 |
 |
|
|
|
|
|
|
| עינת ברזילי מביטה בהלם על האולפניסטיות של היום ונזכרת בימי חצאית הג'ינס ונעלי הקדס |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"קשה להיות אשה" - אמרה בילי מוסקונה-לרמן. קשה, הא? חשבת פעם מה זה להיות אשה דתייה בקיץ ישראלי רותח כשמכל חלונות הראווה קורצות ברשעות גופיות ספגטי, חולצות חושפות כתפיים, סטרפלסים משוקצים ואפילו לא חולצה הגונה אחת?
לא נכחיש זאת. מי שרוצה לשמור על מגבלות מינימליות של צניעות ובה בעת להפגין הופעה מעודכנת, עוברת בכל סיבוב שופינג חוויית ויה דולורוזה מתסכלת. ויש מי שסובלות עוד יותר מאיתנו- תלמידות בית הספר. בימי קיץ לחים אלה, נשלחות לבנות אולפנא צוהלות בחופשה, מעטפות חומות ובהן ה"חוזרים".
"החוזר" הוא קובץ תקנות משמעת מסוגים שונים לקראת שנת הלימודים הבאה. הדובדבן- הבהרות חד משמעיות בנושא לבוש. לאחרונה נזדמן לידי חוזר אופייני מאחת מאולפנות בני עקיבא. להלן פרקים נבחרים, לא נגענו:
"כל הבנות מתבקשות להקפיד על לבוש צנוע לפי ההלכה באולפנא ומחוצה לה".
"חצאית המכסה את הברך גם בישיבה, בלי פתחים ובלי שסעים, כמובן לא צרה מידי".
"חולצה צנועה וארוכה כך שתכסה את החצאית ב 10 ס"מ לפחות(!)".
"שרוול עד המרפק, ללא מחשוף".
"תלמידה שלא תקפיד להתלבש כראוי לא תוכל להשתלב במסגרת האולפנא" .
זו תהיה חוכמה קטנה מאד לפרק לגורמים את התקנות וללעוג למסמך שמטרתו הלגיטימית היא יצירת אווירה של צניעות ע"פ ההלכה, במוסד פרטי ודתי. החוזר הזה נכתב עוד בשנים הרחוקות בהן חבשנו, חברותיי ואני, את ספסלי האולפנא, ובשמו מדדה פעם בכירת המורות את שרוולינו בסרגל בשער ביה"ס. לא אחת נשלחה מי מאיתנו הביתה להחליף חולצה ששרווליה לא עמדו בתקן או כזאת שהייתה אדומה מדי. לעיתים חצאית סוררת חשפה פיקת ברך והתבקשנו לגנוז אותה.
אחת מאיתנו נצפתה ע"י מורה עובר אורח כשהיא רוחצת את המכונית המשפחתית במכנסי שרוואל ונקראה לבירור ("עלייך לא היינו מאמינים"). נכון. לא תמיד צייתנו לחוזר, אבל כשהתיישבה לידינו בכיתה תלמידה עם לק בוהק על הציפורניים, הזדעזענו בלי שיגידו לנו ועברנו מקום.
בימינו אלה, לעומת זאת, משוטטות ברחובות בנות אולפנא צנועות מכיתות ט-'י', שחצאיתן הארוכה מכסה פלטפורמות גסות וגבוהות עקב. על גב חולצתן, ששרווליה תקניים למהדרין, גולש שיער שחור מפוספס בגוונים בלונדיניים תוצרת שוקי זיקרי. עיניהן המושפלות בענווה משוחות בקו עבה של עיפרון שחור וצללית.
אנחנו "המרדניות" נעלנו נעלי ספורט לבנות, לבשנו חולצות פלנל משובצות של אבא וחצאית ג'ינס רחבה (כן, לא נראינו משהו) ובמוצאי שבת הלכנו לערב שירה. לא למופע של המורדים. בחלומותינו, היינו מדריכה בחברה להגנת הטבע עם חולצה גזורת צווארון ומכנסי דגמ"ח והערצנו את מאיר הר ציון. לא את שי גבסו.
חלק מחבורת המרדניות אכן הגשים את הנבואות השחורות של מורינו, התגייס לצה"ל ובמכנסי המדים הנחיל יהדות וציונות למאות תלמידים, חיילים ועולים חדשים, ואכזבה מרה למורים ששאלו את עצמם איפה טעינו.
ומאז ועד היום, כשאנחנו נתקלות במורה או ר"מ ואנחנו במכנסיים - לא נעים לנו. לא בגללנו. אנחנו בסדר עם זה. בגללם. בגלל תחושת הכישלון הלא מוצדקת והעגומה בפניהם המכורכמים. אני רואה את הפנים האלה ולא יכולה שלא לתהות: ר"מים יקרים, בשעה שמסתובבים באוויר סיפורים על בנות אולפנא שמעשנות ג'וינטים בהפסקות, אינכם מבינים שאיתנו הצלחתם? ושאתם נכשלים עכשיו?
בכל פעם שאני פוגשת חברות מביה"ס, רווקות או נשואות, בעלות קריירה מפוארת או עקרות בית, מתחוור לי שאפשר להוציא את התלמידה מהאולפנא אבל אי אפשר להוציא את האולפנא מהתלמידה. המהנדסת הדוסית או הגרפיקאית במכנסי ג'ינס, שתיהן מתנהלות בפנים נקיות מאיפור, שיערן טבעי כשהיה, והבילוי המועדף עליהן גם היום הוא ללכת לשיעור תורה במת"ן, להקשיב לשיחה עם מאיר שלו, או סתם לדבר בבית קפה. הבחירות התרבותיות והאופנתיות שלהן הן במידה רבה פועל יוצא של החינוך האולפניסטי, החינוך שלכם.
איכות, פשטות ועידון גם הם מדדים להערכת צניעות. לא רק אותו סרגל הסנטימטרים למדידת גובה המכפלת. על פי החוזר האנכרוניסטי, יכול להיות שנכשלתם איתנו. לפי המראות בחצר האולפנא, קיץ 2004 - אתם נכשלים ממש עכשיו.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | ירושלמית בהווה, חיפאית בהוויה. סטודנטית בתואר שני לתקשורת וקולנוע באוניברסיטה העברית. בשנתיים האחרונות שימשה עוזרת דוברת במשרד החינוך והתרבות. תסריטאית בערוץ תכלת בעידן אורי אורבך. הגישה בעבר פינה שבועית בנושא טרנדים במגזר הדתי בתוכנית "שבוע טוב" בערוץ 1. ילדותה בבסיסי חיל האוויר הפכה אותה לאדם שאין לו שורשים, אבל יש לו כנפיים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
