 |
/images/archive/gallery/107/621.jpg משה פייגלין (משמאל) ומוטי קרפל. מנהיגים יהודים.
צילום: אורי גליקמן  |
|
|
| אומר זאת כך, יונית: מדובר בתמהונים |
|
| הילה שרון נכנסה לאתר של "מנהיגות יהודית" כדי לפגוש את רוח הגבעות, אבל מצאה להפתעה דווקא את רוח חדשות ערוץ 2 |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
23/6/2004 15:43 |
|
|
|
|
|
|
|
אם תהיתם (האמנם?) איפה נמצאים עכשיו אנשיו של משה פייגלין – אלה שהתנחלו בליכוד
ערב משאל ההתנתקות, רק כדי לחטוף אח"כ ספין מרה"מ – תשובה אפשרית היא ברשת. האתר שלהם, "מנהיגות יהודית", שהוקם כחלק מהמאבק דאז, וכלל בעיקר מניפסטים שכותרתם "התפקדו! התפקדו! התפקדו!" (לליכוד), מגלה בימים האחרונים תנופת בנייה שלא היתה מביישת גבעה בשומרון.
כך, לצד הלחם-בחמאה: גילויי דעת מאת פייגלין עצמו ועוד קומץ של אמוניים, נוספו לו בשבוע האחרון פינות מביאות-רייטינג ("מכתבים מגדולים בתורה"), רול רץ של קישורים ("חברים, אלבום חדש ליענק'לה רוטבליט: 'במדינת היהודים – קטעים'") ואוסף של ציורי אחרי-אוסלו אפוקליפטיים, שמזנבים יפה ברבין-בכאפיה.
באופן מפתיע, הערב-רב הנ"ל, שמנייתו כאן עשויה לגרום לשמאלני מצוי סחרחורת, לא נוחת בבום על הגולש (יהיו דעותיו אשר יהיו). הציורים קטנטנים, ולא ייפרסו לתפארה אם לא תקליקו (וגם אז בעיקר יעלו חיוך: שמעון פרס במיטה עם הזאב הרע? נו באמת), הגרפיקה סולידית והכותרות ברובן, להוציא "בחרת בדמוקרטיה – בחרת במוות" פה ושם, לא צועקות. צרכני תקשורת שהורגלו לזהות פוליטיקה עם מסרים חותכים ושורות תחתונות, רצוי בגוף שני, עשויים כמעט להיעלב. "עדכון שבועי כ"ח סיון תשס"ד", זו כותרת? ו"לפרשת קרח – אתגרים ומחלוקות"? ואם כבר: למה אי-אפשר להגיב באתר, אלא אם נרשמים? רוצים אותנו פה או לא, ככה מזמינים?
בהעדר תשובה, או קריאה לכל – להצטרף או להתווכח, נותרת הגלישה ברמת ההצצה (לבלוג אקזוטי?). בין הנגלים: התחבטויות של אחד מהפעילים על תרגום המלה "אמוני" לרוסית, פלפולים על "חוקת התנועה" מול "טובת התנועה", המלצות א-לה ג. יפית ("בשבילי, הוא כבר לא ראש ממשלה"), קצת סאטירה, הרבה בעד ונגד, וגם כמה תיאורי הווי ("המאמר הזה התגבש אצלי בלילה אחרי משאל הליכוד, כאשר פעילי תנועת מנהיגות יהודית התאספו לתפילת הודיה מול הר הבית. אחרי 15 שעות של התרוצצויות וויכוחים, כבר לא היה לי כוח לרקוד...")
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
מתמודדים עם דיכוי תקשורתי
|
|
|
 |
|
|
|
מבחינה פוליטית-שיווקית, מדובר בבחירה מעניינת. האתר פוזל החוצה – מטרת התנועה הרי לעשות נפשות, אבל משדר פנימה; מבקש להעביר מסר, אבל לא תופס אף אחד ביד. מצד אחד, הגולש נותר ככה חופשי לחשוב, וגם מרגיש בחופש; הוא לא צריך להתגונן כל הזמן, ופנוי להתעניין באמת. מנגד, כאמור, אם הוא לא מאלה שגרים בצד-הנכון-של-הקו, אף אחד לא מדבר אליו. אפשר לראות בהדרה הזו, שיש מי שימצא אותה אירונית, אמת קטנה על דיכוי: היא כמעט מתבקשת, כשהיא באה ממי שרגילים לא לראות ולא לשמוע את עצמם (בטח לא כלא-קריקטורות) בתקשורת. ועם זאת, ואף שההימנעות מפולמוסים היא גם מרעננת, מתעוררת תחושה של החמצה.
שלא במפתיע, הקטעים החזקים ביותר באתר הם דווקא אלה שמרשים לעצמם לחצות את הקווים, לערבב מוכר עם זר ולבחון את ההגדרה-העצמית. לא הווידיאו על פינוי יצהר, נניח, שעשוי לחלץ מהגולש סימפתיה, אבל לחלוטין מתוך המחנה שלו, אלא דווקא הסרט הפיקטיבי "אם תרצו" – המציג משדר בחירות, בן חצי שעה, בו זוכה לכאורה "מנהיגות יהודית" בלמעלה מ-70 מנדטים. השילוב בין פרכה לאמינות בסרט מדהים; הטקסטים זרים, אבל כל השאר מוכר לגמרי – מאינטונציות וניסוחים, דרך "כתבות שטח", ועד לאחרון הטיקים (כולל הלפסוסים) של הפרשן באולפן. התוצאה היא תרכובת של הזדהות ודחייה, הופכת בטן ממש. המחשה משובחת לתקשורת מונופונית, חובבת קונצנזוסים, שמבלבלת בין אינטונציה ספקנית לביקורת, ומסתפקת, כמובן, בראשונה. אלא שהפעם, הקול היחיד שמושמע בה הוא כבר לא (פחות או יותר) זה שלך.
___
אתר "מנהיגות יהודית"
נמצא כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
