כיצד מתנהלת המשטרה מול הפגנות הנכים והחרדים
מהו האיזון הראוי בין זכות המחאה, ובין הצורך לאפשר לאזרחי ישראל שגרת חיים תקינה? שאלנו קצינים בכירים בדימוס האם המשטרה נוהגת אכיפה סלקטיבית ביחד לקבוצות המפגינים השונות
בשבוע שעבר, באחת מהפגנות הנכים בירושלים, תועד נכה השועט בכיסא גלגלים אל עבר קצין משטרה, שביקש ממפגין שרכבו חסם את הכביש לפנות אותו. הנכה הישוב בכיסא גלגלים התנגש בקצין, ולאחר מכן תקף אותו והכה בפניו באגרופים. כאשר הקצין הגיב, יצא הנהג מהרכב - ככל הנראה נכה, אך לא בכיסא גלגלים - ותקף אף הוא את קצין המשטרה. שניהם היו צריכים כמובן להיעצר מיד בגין תקיפת שוטר, אבל במקום זאת הגיע למקום קצין משטרה נוסף כדי לפייס בין הצדדים. "עזוב, לא קרה כלום, הכול בסדר, נגמר", הוא אמר בקול מתנצל לנכה בכיסא הגלגלים.
כמה ימים לאחר המקרה המדובר הפגינו בירושלים חרדים מ"הפלג הירושלמי", במחאה על מעצר בני ישיבות עריקים. גם הם חסמו כבישים, אלא שבמקרה הזה ידעה המשטרה להפעיל אמצעים לפיזור הפגנות. היא השתמשה בפרשים, במכת"זיות (מכלית להתזת מים) ובבואש המתיז חומר בעל ריח רע, פינתה את המפגינים בכוח ועצרה עשרות מהם. בהודעת המשטרה לאחר ההפגנה נאמר כי "משטרת ישראל פועלת בנחישות לשמירת הסדר הציבורי, שלומם וביטחונם של כלל תושבי העיר. לצד חופש המחאה הלגיטימי, המשטרה לא תאפשר עבירה על החוק ופגיעה בשגרת חיי כלל התושבים". המשטרה טוענת אפוא כי היא לא תאפשר פגיעה בשגרת החיים, אלא שהמציאות מוכיחה לא פעם כי הדבר תלוי בשאלה מי הם המפגינים וכיצד פיזורם מצטייר בתקשורת ומצטלם לטלוויזיה ולרשתות החברתיות.
שוטר מכה חרדי בהפגנה. צילום: ישראל כהן, כיכר השבת
המפכ"ל לשעבר משה קראדי סבור כי מדובר דבר הנתון לסמכותו של הקצין בשטח. "יש לכל מפקד שיקול דעת, ושיקול דעת זה לא דבר מגונה. יש מקומות שיש בהם שיקולים שונים בהחלטה אם לפנות או לא לפנות: מה הכוח שאתה צריך להפעיל, לאיזו תוצאה תגיע, מה הרגישות הציבורית, איך זה יתקבל. נכון שהנכים חוסמים כבישים, אבל הם בכמות הרבה יותר קטנה מהפגנות חרדים. אין תנאי כליאה שמתאימים בהכרח לנכים, אז גם אם תעצור אותם תביא אותם לתחנה ותשחרר אותם, ומחר תמצא אותם עוד פעם חוסמים כבישים. המשטרה עושה איזונים בין הנזק התדמיתי שלה כלפי הציבור ובין נזקים אחרים, ומגיעה למסקנה. כלפי הנכים יש רגישות גבוהה הרבה יותר. במקרה של קבוצות אחרות שהן הרבה יותר גדולות ושלמטרה שלהם אין רגישות ציבורית, המשטרה תעשה שיקול דעת עד כמה היא יכולה לאפשר להם להביע את המחאה ואת חופש הביטוי שהוא מאוד חשוב מצד אחד, אבל מולו יש גם חופש התנועה וזכויות אחרות. אנחנו רוצים להגן על הזכות של המפגינים שהיא זכות חשובה, אבל בתנאי שהיא לא תפגע בזכויות של מישהו אחר".
לדברי גורם בתוך המשטרה, דרך הפעולה מול הנכים השתנתה לאחר הפגנה שקיימו באשדוד בחודש אוגוסט. השוטרים תועדו אז מתעמתים עם הנכים, מפנים אותם בכוח ועוצרים חלק מהם, והתמונות שודרו בכל אמצעי התקשורת. "המשטרה פעלה נכון וכמו שצריך בהפגנה הזו, אלא שאז הבינו בפיקוד הבכיר שהחיכוך בין השוטרים לנכים גורם נזק לתדמית המשטרה", אומר הגורם. "הם הגיעו למסקנה שעדיף להם לספוג את זה ולא להתעמת עם הנכים יותר מדי. שיהיו פקקים, העיקר שהמשטרה לא תהיה הקורבן. כיום המצב הוא שיש מעין הבנות בין המשטרה לנכים לגבי מיקום חסימת הכביש ולכמה זמן, ויש הבנות שהשוטרים לא יתעמתו עם הנכים ולא יפנו אותם. מקריבים את הציבור על מזבח תדמית המשטרה".
"המצב הזה לא יוכל להימשך לאורך זמן", אומר הגורם המשטרתי. "תכף יגיע הרגע, ואולי הוא כבר הגיע, שבו הציבור ימאס בהפגנות ובחסימות הכבישים וידרוש מהמשטרה להיות נחושה ולעשות את עבודתה".
ניצב בדימוס אריה עמית, שכיהן בעבר כמפקד מחוז ירושלים, חושב שמדובר בהתנהלות בעייתית מאוד. "חובתה של המשטרה לטפל בכל הפרת סדר ובכל חסימת כביש, בלי להתייחס בכלל לזהות המפגינים ולמידת הצדק בתסכול שלהם", הוא קובע. "בלי להיות רחמנית כשמדובר למשל בנכים, ובלי להיות כסחנית מדי כשמדובר למשל בערבים. כל מה שהמשטרה צריכה לעשות זה לוודא שהחוק יישמר, שהסדר יישמר ושכבישים לא ייחסמו. לדאבוני הרב מאוד, בין זה ובין מה שקורה במציאות יש מרחק גדול מאוד. לטעמי, הטיפול בהפגנות הנכים הוא מחדל איום ונורא".
לדברי עמית, המפקדים והשוטרים בשטח חוששים לפנות את הנכים כדי להימנע מביקורת תקשורתית. "המדינה שלנו הפכה להיות מדינת ריאליטי, והכול נמדד איך זה נראה בתקשורת. נוצר מצב שבו מפקדים ושוטרים לא שואלים את עצמם אם החוק נרמס על ידי חסימות כבישים פראיות, אלא איך אני איראה אם אפנה בכוח נכים וארים אותם מכיסאות הגלגלים. זה פשע, כי תפקיד המשטרה הוא לא להיות שותפה לריאליטי ולא להתגאות בזה ששוטרת נתנה מים לנכה והזילה איתה דמעה. לא תפקידה של המשטרה להיות מודאגת איך ייראה הפינוי ומה יכתבו בעיתונים. היא צריכה להיות מודאגת מדבר אחד: מחובתה להחזיר את הסדר על כנו הכי מהר שאפשר. כאשר יש צורך להשתמש בכוח היא צריכה להשתמש בכוח ובכל האמצעים שעומדים לרשותה, בלי שום חשש ובנחישות מוחלטת".
יועץ התקשורת רפי יפה כיהן כדובר המשטרה בדרגת תת-ניצב תחת שלושה מפכ"לים. הוא מסכים שתדמית המשטרה היא שמכתיבה את ההתנהלות מול הנכים, אך הוא מתקשה לקבל זאת כמגמה. "אני יכול להבין את השיקול הזה, אבל לאורך זמן ובתדירות החסימות של הנכים, צריך למצוא את האיזון המתבקש בין חופש המחאה ובין טובת הציבור ושגרת חייו. על פניו נראה שבתקופה האחרונה האיזון הזה קצת משתבש. בכל חיכוך שיש למשטרה מול כל סוג של אוכלוסייה, יש הרבה מאוד שיקולים וקריטריונים שבאים לידי ביטוי באופן האכיפה ובאילו כלים אתה משתמש. לכן מאוד קשה לשאול למה פה נעשה ככה ופה ככה. לפעמים יש מודיעין שאומר שההפגנה תהיה אלימה. לפעמים יש אירועים שאתה יודע שאתה צריך לגלות איפוק ולתת להם לפרוק את העצבים שעה-שעתיים. אני יכול לתת דוגמה מהפרות סדר של המגזר הערבי, באום אל-פחם ובמקומות אחרים. מאחורי הקלעים היה מסר של 'תרחיקו את המשטרה, אל תביאו אותה לידנו, תנו לנו שעה-שעתיים לחסום את הכביש ואז נתפזר'. במקרים כאלה אתה אומר 'לא שווה להתעמת'".
אם מדברים על תדמית ועל חשש מתמונות חיכוך בין שוטרים לנכים, ברשתות החברתיות רץ סרטון שבו נראה קצין משטרה מותקף בידי נכים, שאפילו לא נעצרו. גם זה פוגע בתדמית המשטרה.
"בוודאי שזה פוגע. כשהמשטרה נערכת לפעילות מסוג זה, אחד הדברים שנכנסים לתוכנית המבצע זה השיקולים התקשורתיים. היום השוטרים פועלים במרחב ציבורי שהכול בו מצולם, והם צריכים לקחת את זה בחשבון. זה לא צריך למנוע מהם לפעול, אבל הם צריכים להיות מודעים לכך שכל אזרח זה עיתונאי עם מצלמה. אם יש בהפגנה 300 אנשים ועוד 200 צופים, זה 500 עיתונאים שמתעדים כל פעולה של השוטרים. זו הנחת העבודה. מצד שני, גם המשטרה מתעדת ומצלמת, באופן סמוי וגלוי. ראית שהמשטרה פרסמה תמונות של שוטרת מאכילה אישה נכה, או שוטרים שנותנים מים לנכים, כדי להראות שהמשטרה הומנית. אלה תמונות שהמשטרה צילמה".
משה קראדי היה מפכ"ל המשטרה בתקופת עקירת יישובי חבל עזה וצפון השומרון. לדבריו, גם אז הכילה המשטרה את ההפגנות ואת חסימות הכבישים. "בשנה שלפני ההתנתקות היו הפגנות וחסימות כבישים. בחלק מהמקרים זה נעשה בעצימת עין מכוונת, בהסכמות שהגעתי אליהן עם מנהיגי המתנחלים. נתתי אישור, עם מירכאות או בלי מירכאות, לעבור על החוק, במובן הזה שאמרתי למפקדים: 'תקשיבו, אין מה לעשות, יש צורך לתת להם להביע את המחאה כדי לעשות איזו ונטילציה, לאוורר את הרגשות. ניתן להם להפגין ולהוציא את זעמם בחסימת כבישים, כי אני מעדיף אותם בהתנתקות אחרי שהם כבר פרקו את זעמם'. אתה אומר 'אין מה לעשות, זה אירוע קשה ולא פשוט, לא לנו ולא להם. הם צריכים להביע מחאה, אז ניתן להם'. אחרי זה ספגנו ביקורת מהציבור שהמשטרה לא מתפקדת. בסדר, לקחנו את זה בחשבון. אמרנו 'נספוג את זה עכשיו, אבל בזמן ההתנתקות נגיע לשם לאחר שהאנשים כבר הביעו חלק גדול מהמחאה שלהם'".
בנוסף לשיקולים התדמיתיים והטקטיים, המפכ"ל לשעבר קראדי מעלה נקודה נוספת. האמצעים הרגילים לפיזור הפגנות אינם ניתנים לשימוש כאשר המפגינים הם נכים. "אמצעים כמו הפעלת כוח, אלות, מכת"ז, גז מדמיע ובואש - אתה לא תפעיל אותם על נכים".
זה ברור, אבל שני שוטרים יכולים להרים נכה ולהזיז אותו מהכביש, וגם זה לא קורה.
"להזיז אותו מהכביש זה גם להעלות אותו על ניידת מיוחדת שיכולה לקלוט כיסא גלגלים. אני לא אומר שזה בלתי אפשרי, אבל זה יותר מורכב. אני חושב גם שככל שהנכים ימשיכו להפגין ולחסום כבישים, המשטרה תצטרך לעבור לשלב שאתה מתאר. המשטרה מגלה סובלנות לאוכלוסייה הזו מעצם המוגבלות הפיזית שלה, אבל בשלב מסוים כשזה יעבור את הסף והציבור כבר לא יוכל להזדהות, גם המשטרה כבר לא תוכל להזדהות. יהיה לה הרבה יותר מורכב וקשה, אבל היא תצטרך לפנות גם את הנכים".
ניצב בדימוס אריה עמית סבור שהשלב הזה הגיע כבר מזמן. "אני אומר את זה בכאב: הטיפול של המשטרה בכל סיפור חסימות הכבישים על ידי הנכים הוא לא מקצועי, לא רציני ולא אמיץ. אתה רואה שהוא טיפול מפוחד ממה יגידו. נותנים דו"חות במקום להביא עשרה גררים ופשוט לגרור את המכוניות. הרי זה כל כך פשוט טכנית. צריך גם להביא בחשבון שכל קבוצת הנכים הזו שמפגינה היא בסך הכול 20, 30, 40 איש. יס"מ ירושלים מסיים אירוע כזה תוך חמש דקות בלי בעיה בכלל. אבל הם מפחדים ממה יגידו, זה נכים ומסכנים וזה לא נראה טוב. מערבים אמוציות, במקום להגיד 'חברים, משטרה עושה גם דברים שלא נראים טוב, זה תפקידנו וזו חובתנו. אנחנו מבצעים את זה ויהי מה, ומי שיבקר - שיבקר'".
במהלך השבוע האחרון התקיימו בירושלים מספר הפגנות, גם של "הפלג הירושלמי" החרדי, במחאה על גזרות הגיוס, וגם קבוצת הנכים המכונה "הנכים הופכים לפנתרים", המסרבת לקבל את ההסכם שחתמו חבריהם עם הממשלה, שהקימה השבוע מאהל מחאה מול הכנסת, וחסמה צירים בקריית הממשלה. היה מי שטען שסמיכות ההפגנות חידדה את היחס השונה של המשטרה לפי אופי המפגינים. עמית סבור כי אין מקום לאכיפה בררנית. "הטיפול בחסימות הכבישים של הנכים ושל החרדים צריך להיות בדיוק אותו דבר, וברמה אגרסיבית מאוד בלי לחשוש. הרפיון של המשטרה הגיע לרמה כזו שאחד ממארגני ההפגנות מתראיין ומכריז: 'בשבוע הבא אנחנו מתכוונים לחסום את נתב"ג'. מה זה? הוא מתכוון לסגור את נתב"ג והמשטרה לא עושה עם זה כלום? המשטרה צריכה לזמן אותו לחקירה, להזהיר אותו ולהתכונן כמו שצריך. אנחנו נמצאים במצב שבו כבישים נחסמים בצורה מאוד אגרסיבית על ידי כל מיני גורמים מיליטנטיים, וזה לא ממש מטופל".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "לאף אדם בישראל לא קמה הזכות להפר את החוק, לחסום את התנועה ולגרום לפגיעה בציבור הרחב - זאת ללא קשר להשתייכותו המגזרית או מטרותיו. כמי שאמונה על אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי, משטרת ישראל פועלת ותמשיך לפעול בכל מקום שבו ייחסמו צירים או יופר הסדר הציבורי בניגוד לחוק. ככל שהדבר ניתן ולא מדובר בהתפרעות אלימה - פעילות המשטרה תכלול מאמצי הידברות מול המפגינים במטרה להפסיק את החסימה ולהימנע ממעצרים או שימוש בכוח. במקום שבו המפגינים תוקפים שוטרים, מיידים לעברם חפצים או אבנים, גורמים נזק לרכוש, מתפרעים בכבישים ראשיים ועוד - פועלת המשטרה בנחישות, בין היתר באמצעות מעצרים ואמצעים לפיזור הפרות סדר.
"משטרת ישראל תמשיך לאפשר את חופש הביטוי והמחאה כחוק, אולם לא תאפשר את הפרת הסדר הציבורי, אלימות נגד שוטרים או אזרחים, התפרעויות בצירים ראשיים ופגיעה כה משמעותית במרקם החיים התקין של אזרחי ישראל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם