופון, הכוונה שלי היא קודם כול להעביר שעה מענגת, כדי שגם המאזינים ישכחו מהכלא", אומר משה. "שמי שפותח רדיו ייהנה ויטייל וישמע מוזיקה טובה וירחיב את הנפש".
כשאנחנו עוברים לשוחח באולפן ההקלטות, משה לוחץ בטעות על כפתור שמעביר את השיחה שלנו לרמקולים בחלל המתחם. אחד ממנהלי התחנה מגיע מיד וצועק על משה שישחרר את המתג התפוס. הכניסה הנזעמת שלו מזכירה פתאום שאנחנו בלב בית סוהר, שבו לאנשי הסגל שמורה הזכות לנזוף ולקבוע עובדות. גם אם אנחנו יושבים עכשיו בשמורת טבע, שונה כל כך מהנוף הקשוח של הכלא, קולות שקשוק האזיקים ורעמי דלתות הברזל הנטרקות יכולים בכל רגע לחלחל גם לכאן.
פאריס היא אשת הסוד של האסירים המפעילים את הרדיו. היא מקשיבה ללבטים שלהם בנוגע לתכנים שהם מבקשים להעלות, ומהווה חלק מהמערכת שמאזינה לכל תוכנית מוקלטת לפני שידורה. "יש המון חשיבה על התכנים ואיך מעבירים אותם לשאר המאזינים", אומרת לנו פאריס. "אנחנו מבהירים לאסירים שהם יכולים לומר הכול, אבל השאלה איך אומרים. יש בתחנה תוכניות שעוסקות למשל בכל הקשור בנזקי ההתמכרויות. יש תוכנית בריאות, תוכנית בשם 'אשת חיל' שבה גברים מדברים על העצמה נשית, תוכנית 'חוק וסדר' על נוהלי שירות בתי הסוהר וזכויות האסירים. הם מדברים את הקשיים שלהם בתוכניות, ולא צריכים לרַצות אותנו. אנחנו דואגים שזה יהיה הקול שלהם, ולא הקול של המערכת".
כיצד אדם שכל היבטי חייו תלויים בכם, יכול לפתח קול מקורי?
"זאת למידה מאוד משמעותית עבורם, כי הרבה מהם היו רגילים פשוט להתלונן כל הזמן, ועכשיו כשהם רוצים להעלות נושא בתוכנית, הם פתאום צריכים לחשוב מה עומד מאחורי התלונה ואיך להציג אותה והאם היא מגיעה בגלל שכל החיים הם היו 'נגד המערכת'. יש גם למידה של איך אני אומר את זה, למה אני אומר את זה, והאם אני מנסה להשיג שינוי. אנחנו מטמיעים בהם את ההבנה שיש להם אחריות רבה כלפי המאזינים שלהם.
"האסירים כאן חושבים המון על הקהל שלהם, וגם זוכים לתגובות במכתבים שמגיעים מכל בתי הכלא בארץ. אסירים לרוב לא אוהבים להיחשף, ומעדיפים לשמור על פאסון, אבל השידור והדיבור ברדיו הוא חלק מתהליך השיקום שהם עוברים כאן ומחויבים לו במשך שנה".
על עבודתם בתחנה מקבלים האסירים משכורת חודשית, כמו בשאר הפרויקטים היצרניים הפועלים במתחם הכלא. שמידט, שעובר איתם על כל מילה וכל רעיון, מזכיר כי מדובר באנשים שלא חלמו בעברם על קריירה בתקשורת. "אנחנו פרפקציוניסטים, והרמה המקצועית כאן עדיין שואפת למעלה. כולם פה כבר יודעים לערוך בתוכנות סאונד, והם מאוד מקצועיים ברמה הטכנית. אנחנו עובדים איתם על הגהה, על עברית נכונה, איך שואלים שאלות".
הם יכולים לראיין גם אנשים מחוץ לכלא, או שהשיח הוא רק בינם לבין עצמם ואנשי הסגל?
"אין כאן קו טלפון ואי אפשר לבקש ממרואיין להגיע סתם כך לאולפן, ובכל זאת לא מעט מפורסמים כבר היו כאן ושמחו להתארח ברדיו שלנו. השף אייל שני הגיע ונתן המלצות למתכונים ושדרוגים של האוכל שמספקים לאסירים, קובי אוז וחבריו ללהקת טיפקס היו פה לפני שבועיים, שמעון פרנס בא וסיפר על עולמו ועל העבודה בתקשורת. אנחנו עוברים איתם על הטקסטים כדי לוודא שלא תהיינה שאלות שהן לא במקום. למשל, האסיר שראיין את שמעון פרנס עשה עבודה נפלאה, אבל הייתה לו שאלה אחת לגבי חברים מהברנז'ה. עצרתי אותו והסברתי שאת זה האסירים יכולים לשמוע גם בתוכנית של גיא פינס. זו לא המטרה של התחנה".
בפן המוזיקלי, רדיו פוקוס נותן כבוד וזמן אוויר רב לשירים מזרחיים. אם נגד גלגלצ טוענים אמנים ים-תיכוניים כי המוזיקה שלהם אינה מושמעת מספיק, הרי שנגד התחנה מכלא איילון התקבלו לאחרונה תלונות מכלואים יוצאי חבר העמים, שקבלו על כי לא מושמעים שירים בשפתם. אנשי הרדיו שיבצו מיד בלוח השידורים גם תוכנית של שירים ברוסית.
סמיר (27), תושב חיפה, עבר לכלא איילון לאחר ריצוי תשע שנות מאסר מתוך 18 שנגזרו עליו בגין הריגה במהלך שירותו הצבאי. "אני אוהב בעיקרון לשדר מוזיקה מזרחית, אבל מערבב עם מוזיקה ישראלית ועוד שירים עם מסרים", הוא מספר. עכשיו הוא משמיע את השיר "מרפקים" של הראפר טונה, שבועט כולו בניסיון האנושי להידחף קדימה באמצעים כוחניים. "אני יודע שאי אפשר להתקדם בלי מרפקים וזו המציאות בחיים", אומר סמיר.
"כמשקל נגד, השמעתי גם את 'החיים שלנו תותים'. כשאני בוחר שיר, אני לא חושב האם הוא ימצא חן בעיני מישהו, אלא לוקח את מה שמדבר אליי, ומן הסתם אחד מהשירים לפחות ישמח גם מישהו אחר. בכלא אפשר לקנות דיסקים בקנטינה, אבל לא מביאים לשם סינגלים חדשים, ואסור להכניס דיסקים מבחוץ. אז אם אני עושה טוב לאדם, זה כבר מספק אותי".
מעבר לידע הטכני, קיבלת עוד משהו מהעבודה בתחנה?
"יש לי כמה בעיות ודפוסי התנהגות שמלווים אותי הרבה זמן, ולחלק מהם לא שמתי לב עד שהעירו לי, ועכשיו אני מודע להם", מספר סמיר בגילוי לב. "יום אחד התפוצצתי פה, צעקתי והשתוללתי. העבירו אותי לוועדת הדחה, ואמרתי שאני מצטער ושאני רוצה להישאר ברדיו. הכלא מדכא, וזה המקום היחיד שמוציא אותי קצת מהשגרה, נותן הזדמנות לעשות דברים ומרגיע אותי. כאן אתה יכול לעבור תהליך עם עצמך. אני יכול לומר שמאז שבאתי לפה הפכתי לאדם אחר. יש אמנם דברים שהם לא נעימים, אבל אני לומד ומשתפר, ואני מקווה שתהליך השינוי שלי יצליח".
ההבנה שהדברים שנאמרים בשידור חייבים להיות מדודים ואחראיים, משפיעה על התנהלות האסירים בכל תחומי החיים. "עצם העובדה שמקשיבים לקול שלנו, אומרת שאנחנו צריכים לשים לב יותר למה שאנחנו אומרים, ולחשוב איך מפרשים את הדברים שלנו. אחד האסירים שמע פעם שאני פותח את התוכנית במשפט 'שלום חברים וחברות', והוא כעס ואמר ש'אשתי בנווה תרצה, והיא לא חברה של אף אחד מכם'. הטענה עלתה לדיון בקבוצות התמיכה, והוחלט להשאיר את פתיח הברכה ל'חברים ולחברות' בתחילת התוכניות, כי זו הנורמה הנהוגה בעולם שבחוץ".
לעמיר מצפות עוד שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח, והוא רוצה לנתב למען הזולת את החרטה שלו על מעשיו. "אני רואה בתוכנית שלי שליחות - לעזור לאנשים שסובלים מההשלכות של המעשים שלהם. אני מספר סיפורים על החיים שלי ועל הדברים שנפלתי בהם. לא פשוט לעבור תהליכים בתוך בית הסוהר, ואתה צריך לבלוע הרבה צפרדעים. זה נכון במיוחד לאנשים שיש להם גרעין קשה והם לא מקבלים כל דבר, אלא מרגישים שרק הם מבינים ויודעים מה נכון וצודק. אבל תראה לאן הגענו, אילו מחירים אנחנו משלמים בגלל שהאמנו שהצדק נמצא רק אצלנו".
שאיפה נוספת שלו היא לפעול לצמצום היקפי האלימות במגזר הערבי. "הנשקים הבלתי חוקיים זולגים אצלנו לכל מקום. ראית שגם את הפיגוע האחרון בהר הבית עשו שלושה צעירים משלנו. אני רוצה להזמין לכאן ראשי ערים שמטפלים בתופעה, ולדבר על איך אפשר להתמודד איתה.
"אני, כמו שאומרים, לא השארתי מאחוריי שום חלקה ירוקה", הוא מוסיף. "שרפתי הרבה חלקות, וקשה לתקן את הנזק. פגעתי הרבה ועשיתי הרבה טעויות. אבל למדתי לסלוח לעצמי, שזה הכי קשה, כדי שבסופו של דבר גם אנשים אחרים יוכלו לסלוח לי".
עובדיה-ראפ, מייסדת התחנה, מכירה היטב את כל האסירים השותפים לפרויקט. היא מספרת שכאשר הגיעה לכלא בפעם הראשונה, חששה ממה שהיא עתידה לפגוש. אינספור סרטים וסדרות טלוויזיה ציירו בדמיונה את בתי הכלא כמקום אפל וחסר תקווה. ובכל זאת, היא בחרה לעבוד דווקא עם אלה שחיים מאחורי הסורגים. "חייב להיות להם מקום בעולם", היא מסבירה.
"יום אחד הם יסיימו לרצות את עונשם, ואנחנו נמצא את עצמנו עם שכן שהוא אסיר משוחרר. אתה לא רוצה שכן ממורמר וכועס אלא מפויס, ולכן שיקום אסירים הוא חובה חברתית. אני בעד ענישה חמורה, אבל העונש צריך להיות משהו שלומדים ממנו, אחרת מדובר בבזבוז זמן ובזבוז כסף של משלם המיסים".
לדבריה, מספר העמותות הישראליות שעוסקות בשיקום אסירים הוא נמוך מדי. "אם לא ניתן לאסירים את הצ'אנס ונשאיר אותם במקום הדחוי, הם תמיד יחזרו לחיבוק החם של הפשע. ברדיו פוקוס אנחנו מספרים סיפורים ורוצים שהסיפורים האלה ישמשו לאחרים כמקור השראה וכוח, כדי לקדם התנהגות אקטיבית של עשייה".
"מרגע שקרין הציגה לי את הרעיון, הבנתי שלא מדובר בעוד תוכנית", אומרת רב-גונדר עפרה קלינגר, נציבת שירות בתי הסוהר. "במסגרת הרדיו האסירים מנגישים זה לזה פעילויות מתקנות. זה פרויקט חדשני, שאני מאמינה שיכול לשנות בני אדם. שינוי אמיתי הוא קשה להשגה, אך אני מאמינה שיש לתת סיכוי לשינוי, גם לאלה שמעשיהם זעזעו אותנו. אין לנו דרך אחרת. למאסר יש התחלה וסוף, וזו הזדמנות שיש לנצלה באופן מושכל. ההזדמנות היא של החברה לא פחות מאשר של האסיר".
כשהחלו השידורים, מנהלי התחנה לא היו בטוחים עד כמה תהיה התעניינות מצד האסירים ברחבי הארץ. לדברי אפרת פאריס, התגובות והדיווחים מבתי הכלא השונים מוכיחים כי רדיו פוקוס זוכה כיום לאלפי מאזינים. "לכל אסיר פלילי יש טלוויזיה בתוך התא שלו, ויש לו בחירה בין צפייה בתוכנית ריאליטי, צפייה במשחק כדורגל או האזנה לרדיו. אנחנו בסך הכול שלושה חודשים וחצי באוויר וכבר מקבלים הרבה פידבקים, אז כנראה מצאנו את הדרך הנכונה", היא אומרת בחיוך מלא סיפוק.
ראש מדור חינוך בשב"ס גונדר-משנה דפנה דואב, שמלווה את הפרויקט מראשיתו, מעידה על התגובות החיוביות של קהל היעד. "האסירים עצמם הפתיעו אותנו מאוד בכל מה שקשור בהאזנה והירתמות לתחנה הזאת. היא מהווה אמנם עוד תחנה אחת מבין מגוון אלטרנטיבות, אבל אנחנו רואים שחלק ניכר מהאסירים יודעים מתי משודרות התוכניות שמעניינות אותם, ומאזינים להן. באחת התוכניות של 'אשת חיל' התראיין ד"ר חן נרדי, מומחה לעבודה סוציאלית ומנחה קבוצות גברים. הוא דיבר על איך להתנהל מול אישה ומה חשוב לאישה, והתוכנית הזו קיבלה המון התייחסויות".
לאחרונה התראיינה דואב עצמה לתוכנית "חוק וסדר". כשאני תוהה איך הרגישה קצינת השב"ס כשהאסירים היו אלו שהציגו לה שאלות, היא משיבה: "זו תחושה של הישג גדול מאוד, כי הם עשו תחקיר מעולה. אבל התחושה החזקה ביותר שליוותה אותי היא שברגע אחד אני נשמעת בכל בתי הסוהר בארץ. להגיע לכל בתי הסוהר הפליליים עם מסר והכוונה ואמירה של מדיניות, כמו למשל לקרוא לאסירים להגיע לטיפול, זה משהו שלא יכולנו לעשות לפני כן".
אנחנו יוצאים ביחד עם פאריס לסיור בתאי הכליאה, במטבחים ובחצרות השוטטות. האשליה שיוצרת מערכת הרדיו שוב מתנפצת. שם הכול נראה יפה ונעים ונקי, ואילו החיים האמיתיים מורכבים מחדרי כליאה צפופים וצרים, שכל אחד מהם מאכלס חמישה אסירים ומשמש גם כמטבח מאולתר לבישול מצרכי מזון בסיסיים. פאריס מסמנת לי לבוא אחריה לחדר האגרוף. אחד הכלואים נמצא שם, מכסח במכות רצח את שק האגרוף הענק, חובט בו ללא הפסקה במשך דקות ארוכות. גם האסיר הזה נידון לתקופת מאסר ממושכת בשל מעורבות ברצח. "לא ידעתי מה זה רגש בילדות שלי. כאן למדתי מה זה רגש, למדתי לרצות להיות טוב", הוא אומר לי בהתנשפות.
לפני סיום אנחנו פוגשים את סמיר, שמתכונן לתוכנית הרדיו שלו. הוא קם לקראתנו כשאנחנו עושים את דרכנו אל עולם החופש שבחוץ. "אני חולם לפתוח תחנת רדיו בעיר שלי ביום שאשתחרר ואצא מכאן", הוא אומר, ולחיצת היד שלו חזקה ובוטחת. "לא חשבתי מעולם על דבר כזה לפני כן. יש לי מה לומר לחברים שלי, ואני יודע שאפשר להשפיע ולתקן".
אקו"ם