 |
/images/archive/gallery/137/694.jpg
צילום מהסרט Gunners Palace  |
|
|
|
|
| ארז בן ארי פורט על עוד תעלומה טכנולוגית. והפעם: איך עושה הנדריקס? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הגיטרה החשמלית הממוצעת אינה מסוגלת להוריד שירים מהאינטרנט וגם לא לתקשר עם הטלפון הסלולרי בעזרת Bluetooth, ובכל זאת היא מכשיר משוכלל מאוד שנחשב הכלי המוזיקלי המגוון ביותר.
הגיטרה החשמלית הומצאה ופותחה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, והיא אחד מכלי הנגינה הראשונים שלא מבוססים
על מבנה אקוסטי זה או אחר. בגיטרה הרגילה נעשה שימוש בתיבת תהודה חלולה כדי להפיק צליל, אבל חברתה החשמלית פועלת באמצעות מערכת אלקטרונית, הלוכדת את תנודות המיתרים והופכת אותן לצליל. כיוון שלאקוסטיקה אין תפקיד ביצירת הצליל, אפשר לגוון מאוד בחומר שממנו עשויה הגיטרה ובצורתה. לס פול, מראשוני המפתחים, השתמש בגוש עץ פשוט שעליו נמתחו המיתרים.
בגיטרה חשמלית סטנדרטית יש 6 מיתרים, בדומה לגיטרה אקוסטית או קלאסית. ההבדל הוא שבמקום תיבת תהודה, מותקנת מתחת למיתרים יחידה לאיסוף צליל ("פיק-אפ") המורכבת ממגנט עטוף בסליל חשמלי. העיקרון המדעי שבבסיס השיטה: תנועה של מוליך חשמלי ליד מגנט יוצרת זרם חשמל. במקרה של הגיטרה, תנועת המיתר יוצרת זרם בסליל שעוטף את המגנט. הזרם נוצר בהתאם למיתר שהוזז ולמהירות הרטט שלו, וכך מופקים צלילים שונים.
מהירות הרטט עצמה מושפעת מעובי המיתר ומאורכו – מיתר עבה מפיק צליל נמוך יותר, ולחיצת האצבעות עליו מקצרת אותו ומפיקה צליל גבוה יותר. כך מסוגל כל מיתר מסוגל להפיק כ-20 צלילים (טונים וחצאי טונים). מיקומה של יחידת האיסוף שונה בגיטרות השונות, וברוב הדגמים יש כמה יחידות כאלה – לפחות 2 או 3, ולעתים אפילו 5. מיקומן של יחידות האיסוף משפיע על ההרמוניקה של הצליל, וריבוי יחידות מאפשר וריאציות מעניינות. בהרבה גיטרות יש גם מוט-מתיחה, המאפשר למתוח את כל המיתרים בבת-אחת באופן זמני, וכך ליצור צלילים מגוונים.
גיטרה חשמלית מפיקה צליל חלש מאוד, ולכן היא מחוברת למגבר סטנדרטי שמשמיע את הצליל דרך רמקולים. בגיטרות מסוימות המגבר משולב בגוף הגיטרה, לפעמים עם מתגי בקרה שמאפשרים לבצע עיבוד בסיסי של הצליל. יכולת נוספת היא "אפקט העיוות" (דיסטורשן), שבו הצליל שמפיק המגבר חזק כל-כך, שהוא גורם למיתרי הגיטרה עצמה לרטוט, וכך נוצרת לולאה של צליל מתמשך בעל הרמוניה מעניינת. צלילי דיסטורשן הם חלק בלתי נפרד ממוזיקת הרוקנרול.
חלק חשוב מהצליל שמפיקה הגיטרה החשמלית נוצר ביחידות עיבוד מיוחדות, שניתן לחבר בין הגיטרה לבין המגבר וכך להעשיר את הצליל. יחידות העיבוד הללו מכונות "פדלים" או "אפקט", ויש להן מגוון אדיר. בעבר, יחידות העיבוד היו אנלוגיות ואיפשרו אפקטים כמו "ויברטו" או "אקו" (הד), אבל כיום יחידות דיגיטליות מאחדות מספר רב של אפקטים. בשנים האחרונות הטכנולוגיה הדיגיטלית חדרה באינטנסיביות, וקיימות גיטרות משוכללות שמסוגלות להפיק צליל נקי יותר. העיבוד הדיגיטלי משנה את הצליל בדרכים שלא הכרנו, כמו הדמיה של סוגי גיטרות שונים וכלי נגינה אחרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ג'ימי הנדריקס. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
גיטרה למחשב
|
|
|
 |
|
|
|
כיום אין כמעט דבר שלא מתחבר למחשב, והגיטרה החשמלית לא יוצאת מהכלל. גיבסון, החברה הראשונה שייצרה גיטרות חשמליות בייצור המוני, הציגה בשנה שעברה גיטרה חשמלית עם חיבור רשת סטנדרטי (בתמונה.( החיבור הזה מאפשר לגיטרה לתקשר עם מגוון מכשירים אחרים, ביניהם מחשבים אישיים. מאחר שמדובר בתקשורת דיגיטלית, ניתן להעביר כמות אדירה של מידע מהגיטרה 64 - ערוצי צליל על כבל בודד. אפשר גם למתוח את הכבלים למרחקים אדירים בלי לסבול מירידה באיכות הצליל או מהפרעות סביבתיות. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
