 |
 |
|
|
|
|
| צעירות אנורקטיות בהכחשה מקבלות עידוד מקבוצות תמיכה ברשת; האם הדיונים מקרבים את המוות או עוזרים לריפוי? |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
רותי רוסו, המגזין
24/8/2004 9:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"כבר יומיים שאני לא מצליחה לישון יותר מארבע שעות בלילה. קמתי כדי לקחת כדור, אבל זה קצת מפחיד להכניס אותו לגוף על בטן כל-כך ריקה בגלל הצום. אני שונאת לצום בזמן שאני במחזור. זה בטח ממש גרוע לגוף. היום בבוקר שקלתי 45 קילו, אחרי 63.5 שעות של צום, ואני כבר רואה הבדל בבטן שלי. אני מקווה לרדת עוד. תאחלו לי בהצלחה ובהצלחה לכולכן"
הבחורה הצעירה שכתבה את השורות שלעיל היא אנורקטית. את האיחולים שהיא מאחלת לעצמה ולחברותיה היא מפרסמת באנגלית באחד מאלפי הפורומים שקיימים היום באינטרנט בנושא פרו-אנורקסיה. המושג פרו-אנורקסיה מתייחס לבנות, לרוב צעירות, שחושבות שהאנורקסיה היא דרך חיים ולא מחלה, ונעזרות זו בתמיכתה של זו כדי לא להישבר בצום הממושך.
"קניתי היום משקל חדש וכבר מארוחת הערב העליתי כמעט קילו, אפילו שהקאתי", כותבת בחורה נוספת. "בבוקר עדיין שקלתי 44 קילו והרגשתי שמחה ומרחפת. לעזאזל האוכל". כל מי שקרא את השורות
האלה ודאי הזדעזע והחל למנות לעצמו את הסכנות שבאינטרנט. עכשיו, תאמרו, יש אתרים שעוזרים לאנורקטיות להרעיב את עצמן ולא להישבר במסע הארוך והמתיש שלהן אל המוות. אבל הנושא, כמו תמיד, הוא הרבה יותר מורכב.
בשנה האחרונה מחלחלת תופעת הפרו-אנורקסיה לתודעה החברתית, ורופאים מכל העולם מנסים להבין את משמעותה ואת הדרכים להתמודד איתה. רבים מהם דורשים בתוקף מכל מפעילי הפורומים לפקח על המסרים הנכתבים בהם, ובעת הצורך למחוק אותם או לבטל את הפורום כולו. גם בארץ עלה לפני יותר משנה פורום פרו-אנורקסיה באתר "הייד-פארק", אולם הוא עורר מחאה גדולה ונסגר. הבנות שלקחו בו חלק איבדו את הבמה בהן שטחו את בעיותיהן ועתה, במסגרת הפתרון המקומי של הבעיה, הן ודאי עושות זאת באחד מעשרות אלפי אתרים אחרים. יש רופאים שיגידו כי במידה רבה מדובר בפתרון שמטאטא את הבעיות מתחת לשטיח.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא לסגור, לשים עין
|
|
|
 |
|
|
|
"הציבי לעצמך חוקים בנוגע לאוכל. התחילי עם חוק שפשוט לציית לו ואז הוסיפי בהדרגה עוד ועוד חוקים, עד שכל תהליך האכילה שלך יימצא תחת שליטה. אכלי לאט ובביסים קטנים. חתכי את האוכל לחתיכות קטנות ושתי הרבה מים. חשבי על משהו שגורם לך בחילה ודמייני אותו בזמן שאת אוכלת. הרסי את האוכל שהכנת: הוסיפי יותר מדי מים, המון מלח ופלפל. אחרי שאת מקיאה, שטפי את הפה בסודה לשתייה מהולה במים. זה ינטרל את החומציות וישמור על השיניים שלך"
אלה הן רק מעט מן העצות במדריך לאנורקטיות, כפי שהוא מופיע באתר Fat Like Me. השאלה הגדולה היא מה תהיה ההשפעה של העצות האלה על בחורה צעירה שנמצאת בשלבים הראשונים של המחלה ונתקלת במסרים מסוג זה. האם אוסף החוקים האלה ילמד אותה ברגע איך להיות אנורקטית אמיתית, או שמא בגלל הנטייה האובססיבית של המחלה היא היתה לומדת ומסגלת לעצמה אוסף פרטי של חוקים בכל מקרה?
ד', שסבלה בצעירותה מהמחלה, אומרת כי בשלבים הקשים ביותר של המחלה אף אחת לא תגלוש באתרים כאלה. לטענתה, האתרים מיועדים לבנות שנמצאות בהכחשה המאפיינת את שלבי המחלה הראשונים. "בשלבים הקשים יותר את כבר לא צריכה עצה מאף אחד", היא מסבירה. "את כבר מותשת לחלוטין מהמאבק האינסופי בחיים, ואין שום טיפ איך לפורר את קוביית השוקולד שעוד לא המצאת בעצמך. אבל אני לא חושבת שצריך לסגור את האתרים האלה, רק אולי לשים עליהם עין, במיוחד כדי לנסות ללמוד מהם, כי יש עוד כל-כך הרבה מה ללמוד על הנושא. צריך להבין שבשביל אותן בנות האתרים האלה זה המקום היחיד בו לא מבקרים אותן ולא שופטים אותן, ואולי דווקא בגלל זה הן יותר חשופות, יותר פתוחות לשמוע. אני מקווה שמישהי חדשה שנכנסת לשם תסתכל מסביב ותראה במסרים את הסבל שבמחלה הזו ואת העוצמה שלה, ואולי תבחר לבקש עזרה בשלב מוקדם יותר ובכך תמנע הידרדרות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום הדמיה
|
|
|
|
|
|
|
"יוצרים דיון שיכול להשפיע"
|
|
|
|
|
|
|
"אתמול היה לי לילה מזעזע וחיכיתי כבר לראות מה כתבתן לי כתגובה. אני אוהבת את המקום הזה ואוהבת אתכן כי פה אף אחד לא שופט אותי ולא מנסה לגרום לי ללכת לטיפול. אני חושבת עליכן ברגעים הקשים. תהיו חזקות. מצרפת תמונת רזון להשראה. היא נראית ממש כמו מלאך מרחף"
"באופן כללי, לא מדובר באתרים שמלמדים איך להתאבד", אומר פרופ' איתן גור מהיחידה להפרעות אכילה בבית החולים תל-השומר, שניהל בעצמו פורומים בנושא הפרעות אכילה. "כל אחד יודע שאם הוא רוצה לרזות הוא צריך לאכול פחות, לצום או להקיא את מה שהוא אוכל. האתרים האלה משקפים עמדה של 'אני לא חולה', שהיא שלב מסויים בהתפתחות המחלה. הבחורה תחשוב לעצמה שכמו שיש אנשים שמנים ואף אחד לא בא אליהן בטענות, ככה יש גם אנשים רזים, אז למה בעצם לא מקבלים את זה?".
פרופ' גור טוען שאם יש פיקוח כלשהו על הפורומים, אפשר גם להפיק מהם תועלת. "כשהיתה מגיעה לפורומים שניהלתי תגובה פרו-אנורקטית, היא היתה מעוררת גל שלם של תגובות נגד שהייתי מכניס, וזה היה מעורר דיון שלם בנושא", הוא מסביר. "אם נכנסת לאתר חולה שהחלימה, שפעם חשבה כמוהן והיום חושבת אחרת, ומאפשרים לה להביע את דעתה, זה יכול לגרום לדיון פורה שיכול להשפיע בכיוון הנכון".
לאחרונה נסגרו אלפי אתרים פרו-אנורקטיים, ואף נחסמה אליהם הגישה במנועי החיפוש הגדולים כמו גוגל, אולם חיפוש מעמיק יותר חושף את התמונה האמיתית. המשתתפות פשוט שינו את השם (בדרך כלל לאחד הקיצורים: proana, anas) או הגדירו סיסמה. החיפוש כיום הוא אמנם ארוך יותר, אבל עדיין אפשר למצוא אלפי אתרים בנושא.
פרופ' גור מסכים שצריך לאפשר שיח עם החולות האלה ולא למחוק אותן כל הזמן. "לפני עידן האינטרנט היינו שומעים על החולות האלה, אבל לא היתה לנו שום גישה אליהן. אם מדכאים את השיח הזה הוא יצוץ במקום אחר. אנשים נוטים לשנות את דעתם, ואני לא חושב שאתרים אלו יקבעו מי תחלים ומי לא".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במקום פעילות חברתית
|
|
|
|
|
|
|
"- תראו מה אכלתי היום. עד עכשיו 242 קלוריות ועד סוף היום זה יהיה 392. אמנם זה ממש סבל, אבל אני חייבת להרזות מהר.
- וואי. סבבה. תספרי איך מתקדם לך, הייתי רוצה לדעת. אני שוקלת כרגע 43 ורוצה לרדת ל-40"
(דו-שיח בפורום הפרעות אכילה שלא תומך ב"פרו-אנורקסיה" ב"הייד-פארק")
"אחד הדברים האופייניים למהלך המחלה זה שבעצם היא אוכלת את החיים", אומר ד"ר גיל גולדצוויג, פסיכולוג קליני ומרצה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו. "מישהי יכולה אולי להעיד שיש לה פעילות חברתית, אבל למעשה היא כולה סובבת סביב קלוריות ומשקל. פורום כזה יכול לתת אשליה של קשר. זה לא אומר שאין שם זעקה אמיתית לקשר, אבל יש משהו במחלה ובעוצמה שלה שהופך אותה לעיסוק היחיד. זה לא פעילות חברתית בריאה ומועילה. יש הבדל גדול בין לדבר על מה שאת מרגישה לבין לדבר על הרצון להיות רזה".
לדברי פרופ' גור, התופעה בארץ אינה נרחבת, על אף שניתן לזהות לפעמים אחווה פרו-אנורקטית בבנות שנמצאות בטיפול. מאז שנסגר האתר בעברית, עברו בנות רבות לאתרים באנגלית, ואילו אחרות ממשיכות לפרסם מסרים פרו-אנורקטיים בפורומים רגילים להפרעות אכילה.
זו בדיוק הסיבה שארנון שטלריד וזיו ינוס, המפעילים והמנהלים של הייד-פארק, התנגדו לסגירת הפורום. הפורום פעל שבועות בודדים, במהלכם הגיעו פניות רבות מהגולשים אל מנהלי האתר. השניים התייעצו עם מספר גורמים מקצועיים ולבסוף פנו למנהלת הפורום והתנו את המשך קיומו בפרסום תגובות המתנגדות לפרו-אנורקסיה, ובהסכמתה לפיקוח מקצועי ולהתערבות מומחים בעת הצורך.
מנהלת הפורום קיבלה את התנאים, אבל בעקבות חוות-דעת משפטית שקיבלו, נאלצו השניים לסגור את הפורום. "אמרו לנו שמוטלת עלינו אחריות כבדה לגורלן של הבנות", הם מספרים, "ומבחינה משפטית, מכיוון שכל נושא האינטרנט עדיין נמצא בחיתוליו, ולא ברור מי אחראי למה, אנחנו נמצאים בסכנה לתביעה משפטית. אנחנו מרגישים צער רב על הנושא. אנחנו יודעים בוודאות שהבנות הללו נהגו לפרסם תגובות באתרים בחו"ל ובוודאי חזרו לעשות זאת עכשיו, וחושבים שהיה מקום לתת לבנות הללו להתבטא תחת פיקוח מקצועי והמגבלות שלנו. אנחנו מאמינים שסגירת האתר הביאה לכך שהנושא הזה לא נמצא כלל בתודעה, למרות שממדיו גדלים ".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
