 |
/images/archive/gallery/110/585.jpg סנטה קלאוס עם ילד בלונדיני.
צילום: הארי מקקורד  |
|
|
| בשם אלוהים! שמרו על הילדים! |
|
| אנשי חינוך וטכנולוגיה מנסים להגיע למסקנה: האם האינטרנט מסוכן לילדים? (כן) האם אפשר להעלים אותו? (לא) האם יש מה לעשות בכל זאת? (בטח!) |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
אייל מרקוס, סגנון
26/8/2004 10:29 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני כשנה וחצי, חזרה אמא לשני ילדים, בן 14 ובת 11, לביתה, ומצאה את ילדיה עירומים. האם, שמזה זמן מה חשדה כי משהו אינו כשורה בביתה, מיהרה לפנות אל שירותי הרווחה, ואלה הגישו בשמה תלונה במשטרה. בחקירת הילדים התברר, כי השניים קיימו יחסי מין מלאים זה עם זו במשך שנתיים וחצי, בתדירות של פעמיים בשבוע, לאחר שגלשו יחד אל אתרי פורנו באינטרנט והחליטו לחקות את מה שראו.
המקרה של שני הילדים אינו היחיד. בעידן הגלובליזציה נחשפים ילדים רבים אל אתרי פורנו וסקס. ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל
המועצה לשלום הילד, מכנה את האינטרנט "שדה המוקשים המודרני", וטוען שהיום הסכנה אורבת לכל ילד שיש לו מחשב בבית וחיבור לאינטרנט. "לצד כל הברכה והתועלת שיש באינטרנט, ברשת ישנן סכנות עצומות, שלילדים אין את היכולת להתמודד איתן", הוא מסביר. "הסכנות הן מרובות, החל בצ'טים, שבהם ממתינים לילדים סוטים מיומנים, וכלה בכל האתרים או המשחקים שאפשר להוריד, שמלאים בתכנים מיניים או בתוכני אלימות נוראיים. לפעמים, באתרים תמימים יש קישור שמוביל את הילד לעולם תוכן שממש לא מיועד לו".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
מין מעוות
|
|
|
 |
|
|
|
"חוץ מפורנוגרפיה ומאלימות, האינטרנט טומן בחובו מידע לתכנים כמו דרכים לייצור סמים, סאדו-מאזו ועוד", אומרת שוש צימרמן, ראש היחידה למניעת התעללות בילדים ובבני נוער בשירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך, וממונה זמנית על נושאי מיניות, מגדר ומשפחה. "אנחנו מתייחסים לסיכונים של המדיה בכללותם".
מתי הפך האינטרנט לגורם סיכון?
"משרד החינוך התחיל להתייחס לאינטרנט לפני 4 שנים בערך. נזעקנו תחילה סביב התופעה של האפשרות לנצל ילדים בגלל האינטרנט. לנושא הפורנו התחלנו להתייחס כבר לפני הרבה שנים - עוד כשהוא הסתכם בקלטות ובערוצי טלוויזיה".
המשרד פיתח תוכנית מיוחדת הקרויה "כישורי חיים", שרצה בכל מערכת החינוך ומסייעת לילדים להכיר יותר ברגשות שלהם, להבין מתי הם נתונים ללחץ, ומסייעת להם לבצע בחירה עצמאית, עם הרווחים וההפסדים שלצידה. "אנחנו ממש מנסים לפתח אנטי וירוס, שיעזור לילדים לזהות תכנים מסוכנים", מסבירה צימרמן. "אנחנו מאמינים שלילדים יש תחושת בטן מה טוב ומה לא, ואנחנו מנסים לדבר על זה בכיתה ולחדד את השיח בנושאים האלה".
אחד הנושאים שבהם עוסקת התוכנית, הוא גודלו של איבר המין הזכרי, שמעסיק בני נוער רבים. "כשהילדים רואים גדלים לא מציאותיים, זה עלול לעורר חרדות. כשילדים צופים בסרטי הפורנו, שמציגים מציאות שאינה נורמלית, סף הרגישות שלהם מתקהה, ונוצר להם דימוי מעוות על יחסי מין".
בנוסף, טוענת צימרמן, כי חשיפה לפורנו עלולה ליצור בקרב הילדים סף גירוי גבוה, כזה שמתאים יותר למבוגרים. על מנת להתעורר מינית יצטרכו הילדים האלה להיחשף לדברים בוטים, ולא למה שמתאים לגילם ולהתפתחותם המינית, מה שיפריע למסלול הרגיל של יצירת קשר נכון, אמוציונלי ומיני עם בן או בת זוג שמתאימים להם.
"הנזק יכול להצטבר גם לטווח הארוך", היא מוסיפה. "הילדים עלולים לסבול מחרדות ביצועים ומסף ריגוש גבוה, מה שבהחלט יחבל בהתפתחותם". " חשיפה לתכנים מיניים בקרב ילדים צעירים היא לא נכונה, גם אם קוראים לה ארוטיקה", אומר ד"ר קדמן. "קו הגבול בין תכנים מיניים לפורנוגרפיה אינו צריך לעצור את התופעה הזו לגמרי. מעבר לכך שהחומר אינו ראוי, הוא מעוות את היחסים בין המינים, מעוות את היחס אל גוף האישה ואל יחסים בין בני אדם. זה הופך למקור הלימוד היחיד, מקור לימוד שהוא בוודאי יותר אטרקטיבי משיעורי האחות בבית הספר, וגם אם הילד שצופה בפורנוגרפיה לא יאנוס אף אחת, הפגיעה היא בעצם הצפייה ובעיצוב השקפת העולם המעוותת שלו. הרי ככל שהילד יותר צעיר, כך יש לו פחות מנגנוני בקרה שיעצרו את התמונה שהוא מקבל. היום יש אינטרנט כבר בגיל הגן, והוא משפיע בעיקר בגילאי בית הספר היסודי וחטיבות הביניים".
במחקר שערכה רונית שפינר, בהנחייתו של פרופ' אורי לאסט, פסיכולוג קליני לילדים ומרצה באוניברסיטה העברית במגמה לפסיכולוגיה הקלינית והחינוכית של הילד, נבדק הקשר בין דפוסי אישיות לגלישה באינטרנט, בין היתר גם לגלישה באתרים פורנוגרפיים. הממצאים, הקשורים למתבגרים בני 16-14, מטרידים מאוד. הממצא הברור הוא שבנים גולשים הרבה יותר מבנות לאתרי מין, והמחקר בדק מהם ההבדלים בין בנים שדיווחו שהם גולשים לאתרי מין לבין אלה שלא.
מי שגולש לאתרי מין, מסתבר, תופש את עצמו כמתמודד בצורה פחות טובה עם לחצים פנימיים וחיצוניים. לחצים פנימיים - מפרש פרופ' לאסט, משמעם חרדות פנימיות, קונפליקטים, טרדות ודאגות. "אם למישהו יש צרות והוא לא יכול להתמודד איתן, יש הסתברות גדולה יותר שהוא יברח לאתרי מין", הוא מסביר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המחנכת הגדולה ג'נה גיימסון
|
|
|
|
|
|
|
ילד אסור ילד מותר
|
|
|
|
|
|
|
גם דימוי הגוף של הגולשים פחות מגובש וחיובי, והם סובלים מתפישה נמוכה של המראה החיצוני שלהם ויכולתם למשוך את בני המין השני. לבנים שדיווחו על כניסה לאתרי פורנו יש פחות תובנה מוסרית ופחות תחושת אחריות ודאגה לאחרים, הם תופשים את מערכות היחסים והתקשורת במשפחה כפחות טובות. ייתכן מאוד שהילדים שגולשים לאתרי מין, הם מלכתחילה ילדים בעייתיים יותר ובעלי יכולת הסתגלות נמוכה. מדובר, אם כן, בבריחה לצורך התנחמות. "הילדים האלה סובלים מבעיות בבית, מבעיות תקשורת ודימוי עצמי", מסביר פרופ' לאסט. "לכן הם זקוקים לסיפוק וירטואלי, לפעמים החיים הווירטואליים קשורים בקושי בהתנסויות ממשיות. אם אין תקשורת בבית, כנראה אין הסברה מינית ואין הבנה על יחסי הדדיות בין המינים. את כל האינפורמציה על יחסים בין המינים עלולים הילדים לשאוב מאתרי המין. זה הופך למודל של היחסים המיניים, ואחר כך הם ינסו את זה במציאות. זה עשוי להוביל לאלימות".
המאבק בחשיפת ילדים לפורנו אינו מסתכם באתרי האינטרנט בלבד. שכן, הילדים מוקפים במסרים מיניים מכל עבר: פרסומות בטלוויזיה, סרטי קולנוע וגם ספריות הווידיאו עמוסות בחומרים שכאלה. ד"ר קדמן מספר שבכל המאבקים עם מפיצי הסרטים על סיווג הסרט למבוגרים בלבד, נמסר לו כי הסיווג הוא בלאו הכי מלאכותי ושאת מרבית החומרים משיגים הילדים מהאינטרנט ולא מהחנויות.
"הפרסומאים אומרים 'אתם לא יודעים אילו דברים הילדים רואים היום'", הוא טוען. "אני לא קונה את התירוץ הזה. רע אחד לא מכשיר רע אחר". לטענתו , האינטרנט הפך לאליבי הקבוע של מי שמנסה להצדיק את מה שקורה בערוצי תקשורת אחרים.
הסיבה לכך שרוב הילדים פונים אל האינטרנט, נעוצה בעובדה שהשכרת סרט פורנו בספרייה מצריכה יציאה מהבית וכמובן, תשלום. באינטרנט ישנה גישה לתכנים הללו בחינם, וגם הסכנה שהדבר יתגלה להורים, היא מינימלית יותר. "גילינו שזה קורה אפילו בבתי הספר", אומר ד"ר קדמן. "גם שם קל לגלוש מהתוכנית החינוכית לאתרים אחרים. הנגישות כל כך גדולה וקלה, והתכנים פשוט לא מבוקרים".
למרות שניתן לתלות את האשם המרכזי בהורמונים הגועשים של בני הנוער, להורים חלק לא מבוטל בהרגלי הגלישה של ילדיהם. השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך מנסה בימים אלה לעורר את מעורבותם של ההורים בעניין, מכיוון שהורים רבים כלל אינם מודעים לתכנים שאורבים לילדיהם ביער הווירטואלי. "ישנם ילדים שממש מתבודדים ומתמכרים לאינטרנט, ואת זה אפשר לראות", אומרת צימרמן. "יש גם סימנים קלאסיים של מצוקה - שינויים בהתנהגות, הסתגרות, תפקוד בבית הספר ועוד".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המצוקה היתה שם עוד קודם
|
|
|
|
|
|
|
שלום לתמימות
|
|
|
|
|
|
|
אלא שהבעיה מצויה גם בקרב מקרים פחות קיצוניים, וברוב הזמן ההורה אינו יכול לדעת היכן גולש ילדו או לשער שישנה בעיה. צימרמן ממליצה להורים לבדוק כמה שעות ביום עסוק הילד באינטרנט, לשאול אותו במה הוא צופה, לדבר איתו על הסכנות ועל חשיבותן של הבחירות שלו. "לפעמים ילד עושה דברים רק בגלל לחץ חברתי", היא אומרת. "חשוב לדבר על הדברים, אבל קודם כל צריך לדעת מה קורה שם. השפה והמוטיבציה של ההורה יהיו יותר רלוונטיים אם הוא יהיה בקיא".
"ההורים מנוטרלים", אומר ד"ר קדמן. "אין להם את הכלים להתמודד עם הבעיה, מפני שרבים מהם כלל אינם יודעים כיצד להשתמש באינטרנט, והרבה ילדים מבינים בזה יותר מהוריהם. לפני מספר חודשים התפרסם מחקר מארצות סקנדינביה, והתברר שהיה פער עצום בין מה שההורים חשבו שהילדים עושים מול המחשב, לעומת מה שהילדים עשו באמת".
- אז איך פותרים את הבעיה?
"אני לא רוצה להשלות, התשובה אינה פשוטה. שלושה דברים צריכים להשתנות: מוכרחים לשנות את מהלך החקיקה, לתגבר בצורה מוחשית את מערך האכיפה, והשלישי-חינוך והסברה. צריך לעשות מאמץ גדול של פעולות הסברה מכוונות לכמה גורמים ולהתחיל עם הילדים. פעם היינו מסבירים לילדים -'אל תפתחו את הדלת, אל תיקחו ממתק מזרים, אל תלכו עם איש שמבקש שתראו לו כתובת'. שנים חינכנו ככה, אבל אלה אזהרות מיושנות. היום צריך להסביר דברים אחרים לגמרי, להסביר שצריך לנתק מגע גם באינטרנט. צריך להסביר לילדים מה מותר ומה אסור, לא להתעייף".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האופציה הטכנולוגית
|
|
|
|
|
|
|
מלבד ההסברה, ישנם גם עזרים טכניים שנועדו לסייע להורים שנמצאים במצוקת פיקוח. ערן בנו, מנהל תשתיות מחשוב ואינטרנט ב"בזק בינלאומי", מסביר כי החברה מציעה תוכנה שמותקנת במחשב הלקוח ומסייעת בסיווגם של האתרים הניתנים לגלישה ומאפשרת גישה רק לחלקם. "יש אפשרות לרדת לרמות גבוהות של סינון, לפי דרישות ההורים. אם הוא ינסה לגלוש לאתרים אסורים, תעלה תשובה שהוא לא יכול לגלוש. אפשר לעקוף את זה, אבל זה לא קל".
אופיר ארקין, לשעבר מנהל אבטחת המידע של חברת "012 קווי זהב", והיום יושב ראש חברת סטארט אפ שעוסקת ברשתות ואבטחת מידע, דווקא פחות אופטימי: "ייתכן שזו בעיה שאין לה פתרון", הוא אומר. "יש מספר פתרונות שמנסים לבוא ולשים קץ לבעיה, אבל צריך לדעת שאם ילד רוצה לראות אתרים, הוא יגיע אליהם. אפשר להגדיר רשימה של במה הילד יכול לצפות, אבל אז ההגבלה מאוד חזקה. אפשר גם להפעיל תוכנות שעושות מוניטורינג (בקרה - א.מ.) לאותם תכנים, לעקוב אחריו בדיעבד ואפשר גם לנסות ולהסתכל ברשימת האתרים שאליהם הילד גלש, לפתוח לילד את המיילים, אבל זה מוגבל, ואם הילד יותר חכם ויודע להסתיר עקבות, לא נוכל לדעת איפה הוא היה".
"הורים נבונים צריכים לעשות ניטור של הגלישה, למרות שקל לעקוף אותו", אומר פרופ' לאסט. "השאלה המעניינת היא מי חשוף, מי מועד לזה, וזה לא כולם. כל מתבגר הוא סקרן, אבל לא כולם מקדישים לגלישה את החיים שלהם. עיסוק אובססיבי אצל מתבגרים עשוי לקרות, לכן צריך לשים לב להרגלי הצריכה. ראוי שתהיה מעורבות גדולה יותר, הליברליות מיתרגמת בהרבה פעמים לחוסר עניין, לתחושה של הזנחה אצל המתבגרים, ולכן הם מחפשים נחמות במקומות אחרים".
משרד החינוך הורה לכל בתי הספר לחסום אתרי אינטרנט אסורים. "צריך לחסום", אומרת צימרמן, "אבל לחשוב שמשם תבוא הישועה זה לא נכון, כי לכל חסימה יש פריצה. חשוב יותר לקיים דו שיח על היתרונות והסיכונים. צריך ליצור בקרב הילדים את ההבחנה מתי עובדים עליך ומתי מנסים לנצל את התמימות שלך. גם תוכניות הריאליטי משבשות את המציאות וצריך לפתח עמוד שדרה חזק שיגיד'זו מציאות וירטואלית, ואני חי במציאות אחרת, נכונה יותר'. הילד צריך לדעת שהוא יכול לסגור את זה אם זה לא מתאים לו. צריך גם לדבר על מה כן מתאים, כי ילדים מתעניינים במין והם מאוד סקרנים. צריך לענות על שאלות ולתת להם אינפורמציה מתאימה, – להשקיע גם בכן, ולא רק בלא.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
