 |
/images/archive/gallery/128/627.jpg גברים מתנשקים במצעד הגאווה 2004 (למצולמים אין קשר לכתבה).
צילום: ברקאי וולפסון  |
|
|
|
|
| הילה שרון הלכה לחפש תרבות הומולסבית ברשת הישראלית, וגילתה מדבר של חפוזים. מובילי תרבות? בג'ים, אולי |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
30/6/2004 15:43 |
|
|
|
|
|
|
|
לא פשוט למצוא את התרבות ההומולסבית הישראלית באינטרנט, בטח לא באמצעים קונבנציונליים כמו "גוגל". זה לא אומר, כמובן, שהיא לא קיימת; תמיד יש סיכוי שאי-שם במרחבי הרשת העברית נמצאים אתרים ורודים, ועם זאת תוססים, מרתקים, משעשעים או פוליטיים. לדוברי האנגלית, למשל, יש כאלה בשפע. ייתכן שזו רק הדרך אליהם, שרצופה אתרים דלים וחד-ממדיים, ותוצאות חיפוש שורצות דעות קדומות. אם אתם חובבי משלים, זו סיבה להישאר. אם אתם מעדיפים אינטרנט מוצלח, פחות.
המצב הזה קצת משונה. לפי סקר, שמופיע באתר המועצה הפוליטית לזכויות ההומואים והלסביות – מעודכן ל-2002 כמו רוב התכנים
באתר – שיעור החד-מיניים המחוברים לאינטרנט בישראל גבוה כמעט פי שניים מאשר בכלל האוכלוסיה. בקרב המחוברים לאינטרנט מהיר, הפער קופץ לפי חמישה. אם מביאים בחשבון שמדובר במגזר צעיר ברובו, חובב חידושים ומפולח, ושהרשת היא מדיום קהילתי, פתוח, שאיננו שש לשכפל יחסי כוחות מזירות אחרות, אפשר היה לצפות לשילוב מנצח. בפועל, השילוב נראה כך: בין "רבותי ההיסטוריה גומרת, הפקת ענק בנוסח בן-חור", ל"אנאלי. הומואים. לסביות. גמירות", ל"שוטרים תקפו הומואים בתל-אביב" ול"במד"א השתכנעו: יאפשרו גם להומואים לתרום דם", תמצאו שרוב האתרים החד-מיניים העבריים מתנקזים לשני פורטלים – גיי.אורג וגוגיי.
השניים שונים, מעין וריאציה מקוונת לרוממה וערוץ 2: הראשון הוא אתר-גג מודיעיני של כלל ארגוני-הזכויות והעמותות בישראל (קל"ף, הבית הפתוח, המועצה הפוליטית, ארגוני סטודנטים למיניהם), ובו רשימות על רשימות של מי אנחנו-איפה נפגשים. השני הוא מאגר רב-קישורים לאתרים בארץ ובעולם, כולל מיון ל"פופולריים", "חדשים" ו"מומלצים". היות שאין עוד מלבדו, זוהי כנראה מדורת השבט: במקום הראשון, עם למעלה מ-20 אלף כניסות, "אתר הצילומים של קובי ישראל", במקום השני צ'אט, בשלישי צ'אט, ברביעי אתר היכרויות. הרושם המתקבל, ובזה גיי.אורג וגוגיי מאוד דומים, הוא שהאינטרנט החד-מיני הוא צומת; נכנסים אליו בשביל לצאת, עם משהו או עם מישהו. כשלעצמו, אין לו ערך.
זה לא מוכרח להיות כך. שלושה אתרים חו"ליים מרשימת ה"חדשים" של גוגיי, מעידים אחרת. הם לא בהכרח המבריקים ביותר או המוצלחים ביותר, אבל הם חינניים, עושים שימוש נכון במדיה ומציעים לא פחות ולא יותר מאשר את עצמם. האחד הוא Gay/Lesbian Politics and Law, שבו מגוון מאמרים עדכניים על חקיקה, פוליטיקה וטקטיקה, כמו למשל ניתוח התעמולה הרפובליקנית במערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב; השני, צנוע בהרבה, הוא "24 טיפים ליוצאים מהארון", המציע 24 טיפים ליוצאים מהארון, חלקם משעשעים ("לעולם אל תצא/י מהארון ברכב נוסע"), אחרים פרקטיים ("תביא/י בחשבון שאף פעם לא מפסיקים לצאת בעצם" או "פנה/י לעצמך מראש את המשך היום/לילה אחרי היציאה"); השלישי הוא Who's ass is it, ובו מסכים-מסכים של זוגות ישבנים, אותם יש למיין ל"גברי" ו"נשי" – משחק חמוד, לא קל, עם מסר ברור ("פלורליזם? בתחת שלי").
לאתרים העבריים, כאמור, יש עוד דרך, ובכל זאת גם לנגישות יש חשיבות. עבור בני נוער, שמרגישים כמו ההומו/לסבית היחיד/ה בעולם, הם בוודאי הקלה. הנה, 12 אלף ביקרו בצ'אט הוורוד באתר ההוא, עוד 7,000 ב"פורום דובים ישראלים" ועוד 5,000 ב"דוגמנים בע"מ". אי-שם, מה אתם יודעים, אולי יש גם קהילה הומו-לסבית. רק אל תחפשו אותה כאן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
 |
|
|
|
מדי שבוע נבקר כאן אתר אחר, ונפרק אותו משל היה תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. המדור יתפרסם מדי יום רביעי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
