 |
/images/archive/gallery/105/309.jpg שלמה בן צבי
ראובן קסטרו  |
|
|
|
|
| אחרי יאיר שפירא וקלמן ליבסקינד, גם לצור ארליך, עורך בכיר ב"מקור ראשון", יש מה לומר |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
צור ארליך
27/6/2004 17:11 |
|
|
|
|
|
|
|
אני עוקב בעניין ובגועל אחרי התכתשות הגלדיאטורים קשורי העיניים המתחוללת פה זה שלושה שבועות. עוקב ונמנע בעקשנות מלהתפלש בבוץ. לא הגבתי אפילו בשם בדוי, כאשר אהבתי. וזה היה קשה, כי יש לי הרבה מה לתרום לוויכוח הזה. בעיקר עובדות.
שימשתי כעורך המוסף דיוקן במשך ארבע שנים תחת עמנואל ותחת אמנון שומרון כאחד. עבדתי בצמוד לשניהם, ואני ממשיך לעבוד כיום בעיתון בכתיבה ובעריכה, וראיתי, חוששני, הרבה יותר מכל אחד מהמגיבים פה. ומה שראיתי הוא בעיקר שלושה עורכים מצוינים וברוכי כשרון, שלכל אחד מהם סגולות ויתרונות רבים, וגם, כמובן, חיסרון או שניים. התמונה המצטיירת פה, כאילו מערכת העיתון מחולקת למחנות המעריצים אחד מעורכי העבר ומתעבים את משנהו, רחוקה מהאמת. העבודה בעיתון נעשית בהרמוניה, כמובן עם מתחים ולחשושים האופייניים לכל מקום עבודה, ובייחוד למקום שהעבודה בו כרוכה בלחץ, במתח, בהפגנת כשרונות, בשאיפה להצטיינות, ובתהילות קטנות של קרדיט על נייר עיתון. כך היום, וכך גם בתקופתו של עמנואל.
ובכל זאת, למרות רצוני להשיב את הדברים לפרופורציות ולשפוך מים על מדורת ההתבזות, לא נראה לי עד היום הולם להשתתף בדיון שבו מתייחסים לגופם של אנשים, במקום לגופם של דברים. אך ככל שצצו והוצגו פה עובדות לא מדויקות, העלולות להתגלגל בציבור ולהפוך למושכלות ראשונות מבלי שאיש יזכור היכן הן נכתבו, התחוור לי שחובתי המוסרית היא לומר כמה מילים, ואם כבר - אז בשמי שלי. כך לפחות אוכל סוף סוף לשמוע מידידים עוטי מסכות האם אני שמן, מדוזה, לבלר, פלגיאטור, גרפומן, זללן, חרזן לעניים, או כולם ביחד.
פיטוריו הפתאומיים של עמנואל שילה, לפני מעט יותר משלוש שנים, התקבלו במערכת - ואני מדבר על רוב רובם של היושבים במערכת - בהלם ובצער. ודאי לא כיום חג. על שולחנו של המו''ל מייקל כריש ז''ל נערמו מכתבים שכתבו עובדים בעיתון, ושהפצירו בו לשקול שנית את הצעד. השתתפנו, עם זאת, בשמחתו של העורך החדש שמונה, אמנון שומרון, ותקוותנו שהוא ימשיך בהצעדת העיתון קדימה התממשה במלואה במהלך שלוש השנים שלאחר מכן.
מייקל ז''ל הודיע לעמנואל על פיטוריו בשעת בוקר, ותבע ממנו בתוקף לעזוב פיזית את המערכת בהקדם. זוהי תרבות העבודה והפיטורין שהביא עמו מייקל מארצות הברית, ואין לראות את התנהגותו כלא אנושית. משהתמהמה עמנואל באריזת חפציו חזר מייקל והתרה בפניו שעליו למהר ולהסתלק. אין לפיכך כל יד ורגל לטענה כי עמנואל הפקיר מרצונו את המערכת ביום פיטוריו או להאשמתו בכך שלא דאג לחפיפה עם מחליפו. מכאן שגם הצגתו כגנב רכב עומדת על כרעי תרנגולת, אך כאן לא הייתי עד ראייה. עמנואל גילה אצילות נפש כבר בימים הראשונים לפיטוריו, ויעץ לכל עובדי העיתון ששוחחו איתו והביעו הזדהות להישאר ולעבוד בעיתון, מפני שטובת העיתון היתה חשובה לו יותר מרעתו של המו''ל או מנקמנות אישית.
לא אוסיף ואמנה כאן את שאר ההשמצות ואמרות הרפש שהועלו כאן כלפי שני הצדדים. ההתבטאויות המתועבות שהופיעו פה כלפי אמנון שומרון, עמנואל שילה ועובדים נוספים בעיתון ראויות לכל גנאי, אך אני פוטר עצמי מלהגיב לכל אחת מהן מפני שהאומרים אותן במילא לא הזדהו בשמותיהם, כך שספק אם הן ייקלטו בתודעת הציבור. רק אציע לכל הכותבים כאחד לשתות כוס מים, לקצוץ ציפורניים, ולהמשיך לספק לקהל הגדול שלנו את החמצן העיתונאי שהוא ראוי לו.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
