 |
/images/archive/gallery/260/592.jpg בשור (משמאל).
צילום פפראצי: קורנית סטולר  |
|
|
|
|
| אני צביקה בשור העמית לעבודה. אני צביקה בשור החבר לשתיה. אני צביקה בשור בן-הזוג לחיים. אני צביקה בשור, תג בפליקר. אני יפה? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
1.
|
|
|
 |
|
|
|
אינני אדם יפה. לא פשוט להגיד את זה, בטח לא כאן, במקום בו כל אחד יכול לשלוח חץ טוקבקי ברגע בו הוא מזהה עקב חשוף של כותב מתנשא.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
2.
|
|
|
|
|
|
|
אבל זה נכון, אין הרבה מה לעשות. לא נוצקתי בתבנית שמתכתבת עם אידיאל היופי, זה שבעוונותיי הנפשיים הפנמתי באדיקות אכזרית.
בגלל זה אני לא אוהב לראות את עצמי. אולי בראי, כשאני יכול לכוונן את הפנים והגוף אל שבריר הצדודית שמיטיב עם דמותי במיוחד, אני עוד מסוגל לסבול את זה. אבל מול תמונות, רגעים קפואים וסופיים של אותה הדמות, אני חסר אונים, צריך להתמודד עם המבקר הנוקב שמאחורי העיניים שלי, מבקר מבוקר, מכאיב וכואב בו זמנית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
3.
|
|
|
|
|
|
|
בזמן האחרון אני נתקל ביותר מדי תמונות שלי. לא שהתחלתי להסתודד עם סלבים מתוך תקווה לחלוק עמם פיסת נצח צהבהבה. סתם, חייתי את חיי, קמתי לעמל יומי, הלכתי לבריתות של חברים. הסיבוב הרגיל.
גם לא התחלתי לתעד את עצמי. נותרתי אדם שמתקמצן בצקצוקי מצלמה. מדי פעם צילום של אחד החתולים, וזהו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
4.
|
|
|
|
|
|
|
כולם הפכו פתאום לפפרצי של החברים שלהם. לכולם יש מצלמה דיגיטלית, לכולם יש עמוד בפליקר, וכולם מצלמים ומפרסמים את קורות יומם, לוכדים, כולאים ומסלברטים את האנשים שחלקו איתם את היום הזה.
הנה אני ישוב לשולחן עם שני חברים, חוגגים הולדת בת של חבר אחר ומרכלים על הבוסים.
והנה אני סתם עומד מאחורי עורכת ההומפייג', מסביר לה למה המדריך להפיכת רדיו ישן לנגן דיגיטלי זה הכי שוס.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בשור בעבודתו. צילום פפראצי
|
|
|
|
|
|
|
5.
|
|
|
|
|
|
|
זה מוזר, כשהחיים שלך מוצגים כרסיסים מתוך חייהם של אחרים. מי אני? אני העמית לעבודה שמצולם כאן, אני החבר לשתיה קטנה שמצולם שם, מחר בבוקר אני אהיה שם ברשת בתור בן-הזוג לחיים, בעמוד של החברה שלי. אני אתרסק לי לאלף ואחת ישויות מוקרנות על ידי אנשים אחרים. מה אני אהיה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
6.
|
|
|
|
|
|
|
יש לי רעיון מעולה מה כדאי לי להיות. כדאי לי להיות תג. תג, למי שטרם נדבק בבאז של שנה, הוא מעין קטגוריה גמישה, שנקבעת על ידי הגולשים עצמם, ומאפשרת להם לחלק את התמונות שלהם, או את הלינקים שלהם, או את הפוסטים בבלוגים שלהם, לפי הקטגוריות האישיות שלהם. כל תמונה/לינק/פוסט יכול להיכנס לכמה תגים שרק רוצים. יש כאן דרך להגיד על תמונה שהיא גם כחולה, גם שמחה, גם תל-אביב וגם צביקה בשור.
כשאתרים כמו פליקר מחברים בין התגים של אנשים שונים, התוצאה היא פסיפס מרהיב. המילה "כחול" מקבלת את אינספור הפירושים שנתנו לה כל הצלמים/גולשים/חברי קהילה.
ובחזוני, צביקה בשור הוא תג. כל מי שמצלם אותי, או בעצם כל אחד אחר, פשוט יכניס את התמונה גם לתג שנושא את השם שלי. ואז, מכל הרסיסים האלה אני אוכל להתגבש לכדי משהו טיפה שלם יותר. אני אהיה קטגוריה שמכילה גם את חיי בעבודה, גם בבית, גם בבית קפה. אני אהיה הכי בנאדם שלם שאפשר לצפות בעולם של דימויים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
7.
|
|
|
|
|
|
|
לאנשים שהשם שלהם הוא "דוד לוי" צריך למצוא פיתרון אחר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
8.
|
|
|
|
|
|
|
אגב, משהו קורה לך כשאתה מתחיל לראות את עצמך יותר ויותר, דרך עיניים של אנשים שרואים אותך כחלק חיובי מהחיים שלהם, תופסים אותך בדרך כלל בשעות של קורת רוח. נהיה לך הרבה יותר נוח להסתכל על עצמך. צ'מע, אם הם חושבים שאתה לא כזה בחור רע, אולי מוטב לחשוב שהם צודקים, אה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המדור
|
|
|
|
|
|
|
"אמש באינטרנט" הוא מדור ביקורת תרבות אינטרנט ותרבות דיגיטלית. המדור מתפרסם מדי ראשון, שלישי וחמישי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
