ראשי » חדשות » דעות

כמו ב-1999: צריך לסגור את תיק המתנות

מפגיני רוטשילד צריכים להבחין בין החשדות נגד ח"כ ביטן, ובין פרשת המתנות של ראש הממשלה. ייתכן שהאחרונה מעידה על בעיית אופי, אבל אין כאן עניין פלילי

באוקטובר 1999, לפני 18 שנה, פשטה המשטרה על ביתם הפרטי של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו, והחרימה ארגזים ובהם קרוב ל־700 מתנות שקיבל נתניהו מגורמים שונים במהלך כהונתו הראשונה כראש הממשלה. בין המתנות היו מגשים מכסף וזהב, ציורים, פסלים ופמוטים. המשטרה חשדה שבני הזוג ניסו לקחת לרשותם את המתנות הללו, שאחדות מהן היו יקרות ערך, אבל רובן היו קיטש שאיש לא היה מוכן להכניס הביתה.

אני זוכר היטב את אותם ימים. עמדנו מתחת לביתו של נתניהו ברחוב עזה וראינו את חוקרי המשטרה פושטים על הבית ומורידים ארגזים ומסמכים. נתניהו, חמישה חודשים אחרי שהובס בבחירות, ישב שפוף בקומה השנייה בבית על כיסא ללא משענת וניסה להשיג את פרקליטיו מטלפון חוגה, בעוד החוקרים עולים ויורדים במדרגות ולוקחים מכל הבא ליד. למען האמת, זה היה מראה מביך ומעורר חמלה.
 
המשטרה המליצה להעמיד את נתניהו ורעייתו לדין, בטענה שראש הממשלה היוצא הסתבך בשורת עבירות, שקשורות גם בהובלת המתנות באמצעות הקבלן אבנר עמדי. שרה נתניהו, כך המליצה המשטרה, צריכה לעמוד לדין על גניבת מתנות והוצאת כספים במרמה. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להעמיד את בני הזוג לדין והסתפק בדו"ח ציבורי חריף. ב־2008 תבעה שרה נתניהו ממשרד האפוטרופוס הראשי להחזיר לה את החפצים שהוחרמו, בטענה שהם שייכים לה.

בנובמבר 1999, לפני החלטת היועץ ותחת הרושם הקשה של פשיטות המשטרה על הדירה בעזה, פרסמתי מאמר במעריב וקראתי לסגור את תיק המתנות הזה נגד נתניהו. "כן לקחו מגש לא לקחו מגש, כן ציור לא ציור, תעזבו אותם במנוחה", כתבתי. הדברים התקבלו בתדהמה בברנז'ה, בעיקר אחרי העליהום התקשורתי הכבד על נתניהו באותם ימים, והשמחה לאיד על נפילתו המתמשכת. נתניהו עצמו התרגש כנראה מהדברים, טלפן אליי והזמין אותי לכוס תה איתו ועם רעייתו.

הרבה שנים חלפו, הגלגל התהפך וחזר והתייצב על פרשה דומה, ואני טוען גם היום שצריך לסגור את תיק המתנות נגד נתניהו. כן לקח סיגרים, כן קיבל שמפניה - עזבו אותו במנוחה. ברגע שבו המשטרה סבורה שאין כאן שוחד, אין גם עילה להמשך הטיפול בתיק ולבזבוז שעות יקרות מזמנו של ראש הממשלה, שהוא גם הזמן שלנו. בנימין נתניהו הודה שקיבל מתנות, המשטרה הגיעה למסקנה שהוא לא נתן עבורן שום תמורה משמעותית, ומעתה ואילך מדובר בסיפור בינו ובין ציבור הבוחרים והם שיחליטו אם נתניהו ראוי להמשיך בתפקידו או לא. 
 
על קבלת מתנות לא מעמידים לדין אם אין שוחד, לא אז ולא היום. בשני המקרים נחשפות אולי בעיות אופי קשות, חמדנות לשמה, קמצנות, בחירת חברים לא נכונה, נהנתנות ותחושת שררה, אבל על אופי לא הולכים למשפט פלילי, ועל סיגרים לא מפילים ראש ממשלה. ואגב, הסיגרים אכן יקרים מאוד.

השבוע סיפר לי אחד השרים, מבאי ביתו של ראש הממשלה, שנתניהו נהג בעבר להדליק סיגר בסיגר, וכל פריט כזה שווה לפעמים 200 דולר. היום הוא כנראה לא מעשן בהוראת רופאו האישי. השר הסביר גם כי זו דרכו של נתניהו לחמוק מהמצור שהתפקיד כופה עליו. "אין לו טיפת חופש, ואחרי שסגרו מעליו את הפטיו אין לו אפשרות לצאת לאוויר הפתוח אפילו בביתו שלו", הסביר השר, ומיהר להוסיף שזו הסיבה שבגללה הוא עצמו לא ירוץ לראשות הממשלה.

כל האמור לעיל לא בא להפחית מחומרת השחיתות במדינה, ומהצורך להילחם בה בכל הכוח. צריך רק לעשות את האבחנות הנכונות. יש שחיתות מוסדית, ויש התנהגות אישית לא ראויה. אם יתברר למשל שנתניהו ומקורביו מכרו וקנו צוללות וכלי שיט שלא לצורך אמיתי, וגרפו כסף לכיסם צריך למצות איתם את הדין עד תום, כי מדובר בסחר פסול בביטחון המדינה. ברור שבמקרה כזה ראש הממשלה לא יוכל להמשיך בתפקידו יום אחד, אבל בינתיים הוא כלל אינו חשוד בפרשה.

השחיתות המוסדית היא המכה שמאיימת על קיום המדינה. בדרום אמריקה מדינות ומשטרים קרסו בגללה. זוהי מהות הפשע המאורגן: היכולת של גורמים עברייניים לחדור או להשתלט על מוקדי כוח מוסדיים ולגיטימיים ולעשות בהם כרצונם. תיק הולילנד הוא דוגמה מצוינת לניצול עוין של פוליטיקאים ופקידים בכירים את הכוח והתקציבים, כדי לשנות תכניות ולגרוף מאות מיליונים על חשבון טובת הציבור.
 

פסק הדין של השופט דוד רוזן מלמד על הדרך שבה אנשי העסקים, העבריינים והמאכערים קושרים את החוטים, משתלטים על עמדות מפתח, מחלקים שוחד, מקבלים שוחד ומסדרים אחוזי בנייה פנטסטיים, שנראים עד היום מכל פינה בירושלים.

השחיתות המוסדית הזו רק מעמיקה אחיזה לאורך השנים, ולא מרפה. פעם הגניבה הייתה מעשה של איש אחד או שניים, שנתפסו ונשלחו לכלא בבושה גדולה. היום מדובר במערכות שלמות, בלב הממסד, שרק מטפחות את הפשע. תיק ישראל ביתנו מלמד על שרים, ראשי מועצות, חברי כנסת ועסקני מפלגות שהשתלטו על כספים קואליציוניים וגרפו אותם לכיס בדרכים שונות ומשונות. השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב סיפר בראיון ל'ידיעות אחרונות' איך הטה מכרז כדי לסדר לחברתו תקציבים של משרד התיירות. בקרוב ייכנס מיסז'ניקוב לכלא חרמון.

התרבות המושחתת הזו משתכללת ומסתעפת אצלנו, לאורך ולרוחב. הפרשות דומות, בכולן מעורבים כספי שוחד וגניבה מהציבור בידי נבחר הציבור, אבל האנשים לא נרתעים. בין היתר מדובר על פרשת בניזרי, פרשת אברהם הירשזון, פרשת השופט דן כהן, הפרשה שבה הסתבך פואד בן־אליעזר המנוח, פרשת הרב יונה מצגר ואחרות. שלא לדבר על השחיתות בערים השונות שהפכה עניין מבני. זו בדיוק הסכנה הגדולה: השחיתות כאורח חיים.
 

עכשיו פרצה לאוויר העולם פרשת דוד ביטן. אפשר לבקר את המשטרה ולהאשים אותה בניסיונות נקם בביטן ובדוד אמסלם שמצרים את צעדיה. אפשר גם להבין ללבם של בכירים בליכוד שטוענים כי החוקרים הבכירים במשטרה הם פוליטיקאים בפוטנציה, שעוברים אחרי השירות למפלגות האופוזיציה. אבל אם החשדות נגד ביטן נכונים, הרי שהגענו לעוד פרשה חמורה של שחיתות שלטונית מתוחכמת, ממוסדת ועתירת דמיון יוצר. עוד ספסור בקרקעות הציבור לטובת הכיס הפרטי. ולכו תדעו כמה פרשות כאלה יתפרסמו בקרוב.

הפרשות הללו חמורות פי אלף מסיפור המתנות של בני הזוג נתניהו. ראש הממשלה לקח סיגרים ושמפניות וזה לא בסדר ברמה המוסרית, אבל אין כאן קונספירציה מורכבת ומושחתת כמו בכל התיקים האחרים. הבעיה העיקרית אצל נתניהו היא היוזמה והגיבוי שהוא מעניק לחבריו בליכוד, שהחליטו להילחם דווקא במי שנאבקים בשחיתות באמצעות חוקים הזויים ומעוררי מחלוקת, במקום לחזק את שומרי הסף. ושוב, את החשבון יעשו, אם יעשו, הבוחרים בקלפי.

המפגינים בשדרות רוטשילד צועקים "נתניהו למעשיהו". את נתניהו לא צריך לשלוח למעשיהו, את השיטה צריך לשלוח לאגף עשר. נתניהו עצמו איננו איש מושחת ביסוד הנפשי. הוא לא אהוד אולמרט שבא לפוליטיקה רק למטרה אחת, לעשות כסף, ועל הדרך קלקל והרס מערכות שלמות והעניק לגיטימציה לאחרים שהלכו בדרכיו הנלוזות. היום אין כבר מי שיעצור את ההידרדרות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי