 |
 |
|
|
| איך עובד מד מהירות לייזר? |
|
| ארז בן ארי מחסל בלייזר עוד אניגמה טכנולוגית. והפעם: מכמונת המהירות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מכשירי מדידת המהירות של משטרת ישראל מהלכים אימים על כל נהג שפוי במדינה, בוודאי על אלה מאיתנו שאוהבים לסחוט את דוושת הגז. העם עדיין קורא למכשירים הללו "רדאר", אף על פי שהיום הם מבוססים על טכנולוגיה שונה לחלוטין.
העקרונות המדעיים שעליהם מבוסס הרדאר נתגלו כבר במאה ה,19- אבל בסביבות שנת 1930 פותח היישום המעשי הראשון ששימש לגילוי מטוסים וספינות אויב. כעבור עשרים שנה החל השימוש האזרחי ברדאר למדידת מהירות של כלי רכב. עד אז נאלצו השוטרים להסתפק בהערכה בלבד כדי לעצור נהגים פראיים.
בניגוד לאמונה הרווחת, "אקדחי" גילוי המהירות של המשטרה אינם מכשירי רדאר, אלא מכשירי לייזר (ממל"ז, ר"ת של מד מהירות לייזר). הרדאר מבוסס על אות רדיו, אבל החיסרון שלו, לפחות עבור המשטרה (מבחינת הנהגים הממהרים זה דווקא יתרון), הוא שהמכשיר אינו מדויק במיוחד וקל מאוד לגלותו על ידי גלאים אלקטרוניים. חיסרון נוסף הוא שאלומת אותות הרדיו רחבה מאוד, ואם על הכביש נוסעות מספר מכוניות, יתקשה השוטר לדעת בוודאות איזה כלי רכב נסע במהירות מופרזת.
מקבץ החסרונות הזה גרם למשטרות
ברחבי העולם לעבור למדידה המבוססת על לייזר. המכשירים הללו משגרים אלומת לייזר אינפרה-אדומה בלתי נראית לעין אנושית לעבר כלי רכב מתקרבים. קרינת לייזר מעצם טבעה מאפשרת ליצור אלומה ממוקדת מאוד, כך שגם במרחק מאות מטרים היא עדיין צרה למדי – מטר אחד בלבד. עובדה זו מחייבת את השוטר לכוון את האלומה במדויק אל כלי הרכב הנמדד, אבל מצד שני היא מבטיחה זיהוי ודאי.
המכשיר משגר אות (pulse) של לייזר אל הרכב הנמדד, והאות מוחזר אל המכשיר מאזור מבריק של הרכב, כמו פנסים או לוחית הרישוי. המכשיר קולט את ההחזר ומודד את המהירות.
איך זה קורה? קרן הלייזר נעה במהירות האור. מכשיר המדידה נעזר במחשב מהיר כדי למדוד כמה זמן (במיליוניות השנייה) לוקח לקרן לחזור. כיוון שמהירות האור ידועה (כ300- אלף ק"מ בשנייה,( ניתן לחשב מהו המרחק של הרכב מהשוטר, על-פי הנוסחה זמן כפול מהירות שווה מרחק. המכשיר מבצע את המדידה הזאת מאות פעמים בשנייה, ועל-ידי קריאת הפרש המרחק בין מדידה אחת למדידות שאחריה, ניתן לחשב מה מהירות התנועה של הרכב בדיוק גבוה מאוד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שוטר וממל"ז. צילום: אריק סולטן
|
|
|
 |
|
 |
|
---
|
|
|
 |
|
|
|
בתרשים העליון, קרן נשלחת מהמכמונת לכיוון הרכב. המכמונת מודדת כמה זמן חלף מהרגע שהקרן פגעה ברכב ועד שהיא חזרה למכשיר (לשם הדוגמה, שני מיליוניות השנייה.( מכיוון שמהירות האור היא 300 מיליון מטר בשנייה, ניתן לחשב מהו מרחק הרכב מהמכמונת 300) מטר.(
בתרשים התחתון נערכת מדידה נוספת, כעבור שלוש שניות. כעת מתגלה שהרכב נמצא 200 מטר מהמכמונת, כלומר, הוא נסע 100 מטר בשלוש שניות. מכאן עולה שהרכב נוסע 120 קמ"ש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הקליקו להגדלה
|
|
|
|
|
|
|
נהיגה מונעת
|
|
|
|
|
|
|
האמצעי העממי להתגוננות מפני מכשירי המדידה של המשטרה הוא גלאי הרדאר. בתקופה שלפני מכשירי הלייזר המודרניים היה פשוט מאוד לאתר רדאר משטרתי, מאחר שהאלומה שלו מתפזרת ברדיוס רחב וכך ניתן לקלוט אותה בקלות.
אלומת הלייזר, לעומת זאת, היא צרה וניתן לגלות אותה רק כאשר היא ממוקדת על הרכב עצמו. מסיבה זו, השימוש העיקרי של הגלאי הוא לבשר לכם שקיבלתם דוח. זאת גם הסיבה העיקרית לכך שרכישת גלאים כאלה הפכה חוקית - למשטרה כבר לא אכפת, כי הגלאים ממילא לא אפקטיביים במיוחד.
אמצעי אלטרנטיבי בעל יעילות גבוהה יותר הוא "המשבש." המכשיר הזה משגר אותות פיקטיביים אל מכשיר המדידה של השוטר ומבלבל אותו. המכשיר מקבל גם את האותות החוזרים מהרכב וגם את האותות של המשבש, ואינו יודע מי האות האמיתי. מכשירי שיבוש מכל סוג אינם חוקיים בישראל, אבל אפשר למצוא אותם במוסכי רכב וגם באינטרנט.
המשבשים מתחלקים לכמה סוגים. סוג אחד הוא משבש פסיבי, שקולט את האות של הממל"ז ומשדר אותו חזרה בתוספת "רעש." סוג אחר הוא משבש אקטיבי, המשדר רעש בצורה יזומה. המשבשים האקטיביים נחשבים יעילים יותר,אבל כיוון שהם עובדים ברציפות, השוטר ירגיש בכך ויזהה את הרכב המשבש. הסוג היעיל ביותר הוא המשבש הריאקטיבי, שמתחיל לשדר רק כאשר הוא מגלה את האות של הממל"ז. מכשירים כאלה יותר בטוחים לשימוש, כיוון שהם משבשים במשך פרק זמן קצר, שמאפשר לנהג להאט מבלי לחשוף את העובדה שהוא משתמש במכשיר הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
