 |
/images/archive/gallery/106/110.jpg קובי אריאלי
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
| קובי אריאלי מנסח מחדש את המכתב הסודי ששלחו חברי המפד"ל לרבנים אליהו ושפירא |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
קובי אריאלי
13/6/2004 11:17 |
|
|
|
|
|
|
|
ועשית ככל אשר יורוך.
הוד כבוד מרן שליט"א, אשר מפיו אנו חיים ומפיתו אנו אוכלים ומימיו אנו שותים.
אחדשה"ט.
באנו בזה להטריח על כת"ר שליט"א בקידה והשתחווייה כדת, כתלמידים הדנים פני רבם בקרקע, ולא היינו מעיזים פנינו ליטול רגעיו הק' של מרן שליט"א, אלמלא היתה נפשנו בשאלתנו ועמנו בבקשתנו, כי נמכרנו אנו ועמנו וגו'.
ולאחר הקדימונו, הנה ידוע מן הסתם לכת"ר על דבר הגזרה כי לא טובה שגזרה ממשלת הרשע על עם ה' היושבים בשדות פלשת, וכבר נודעה בשערים רשעתם כי רבה ועוולותיהם כי עצמו מספר. דא עקא שאנו גופנו מן היושבים ראשונה במושב הרשעה כפי שהורונו זקנים לאחרי הבחירות וכאן צריך למימר כי בחסדי שמים עלינו זכינו שיהיו דברינו נשמעים, מה שקורין "להשפי"ע מבפני"ם" ואין לשער גודל התועלת שנתגלגלה לה' ולתוה"ק ממה שישבנו בהממשלה.
והנה שבר על שבר הושברנו, שלא רק שגזרה הממשלה גזרות חמורות כנזכר, אלא ששניים מהיושבים עמנו בהממשלה הסיעו
עצמם מלישב בה והנכון לומר כי ראש הממשלה הסיע עצמם מלישב, משום תוקף דעתם בעניין הגזרות. ושניים אלה, משלומי אמוני ישראל הם ומראשי המדברים בכל מקום עד שבשביל מה שהתפטרו נעשה צר המקום לנו שנלון בהממשלה.
על כן, אחרי שהבאנו בפני כת"ר מצב העניין כמות שהוא, באנו לדון בפני כת"ר בשאלה הלכה למעשה, ילמדנו רבנו היאך צריך לנהוג.
וכדי שלא להטריח על כת"ר וכנזכר, וכדי שלא יזדקק כת"ר ח"ו להיבטל רגע אחד מתלמודו וכו' הרינו פוסקים לכת"ר כי צריך שיפסוק שנישאר בהממשלה כדי שנשפיע בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו מבפנים, והרינו מוסרים לכת"ר מודעה בביטול גמור ובקבלת עולו כפי שהורונו זקנים, כי באם יפסוק שלא כפי מה שפסקנו נצפצף על מה שיפסוק וגם חבל לו על הזמן מה שנעשה לו, וכת"ר הרי יודע עם מי יש לו עסק.
נא ונא לעורר רחמים עבור תושבי גוש קטיף בתוך כל עם ה' הבזוי והשסוי.
בברכת התורה ובכל הכבוד הראוי.
זבולון .
שאול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מה עם הקיגעל?
|
|
|
 |
|
|
|
פעם, בישיבה קטנה, נולד ויכוח גדול בין המדריך לבין כלל הבחורים. אני לא זוכר בדיוק מה היו הפרטים, אולם נדמה לי שעיקר העניין היה סביב סוגיית הקוגל בשבת. המנהג הנקוט היה שחלק מהבחורים היו מביאים מהבית קוגל ומניחים אותו על הסיר של הטשולנט בשבת. יום אחד החליט המדריך, ללא כל סיבה הגיונית, שהמנהג צריך להיפסק.
זאת היתה באמת שערורייה. ברור מאליו כי אש גדולה עלתה בישיבה. התקיימו הפגנות, נכתבו עצומות, הוכרזו שביתות ובמשך חודש ימים פחות או יותר עסקו רק בזה.
ולמה אני נזקק עכשיו לקוגל של הישיבה קטנה? כי יום אחד, אני זוכר את זה כמו היום, בלהט המאבק, עמד המשגיח שליט"א בפינת בית המדרש עם המופרע הראשי של השיעור, בחור וטוב אשר כגובה ארזים גובהו וכפות ידיו ככפות תמר. הוא היה הגרעין הקשה. אם הוא יישבר, הפרשה תיגמר.
כיון שבית המדרש היה די קטן, וכיון שכולם היו עסוקים במרד, נפלה לפתע שתיקה באמצע הסדר, ומאה וחמישים בחורים שמעו את החצוף מכריז בזה הלשון: "לא מעניין אותי מה הרב אומר!". המשגיח שפיקח היה, ניצל את השקט, ולעיני כל הישיבה אמר משפט שטבוע בי עד היום: בסדר, הוא אמר. אם לא מעניין אותך אז שלא יעניין, אבל למה "הרב"? ממה נפשך: אם "הרב", אז איך זה שזה לא מעניין אותך; ואם זה לא מעניין אותך, אז איך זה "הרב"?
טורו של קובי אריאלי מפורסם מידי יום ו' בעיתון "בקהילה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
