 |
/images/archive/gallery/126/800.jpg מתוך הסרט ''לפניך ברעדה''
יחצנות  |
|
|
| פולמוס "לפניך ברעדה". עכשיו התגובות |
|
| למעלה מ-200 תגובות נערמו סביב הדיון על הסרט "לפניך ברעדה". הנה כמה מהן |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
NRG יהדות
28/6/2004 9:44 |
|
|
|
|
|
|
|
הפולמוס שהתנהל (ועדיין מתנהל) בין אייל אמיר, הומוסקסואל דתי, ובין הרב שלמה אבינר בנושא ההומוסקסואליות בכלל ובציבור הדתי בפרט, עורר עניין, הדים ודיונים רבים ומרתקים,
שמלמדים על עומק הבעיה והצורך המוחשי להעלותה לראש סדר היום הציבורי, גם בציבור הדתי-לאומי. הנה מקבץ של כמה תגובות מעניינות, משני צידי המתרס:
1. רחל מהמרכז חושבת שהומוסקסואליות היא יצירת האל:
הומוסקסואליות אינה מחלה!! הנושא מורכב, ולדתיים (וגם לחילוניים) קשה מאוד. לומר שזו מחלה ואפשר וצריך לרפא אותה זו אמירה קלה וחסרת אחריות. גם אם אומר אותה רב גדול ומכובד. הומוסקסואליות זו תופעה טבעית - יצירת האל אם תרצו. האנשים והנשים הללו לא בחרו להיות כאלו. יש המון סבל וקושי בלהיות שונה, אחר, ובוודאי מוקצה ומנודה. אף אחד לא בוחר בזה. האנשים והנשים האלו הם בני אדם רגילים, שרוצים לאהוב ולהיות אהובים, שרוצים שיכבדו אותם ושיתייחסו אליהם כמו אל כל בנאדם, שיש לו רגשות וכישורים ועולם נפשי מלא ונטייתם המינית היא רק חלק קטן מכל זה. הדת אכן מוקיעה זאת ולכן, להומוסקסואלים דתיים, הרבה יותר קשה ודווקא לכן יש להשקיע הרבה מחשבה יצירתית כדי לסייע להם להישאר בחברה אנשים מקובלים ואהובים ולא מנודים וחיים בשקר כל ימיהם. ואל תגידו שיש כאלה שיצאו מזה. הם אולי הצליחו להדחיק יותר, להסתיר יותר. אבל סבלם לא פוחת.
2. מיכל מגלה סימפטיה להומוסקסואלים הדתיים, ומבינה לליבם:
אם מישהו היה מנסה לשכנע אותי שלא נולדתי עם משיכה לגברים הייתי מסתכלת עליו כאילו ירד מהפסים. אנו נולדים עם משיכה מינית מסוימת, לרוב לבני המין השני: האם מישהו מבעלי הדעות הנחרצות כאן חושב שקל להיות הומוסקסואל שומר מצוות? האם לא ברור לכל כי בחברה שבה אלוהים מתגלם בלהתנהג "כמו כולם" זהו משא קשה מנשוא? האם לא ברור לרב אבינר ולדומיו שגם ההומוסקסואלים קוראים את התורה מפעם לפעם ויודעים כי מעשיהם אינם "המעשים הנכונים"? הם יודעים ואינם יכולים אחרת. ומדוע בוחר הרב אבינר שוב ושוב (ושוב) להתעסק בענייני מין וצניעות? מה זה אומר עליו?
ולכל ההומוסקסואלים והלסביות - אתם לא פדופילים ולא מגלי ערוות אחותכם. נולדתם לתוך זהות שקשה מאוד לחיות איתה. גם אם יגידו עלי ועל שכמותי שאנחנו רפורמים או נוצרים או השד יודע מה (והרי ממילא אומרים. אז מה זה משנה?) - דעו לכם שיש ציבור קטן שלמרות שהוא סטרייט ודתי מבין את כאבכם, כואב אותו מוכן לקבל אתכם. כמעט בכל ישוב דתי מכירים את זה שבוגד באשתו, עזב אותה למען אישה צעירה ממנה, מעל בכספים במקום עבודתו וכד' - את כל אלה מקבלים ואפילו יש מהדרין שמתרצים את מעשיהם. אם להם יש מקום - בוודאי ובוודאי שימצא מקום גם עבורכם.
3. "אחד שאכפת לו" חושב שדווקא יש למעלה מי שמעריך את איל אמיר וחבריו ההומוסקסואליים:
ראשית כל, המאבק הפנימי שלך ראוי להערכה!!! השאלה היא רק, מהן תוצאות המאבק הזה. אף אחד אינו טוען שאתה ''רשע במהותך או בטבעך''. נכון, אתה הומו, אבל זו רק נטייה, גם אם נטייה מאד משמעותית. אתה הוא זה שמחליט מה לעשות עם הנטייה הזו - האם לממש אותה, או לחיות אחרת למרות קיומה. פסיכולוגים טוענים שזה לא בריא לחיות חיים ''סטרייטים'' כאשר אתה הומו, אבל מניין להם? העניין הוא רק לדעת לחיות עם ההתמודדות הזו כמו שצריך, ולא לנסות להעלים או להדחיק את זה באופן לא בריא. אתה מעיד על עצמך שאתה מתפלל ''שלפחות למעלה, כל הקושי והניסיון שלך בעולם הזה אכן מוערך''. להשקפתי, אם אתה באמת מתגבר על הקושי ונמנע מלהביא את הנטייה הזו לידי מימוש, אז ''למעלה'' (או מה שזה לא יהיה), הניסיון שלך מוערך ביותר!
4. דני בן-טל מוכיח כי התורה מכירה בעובדת קיומה של התופעה ההומוסקסואלית:
ראשית, האיסור בתורה הוא על מימוש הזדווגות הומוסקסואלית, לא על עצם היות האדם הומוסקסואלי(ת) מלידה. אם התורה מזכירה זאת, סימן שהיא מודעת לכך שיש כאלה שנולדים הומוסקסואליים, אחרת למה לדבר על-כך בכלל? לכן אין להחרימם או להשמיצם, אלא חובה על החברה היהודית בכללה לעזור ולשקם אותם עד כמה שאפשר. שנית, עלינו לזכור כי ההומוסקסואלים נולדים לבני זוג נורמלים ולא לבני זוג הומוסקסואלים, כך שכולנו חשופים לאפשרות שיהיה לנו ילד(ה) מסוג זה. נקודה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תתאפק
|
|
|
 |
|
|
|
1. ירון מחיפה לא מקבל את טיעון ה"ככה נולדתי", ומשווה את ההומוסקסואליות לפצעי בגרות:
גם אם אי פעם יצליחו להוכיח שהומוסקסואליות היא טבעית מלידה ונקבעה ב-DNA ואין לאדם ברירה אלא להיות בעל מחלה זו (שאינה יכולה להיות תורשתית, אחרת היתה נעלמת מהעולם, שהרי הומואים אינם יכולים להתרבות. זוהי עוד סיבה שזה לא נכון לומר שהאלוקים רצה שכך יהיה, שהרי האלוקים רוצה שהעולם יתקיים ויפרה וירבה וזה הפוך מהכלל), עדיין אין זה תירוץ להסכמה עם הדבר וחוסר הרצון והמוכנות להתמודד.
רק האמן שזה לא נובע מאמירה קלה וחסרת אחריות, ותאמין לי שזה יכול להיעלם ואין צורך בהדחקה. שאל וערוך סקר בקרב סטרייטים כמה מהם היה להם בעבר הרחוק רגעים של מחשבות על גברים ונערים ותגלה שסטייה זו יכולה לקרות בשלב מסוים (בדוק) בשלבי הגדילה (כמו פצעונים, אבל כמובן בצורה אחרת). יש כאלה שזה מכה בהם חזק יותר משלל סיבות, אך זו לא סיבה להסכים לדבר, ולא עושה אותו תקין. תועבה נשארת תועבה. יחס להומו צריך להיות כמו לכל חולה ועזרה לתקן, וזהו. רק אם הם מוותרים לעצמם ונותנים לגיטימציה לתופעה, אזי צריך להזדעק (וטבעי גם לברוח), כך שלדעתי הנידוי במקרה זה הוא הטבעי ולא התופעה.
2. אבי מירושלים מציע לאייל אמיר פשוט להתאפק:
אדם נבחן במעשיו. באותה מידה שאתה, איל, "חוטא במהותך", כל אדם חוטא במהותו, משום שגם לכל הטרוסקסואל יש נטייה לשכב עם נשים בלי קשר לשאלה אם זה מותר או אסור, ובהרבה מקרים זה אסור. יצר לב האדם רע מנעוריו - השאלה אם הוא מתגבר עליו. נכון שהמשיכה הזאת יכולה להיות חזקה, אבל גם המשיכה לנשים היא חזקה, אולי לא פחות. אז מה יגידו סתם גברים הטרוסקסואלים, שהרבה הרבה שנים לא מצאו חברה? האם הם יאנסו מישהי ויגידו לשופט "איך אפשר לחיות כל החיים בלי לקיים יחסים"? אני חושש שהשופט לא יקבל את הטיעון הזה. אז אם סתם אנשים שמזלם לא שפר עליהם יכולים להמשיך ולסחוב את החיים למרות הכל, בלי לגלוש למעשים אסורים, גם אתם - שמזלכם אכן לא שפר עליכם - גם אתם יכולים. אמנם נכון, יש הבדל בין המקרים, והוא שאם אתם מקיימים יחסים אף אחד לא יכניס אתכם לבית סוהר בגלל זה. ועל כך כבר נאמר: יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.
3. אורי מנתניה טוען שהקשר בין היציאה ההמונית מהארון בשנים האחרונות להומניזם הינו קלוש ביותר:
היהדות התאפיינה בגישתה ההומניסטית כלפי האח והאחר, עוד בטרם ההומניזם החילוני חשב להיוולד. הגישה כלפי תופעת ההומוסקסואלים שיצאו מהארון בתקופת השנים האחרונות, הינה לכל היותר פלורליסטית והקשר בינה לבין ההומניזם קלוש. אתה רוצה להראות לכל הכפר הגלובלי שאתה פלורליסט נאור בקבלתך את הסוטים מבחינה מינית, זכותך, אך מכאן ועד להמשיך להשתלח ביהדות על כי אינה מתייחסת ראוי כלפי האחר - הדרך של הדמגוגיה שלך רחוקה מלאפיין את המציאות. בנוסף, מצעדי הגאווה על טיפתם הסרוחה ועל משיכת עורלתם הקטנונית-המתלהבת בחוצות עיר הבירה ירושלים - פוגעת קשות ברגשות הציבור שומר המצוות ומסורת ישראל (המכונה: הרוב המסורתי), זה המתגורר רחוב מקביל למצעד המתקיים, בהתרסה בוטה כלפי ערכיו. כך שכאשר ''מושכי עורלתם'' יהיו פלורליסטים המכבדים את האחר והשונה מאורח חייהם המופקר מוסרית, אמדוד אותם ואתייחס כלפיהם בצורה פלורליסטית, כפי שהיא ראויה ל"נאורותך" המופגנת כאן. כמו כן, אם זכרוני אינו מטעני, בקרב המדענים ישנה מחלוקת עקובה מדם אודות סטייתם הטבעית או הבלתי-טבעית של אלה. כך שיש דברים בגו: בהיותם סוטים מבחינה מינית. וטרם נאמרה המילה האחרונה בחקר התופעה הסוטה, שלא לומר שוטה.
4. יהודה, שמודה שהוא מפנטז לפעמים על גברים, מספר על התמודדותו:
אני נשוי באושר ובכל זאת חווה פנטזיות כאלה לפעמים. אני לא רואה טעם בלהרגיש אשמה על זה, כי אנו לא נשפטים על המחשבות שלנו. ולכן למדתי לקבל את עצמי עם כל המחשבות האלה. אני פשוט סולח לעצמי ועובר הלאה. אני חושב שהיגררות למעשים בעקבות הפנטזיות היא הדרך הקלה, והיא גם דרך אנוכית -- אבל רק לטווח הקצר. בטווח הארוך, ההתמודדות המתמדת, ההגעה ליכולת לנהל חיי מין תקינים עם אישה, הקמת המשפחה, והידיעה שאינך עושה (דגש על עשייה לעומת מחשבה) עבירה כלפי הקב''ה, כל אלו מביאים עמם אושר שאין לו גבול.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
