"היה בה הרבה כאב, והמון רגישות אנושית"
יפי גליק, רעייתו של ח"כ יהודה גליק שהלכה השבוע לעולמה, הייתה עובדת סוציאלית מסורה וכותבת מחוננת ורגישה שידעה לא מעט התמודדויות בחייה. בעלה ובני המשפחה מספרים על הדמות שהייתה רחוקה אלפי מילין מהסערה הפוליטית שסבבה את האבל
יָמִים רַבִּים אֲנִי מַרְגֶשֶׁת / כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלַי / בְּכַמָּה מִסְפָּרִים./ אֲנִי כָּל כָּך קְטַנָּה / וּמְצֻמֶּקֶת / לַגַּדְלוּת הַבִּלְתִּי נִתְפֶּסֶת / שֶׁאַתָּה מַלְבִּישׁ אוֹתִי בְּרַחֲמִים. / הַצָּלוֹתֶיךָ תְּלוּיוֹת עַל גּוּפִי / כְּבֶגֶד לֹא מֻתְאָם עַל קוֹלָב. / עֵירֻמָּה אֲנִי לוֹבֶשֶת בִּגְדֵי מַלְכוּת / עַל עוֹרִי הַמְּשֻׁיָּף מֵעַבְדוּת / מֵחִפּוּשׂ אֱמֶת, דֶּרֶךְ, נִסָּיוֹן, תִּקְוָה. / אֵין כָּמוֹךָ / וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ
את השיר העדין והחשוף הזה כתבה יפי (יפה) גליק על פרק פ"ו בתהלים, עבור מיזם לימוד התנ"ך 929. השיר הזה הוא גם הפוסט האחרון שפרסמה גליק בדף הפייסבוק שלה, ב־20 ביוני. ימים ספורים אחר כך התמוטטה בביתה, ומאז הייתה מאושפזת כתוצאה מפגיעה מוחית. ביום שני השבוע הלכה לעולמה.
שמי סגריר אפורים נמתחו השבוע מעל הר חברון. בירושלים געשה הסערה הפוליטית הצינית שסבבה את אבלו של בן הזוג, ח"כ יהודה גליק, והיעדרותו מההצבעה על חוק המרכולים. אבל בבית משפחת גליק בעתניאל העדיפו להשאיר את כל זה בחוץ, יחד עם הרוח הקרה שנשבה פנימה בכל פעם שבה נפתחה הדלת.
יפי גליק הייתה אם לשמונה. שניים מנישואיה הראשונים, ארבעה ילדים משותפים לה וליהודה, ושתי בנות שהכניסו לביתם באהבה גדולה באומנה. סבתא לשבעה, עובדת סוציאלית במקצועה.
"26 שנה היינו נשואים", נאנח יהודה גליק. "התחתנו בשנת תִּנָשֵֹ"א, בח"י אב. גרנו באלון־שבות, אני הייתי אברך בישיבה שם, ואז עברנו לעתניאל. עצוב לנו עכשיו מאוד".
החודש מלאו ליפי 51. על שולחן בכניסה לבית מונחת ערמת עותקים של ספר השירים הראשון שלה שראה לאור בעת האחרונה, 'רחמים שקופים'. "גם את כל התצלומים המופיעים בספר היא צילמה", מספר יהודה. "עבדה עליו שיר־שיר, תמונה־תמונה. היו כמה אפשרויות לשם לספר. בהתחלה היא כתבה שירים שנגעו לחומש בראשית, וחשבה על 'מתנת בראשית'. אחר כך חשבה על 'משחק מחבואים'. רצתה שם שיבטא הסתר וגילוי. בסוף החליטה על 'רחמים שקופים'. יש פה שיר שכתבה על האשפוז שלי לאחר הפיגוע. היא קוראת לו 'נקבה תסובב'. כמו שכתוב בישעיהו, שדיבר על 'נקבה תסובב גבר' כחלק מהגאולה".
כְּשֶׁשָּׁכַבְתָּ עָטוּף מַכְשִׁירִים / סוֹבַבְתִּי אוֹתְךָ בִּגְדֵרוֹת / שֶׁיָּגֵנּוּ עָלֶיךָ / כָּאַבְתָּ, כָּעַסְתָּ לְתוֹכִי / קָרַעְתָּ מַחֲטֵי מִפְשַׂעְתְּךָ / נֶאֱבַקְתִּי בְּדוֹרְשֵׁי טוֹבָתְךָ / לִכְבוֹדְךָ / בִּנְחִישׁוּת, בִּגְבוּרָה לֹא לִי / סוֹבַבְתִּי אוֹתְךָ / רֶגַע אַחֲרֵי רֶגַע / שֶׁהָיוּ לִי כְּנֶצַח / סוֹבַבְתִּי אוֹתְךָ / מִתּוֹךְ אֱמוּנָה / בֶּעָתִיד
לאורך כמה זמן נכתבו השירים הללו?
"בשנה שעברה היא התחילה לשמוע שיעורים על ספר בראשית, ובהשראתם כתבה. יש ספר שני בדרך, על תהילים, שכתבה ממש בחודשים האחרונים לפני האשפוז. יש עדיין דילמה משפחתית אם להוציא אותו, כי היא כתבה מאוד קשה. אפשר לומר שכתבה המון שירים קשים, אבל מעולם לא התריסה כלפי הקדוש ברוך הוא. היא כאבה, היא צרחה לו, אבל אין שום קטע שבו היא מטיחה בו שהוא לא בסדר. הייתה הרבה אמונה לצד הכאב. שיחקה איתו משחקים. היא כותבת לו 'שיחקנו יחד פרה עיוורת, מחבואים'. כל פעם בשירים שלה כשהיא מדברת על מישהו, היא מדברת על הקב"ה. בהחלט היא הרגישה שיש הרבה הסתר פנים, אבל אף פעם לא הרהרה באמונה".
בחייה הקצרים הספיקה גליק להתאלמן מבעלה הראשון שנפטר ממחלה, ולחוות התמודדויות כמו פציעה קשה של אחד מבניה, שרפת הבית על תכולתו, איבוד שכנים יקרים בפיגועי טרור, וכמובן ניסיון ההתנקשות בחייו של יהודה.
"היה בה הרבה כאב, והמון רגישות אנושית", ממשיך יהודה. "היא עבדה במשך שנים כמנהלת הלשכה של ראש המועצה הקודם של המועצה האזורית הר חברון, צביקי בר־חי. היה לה טבע כזה שכשאדם למשל היה מתקשר לצעוק על המועצה, היא הייתה שואלת אותו בדאגה 'מה קרה?', 'אוי, ניתקו לכם את המים', 'אוי, אין לך עבודה'. הייתה מדברת עם כל אדם חצי שעה, וכל הזמן אמרו לה מסביב 'את לא מנהלת לשכה, את עובדת סוציאלית'. אז אחרי עשר שנים בתפקיד היא באמת עשתה הסבה והלכה ללמוד עבודה סוציאלית. זה היה האופי שלה. כל אדם שהייתה פוגשת, בתוך דקה כבר היה מספר לה את כל צרותיו. אף פעם לא הבנתי איך היא עושה את זה. הייתי יכול לשבת בחתונה שעה שלמה עם אנשים ליד שולחן ולא להחליף איתם מילה. היא הגיעה, ואחרי חמש דקות כבר הייתה שקועה בשיחה עמוקה. היא לא הייתה מחטטת, פשוט לוחצת על הכפתור הנכון והאדם שמולה היה שופך את לבו. היא מאוד אהבה את זה. קראה המון, והז'אנר האהוב עליה היה ביוגרפיות. כל מיני ביוגרפיות של אנשים מרחבי העולם".
אהבה סיפורי חיים אנושיים.
"בדיוק. היא הייתה אומרת שאצל כל אדם אם אתה קצת מגרד, אתה מוצא עולם ומלואו. יצא פה עיתון אזורי בשם 'על המקום', והיא כתבה בו טור, 'מקורות הכוח'. היא ראיינה אליו אנשים שעברו כל מיני דברים בחיים שלהם. זה מה שהיא אהבה, לדבר עם אנשים. כתבה המון יומנים במשך השנים. כמעט כל יום היא כתבה. לפני כשנה היא גם התחילה לכתוב בפייסבוק, פרסמה שם כמה פרקים של יומן שלה מהתקופה שבה נריה, הבן שלנו, היה מאושפז כמה חודשים בגלל כוויות קשות. כשהיה בן שש הוא היה בקייטנה לפני פסח, והילדים התחפשו לעבדים שיצאו ממצרים ולבשו שקי יוטה, ואפו מצות. האש נתפסה ביוטה. יפי עברה ימים קשים בבית החולים לצדו. היו לו כאבים איומים, זה היה נורא".
בעמוד הפייסבוק שלה כתבה יפי על אותה תקופה: "יצא לי לספר על כך הרבה פעמים. אנשים שמכירים אותי וחושבים שהסיפורים שלי עשויים להועיל לאחרים, מפנים אליי את יקיריהם. אני משתדלת לשתף פעולה, ונולדו קשרים מרגשים וחברויות משמעותיות עקב כך. כלל נקוט בידי, לא ליזום את השיחות האלו (היו לי פה ושם מעידות, אך אני משתדלת להקפיד על כך). רק אם המתמודד עצמו פונה אליי, והוא ב־MODE שמעוניין להקשיב. הניסיון שלי הוא שבשעת משבר כל אחד זקוק לדברים אחרים, ובוודאי לא הצפה של אדם זר עם חוויותיו. הרבה פעמים אנשים ב־MODE של להקיא את מה שעובר עליהם (כמו באבל) ואין להם פניות לשמוע. ואני רואה זכות בכך. תמיד אני לומדת".
מאז פציעתו של יהודה לפני כשלוש שנים, בעקבות ניסיון ההתנקשות בו בשל פעילותו בהר הבית, לא שבה רעייתו לעבודה. "היא ניסתה לחזור. לא הצליחה".
באותה תקופה היא נחשפה לראשונה בתקשורת. דמותה האמיצה הותירה רושם משמעותי.
"כן, אבל זה היה לה מאוד קשה. היא הרגישה שליחות ולכן נחשפה, אבל לא היה לה קל. בכלל, הכניסה שלי לפוליטיקה הייתה לה לא פשוטה. בנושא הזה היא הייתה 180 מעלות ממני. אני, כל מי שמתקשר ומבקש שאתראיין אני אומר 'בסדר'. היא הייתה אומרת 'לא, קודם כול תגיד לא. אחרי זה תבדוק ואולי כן'".
"היא הייתה אישה צדיקה", אומר אחיה של יפי, חבר הכנסת לשעבר מהמפד"ל נחום לנגנטל. "כל העולם שלה היה עולם של אמת. אישה של פשרות בהתנהגות היומיומית שלה מול אנשים, אבל לא בעקרונות שלה. שם עמדה לחלוטין על האמת. למשל, לי הייתה חברות עם אחמד טיבי. עשינו בכנסת כמה דברים יפים יחד, ולחתונה של בני הזמנתי אותו. זה נודע לה, והיא התקשרה אליי לפני החתונה. הייתה בינינו שיחה קשה. אמרה 'תשמע נחום, אני בכל מקרה אגיע, לא אעליב. אבל לא אשמח בחתונה'. התקשרתי לזהבה גלאון, והיא איכשהו עזרה לי לסדר את זה שהוא בסופו של דבר לא יבוא בלי שייעלב. כזו הייתה יפי".
"היא עשתה לי את המוות", מחייך יהודה. "לגבי המפגשים שלי עם הרפורמים, עם נוצרים. מאוד לא אהבה את זה".
"כבר כילדה היו לה עקרונות", מוסיפה ד"ר דורית אביב־דויטש, חברת ילדות שבאה לנחם ומאזינה לשיחתנו. "מעולם לא הסכימה לצאת נגד המורים. הייתה לנו מורה שהיה לנו קשה איתה, אבל יפי מאוד אהבה אותה".
יהודה: "ודאי. במשך שנים בכל יום שישי היא הייתה מתקשרת לאותה מורה. בכלל, הייתה לה רשימה של אנשים שהתקשרה אליהם בכל יום שישי. כולל קשישה שגילה בסביבות מאה, שהייתה המטפלת שלהם בתור ילדים. לפני כל חג יפי גם נסעה לבקר אותה.
"הייתה לה אמונה חזקה בקדוש ברוך הוא, ורגישות אמונית שאין כמוה. התפילות שלה היו מלאות בבקשות למען אחרים. הייתה לנו שכנה ששנים לא היו לה ילדים. היא התפללה ובכתה עליה בכאלו עוצמות, כאילו היא מתפללת על עצמה. כל בוקר הייתה מתפללת לפחות שעה. בהדלקת נרות שבת הייתה בוכה כמעט עשר דקות בתפילות על אחרים. הייתה לה גם מחברת תודה, שבה הייתה כותבת בכל יום עשרים דברים שהיא מודה עליהם. היה לה היומן, היו שירים. הכתיבה זרמה לה בקלות רבה. לקח זמן עד ששכנעתי אותה לפתוח דף פייסבוק. זה היה רק בחודשים האחרונים. בהתחלה פרסמה רק תמונות, תצלומים שצילמה. היא קיבלה פידבקים, ואז קיבלה אומץ לפרסם גם מילים".
חברתה של יפי, הרבנית תרצה עולמי, מוסיפה: "יפי הייתה אישה מלאת מאור פנים. היה בה טוב לב מיוחד, חכמת לב ונפש ממקום של ענווה ובינה. תמיד דיברה מלב אל לב. מאוד מתעניינת, מאוד אכפתית. היו לה רגישות גדולה ואמירות חכמות מאוד. יש לי הרבה אמירות שמלוות אותי ביום־יום, שהן אמירות של יפי. למשל, היא אמרה לי על הפסוק 'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב', שתמיד אנחנו מפרשים שהאיש החפץ חיים צריך לנצור לשונו מרע, כמו שהפסוק ממשיך. והיא אמרה שמי שחפץ חיים צריך 'לראות טוב'. צריך תמיד לראות את הטוב, ומתוך כך תהיה בנו חיות. זה מאוד אפיין אותה. הייתה לה עין טובה ממש מיוחדת. אחרי השרפה הגדולה שהייתה להם בבית, הם גרו תקופה בבית אחר ביישוב. כשדיברתי איתה אז ושאלתי לשלומה, היא אמרה שהיא מלאת הודיה - איזה חסד ה' עשה איתם שכולם יצאו בריאים ושלמים. אמרה שהיא לא מצליחה לישון בלילה מרוב ההודיה על כך שאיש מבני המשפחה לא נפגע".
הטרור שהכה בשנים האחרונות שוב ושוב בעתניאל, לא הקל על יפי. "מה זאת אומרת הכה ביישוב, זה ממש שלושה בתים פה לידנו", מדייק יהודה. "דפנה מאיר ז"ל, הרב מיכי מרק ז"ל. שכנה שלישית, רבקה פרץ ז"ל, נהרגה בתאונת דרכים. כולם שכנים קרובים ומשמעותיים, וכל מקרה הפיל אותה מחדש. הצליחה להתרומם, ושוב נפלה. אפילו קצת התרחקנו מכאן בגלל הקושי. בשלוש השנים האחרונות רוב הזמן היינו בירושלים, בדירה של ההורים שלי. מאז שנהייתי חבר כנסת נהגנו לשהות בירושלים מיום שני בבוקר עד רביעי בלילה, חוזרים לעתניאל לסופי שבוע, לשבתות".
בחודשים האחרונים היית אצלה מדי יום?
"לפעמים אפילו פעמיים ביום. אבל לזמן קצר, חצי שעה. נחום אחיה היה מגיע פעמיים בשבוע, יושב איתה שלוש־ארבע שעות".
לנגנטל: "זה היה כדי לתת לה הרגשה שהיא לא לבד. רוב הזמן היא הייתה עם עיניים פתוחות, אבל המבט לא ממש היה איתנו".
הרגשתם שאתם מצליחים לתקשר איתה?
יהודה: "בדרך כלל היא לא הגיבה. אבל כשסיפרתי לה שהבן שלנו התארס, פתאום היה חיוך. בטוח חיוך, לא דמיון שלי. לפעמים הייתה מפנה מבט. עד כמה היא הייתה מודעת לסביבה אנחנו לא יודעים. הייתה פחות נדיבה אליי בחיוכים. אל האחיות שטיפלו בה חייכה יותר. השבועיים האחרונים היו השבועיים הכי טובים שלה, היא חילקה המון חיוכים. אבל הרופאים אמרו לנו כל הזמן שזה המקסימום שאפשר לשאוף אליו".
נחום: "אני מאוד מקווה שכבר לא הייתה בה תבונה. אחרת להיות כלוא ככה בגוף, זה דבר נורא. דבר אחד ברור לי עם כל העצב והבכי, שהשבוע היא נגאלה. גם מסבל החודשים האחרונים, וגם מהתקופה שלפני כן".
אקו"ם