 |
/images/archive/gallery/115/529.jpg אילוסטרציה
אילוסטרציה: אריק סולטן  |
|
|
|
|
| שחר סרברניק, יו"ר מחלקת הגרפיקה של NRG, התגרש השבוע ברבנות. מפגש חד פעמי בין חילוני אדוק לבין הממסד הדתי |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
שחר סרברניק
1/7/2004 23:51 |
|
|
|
|
|
|
|
ביום שלישי השבוע, פעמיים כי טוב, הגעתי ביחד אשתי (נכון לאותו רגע) לבית הדין הרבני על מנת לשים קץ, כדת וכדין, לנישואנו. להתחתן, אתה יכול גם בקפריסין ע"י עורך דין. בשביל להתגרש, מסתבר, אתה כבר חייב את חסדיהם של הרבנות. ישבנו באולם רחב מימדים אל מול הרכב של שלושה רבנים ומזכיר. החברים מהרבנות החלו לשאול אותנו שאלות, הקשורות בעיקר לעובדה שהם אינם מרוצים מהדרך בה ערכנו את הנישואין "לו הייתם מתחתנים כדת משה וישראל ולא בקפריסין, זה לא היה קורה". בטח.
"מה שמך?", "יש לך כינוי מיוחד עימו אתה מסתובב בחוץ?" (מה זה? שנות השישים?). "מה שמך?", הפעם בלשון נקבה, "יש לך כינוי מיוחד?", "מה שם אביך?", "כינוי מיוחד?". הצלחנו לשרוד. לאחר כל התחקירים, טרח כבוד הרב לכתוב את שם אביה של אשתי (עדיין אשתי) בשגיאות ואף שוב טרח לציין בפנינו שלו היינו מתחתנים דרכם זה לא היה קורה. ניחא.
הכניסו את העדים ושוב אותו הנוהל: מה שמו/שמה? כינוי? שם האב? וכו'. עברנו את זה. עכשיו צריך לצאת ולחכות לסופר הסת"ם. הגיע הסופר ונכנסנו שוב, הפעם היו שם עדים מטעם בית הדין הרבני והתחלתי (לראשונה עם כיפה על הראש) להתיר נדרים ושבועות שמימי לא נשבעתי (לא רק שאיני נושא את שם האלוהים לשווא, איני נושא אותו, נקודה), להשביע עדים, לקנות את ציוד הכתיבה והנייר, להעביר אותם לסופר ולבקש ממנו לכתוב לי את כתב הגירושין. הנ"ל הסכים ללא תנאים, שמחתי.
יצאנו החוצה ושבנו להתרשם מאותו סלבריטאי אשר טרח להסריט את גירושיו כמו את נישואיו. שוב ניחא. לאחר זמן ארוך קראו לי (איזו התרגשות) לחדר הסופר, שם ויתרתי על ציוד הכתיבה והחזרתי אותו לסופר, השבעתי בשנית את העדים והייתי עד בעצמי לתהליך ייבוש המגילה: קופסת קרטון שבחלקה העליון מורכב מייבש שיער ובחלקה התחתון מקום להכניס את הדף. תהיתי מה לשנת 2004 ולמקום הזה?
כעבור מספר דקות שוב נכנסנו (בפעם האחרונה) לאולם והפעם ידענו – זה הטקס. כן, ראינו את "לול" או "שבלול" ושמענו את כל הסיפורים על היריקות, הצעקות והשלכות הנעליים, צר לי לאכזב, אבל "לא דובים ולא נעליים". עמדנו האחד מול האחת רועדים, הנחתי את כתב הגירושין על כפות ידיה שהושטו לפנים מבעוד מועד, מלמלתי כמה דברים אותם איני זוכר, ולבסוף האחרונה תחבה את הכתב תחת בית השחי צעדה לכיוון הדלת ושבה על עקבותיה.
זהו? לא. קיבלנו את המסמכים ואז כמובן צריך לרדת ולשלם 217 שקל כל אחד, כדי לקבל את כל חומר ההוכחות מודפס וחתום. עושה רושם שבמרכז תל-אביב קיים בניין המנוהל בדיוק כמו לפני מאות ואלפי שנים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
