נתניהו, הפסק לטרטר את אנשי התאגיד
הרעיון המחודש לסגירת התאגיד הציבורי, הוא התעללות בבני אדם ומעשה לא דמוקרטי ממדרגה ראשונה. כאן חל הכלל האנושי של הלל הזקן, מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך
האם תאגיד השידור הציבורי היה צריך לקום? אפשר היה להתווכח על כך הרבה. אבל אחרי שהתקבלה החלטת ממשלה, אנשים עזבו את מקומות עבודתם ואפילו התחילו לרוץ עם שידורים חדשים, הרצון לסגור שוב את התאגיד הוא מעשה לא אנושי. יותר נכון להגיד שמדובר במשחק בפרנסתם של אנשים, של משפחות שלא עשו רע לממשלה אולי חוץ מכך שאינן צועקות כל היום 'ביבי מלך ישראל'.
צילום: שאטרסטוק
אמנם, יש אנשים שיראו ביכולת לחשוב עצמאית, להעביר ביקורת על הממשלה, להחזיק בדעות הלא נכונות, חיסרון גדול. אבל כותב שורות אלו חושב שבדמוקרטיה, בחברה הגונה, היכולת לחשוב אחרת היא מעלה גדולה מאד. היא מה שמאתגר את השליט, דוחף אותו לביקורת עצמית ואפילו, הפתעה הפתעה, לשינוי של עמדותיו.
מעבר לכך, בעבר הלא רחוק תפקידה של התקשורת בעולם היה להיות 'כלב השמירה של הדמוקרטיה'. התפקיד הזה נשחק כיון שבעידן הנוכחי בעלי ההון מכתיבים עמדות וטעמים אישיים לכלי התקשורת בעולם. כך קורה שבימות מכובדות מאד, הפכו ברבות השנים והקשיים לבימות בידור להמונים ושכחו את תפקידן המרכזי שהוא לאתגר את בעלי הכוח. אבל זו דווקא עוד סיבה מדוע צריך לתת לשידור הציבורי בישראל, לתאגיד הציבורי החדש הזדמנות ממשית.
נתניהו בדיון על חוק התאגיד
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
נכון, במדינה קפיטליסטית אפשר לדון האם צריך תאגיד שממומן על ידי המדינה. אבל החלטות לא משנים תוך כדי ריצה, במיוחד כשההחלטות האלו נדונו זמן רב, שהיתרונות והחסרונות היו כל הזמן על השולחן, ושכלום למעשה לא השתנה. בעצם דבר אחד כן השתנה, ממבט שטחי נראה כי התאגיד מצליח לתפקד, לייצר תכנים, להיות רלוונטי.
צריך לתת לתאגיד החדש הזדמנות ממשית. ''המרדף'' בכאן
צילום: יריב פיין וגיא כושי
כל הטיעונים האלו לבדם מספקים כדי לדרוש את עצירת רעיון העיוועים של סגירת התאגיד החדש. אלא שלא מדובר רק בזה, אלא בעצם השאלה האם הימין הישראלי יכול להתעלות מעל הרצון לנקום בכל מי שפגע בו בעבר. כותב שורות אלו לעולם לא יועסק בתאגיד, אני ימני מידי, חד משמעי, בעל עמדות שקשות לעיכול. אבל כמו שאיני רוצה שלי יסתמו את הפה, ככה איני רוצה שיסתמו לאחרים את הפה. הכלל של הלל הזקן 'מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה', עומד כנר לרגלי בכל פעם שמתעורר בי הרצון לתקוף באופן לא הגון אנשים בעלי עמדות שונות משלי.
היכולת הזו לתת מקום לזולת, לאח האחר, לעמדות שונות, הוא מה שמגדיל אותנו. נותן עוצמה אמתית להשקפה שלנו כאנשי ימין. אני לא מדבר על המושג האנכרוניסטי 'הדר זבוטינסקאי' אלא על אנושיות. על היכולת להבחין בין דעות לאנשים. בלי היכולת הזו, לא יהיה קיום אמתי לימין בישראל כי הוא יהיה לא אנושי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם