 |
אני קורא כבר בפעם המי יודע כמה את סיפורי הנוסטלגיה על האופן מעורר הכבוד שבו עזב עמנואל את מקור ראשון. קורא ולא יודע אם לצחוק או לבכות. אז הנה כמה עובדות: בשנת 99' אחרי שהעיתון - בניהולו של הרב טל ובעריכתו של עמנואל - קרס, התארגנה קבוצה של עובדים, בהם אמנון לורד ובהם גם אנוכי, והחליטה לנסות ולהציל אותו. במשך כמה ימים ניהלנו מגעים עם אנשי עסקים במגמה לשכנע אותם לרכוש את העיתון. ההחלטה הראשונה שהתקבלה כבר בישיבה הראשונה היתה להחליף את עמנואל ולמנות במקומו את לורד. מדי לילה היינו יוצאים מהעיתון בדרכנו לפגישה עם איש עסקים כזה או אחר. עמנואל, שניסה בכל כוחו להיאחז בקרנות המזבח, היה דולק אחרינו במכוניתו כמו ילד קטן כדי לראות להיכן אנחנו נוסעים. זכור לי במיוחד לילה אחד שבו נפגשנו עם איש עסקים בני ברקי. עמנואל חיכה עד אחרי חצות במגרש החניה ליד בניין המשרדים כדי לדלות מאיתנו עם סיום הפגישה כל פירור של מידע על גורלו הצפוי. זה היה פאתטי, זה היה מביש, זה היה עמנואל.
גם כשנכנס מייקל כריש כמשקיע לעיתון כפה עליו הרב טל בהסכם את עמנואל, תלמידו, בניגוד לרצונו. מין עיסקת חבילה. קנית את מקור ראשון - קבלת את עמנואל.
היום שבו החל אמנון שומרון לערוך את העיתון היה יום חג. לא עוד עורך שכל נסיונו הסתכם בהיותו רב בישיבה ובקריאת עיתון הצופה מדי יום שישי. סוף סוף התיישב על כס העורך עיתונאי שיש לו נסיון עיתונאי, רקע עיתונאי, הבנה עיתונאית ובעיקר יכולת לכתוב את מאמר המערכת בפחות משש שעות ומבלי לעכב לשם כך את סגירת העיתון כל יום חמישי.
מי שהיה בעיתון כשעמנואל פוטר יכול לזכור בודאי איך, בניגוד לאמנון שומרון שערך חפיפה מסודרת עם לורד, לקח עמנואל את הרכב שקיבל ממייקל (כדאי לזכור זאת) ודהר אל השקיעה, נעלם מבלי להשאיר סימן. לא חפיפה, לא העברה מסודרת ולא בטיח. כבר באותו יום קיבלו כתבים ועורכים בעיתון פניות ממזכירתו הנאמנה של עמנואל שהציעה להם לפרוש איתו ואיתה במחאה. איזו אצילות נפש.
אגב, עמנואל, את פיצויי היתר שקבלת בטעות, כבר החזרת למייקל ז''ל? ומה עם תביעות הדיבה שבהן הפסיד העיתון ושאילצו עובדים כמו אדוארד אטלר ועופר שפירא לשלם אותן מכיסם? האם גם להם מימן הרב טל את תשלום הכסף?
מי שעוקב אחרי הקריירה המטאורית של עמנואל לא יכול לשכוח את המאמר הגדול מכולם שלו, זה שפורסם בגליון הראשון של 'בשבע'. עמנואל, בסגנון 'כולם היו בני', סיפר שם איך טיפח דור של עתונאים בהם אמנון לורד, אמנון שומרון ואני.
שומרון, למי שמתעניין, היה עתונאי כשעמנואל עוד היה ר''מ בישיבה. כשלורד כתב בעתונים הגדולים עמנואל היה עדיין תלמיד חרוץ בכיתה ד' וגם אני, אם יורשה לי, לא זוכר שלמדתי משילה את רזי המקצוע. ועוד מילה אחת לסיום לעמנואל ונאמניו (בעצם, אני מכיר רק אחת כזו). אני עוקב כבר זמן אחרי התגובות שאתם מפזרים באתר נגד אמנון שומרון, מי ששיקם את ההריסות שהשארתם והביא בעשר אצבעותיו את העיתון לשיאים שבהם לא היה אף פעם. גלו אומץ לב. תפסיקו לחתום בשם סימונה מדימונה או אברהם מלוס אנג'לס.
|
 |
 |
 |
 |
|
|