סאלח, חלאס: סופו המשפיל של שליט תימן
אחרי שהבטיח להתפטר וחזר בו, כרת ברית עם אויביו החות'ים ונסוג, נשיא תימן לשעבר עלי עבדאללה סאלח סיים השבוע את חייו בחיסול משפיל במיוחד. בקהילת יוצאי תימן בארה"ב מדברים על יחסו החם ליהודים, ונזכרים במפגשים ליליים עמו בניו־יורק על ג'חנון וסלוף
השמועות על מותו של עלי עבדאללה סאלח, החלו לזרום בבוקר יום שני. הגרסאות לא היו ברורות. בתחילה דובר על מטען רב־עוצמה שהתפוצץ בביתו שבצנעא. מאוחר יותר נאמר כי נשיא תימן לשעבר חוסל על ידי כוחות חות'ים – השיעים הנתמכים על ידי איראן – כשניסה לברוח מהבירה. לפי הדיווח הזה, חוליית החיסול עקבה אחר סאלח כמה ימים. כאשר הוא נע עם שיירתו דרומה מצנעא נורתה לעבר מכוניתו רקטת אר־פי־ג'י.
לאחר שהשיירה נעצרה, הוציאו החות'ים את הנשיא לשעבר להורג ביריות. אנשיו של סאלח ניסו בתחילה להזים את השמועות וטענו כי מדובר בדיווחי סרק, אך התמונות והסרטון שהופצו במהרה לא הותירו מקום לספקות ואילצו גם אותם לאשר את הידיעה.
בתמונת התקריב מהזירה נראות פניו המרוטשות של סאלח. בסרטון נראית גופתו עטופה בשמיכות ומטולטלת בזלזול, לקול מצהלות מחסליו. הללו השליכו את הגופה לתא מטען של רכב מסחרי והמשיכו בדרכם. האיש ששלט בתימן 33 שנים וזכה למעמד של אל כמעט, סיים את דרכו באופן משפיל, בדומה לעמיתיו הרודנים מועמר קדאפי בלוב וסדאם חוסיין בעיראק.
שושנה טובי, ילידת תימן, שמעה על חיסולו של סאלח בביתה שבברוקלין. "הבת שלי סיפרה לי על כך, ושתינו פרצנו בבכי. הוא היה אדם טוב, בעל חוש הומור. דיברנו הרבה והיה לנו קשר טוב", היא מספרת בשיחת טלפון. "נפגשתי עעאיתו באחד מביקוריו בארה"ב. הוא שהה אז במלון 'ולדורף אסטוריה' וקיים ארוחה חגיגית בנוכחות בכירים אמריקנים ותימנים. הוא הזמין אותי ואת בתי להשתתף בארוחה, ושם דיברנו ארוכות על שלל נושאים. סיפרתי לו על שני ביקוריי בתימן, ודיברתי בערגה על יופיין של צנעא בפרט ושל תימן בכלל. דיברנו כמובן גם על מצבם של היהודים, והודיתי לו על העזרה שהעניק ליהודים שנותרו בתימן".
כיצד קרה שאישה יהודייה אמריקנית מקבלת הזמנת כבוד לארוחה עם נשיא תימן? טובי מגוללת באוזניי את השתלשלות הדברים. בשנת 1989 יצאה לתימן משלחת של יהודים יוצאי המדינה החיים בארה"ב. את המשלחת ארגן פרופ' חיים טוויל – יליד ירושלים, חוקר לשונות שמיות ופעיל מרכזי למען יהודי תימן. "הם ידעו שאני זמרת ששרה את שירי תימן ודוברת תימנית באופן שוטף, ולחצו עליי להצטרף", מתארת טובי.
"בתחילה היססתי ופחדתי להגיע לתימן, המדינה שעזבתי בגיל צעיר, אבל כשהגענו לשם שמחתי מאוד. חזרתי אל הילדות שלי. הסתובבנו עם גורמים רשמיים בצנעא וגם בכפרים נידחים שיהודים התגוררו בהם. דיברתי עם כולם בתימנית ושרתי את שירי תימן.
"השמועה על כך הגיעה לראש ממשלת תימן דאז, ואנשיו סידרו לי למחרת ריאיון בטלוויזיה הרשמית של צנעא. בריאיון דיברתי על שורשיי ועל התרבות היהודית בתימן. מובן שגם שרתי בשידור, וההתלהבות הייתה רבה. קיבלתי מחיאות כפיים במהלך השידור, ואחר כך אהבה גדולה ברחוב. הפכתי לכוכבת בתימן, והדבר הגיע לאוזניו של הנשיא סאלח. גם אחרי שחזרנו לארה"ב המשכנו לשמור על קשר עם אנשי הנשיא ועם בכירים בממשל, וכך קרה שהוזמנתי לארוחה הנשיאותית כשסאלח הגיע לארה"ב.
"באותה פגישה דיברנו על הגעגועים של התימנים לשכניהם היהודים שעזבו. המקומיים אפילו קושרים בין אסונות טבע שפקדו את תימן לעזיבתם של היהודים. בסוף האירוע הרשמי הזמנתי את הנשיא ואת השרים לביקור לא פורמלי בביתי בברוקלין. הכנתי להם זלביה, ג'חנון וסלוף. ישבנו ודיברנו כל הלילה, הייתה אווירה מיוחדת. סאלח היה אדם טוב ואמיתי שאהב לדבר עם אנשים. למה הארורים האלה היו צריכים להרוג אותו?"
פרופ' חיים טוויל, שהוביל כאמור את חידוש הקשר עם הקהילה היהודית בתימן, נפגש גם הוא עם סאלח כמה פעמים, והוא מספק זווית מורכבת יותר על התנהלותו של הנשיא מול יהודי ארצו. "הוא היה איש צבא בעל אופי קשה וקשוח, שהתנהל באלימות בהרבה בחינות. הוא ראה בנו, היהודים מארה"ב, מי שדרכם הוא יוכל ליצור קשרים עם וושינגטון, והוא אכן הצליח במובן הזה. הפעילות שלנו בתימן נתמכה על ידי הממשל האמריקני, שאז עמד בראשו ג'ורג' בוש האב. הגענו לתימן כמשלחת אמריקנית, וזכינו לקבלת פנים חיובית מאוד. חיזקנו את הקשרים עם היהודים שנותרו בתימן ועם המשטר, במטרה לאפשר חופש יציאה ליהודים. צריך להבין שרוב היהודים כבר עזבו במבצע 'על כנפי נשרים' ב־1949.
"ב־1962 הופל השלטון המלוכני ובמקומו עלה משטר רפובליקני שנתמך על ידי נשיא מצרים נאצר, ומאז שום יהודי לא היה יכול לצאת. אנחנו למעשה פתחנו את שערי העלייה התימנית מחדש, כשהגענו להסכמה עם סאלח שהיהודים יוכלו להגיע לישראל דרך מדינה שלישית. כך העלינו לארץ 1,100 יהודים במה שכונה 'מבצע אסתר'. אנחנו הרווחנו את שלנו, והוא הרוויח קשרים טובים עם הממשל האמריקני וגם קיבל מהם סיוע הומניטרי".
משה שרעבי בן ה־78, המתגורר גם הוא בברוקלין, היה שותף למבצע עליית היהודים לצד פרופ' טוויל. "ביקרתי בתימן אחת־עשרה פעמים בין השנים 1993 ל־1997", הוא מספר. "הנשיא סאלח היה מודע לנוכחות שלנו ולמהלכים שאנו עושים. זו הייתה הסכמה שבשתיקה. אנחנו מכירים תודה לסאלח, שדאג ליהודים גם בשנים האחרונות של שלטונו. כשהיה איום של החות'ים השיעים נגד היהודים בצפון תימן, הוא מימן הטסה שלהם לבירה צנעא בשני מטוסים, ודאג למחסורם".
שרעבי חושף שבמשך תקופה קצרה בעבר התאפשרו ביקורים סודיים של יהודים מישראל בתימן. היוזמה הייתה של שר החוץ התימני דאז, לאחר ששרעבי נפגש עמו כמה פעמים. גם הפעם היה הנשיא סאלח מודע לתוכנית. "המטרה הייתה לעודד תיירות בתימן ולהכניס מטבע זר למדינה. העניין נמשך חודשים ספורים, ואז נפסק בעקבות גילויי התנגדות. הנשיא סאלח לא תמך באופן פומבי, אבל גם במקרה הזה שמר על שתיקה ונתן לעניין להתגלגל. אפשר בהחלט לומר שמבחינת יהודי תימן הוא היה דמות חיובית, וחבל שסיים את חייו בצורה הזו".
עלי עבדאללה סאלח נולד ב־1942 בכפר קטן מדרום לצנעא. משפחתו, שהשתייכה לשבט סנחאן, הייתה ענייה ועסקה בחקלאות. כשהיה ילד קטן מת אביו, ומי שגידל אותו ואת אחיו היה אב חורג. בילדותו לא פקד את בית הספר המקומי, ובמקום זאת רעה את עדר הצאן של המשפחה במרחבים הפתוחים. בהגיעו לגיל 16 ביקש להתגייס לצבא בעקבות אחיו הבכור, אך בשל גילו הצעיר בקשתו נדחתה. רק לאחר לחצים של זקני השבט החל סאלח את הקריירה הצבאית שלו, ובגיל 18 כבר התקבל לבית הספר לקצינים.
באותן שנים הייתה תימן מחולקת לשתי מדינות, בצפון ובדרום, וביניהן שררה יריבות עזה. סאלח החל את המלחמה כקצין שריון זוטר בצבא הצפוני, וסיים אותה כמפקד החטיבה המרכזית כשהוא בן 33 בלבד. יש המייחסים את הצלחותיו הצבאיות והמדיניות לקשרים הטובים שטווה עם השייח'ים של השבטים החזקים במדינה. סאלח, שכאמור גדל בבית פשוט ועני, ידע לדבר עם אנשים בגובה העיניים ושבה את לבם.
בשנת 1962 התחוללה בצפון תימן הפיכה נגד השלטון המלוכני, ולסאלח היה בה חלק מרכזי. ב־1979 חוסל נשיא תימן, איברהים אל־חמדי. מחליפו, אחמד א־רשמי, חוסל גם הוא לאחר פחות משנה, באמצעות מטען נפץ. חודש לאחר החיסול בחרה מועצת הנשיאות בתימן בעלי עבדאללה סאלח, רועה הצאן היתום מהכפר הנידח, לנשיא צפון תימן ומפקד הכוחות החמושים. בכך לא שקטה המדינה. קבוצת קצינים בראשות מוחמד פלאח ניסתה לבצע הפיכה צבאית נגד סאלח, אלא שבניגוד לקודמותיה ההפיכה הזו כשלה, והנשיא ניצל את ההזדמנות כדי לנקות את השטח ממתנגדיו. הוא קידם את בני משפחתו ומקורביו לתפקידי מפתח בצבא ובמשטר, וחיזק את יציבותו.
במאי 1990, לאחר עשרים שנות מאבק, אוחדו שתי המדינות התימניות. מתנגדי האיחוד פתחו במלחמת אזרחים. היא נמשכה שלוש שנים, ובסופן הכריעו חייליו של עלי עבדאללה סאלח את המערכה והוא נבחר על ידי הפרלמנט לשמש נשיא תימן המאוחדת. סאלח נהג לבקר את השבטים השונים ברחבי המדינה, לעתים בתחפושת, כדי לסכל מזימות של מתנגדיו ולשמור על קשר עם תומכיו. רבים ממתנגדיו נשלחו לכלא ועונו.
סאלח נהג להתרברב כי הוא היחיד שהצליח למגר את פעילות אל־קאעידה בתימן. ארה"ב העבירה לו כסף ואמצעים רבים כדי שימשיך להילחם בארגון, ויש שהאשימו אותו בשימור אל־קאעידה כדי לשמר את זרימת המזומנים מוושינגטון. הוא הצליח לשרוד כנשיא תימן במשך שנים רבות, עד המהפכות בעולם הערבי בשנת 2011, שכונו בשם האוטופי 'האביב הערבי'.
בעקבות ההפיכות בתוניסיה ובמצרים התחוללו מהומות גם בתימן, בדרישה להדחת הנשיא. בזמן שרוב אזרחיו סבלו מעוני ניהל סאלח חיי עושר ראוותניים בארמונות פאר, וצבר ממון ונכסים ברחבי העולם לו ולמשפחתו. סאלח בחר שלא להיאבק בעם והודיע שלא יאריך את כהונתו ולא יעביר את השלטון לבנו כפי שתכנן, אך ההצהרה הזו לא סיפקה את מתנגדיו. במאי 2011 חתם סאלח על הסכם עם קבוצות האופוזיציה בתימן, שלפיו יתפטר מהנשיאות בתמורה לחסינות משפטית. כמה ימים לאחר החתימה על ההסכם חזר בו סאלח, וההפגנות בתימן פרצו שוב.
ביוני 2011 שיגרו כוחות האופוזיציה רקטות לעבר ארמונו של סאלח. הוא נפצע באורח קשה, וסבל מכוויות בכל חלקי גופו. סאלח הוטס לערב הסעודית ולאחר מכן לארה"ב כדי לקבל טיפול רפואי. במסיבת עיתונאים שערך כשהוא עטוף בתחבושות, הבטיח לחזור לתימן. סגנו, עבד רבו מנסור האדי, החליף אותו באופן זמני עד שהושלם הטיפול הרפואי ואז חזר הנשיא לתימן. באוקטובר 2011 קראה מועצת הביטחון של האו"ם לסאלח לחתום על הסכם שלפיו יפרוש מתפקידו כנשיא המדינה, וישים קץ לדיכוי האלים של ההפגנות בארצו. במסגרת ההסכם הועבר תפקיד הנשיאות לסגנו עד לקיום בחירות, וסאלח קיבל בתמורה הבטחה לחסינות מהעמדה לדין בינלאומי.
עלי עבדאללה סאלח צפה בנפילתם של מנהיגי מדינות ערב האחרים, ולא רצה להיקלע לגורל דומה. כלפי חוץ הוא שמר על מרחק מכס השלטון בהתאם להסכמים שחתם עליהם, אבל מאחורי הקלעים מעולם לא ניתק מגע וקשריו עם אנשי הצבא נותרו איתנים. מחליפו, האדי, ביצע שורת רפורמות ובכללן גם הדחת אנשיו ממוקדי הכוח.
סאלח לא אהב את השינויים הללו, ובניסיון לחזור למרכז העניינים כרת ברית דווקא עם אויביו המרים, החות'ים. בשיתוף פעולה עם מנהיג החות'ים, עבד אל־מאליכ בדר א־דין אל־חות'י, גרם סאלח להימלטותו של הנשיא המחליף האדי לסעודיה. ב־2014 השתלטו החות'ים על הבירה צנעא ועל מוקדי השלטון. סאלח, שנהנה בתחילה מתמיכה סעודית, נתפס עתה כבוגד שמכר את ארצו לאיראנים.
בחודשים האחרונים התרופפה הברית בין סאלח לחות'ים, והם תקפו את חייליו והוציאו מאות מהם להורג. סאלח ניסה לזגזג שוב לכיוונה של ערב הסעודית. בשיחת טלפון בין סאלח ובין מפקד צבא תימן, עלי מוחסאן, שתוכנה פורסם ברשתות החברתיות, ביקש הנשיא לשעבר מאיש הצבא לגשר בינו ובין הסעודים ולבקש שיסלחו לו על שיתוף הפעולה עם איראן.
מוחסאן השיב: "בגדת בתימן ומסרת אותה לאיראן. אין סיכוי שהסעודים יסלחו לך. העם צריך לשפוט ולהעניש אותך". באופן פומבי ערב הסעודית החלה שוב לתמוך בסאלח, אך זה לא הספיק. הנשיא לשעבר, שהכיר את תימן כאת כף ידו, הרגיש שהחבל מתהדק סביב צווארו וניסה לברוח לחוף מבטחים. המתנקשים היו מהירים ממנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם