 |
/images/archive/gallery/425/933.jpg יהונתן קלינגר.
צילום פרטי  |
|
|
|
|
|
|
| נאשמים בהחזקת תמונות פדופיליות במחשב נענשים בחומרה – אבל עברייני מין "רגילים" צריכים לעשות די הרבה כדי להגיע לאותו העונש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשבועות האחרונים שוטף את ישראל גל של כתבי אישום ומעצרים נגד פדופילים אינטרנטיים. אחרי ולדימיר מיל שהורשע ברעש גדול, וירון פולק שהודח מתפקידו בקרן הון הסיכון ג'נסיס, התקשורת למדה מה עושים עם אותם גורמים מאיימים: מסבירים להם בעדינות שלא כדאי שהם ימשיכו במעשים אם אין ברצונם להתמודד עם כתב אישום. בינתיים, מובטח כי כל עוד מוזכרות בכתבה המילים "פדופיליה" ו"אינטרנט", הציבור ירעש.
 |
| לראותם בלבד |
|
בינתיים בארה''ב: הרשויות ממשיכות להילחם בכל הכוח נגד צרכני פורנוגרפיה פדופילית באינטרנט – בעוד שמטפלים רבים טוענים שאלה לא האנשים שתוקפים ילדים בפועל |
| לסיפור המלא |
|
|
|  |
אבל בדרך מתערפלת אבחנה חשובה. בעוד שהחשודים שנעצרו בעקבות התחקיר של ערוץ 10 ניסו לכאורה לפתות ילדות אמיתיות, והגיעו עד למפתן ביתן, רוב הכותרות עוסקות בפדופילים "פסיביים" – אנשים שמחזיקים צילומים פורנוגרפיים של קטינים שאותם השיגו ברשת. המשטרה עורכת בימים אלה מצוד אחר גולשים כאלה, במסגרת מאמצים בינלאומיים ללכידתם. כבר כתבתי כאן בעבר כי לא ברור מהו הרציונל למצוד התקשורתי והמשטרתי אחרי אנשים אלה ולענישתם במדינה דמוקרטית, וככל שהמצוד גובר, השאלה הופכת לבוערת יותר.
שאלה אף יותר דחופה היא למה אלה שמעוניינים לצפות בתכנים שהוכנו על ידי אחרים נענשים בצורה חמורה יותר מאשר עברייני מין אקטיביים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
הענישה על עבירה מסוימת מאותתת על חומרת העבירה כפי שהיא נתפסת על ידי מערכת אכיפת
החוק. מעניין להסתכל, אם כך, על העונשים שמקבלים המורשעים בהחזקת חומר פדופילי. ולדימיר מיל נידון לחמישה וחצי חודשי מאסר בפועל. אהרון אופיר – הורשע ונידון למאסר של עשרה חודשים. סרגיי לבנפוס נדון לשנה וחצי מאסר בפועל.
השוו זאת לעבריין מין "סטנדרטי", שצריך לבצע מעשים מחרידים ביותר כדי לקבל גזר דין זהה. אב שאנס את בתו בת השתים עשרה, לדוגמה, נידון לשנה ושלושה חודשי מאסר – פחות מאשר לבנפוס. אב שליטף את בתו בת השבע באיבריה המוצנעים קיבל מאסר על תנאי בלבד, ואב אחר נדון לארבע שנות מאסר לאחר שאנס את בתו החורגת.
באמצעות האכיפה החמורה נגד החזקת חומר פדופילי, מדינת ישראל אומרת שהמעשה חמור כמעט כאונס של קטינה.
בהקשר זה חייבים לשים לב גם לרמת החומרה שמסומנת בכל גזר דין. על עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות עונש המקסימום הוא עשרים שנים; עונש המקסימום על פרסום תועבה הוא חמש שנים. כלומר, בעוד שעונש מאסר של ארבע שנים על החזקת חומר תועבה מהווה 80% מהעונש המקסימלי, אותו עונש על אינוס מהווה 20% – והרשויות רומזות בו שמדובר בפשע פחות חמור.
תפקידה של המדינה לשמור על בטחון אזרחיה, ועל כולם לציית לחוק. אולם, ממש כמו שלתקשורת קל יותר להפיק כותרות מעבירה שקשורה למילה המאיימת "אינטרנט", כך נראה שלרשויות אכיפת החוק קל בהרבה ללכוד פדופילים ברשת באמצעים טכנולוגיים מאשר לצאת ולחפש את ההורים המתעללים שמעבירים את הילדים שניה אחרי שניה של גיהנום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
