 |
/images/archive/gallery/105/577.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| למרות שזה לא נראה ככה, לדואר הזבל יש זכות קיום – עובדה, הוא עושה הרבה מאוד כסף, יותר ויותר כל הזמן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני כשבוע, קצת אחרי שספקית האינטרנט 012 קווי זהב הגישה נגדו תביעה, פגש אמיר גנס, ספאמר במשרה מלאה, את עידו קינן מ-NRG מעריב. כמה שעות ארכה השיחה, לא מעט שאלות קשות נשאלו, לא מעט תשובות ניתנו. משתמה השיחה שאל קינן את גנס מה השורה התחתונה של השיחה שלהם. גנס ענה בלי לחשוב לרגע: "השורה התחתונה היא שמדובר כאן בעסק שעובד".
העיתונאי שוקי גלילי העלה היום טור דעה ב-ynet, תחת הכותרת "היום בו מת הספאם". גלילי מגולל סיפור לפיו עידן הספאם הגיע לסיומו. "מי המטומטמים שעוד שולחים ספאם?" שואל גלילי, "האם המשווקים אינם מבינים את הנזק התדמיתי העצום שטמון בשיטת הפרסום הבזויה הזו?". מכאן ממשיך הכותב ומספר לנו על חוסר היעילות של הספאם, ומקנח באמירה לפיה הכרזת המלחמה של ביל גייטס בספאם תביא לחיסולו.
התהיה של גלילי ברורה לחלוטין. לא מעטים ממקבלי הספאם אינם מצליחים להבין מדוע ממשיכים המפרסמים לנקוש על דלתותיהם, להציע מרכולת שרק מעצבנת. הרי הם לא רואים מזה גרוש, חושב לעצמו בעל התיבה המפוצצת ומתעצבן.
קל לאמץ דרך מחשבה כזו, לפיה "אנחנו", החבורה המודעת לקיומה של תעשיית ספאם ונוטה לתמוך במלחמה בתעשייה הזו, היא החבורה הגדולה יותר, ואילו "הם", האנשים שרוכשים מוצרים דרך הדיוור האלקטרוני הישיר והבלתי-קרוא הם מיעוט של אידיוטים. אלא שפני הדברים כנראה שונים. הנה עוד כמה ציטוטים של אמיר גנס, אדם שהכנסתו החודשית מספאם עולה בוודאי על זו שלי ושל גלילי גם יחד.
גנס: "בעלי עסקים קטנים ובינוניים יכולים לשים באנרים, לפרסם בעיתון, בפלאיירים. האימייל הוא הכלי האפקטיבי ביותר. יש לנו מערכת סטטיסטיקות שיכולה לבדוק כל פתיחה של אימייל, כל הקלקה על אימייל. אפשר לפרסם בידיעות, במעריב ואצלנו, ואתה תראה למי יש יותר הצלחה"
"שלחתי עלון שלי באימייל לחמישים אלף איש לפני כארבעה חודשים, ואני עדיין עמוס בעבודה".
"למה הלקוח [כלומר, בעל העסק המפרסם – צ"ב] חוזר אלינו? כי זה עובד. יש לי לקוח שסגר את כל ערוצי הפרסום האחרים, כולל באנרים ושלטי חוצות, והוא עובד רק איתנו. אני יכול להגיע בלחיצת כפתור ל-1.3 מיליון אנשים. יותר ממעריב וידיעות וכל המדיה".
הפרסום בספאם עובד, ובעידן בו סף הכניסה למשחק הפרסום ההמוני גבוה כל-כך, השאיפה של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים להגיע לכמויות אדירות של אנשים, ובזול, מובנת לחלוטין. משתמש הרשת הממוצע, זה שהגיע לרשת אחרי הולדת הספאם ואינו זוכר את ימי התיבה הנקייה, רואה בגזירה הפרסומית הזו אסון מעיק בדיוק כמו הפרסומות באמצע הסרט בערוצי הטלוויזיה המסחריים, או הפרסומות הקופצות ב-NRG וב-ynet. לפעמים הוא מתעצבן, לפעמים הוא קונה. גנס עושה יותר כסף, לתיבות שלנו מגיעות יותר פרסומות חודרניות.
אם מגדילים מעט את התמונה ומביטים בזו העולמית, הרי ששם הופכת המלחמה בספאם לקשה הרבה יותר. בעידן בו הפורנוגרפיה פופולרית פי שלושה מחיפוש מידע, אין פלא שספאם פורנוגרפי מצליח להכניס מיליוני דולרים. הבדיחות על פרסומות הארכת הפין והעבודה מהבית (בשליחת ספאם, כמובן) מפספסות את הצרכים של לא מעט אנשים שחושבים שהזין שלהם קטן מדי, שהם לא עושים מספיק כסף, שהעבודה שלהם גרועה.
המבט של גלילי על הספאם מפספס גם ההתפתחות הכבר-לא-כזו-חדשה בתחום: השילוב בין סצנת הספאם וסצנת הווירוסים. מזה מספר חודשים מצביעים כל חוקרי הספאם על כך שהדרך המועדפת של ספאמרים להפיץ את מרכולתם היא דרך מחשבים נגועים בווירוסים, השולחים ספאם כ"זומבים" ללא ידיעת בעליהם. כרגע, למרות שביל גייטס הכריז על מלחמה חסרת פשרות גם בחזית הווירוסית, לא נראה שלספאמרים יחסרו מחשבים חטופים להשתמש בהם.
לא תשמעו בטור הזה תחזיות כגון "הספאם יישאר כאן לנצח". אלוהים יודע מה יקרה בשנים הבאות – טכנולוגית, חקיקתית, כלכלית – אבל הטענה לפיה הספאם גמר את הסוס נראית כרגע בלתי סבירה עד אימה. המגמות הנוכחיות מצביעות על יותר ספאם, יותר כסף שמסתובב סביב הספאם, יותר מוטיבציה לשלוח ספאם. גם אם לחיל החלוץ של אוכלוסיית הרשת נדמה כאילו אין ביקוש לספאם, ומכאן שגם ההיצע שלו ייגמר במהרה, המציאות מוכיחה אחרת.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | עורך ערוץ הרשת ב-NRG מעריב. בעבר ערך וכתב בשלל נושאים, ביניהם ספורט, חדשות ותרבות. מקווה להישאר חסר מיקוד | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
