יש לשים סוף לזלזול של משרד האוצר בירושלים
למרות ההכרה המרגשת של ידידינו מעבר לעבר לים בירושלים כבירת מדינת ישראל, דווקא משרד האוצר והממשלה מתנכרים לה
גדלתי בירושלים שהייתה עיר קטנה, ובליבה גבול עם מדינת אויב. לנגד עיניי חזיתי בשחרור העיר ובעליות ובמורדות שחוותה לאורך השנים. לאחר הצלחתי כיזם בתחום ההיי-טק החלטתי לפרוש בהדרגה מעסקיי ולהיכנס לחיים הציבוריים. עשיתי זאת מפני שאני אוהב את ירושלים, והבנתי שהיא מוזנחת ומתרחקת מהפוטנציאל העצום שלה. סברתי שעם הניסיון שרכשתי בצבא ובעולם העסקים ניתן לחולל שינוי, ושמגמותיה השליליות של ירושלים אינן גזרת גורל.
היום, בשנה העשירית לכהונתי, בשנת היובל לאיחודה של ירושלים, ניתן להביט בגאווה ובסיפוק על המגמות שהתהפכו ועל השינויים שחלו בעיר. ירושלים חווה גאות כלכלית שמורגשת בכל התחומים. אנו נהנים מפירותיה של מהפכת חינוך שהובלנו, ועל בסיסיה העתיקים של העיר נבנות במהירות תשתיות מודרניות בהיקף עצום: השכונות מחדשות פניהן, נבנים כאן אצטדיונים ופארקים, רכבות ומחלפים, מתחמי עסקים ורשת רכבלים שתנגיש את ירושלים הקדומה למבקרים. ירושלים המאוחדת של שנת תשע"ח פורחת ומשגשגת, ופניה לעתיד.
הצהרתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בו' בדצמבר 2017 היא יום חג לעם ישראל כולו. אחרי אלפיים שנות געגועים שבהן הבטחנו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", חזרנו על עיר דוד ואל חומות העיר העתיקה, וטיפחנו עיר לתפארת. חשובה ההכרה של נשיא המעצמה הגדולה בעולם בשייכות ההיסטורית של ירושלים למורשתו של עם ישראל ובעובדת ריבונותנו בעיר, ובוודאי מחממת הכרה זו את לבו של כל יהודי בכל פינה בעולם.
אך לתחושת השמחה, ששקולה לזו שאחזה בנו עם הצהרת האום בכ"ט בנובמבר, מתווספת חמיצות: הייתכן שנשיא ארה"ב העלה את ירושלים על ראש שמחתו בזמן שכאן בארץ יש מקבלי החלטות שעדיין מתייחסים אל ירושלים כאל עיר פריפריה שולית, ומותירים אותה להתמודד לבדה מול אתגריה הייחודיים? מסלול ההצלחה שהעלינו עליו את בירתנו נמצא כיום בסכנה בשל התחושה ששר האוצר משה כחלון ומשרדו מותירים אותנו, הירושלמים, לבד במערכה.
בעוד שהממשל האמריקני מתחייב להעביר את השגרירות לירושלים, משרדי הממשלה השונים גוררים את רגליהם בחוסר חשק כשהם עצמם נדרשים להחזיר את כל אותן יחידות ממשלה שערקו מהעיר. הימנעותו של משרד האוצר, האחראי על מנהל הדיור הממשלתי, מקיום החוק להעברת 163 יחידות הממשלה לירושלים פוגעת אנושות בבירת ישראל. היא יוצרת נזק עצום של אובדן 2 מיליארד שקלים לכלכלת העיר בעשור הקרוב, ופגיעה בעשרת אלפים משרות שהיו צריכות להיות ירושלמיות. תשלומי הארנונה של משרדי הממשלה היו צריכים לממן יותר חינוך, רווחה ופיתוח תשתיות וניקיון בבירה. חוסנה הכלכלי ומעמדה של ירושלים נפגעים מכך מדי יום.
החיסרון הזה ניכר שבעתיים כשאנחנו נאבקים להשגת תקציב ראוי לבירה מהאוצר. תושבי ירושלים מקופחים, ומקבלים כיום סל שירותים הנמוך בממוצע ב-30 אחוזים מזה שלו זוכים תושבי הערים האחרות בארץ. זהו מצב שתושבי ירושלים, וכן אזרחי ישראל כולה המכירים בחשיבות חיזוק הבירה, לא יכולים להשלים איתו.
הנתונים המדאיגים הללו הודגשו בדו"ח של 'מקינזי', חברת ייעוץ בינלאומית מכובדת ובלתי תלויה, שהוכיח כי עיריית ירושלים מתנהלת ביעילות ראויה לציון. לפי הדו"ח המקצועי, האפליה המתמשכת כלפי תושבי ירושלים מקורה במערכות תקצוב עקומות, המתעלמות מצורכי העיר. בזמן שהעירייה פיתחה מודלים חדשניים לחילוץ משפחות מהעוני, קידמה תעסוקה, בנתה את העיר בקצב מרשים והפכה את מגמות הנטישה לכאלה של צמיחה – משרד האוצר לא הצליח להבין את האתגר בהפיכתה של ירושלים לתחרותית, כדי שתושבים לא יעזבו אותה למקום שבו רמת השירותים גבוהה יותר.
שר האוצר, שלא מצא זמן מאז כניסתו לתפקיד לפגוש את ראש עיר הבירה אף לא פעם אחת, מטאטא מתחת לשטיח את המצוקות האמיתיות של ירושלים, שנובעות מקיפוח רב שנים של ממשלות ישראל לדורותיהן ומקשיים שמערים הממשל המרכזי. לשיקולים האישיים והלא עניינים הללו אפשר לקרוא פוליטיקה קטנה. את הצורך בחיזוק ירושלים מבינים כמעט כולם. רוב עצום בעם סבור שכשירושלים חזקה, עם ישראל חזק. רוב חברי הכנסת מאמינים בכך, ותומכים בחוק להסדרת הנושא.
אני קורא לשר האוצר: במיוחד כיום, כשאנו חוגגים חמישים שנים לאיחודה של העיר, כשלבנו מתמלא גאווה על ההכרה הבינלאומית המרגשת שקיבלנו מידידינו מעבר לים, עלינו לגדוע אחת ולתמיד את המנגנונים העקומים המקשים עלינו במלאכת פיתוח העיר.
יש לשים סוף לזלזול המתמשך של משרד האוצר בהחלטות שקבעה הממשלה עצמה להעברת יחידותיה השונות לירושלים. עלינו להפסיק את גלגול האחריות לעתידה של ירושלים לפתחה של העירייה, המתמודדת עם האתגרים הייחודיים בהצלחה יוצאת דופן. אנו נדרשים להיכנס מתחת לאלונקה, ולהעניק סוף-סוף תקצוב הולם שיאפשר להציע לתושבי העיר סל שירותים איכותי, ולשים את ירושלים לפחות ב"ממוצע שמחתנו" - אם לא על ראש שמחתנו, מקומה הראוי.
ירושלים היא לא העסק הפרטי של ראש העיר או של מי מתושביה – היא משאלותיו של העם היהודי כולו. הגיע הזמן ששר האוצר ומשרדו יקבלו השראה מטראמפ, יכירו בייעודה העמוק של ירושלים כבירת העם היהודי, ויציבו אותה במקום הראוי על מפת סדרי העדיפויות הלאומית. זהו צו השעה.
ניר ברקת הוא ראש העיר ירושלים
אקו"ם