ראשי » חדשות » דעות

36 שנים לחוק הגולן: כך ניצלנו מהבוץ הסורי

רמת הגולן, שסופחה לישראל ונכנסה לקונצנזוס, היא המפריד בין העולם הרגוע, הרומנטי והמתפתח, לבין הדי המלחמה מסוריה

 בישראל יציינו מחר (יום ה') 36 שנים לחקיקת חוק רמת הגולן. מדובר במקום שמבין כל השטחים ששחררה ישראל במלחמת ששת הימים, נחשב ליחיד שזכה לקונצנזוס על-ידי רוב מוחלט של אזרחי המדינה. תחושת שייכות  זו,  שהתחזקה ברבות השנים  ומביאה את המוני עם ישראל לגלוש במורדות החרמון הלבן בטבעיות של מטיילים, דילגה לאורך ההיסטוריה דווקא על כמה ממנהיגי ישראל, אשר העלו את האפשרות למסור את רמת הגולן חזרה לידי הסורים. הצעות אלו - בגלוי ובסתר - יצרו חוסר יציבות תודעתית באשר למעמדה של הרמה.

ביומה השישי של מלחמת ששת הימים שוחררה רמת הגולן. מהלך זה הפך לאחד המשמעותיים ביותר ביחס לגבולות המדינה. המהלך לא נעשה מלכתחילה כהחלטה אסטרטגית מחושבת של הממשלה, אלא דווקא מתוך התעקשות התושבים שבשטח. לחץ של תושבי העמקים שלמרגלות הרמה, אשר סבלו מהתוקפנות הסורית מאז קום המדינה, הביא את הממשלה לעשות מעשה. אולם המעשה שהביא להקלה ולתחושת הביטחון של התושבים יצר את הבעיה העיקרית: חוסר הוודאות בדבר מעמדו של האזור החדש בתחום השיפוט של המדינה, ויותר מזה - באותו הרגע נוצרה ספקנות באשר לזכותנו על השטח.
 
אתגר חבלי הארץ החדשים עמד לפני הממשלה, וכך נוצר התיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שלפיו: "המשפט, השיפוט  והמנהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ ישראל שהממשלה קבעה בצו". כך התאפשרה החלת המשפט הישראלי על מזרח ירושלים. אולם, הגולן שבער בעצמות מתיישביו, ושמאז שחרורו נבנו בו קיבוצים, מושבים, מרכזים חינוכיים וגם עיר, הצריך הצעת חוק מיוחדת להחלת הריבונות הישראלית עליו.

"אסור לאבד את הצפון" הייתה הסיסמא שליוותה את המאבק הציבורי הסוחף שהתנהל בניצוח "ועד יישובי הגולן". במהלך המאבק נחתמה עצומה של כמיליון אזרחים, שדרשו את סיפוח הגולן למדינה. בי"ח בכסלו תשמ"ב (14.12.81), בעוד שבדרום מתנהל מאבק לעצירת הנסיגה בסיני ובחבל ימית, החליטה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין על הגשת חוק רמת הגולן. בהליך יוצא דופן עבר החוק בשלוש קריאות בו ביום.

תחושת מתיישבי הגולן הייתה שהמאבק הפוליטי תם, והנה הגולן יהווה חבל ארץ כמו הנגב, השרון והגליל. אך כעבור עשר שנים ולאורך שנות התשעים חרב העקירה הונף שוב.
 
למרות החוק ניהלו עדיין ממשלות השמאל דאז משא ומתן מדיני סמוי וגלוי עם סוריה, שכלל ויתור על רמת הגולן כולה או חלקה. מסירות הנפש של התושבים, הובילה שוב למאבק עיקש שכלל את שביתת הרעב הגדולה בגמלא, ואת הנחלת הגולן בלבבות כחבל ארץ שאינו שנוי במחלוקת, אשר נצרך כאבן יסוד לביטחון הלאומי, בדיוק כמו הביטחון באמונה של זכותנו ההיסטורית על הארץ.

עם ישראל ברובו הגדול הפנים את המשפט "העם עם הגולן". חוסר היציבות התודעתית שהתגלתה בעבר אצל ראשי הממשלה יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד אולמרט, אהוד ברק ואחרים, התהפך בעשור האחרון עד אשר הפך חבל ארץ זה מטריטוריה שנויה במחלוקת, לישות קיומית.

הגולן של ימינו הוא מקום של חוסן, המקרין יציבות, תמצית של שורשים יהודיים על כל מכמניו ההיסטוריים, ובמובהק אתר התיירות הכי מבוקש בארץ - בחורף ובקיץ. הוא המפריד בין העולם הרגוע, הרומנטי והמתפתח, לבין הדי המלחמה מסוריה, עולם של רצח ושחיקת החופש של האדם. לכן, רק בנקודה זו אפשר להבין לעומק שלא סתם נקרא החרמון 'העיניים של המדינה', ושלולא שחרור רמת הגולן, סביר שהדי המלחמה וטביעה בבוץ הסורי היו עכשיו מנת חלקנו.

הכותבת היא עובדת מדרשת הגולן בחיספין
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח