 |
/images/archive/gallery/301/284.jpg קמפיין שארפ
 |
|
|
| האם אתם יכולים להרשות לעצמכם? |
|
| אתרי האינטרנט התנדבו לארח את פרסומות הטלוויזיה המצונזרות, והפכו בלי לשים לב לפח זבל מוסרי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האינטרנט הופכת לפח זבל. לא, לא מדובר כאן בעוד טרוניה מפוחדת נגד מה שהעם עושה שם ברשת הזו, עם כל החופש הזה לכתוב מה שהם רוצים. לא, דווקא אתרי התוכן הגדולים, האזור הכאילו מהוגן של הרשת, הופך לפח הזבל של התקשורת.
ולא מדובר כאן גם ברמת התוכן באתרים האלה, שיש מי שיטען שיש לה עוד לאן לשאוף. מדובר בפרסומות. פרסומת אחת, למעשה, ששום מדיום תקשורתי אחר לא היה חולם להעלות, אבל מצאה את עצמה מופיעה מול קהל רב דרך האינטרנט.
המדובר בפרסומת המחליאה של שארפ למסכי ה-LCD שלה. בגרסה הטלוויזיונית המרוככת שלה, למי שפספס, מלווה הפרסומת עוזרת בית מסכנה, ששברה את מסך ה-LCD של המשפחה אצלה היא עובדת, ונאלצת לברוח מהבית בבושת פנים, תוך שהיא ממלמלתI'm Sorry בכייני. שורת המחץ עמה חותם הקריין את הסרטון היא "שארפ, האם אתה יכול להרשות אותה לעצמך?". ברור לחלוטין שמי שלא יכול
להרשות לעצמו, צריך לשלם את המחיר בגופו.
הגרסה הזו נוראה כשלעצמה. הדורסנות כלפי מי שאין לו מוצגת כאן במערומיה. ההצבה של רכוש והכסף שמאפשר אותו לפני בני אדם קרובים מחליאה. פרסומת כזו מתאפשרת רק במקום בו האווירה הציבורית דוגלת ב"אדם לאדם זאב" אכזרי ואופורטוניסטי. הדרך בה החליקה הפרסומת הזו במורד הגרון שלנו, בלי שאף ארגון ירים את קולו, בלי שהציבור יוקיע את המחזה המרושע שהוצב מול עיניו, היא אות קלון למצב החברה בישראל כיום.
אבל מסתבר שהרע באמת לא הגיע אל מסך הטלוויזיה. מסתבר שבמשרד הפרסום "ראובני פרידן", האחראי על הקמפיין, חשבו בתחילה להביא אל המסך הקטן מחזה מחריד עוד יותר. בסרטון המקורי אותו חשבו אנשי הפרסום ושארפ להעלות, המשרתת הבוכייה מסיקה מסקנות אישיות ממעשיה ותולה את עצמה בסלון המשפחה העשירה. פגעת לנו ברכוש? זועקת הפרסומת – תתאבד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מראשונות המצונזרות. פוקס
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
הגרסה המזעזעת ונטולת האנושיות הזו נחסמה לפני שהגיעה אל המסך. אבל לא אלמן ראובני פרידן, ומיד הוחלט לנקוט שם בדרך בה נהגו כל משרדי הפרסום שהפרובוקציות שלהם הוקעו ונחסמו. אצו רצו למשרד האינטראקטיב next in, בנו אתר ובו הציבו את "הסרט שצונזר". מדובר כאן, חושבים הפרידנים בוודאי, בעניין של חופש הביטוי. את האמירה הנוקבת והמרעננת שלהם לא יצליח אף בירוקרט מעומלן לעצור.
וכדי להבטיח שפיסת הרפש שלהם תגיע אל הציבור, קנו שם שטחי פרסום באתרים, בהם וואלה. כך באתר של החדשות של הפורטל, לצד כל כתבה, מציצות רגליה התלויות של המשרתת, והטקסט "מדוע התאבדה העוזרת של הברגמנים?" מזמין את הגולש להקליק וליהנות.
אין זו הפעם הראשונה שקמפיין טלוויזיוני מצונזר מגיע אל הרשת. המקרה המפורסם ביותר היה הנשיקה המחוקה של יהודה לוי ויעל בר זוהר, בפרסומת הקריקטורית של "פוקס". אז הפגינה מועצת הרשות השנייה רגישות יתר מול מה שלא היה יותר מבדיחה על סקס, ומותג הביגוד גזר קופון קטן מהיסטריית השווא של המועצה. הפעם עצרה המועצה הצגת התאבדות של עובד כפרסומת למוצר יוקרה.
האתרים שקלטו אליהם את הקמפיין הזה, לעומת זאת, לא חסמו את המראות האלה. באין רגולטור, באין טעם טוב ובאין אחריות, הכל יכול לחדור אל המסך שלנו. מסרים בוטים ומחליאים של מפרסמים עוברים בחסות אנשי מכירות תאבי דיל והנהלה תאבת השורה האחרונה, ומגיעים עד לפתח תודעתנו, בלי שביקשנו או חשבנו שנגיע לשם.
הגיע הזמן שאתרי התוכן הגדולים יפסיקו לחשוב על עצמם כמי שנמצאים באמצע המדבר, במקום בלי חוק ובלי וכללים. תודה לאל, החוק לא מטיל עליהם מגבלות רגולטוריות כלשהן, אבל אין זה אומר שהם אמורים להתנהל בזחיחות כזו מול הגולשים שלהם. לנו מגיעה הגנה מתוכן פוגעני, גם אם הוא מגיע ממפרסמים.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
