 |
באתר האינטרנט של הרב מרדכי אליהו יש מדור ושמו "בקשת ברכות". קצת מוזר, לא? הרי הרב מרדכי אליהו הוא אחד מהרבנים החשובים ביותר של הציבור הדתי-לאומי, אולי אפילו החשוב והמשפיע מכולם, והציבור הדתי-לאומי הוא לא ממש הציבור שדוגל בבקשת ברכות מרבנים. עצה כן, התייעצות ודאי, פרק תהילים על קבר צדיק גם הולך, אבל בקשת ברכות מהרב כמו בחצר חסידית? מה נהיה?
אבל אולי זה לא כל כך צריך להפתיע אותנו. הרי די אם נעלה את אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר של הציבור שלנו על פני השטח, שכבר יבהיר ויחדד עוד יותר את שאלת הרב מרדכי אליהו: איך זה שהרבנים הגדולים ביותר של ציבור הכיפות הסרוגות הם אמנם רבנים גדולים וחשובים עד מאוד, אבל לחלוטין לא חובשי כיפה סרוגה? את ראשם של הרבנים הראשיים לישראל הנוכחיים, הרב יונה מצגר והרב עמר, הרבנים הראשיים לשעבר ישראל מאיר לאו והרב בקשי דורון, הרב גורן ז"ל ועוד ועוד (אפשר ללכת עד הרב קוק בכבודו ובעצמו אם ממש מתעקשים), מעטרים סוגים שונים של כיסוי ראש, חוץ מהכיפה הסרוגה הנזופה. אז הרב מרדכי אליהו נמצא בחברה טובה. השאלה היא למה אנחנו, החברה הדתית לאומית, חובשת הכיפה הסרוגה, לא יכולה להמליך על עצמה רבנים שישאו את הסמל הכי גדול שלנו, הכיפה הסרוגה, בגאון על ראשם. ולזה האומר: "מה ההיטפלות הקטנונית הזו לסוג הכיפה, זה מה שחשוב?" אשיב: הכיפה הסרוגה הפכה מזמן לסמל, על כל המשתמע מכך. ראוי הציבור, כל ציבור, שסמליו יהיו חלק אינטגרלי מחייהם של מנהיגיו. ודאי הרוחניים שבהם.
עם כל הכבוד לרב אליהו, נמאס לי מכך שרבנים שאינם ציוניים דתיים שולטים בציונות הדתית. נמאס לי מחוסר הגאווה שלנו, כבני כיפות סרוגות. נמאס לי מההתרפסות שלנו על גדולי תורה חרדיים. די!!!
|
 |
 |
 |
 |
|
|