המאגרים ריקים, החקלאים מיואשים: ישראל מתייבשת
מזג האוויר הנוח והמים הזורמים בברזים הודות למפעלי ההתפלה מסתירים אמת קשה - שנה חמישית של בצורת. מומחים מזהירים: משק המים הארצי בסכנה חמורה, וזו צרה גדולה לנו וגם לנוף המוכר
לפני שנה ראו חקלאים רבים בד"ר עמיר גבעתי משוגע הכפר. גבעתי, מנהל תחום מים עיליים ברשות המים, כיתת את רגליו בין אסיפות חקלאים ברחבי המדינה והתריע מפני עתיד עצוב של מדינה הנתונה לבצורת ממושכת ולמחסור במים להשקיה. עד לאחרונה היה נדמה שמערך מפעלי ההתפלה שהוקמו לאורך חופי מדינת ישראל ימלא את צרכינו ויסיר את איום הבצורת; אולם כעת ברשות המים כבר לא חוששים לומר בפה מלא שאם הבצורת תימשך חלילה גם השנה - שנה חמישית ברציפות - בשנה הבאה כבר יחסרו מים לשתייה ביישובים בצפון, מכיוון שמערך ההתפלה לא עלה עד היום צפונה מעבר לעיר כרמיאל. בגליל העליון, בגולן, בעמקים, ביישובי הכנרת ובבקעה סומכים על מטר השמיים והוא מכזיב.
"אנחנו עומדים בפני שנה שחונה נוספת, אך לראשונה אחרי הרבה שנים, השנה הזאת לא עומדת אפילו בציפיות הנמוכות שהערכנו", אומר ד"ר גבעתי. "אנחנו עומדים היום על 40 אחוז מכמות המשקעים הממוצעת לתקופה הזאת". בשנת 2014 כמות הגשמים עמדה על 60 אחוזים מכמות הגשם הממוצעת לתקופה זו. המצב היום מדאיג עוד יותר: "אנחנו היום לקראת סוף דצמבר 2017, עברנו כמעט שליש מעונת הגשמים. עד 1 בינואר היו אמורים לרדת 40 אחוזים מכמות המשקעים השנתית בקו החוף וכשליש מהגשם שיורד בפנים הארץ, והמצב גרוע יותר מהתחזיות".
בנובמבר העריכו אנשי השירות ההידרולוגי כי החורף יהיה מתחת לממוצע ויבש באופן גבולי. לפני כשבועיים המודלים נעשו קודרים יותר. התחזיות קובעות כי אנחנו עומדים בפני שנת בצורת נוספת. השבוע דווח כי תעריף המים לצרכן הביתי עלול לעלות בכשלושה עד ארבעה אחוזים. די להביט אל ערוצי הנחלים היבשים, על האי הענק שהולך ומתרחב בכנרת ועל צמחיית הבר כדי להבין שאנחנו לא זקוקים לתחזיות - הן פשוט זועקות מהאדמה ומהשמים מעוטי העננים.
"אנחנו ממשיכים לשבור שיאים", מתאר גבעתי. "מפלסי המים בנחלים ובכנרת היו צריכים לעלות בשלב הזה של החורף, ובפועל המפלסים ממשיכים לרדת. השבוע שברנו שוב שני שיאים: האחד, במעיינות הדן שנמצאים במפלס שלא מוכר לנו מאז 1949. אתה לא יכול לתרץ את כמות המים בשאיבות או בחקלאות שלוקחים מים מהנחלים - המצב הזה מושפע מהבצורת ואי אפשר לתלות אותו באדם. השיא השני נשקף במפלס הכנרת שנמצא בשפל של עשר שנים, ועומד היום על 214.4 מתחת לפני הים. עכשיו נשאלת שאלת מיליארד הדולר - האם נגיע לשפל של כל הזמנים שנרשם בדצמבר 2001 ועמד על 214.87. לפי כל התחזיות שלנו, זה מה שיקרה בקיץ.
"לתהליך שבו אנחנו נמצאים אני קורא 'משחק חדש', כי אנחנו לא מבינים באמת מה יהיה. אני לא יודע מה קורה בכנרת במפלס של מינוס 215, כי לא היינו אף פעם במקום הזה. אני יכול לשער לאן יגיע קו המים, אבל לדמיין מה זה יעשה לחופים, לפריחה של האצות במים וכו' - אני באמת לא יודע. ולא רק אני, גם אנשי המעבדה לחקר הכנרת לא יודעים אם אנחנו מדברים על משבר אקולוגי פתאומי שיפקוד את הכנרת בבת אחת או על המשך ירידה. אנחנו לא מכירים מצב כזה בעבר".
בשנה שעברה נחשפה ב'מקור ראשון' תוכנית להקמת מוביל ארצי חדש, אבל הפעם בכיוון ההפוך - מדרום לצפון. זאת לנוכח ההידלדלות של מאגרי מי התהום בגליל ובגולן והזרימה החלשה בנחלים. ברשות המים עדיין בוחנים את העניין, לצד חלופות נוספות. הבעיה היא שעלות ייצור המים המותפלים גבוהה ממילא, וזאת בנוסף למחיר השינוע שלהם אל הכנרת ואל יישובי הגליל והגולן, ועלות הקמת הפרויקט הנאמדת במיליארד שקלים.
נוסף על כך, לא ברור אם המים המותפלים ייטיבו עם הכנרת: "יש בדיקה של המעבדה לחקר הכנרת שמנסה לברר מה תהיה המשמעות של הוספת מים מתוקים לכנרת. נכון להיום אין אינדיקציה שזה בעייתי, אך בסופו של דבר העלויות גבוהות, וכל האפשרויות נבדקות", אומר גבעתי.
ברשות המים הקימו צוות חירום מיוחד של מומחים כדי לגבש החלטות ומסקנות לקראת תחזית אפשרית לשנת בצורת שישית גם ב־2018. היערכות מקדימה לפני כעשור הביאה למצב הקיים היום, שבו לאזרחי מדינת ישראל לא חסרים מים בברזים. שכנינו מעבר לגבול, לעומת זאת, מתמודדים עם משבר מים ומצוקה משמעותית, ולרשותם לא עומדים פתרונות מתקדמים כשלנו.
לקראת עונת הקיץ הקרובה, אנשי רשות המים כבר ביקשו מחמשת מפעלי ההתפלה להגדיל באופן משמעותי את כמות ייצור המים. המפעלים יכולים להפיק עד 580 מיליון קוב ממי ים מלוחים בשנה, והשנה יידרשו להגדיל את היכולות שלהם בעוד 70 מיליון קוב. הם יקבלו על ההפקה הזאת עוד 175 מיליון שקלים בשל הצורך המיידי במים. נגד הכוונה להקים מתקן התפלה שישרת את תושבי הגליל המערבי והעליון קיימת מחאה רבתי מצד תושבים במועצות האזוריות בסביבה. הם מבינים את הצורך והחשיבות של מתקן התפלה, אך נלחמים שהוא לא יוקם בשטחם ועל אדמתם.
מאות חקלאים חמורי סבר השתתפו השבוע בכנס של ארגון 'מים לישראל', המאגד צרכני מים וחקלאים מהמרחב הכפרי והכללי. בצל הקיצוצים הנרחבים הצפויים בכמויות המים להשקיה, הם נדרשים להיערך ולמצוא פתרונות לשימור הקיים. גיורא שחם, מנהל רשות המים, הגיע למפגש ובפיו בשורות מדאיגות. אם נדמה שהמשבר במים הוא נחלתם של עובדי האדמה, הרי שהוא צפוי להחריף.
מתן רז־בירן, מנכ"ל 'מים לישראל', סיפר על שנאמר בכנס: "מנהל רשות המים אמר שהוא מוטרד מאוד. השנה החקלאות תספוג את המשבר, אבל אם נחווה שנת בצורת בחורף הבא, תהיה בעיה חמורה גם באספקת מים למגזר הפרטי. ההתפלה פשוט לא בנויה לספק את כלל הצריכה של מדינת ישראל בתרחישי קיצון של שש שנות בצורת". החקלאים העלו בכנס כמה פתרונות שלדעתם יוכלו לתת מענה, לפחות מינימלי, לצרכים שלהם במציאות היובש. "יש מים רבים שאפשר לנצל ולשמר, וחייבים להסיר את כל החסמים והרגולציות שמשרדי הממשלה מערימים ומעכבים פתרונות חירום", אומר רז־בירן.
כדוגמה הוא מביא את מי הקולחין הנקיים ממפעל טיהור המים של גוש דן, השפד"ן. אלה מוזרמים בחורף לים, ובקיץ מופנים לשימוש חקלאי. לטענתו, חייבים לאגום את המים המטוהרים בחורף ולהעמיד עתודות מים משמעותיות יותר בקיץ. "עשרות מיליוני קוב של מי השקיה הולכים לים בהיעדר יכולות לאגם אותם. יש תוכניות שעברו את כל תהליכי האישור אבל תקועות מול חסמים של האוצר וגם של רשות המים, שמתנים את תמיכתם בהתארגנויות מרחביות שתוקעות את הסיפור. אם היינו בשגרה ויכולים להתמודד מול הבירוקרטיות במשך עשרים שנה, ניחא. היום פשוט חייבים להעיף את החסמים ולאפשר לחקלאים להקים עשרות מאגרי מים שאת חלקם אפשר לבנות בטווח המיידי". רז־בירן מציע גם להקים מאגרים לאיסוף מי שיטפונות ומי הצפה של נחלים שעולים על גדותיהם, כמו למשל בעמק חפר.
מה עוזרים מאגרים אם אין מספיק גשמים?
"אני לא מכיר שנים שלא היו בהן אירועי שיטפון וצופה שגם השנה יהיו כאלה, וחייבים למצות את הפוטנציאל. בחורפים האחרונים אנחנו רואים אירועים קיצוניים של זרימות חזקות, גם אם בכמות הכללית הן יורדות. מופעי הגשם אינם שכיחים, אבל כשהוא מגיע הכמויות לעתים גבוהות מהממוצע לאירוע בודד. אנחנו צריכים להיות ערוכים עם משאבות ומאגרים ולתפוס אותם".
מפגש החקלאים, כמו מפגשים רבים ונוספים ברחבי הארץ, מעמתים אותם עם מציאות חדשה שהפכה לקבועה. בכל שנה הם נדרשים להיות יותר ויותר יצירתיים, להוציא יש מאין ולהצליח לגדל פירות וירקות גם באין מים מספיקים להשקיה. לפני כחודשיים יצאו חקלאי הגליל והגולן למאבק סוער סביב הכוונה לקצץ 35 אחוזים מכמויות המים להשקיה בשנה הקרובה. בהתערבות שר החקלאות אורי אריאל ושר האוצר משה כחלון הוחלט להמתין עם הקיצוץ לחורף ולהחליט על היקפו בהמשך.
כעת נראה כי החקלאים יידרשו אולי להתמודד עם קיצוץ נרחב יותר: "אנחנו מוכנים לתת כתף אבל תמורת פיצוי הולם למי שנפגע, ובשיתוף פעולה כדי למזער נזקים", אומר רז־בירן. "המצב קשה מאוד. החקלאים ימשיכו לעשות חקלאות ויירתמו למשבר, אבל הם דורשים לא להיות הנפגעים היחידים מהמשבר. ברור לכולם שחקלאים שמקוצצים מעבר לכמות מים מסוימת יזכו לפיצוי מהמדינה, אבל האוצר עדיין מתמהמה בהחלטה על קיצוץ המכסות בגלל הפיצויים שיידרש לתת, ואנחנו דורשים מהאוצר לקבל החלטה על הקיצוץ הצפוי לאור המצב היום וגם על מסלולי פיצוי".
בעולם של שוק חופשי ומסחר גלובלי, אולי אין מקום עוד לחקלאות במדינה יבשה כשלנו?
"כמו שמדינת ישראל לא חושבת שהיא יכולה להפקיד את ביטחונה בידי כוחות זרים ולפרק את צה"ל מפני שגם לצבא יש עלות, ככה אנחנו לא יכולים להתקיים בלי החקלאות. מה יקרה אם מישהו יחליט לעשות חרם על ישראל ולא תהיה לנו יכולת ייצור עצמאית? קפריסין לדוגמה לא צריכה חקלאות מקומית ויכולה להישען על השוק האירופי, כי היא לא נאבקת ב־BDS ואין סביבה מדינות שרוצות להשמיד אותה.
"עצמאות תזונתית היא הכרח קיומי כמו להחזיק בנשק. ביטחון המזון מחייב אותנו לייצר רכיבי מזון בסיסים. גם מבחינת הטריות והבריאות, אתה רוצה ייצור מקומי מפוקח וזמין מתוצרת שנקטפה אתמול, ולא סחורה מלפני שבועיים שהועמסה על אונייה. יש גם המון ערכים כמו שטחים ירוקים ושמירה על קרקעות הלאום וכדומה. אם נפעיל את היכולות והמוח שלנו ולא נעצור דברים סתם, יש אפשרות להרחיב את משק המים. אין סיבה לפגוע בחקלאות".
תלמי הקמטים על פניו של אבשי (אבשלום) הרצוג, חקלאי מהמושב אלמגור, דומים לתלמי הקרקע היבשה בשדותיו. איש האדמה הוותיק משרטט מציאות שהוא עד לה: "פשוט אין לנו מים. אצלנו באלמגור ירדו 15.5 מ"מ גשם וזהו, אצל השכנים מגינוסר ירדו עוד פחות, 14 מ"מ. זה פשוט שום דבר. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים, ובינתיים משקים כרגיל כי אף אחד לא יודע לומר לנו מה יהיה".
חקלאי האדמות שעל תוואי נהר הירדן הנשפך לכנרת שואבים את רוב מי ההשקיה שלהם מהנחל. שדות המושב אלמגור כבר אינם יכולים לקבל את מימיהם מהירדן. "אנחנו המשאבה ה־12 על הנהר, האחרונים, הוא כבר ריק", מסביר אבשי. "רשות המים תצטרך לתת דעתה לעניין ואנחנו מחכים לשמוע ממנה. הודיעו לנו שיקצצו 35 אחוזים, אבל אנחנו לא יודעים עוד ממה ומתי. את המכסה של 2017 עברנו מזמן כי אנחנו משקים את העצים, אחרת הם ימותו. אפשר היה לפתור את העניין לפני ארבע או חמש שנים אם היו משנים את כיוון ההזרמה של המים במוביל הארצי, אבל במצב שלנו היום כבר מאוחר".
כיצד תתמודד עם הקיצוצים הצפויים?
"תלוי בכמות המים שתהיה זמינה לי, אבל יכול להיות שבחלק מהמטעים שנמצאים במצב פחות טוב פשוט אצטרך לתת להם מעט מים כדי שיישארו ירוקים, ולהוריד את כל הפרחים לפני שהם הופכים לפירות. תבין, לייבש מטע כזה זה נזק של מיליונים, ואתה לא יכול לעמוד בזה. ננסה לשמור אותו חי ולהוריד את כל הפרי. גם זה יהיה נזק אדיר. מה שקורה כאן כעת הוא תופעה שמעולם לא הכרנו, שעצי בר מתחילים למות. ראית פעם עץ שיזף (דוֹמים) שמת? עצי בר פשוט מתים וזה דבר נורא".
גם בקרן הקיימת לישראל, הגוף הממונה על כ־100 אלף דונם של יערות נטועים וטבעיים, נערכים למציאות החדשה. בארגון הוקם צוות מיוחד לגיבוש פתרונות להתמודדות עם הבצורת המתמשכת. אביב אייזנבנד, מנהל מחלקת יערנות ופיתוח מקצועי באגף הייעור של קק"ל, משרטט לפנינו את תמונת המצב הנוכחית ואת הצפי לעתיד: "ישנן תופעות שהולכות ומחמירות בשנתיים האחרונות, כמו כתמים של התייבשויות ביערות, בעיקר בעצים המחטניים. אבל באחרונה אנחנו מקבלים מהיערנים דיווחים גם על חורש טבעי שמתחיל להתמוטט, כמו אלונים לסוגיהם ומינים נוספים שהם חלק מהנוף הטבעי.
"מדובר בתופעה חדשה. חיפושיות ומזיקים 'חוגגים' על העצים החלשים, והם לא עומדים בזה. גם החורש הטבעי מאותת לנו שהוא הגיע לקצה בהרבה מאוד אתרים, ובעיקר בצפון. גם בנוי העירוני אנחנו מוצאים עצי אלון תבור שהולכים ומתמוטטים כתוצאה משילוב של מצוקה וירידה בכמויות המים בקרקע, ובמקביל תחרות גדלה עם הצומח הנמוך יותר על מקורות המים".
אייזנבנד מסביר כי בשנים שבהן ירדו מספיק גשמים, התחרות של הצמחים על המים בקרקע הייתה פחות בעייתית, אך כשהקרקע ומאגרי המים בעומק הולכים ומידלדלים, המאבק על המים לא מאפשר לכל מיני העצים להתמודד. "אם המגמה תימשך, נמצא עוד ועוד מינים שמתמוטטים ביער. תחת הצפי הזה אנחנו מתכוונים לעשות רביזיית חירום בכל הנוגע למשטר הדילולים ביער הקיים. אנחנו מתכוונים לתת תגבור תקציבי לדילול יערות בתאי השטח השונים למצב של כושר נשיאה מספק, ולכן אנחנו מתכוונים לצאת בהנחיות ליערנים לדלל כמה שיותר יערות לפי תנאים מסוימים כדי לצמצם את הפגיעה ולאפשר ליותר עצים לשרוד. בנוסף, אנחנו משקיעים בתוכניות השבחה של היערות, ונותנים דגש על נטיעה של עצים מקומיים שהוכיחו עמידות יחסית ליובש".
ביום רביעי בעוד שבועיים תכונס בכנרת עצרת תפילה ובקשה לגשם ביוזמת הרבנות הראשית לישראל ובמעמד הרב הראשי דוד לאו, והיא תיערך בלבו של האי שנוצר בימה המתוקה מול קיבוץ מעגן. הציבור הרחב ובתוכו חקלאים מאמינים יוזמנו לאירוע התפילה, מתוך הבנה שרק ברכת שמיים יכולה לחולל מהפך בתחזיות ולשבור בצורת של שנים. עד ששערי שמיים ייפתחו, ימשיכו ברשות המים ובשאר ארגוני הטבע והסביבה להיערך למציאות קודרת יותר.
ד"ר עמיר גבעתי מעדכן כי בחודש ינואר ישובו הקמפיינים שקראו לתושבי ישראל לחסוך במים, לאחר שנדמה היה כי בשל מפעלי ההתפלה לא יהיה בהם צורך עוד. "הקמפיין נועד להסביר לציבור את המצב של שינוי באקלים. אם אנחנו רוצים להמשיך לטייל בשמורות הטבע ובנחלים, אנחנו חייבים לייעל את השימוש במים. נכון שצריך להוסיף פתרונות אגירה כמו שחלק מהחקלאים טוענים, אבל אין הרבה מקומות להקים מאגרים, והשנה עוד לא ראינו שיטפונות. ברור שיש עוד מה לעשות ושמה שעשינו עד כה לא מספיק".
האם הבעיה הזאת תישאר תמיד נחלתם של תושבי הצפון והחקלאים?
"למרכז הארץ יש שני יתרונות. האחד הוא החיבור למתקני ההתפלה, שלפחות השנה משמש תעודת ביטוח ממחסור במי שתייה. היתרון הנוסף הוא השימוש החוזר במים שמושבים מביוב והופכים למי קולחין נקיים לשימושם של חקלאי המרכז והדרום. מי כן ירגיש את זה? הרשויות המקומיות. כבר כעת עומדות על הפרק החלטות להתמודדות עם המשבר, עם כוונה לקצץ בין השאר בצריכה העירונית של פארקים וגינות ציבוריות וכדומה. יכול מאוד להיות שכולנו נצטרך לשאת במציאות הזאת ולצמצם גם בהשקיית הגינות, כפי שהיה בעבר הרחוק".
אקו"ם