 |
/images/archive/gallery/209/583.jpg גוגל סקולר
 |
|
|
| סליחה, איך אני מגיע למגדל השן? |
|
| אמש באינטרנט: מנוע החיפוש האקדמי של גוגל הבהיר להילה שרון שהאקדמיה היא רק גילדה חמוצת פנים ותאבת בצע |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
25/11/2004 10:12 |
|
|
|
|
|
|
|
הרקע אותו רקע, שורת החיפוש אותה שורה, ורק הכיתוב שתחתיה רומז שלא, ככל הנראה, אין
זה "גוגל": "לעמוד על כתפי ענקים", הוא סח. לאן, בשם הענקים, הגענו?
"גוגל סקולר", תת-מנוע חדש של גוגל לחיפוש מאמרים אקדמיים, הושק בשבוע שעבר בגרסת בטא ניסיונית. על-פי ה"על אודות", הוא "מתמקד בחיפוש ספרות מקצועית, כולל חומרים שטרם פורסמו, מאמרים, תזות, ספרים, תקצירים ודו"חות... אנו מכירים בחובנו לכל אלה באקדמיה, שעבודתם היא שהפכה את גוגל עצמו לאפשרי. אנו מאמינים שלכל אחד מגיע לעמוד על כתפי ענקים".
געגועים לסטנפורד? פנטזיה הוליוודית כבושה של המייסדים? ("מה עוד לא עשינו, לארי?", "לא הודינו לחברי האקדמיה, סרגיי") ראייה-נכוחה של המשקיעים בבורסה? זכרו: לכל אחד מגיע לעמוד על כתפי וכו'. מדובר, אגב, בקריצה לניוטון ("אם ראיתי רחוק יותר, זה היה רק משום שעמדתי על כתפי ענקים"), שנועדה כנראה להחמיא; ואולם, היא גם חושפת אמת קטנה: עד שם, זה המון לטפס.
משוכה א' מחכה כבר בשורת החיפוש. בעוד המנוע המקורי הוא מקור בלתי נדלה לאמפטיה – מוכן לחפש הכל, מנושא, דרך חלקי משפטים ועד צירופי אותיות, ובמהירות, "גוגל סקולר" הרבה יותר קשוח. תוצאות נורמליות מניבים רק שמות של מאמרים או מחברים, כך שאם יש לכם מידע חלקי, אתם מתעניינים בנושא כללי, או לא זוכרים איך מאייתים "אדוארד סעיד" (Sayid? Saaid?) למשל, עדיף שתעברו קודם באוניברסיטה.
מציקה לא פחות היא האנגלית. אמנם אפשר להגדיר ב"העדפות החיפוש" שמעוניינים בתוצאות בעברית, אולם אלה יהיו דלות מהרגיל ולא תמיד אקדמיות (קורות-חיים של מרצים? למה לא). החיפוש, בכל מקרה, עדיין יתבצע באנגלית, כך שבעיית האיות (והתרגום) לא נפתרה.
אחרי אלה (שייעלמו עם זניחת גרסת הבטא, יש לקוות), תוכלו להתפנות לתסכול האמיתי: חלק ניכר מהמאמרים נגישים רק לבעלי הרשאה. כלומר, בהחלט ייתכן שאחרי שתמצאו את המאמר הנחשק – בין ה-22 אלף שיצוצו כשתחפשו "ג'ודית באטלר" למשל –
תגלו שהוא "נעול" מאחורי תקציר. במקרה הטוב, תקבלו הפניה לספר ב"אמזון". זה המקום לקרוא לאוניברסיטאות העולם: אפשרו, לכל דורש, לרכוש מאמרים; חסימה שלהם כדי להבטיח עוד פרסום מכניס בכתב-עת, היא תאוות בצע מקוממת.
מה שמתקבל מכל הללו עגום: הדרך אל הידע המקצועי, מתברר, רצופה מידור, מיסוך ובירוקרטיה (הענקים של ניוטון?). כדי לצלוח אותם, בלי לאבד סבלנות, צריך להיות עקשן מאוד. הטכנולוגיה בשלה להפוך כל ידע לנגיש, הגילדות כנראה לא – והדבר בולט במיוחד כשהן מתנגשות על הפלטפורמה של גוגל, מנוע החיפוש שהפך שם נרדף לנגישות. יתרונו של "גוגל סקולר" בכך שהוא חושף את המחסום. כמה נעים היה לומר, שהוא האח האינטלקטואלי של "גוגל"; שבעוד הידע המתקבל מ"גוגל" הוא ידע-אינסטנט, "צרכני", עכשיו נוכל סוף-סוף להעמיק. אבל המידע העיקרי ששואב הגולש מ"גוגל סקולר" הוא שהוא לא רשאי לדעת. בשביל זה יש מומחים, היום אנשי אקדמיה ומחר שופטים או רופאים (והבו לנו את "Google Law" או "Medical"). מדהים מה שעשתה הגלימה: הפשטות הפכה סיבוך, הסברת-הפנים – ארשת חמוצה, והמידע החליף סטטוס – במקום להגיע לגולש, שהגולש יבוא אליו.
זה לא אמור לקרות ל"גוגל". הוא ענק מספיק. הרבה גולשים עומדים על כתפיו, וגם להם הוא חב ש"הפכו אותו לאפשרי". סביר להניח שהם יצביעו במקלדות, הם לא פראיירים, ו"גוגל סקולר" יהפוך נחלת מתי-מעט באקדמיה. אלא שבכך לא נעשה כלום. גישה לידע היא חשובה וראויה, ולא תיכרה אם "גוגל" יבוא לאקדמיה. אולי אם יקרא לה לבוא אליו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
***
|
|
|
 |
|
|
|
ובכל זאת למדנו משהו: אם יש אפשרות לחסוך גישה לספריה, חיפוש חניה נבירה וצילום מאמרים, אותו זמן ומאמץ יושקעו בפיצוח "גוגל סקולר" . חוק שימור החומר, זה כן ניוטון, לא? | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
