 |
/images/archive/gallery/149/275.jpg דורית מנץ שטרן
ארכיון  |
|
|
|
|
| לפני שבועיים החליט רב היישוב מצפה-הושעיה להתיר לנשים לומר קדיש על הוריהן. מאחורי היוזמה המהפכנית עומדת בגאווה דורית מנס-שטרן, אשתו של האלוף אלעזר שטרן |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
נאווה צוריאל, מוסף שבת
6/8/2004 3:26 |
|
|
|
|
|
|
|
למרות שחלפו מאז 26 שנה, דורית מנס-שטרן זוכרת היטב את המשפט שאמר לה אביה בשבוע המקולל שבו נהרג אחיה, אילן, בתאונת אימונים בתרגיל אש בקורס מ"כים. "אבא אמר לי: 'אין מי שימשיך את שם המשפחה שלי, ואין מי שיגיד עליי קדיש'. החלטתי אז שאת שם המשפחה מנס אני אשמור תמיד, אבל לגבי הקדיש אמרתי לעצמי, 'אין מה לעשות, זה גורל, נצטרך לחפש מישהו שיגיד עליו קדיש'".
בעניין השם, דורית קיימה את הבטחתה באדיקות. כשנישאה לקצין הצנחנים אלעזר שטרן, שמונה לאחרונה לראש אגף כוח אדם (אכ"א), לא ויתרה על שם נעוריה. גם בתה לירון, בת 21, ששירתה כקצינה בחיל החינוך, הוסיפה לשמה את שם המשפחה מנס. "היית צריכה לראות איך הפנים של אבא שלי קרנו בסיום קורס הקצינות שלה, כשקראו את השם מנס-שטרן", היא מספרת.
אבל
עניין הקדיש נותר בלתי פתור. כל השנים קוממה אותה העובדה שכאישה היא מנועה מאמירת קדיש על הוריה. במשך יותר מ-20 שנה ניסתה לברר מדוע, וחיפשה מישהו שיתיר לה את העניין. "קראתי שו"תים (שאלות המופנות לרבנים-נ"צ) שנכתבו במאות האחרונות וראיתי שבסיטואציות שבהן לא היה בן שיאמר קדיש, נשים עשו את זה. שאלתי את עצמי, למה אנחנו, הנשים, לא ידענו את הדברים האלה? על סמך מה רבנים הלכו ופסקו נגד? ממה הם כל כך חוששים? אם הייתי קוראת את זה כשאחי נהרג, הייתי יכולה למזער בקצת את הכאב של אבי".
לפני שבועיים, בעקבות פנייה שלה, התיר לנשים הרב חיים בורגנסקי, רב היישוב שבו היא מתגוררת, מצפה-הושעיה, לומר קדיש. דורית שואפת כעת ליצור הסכמה חברתית רחבה לאמירת הקדיש על ידי נשים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אלעזר שטרן. צילום: רענן כהן.
|
|
|
 |
|
 |
|
רפורמות בחסות הרב
|
|
|
 |
|
|
|
מצפה-הושעיה הוא יישוב קהילתי דתי בגליל, סמל לפתיחות דתית. דורית הגיעה ליישוב לפני 20 שנה יחד עם אלעזר, כאשר היישוב היה בתחילת דרכו. השנים הראשונות עברו עליהם בלי מים ובלי חשמל, "חלוציות אמיתית", אומרת דורית.
דורית, כמו נשים רבות ביישוב, לבושה במכנסיים ואינה מכסה את הראש. "לכל אחת יש את רמות הצניעות שלה", היא אומרת, "ואני לא רואה שום סיבה לסמן את העובדה שאני אשת איש". בבית הוריה ברמת-גן היא ספגה חינוך דומה, דתי-ליברלי. אמה היא חברת השומר הצעיר שחזרה בתשובה, ואביה חובש כיפה סרוגה.
בהושעיה היא כבר הספיקה להוביל מספר מהפכות קטנות, בגיבויו של הרב. מדי שנה בשמחת תורה היא קוראת לנשים בתורה, ובפורים היא קוראת להן את המגילה. "אני לא מרגישה מקופחת", היא מבהירה, "להפך. האישה מעצבת את הבית, לא רק בקטע הטכני, אלא גם בענייני חינוך. מה שמניע אותי זה הצורך להיות מעורבת. גם נשים צריכות את ההתחזקות והחוויה הרוחנית, לחוות קצת יותר חוויות ולא להיות כל הזמן מאחורי הפרגוד".
למה כאישה כל כך חשוב לך לומר קדיש?
"כנשים, לי ולאחותי לא היו לי הרבה אפשרויות לעשות דברים שקשורים לאבל של אחי. היה ברור שכשיש שיעורים או תפילות, הנשים עוברות לחדר השני. בין מנחה לערבית הגברים היו מעבירים שיעור לזכרו. אבא שלי עד היום לומד דף לזכרו עם חברים, ואני לא רואה את זה בקרב הנשים. אצל הגברים רואים שהם אבלים. הם מגדלים זקן, אומרים קדיש. אצל הנשים, מלבד הקריעה, אין אקט מעשי שקשור באבל. יש מקומות בבתי עלמין שמבקשים מהנשים ללכת אחורנית. אני זרמתי עם התסכולים האלה ולא עשיתי עם זה יותר מדי".
למה חשוב לך שהרעיון יתקבל גם מחוץ להושעיה?
"קודם כל, קיימת הסיבה הטכנית. אם גבר אבל חולף בנתניה באקראי בשעת מנחה, הוא נכנס לבית הכנסת ואומר קדיש. אם אני אכנס לבית כנסת בנתניה להגיד קדיש - יזרקו עליי אבנים. יש לי אינטרס לפרסם את העניין גם מהבחינה הטכנית, וגם כדי שעוד משפחות שאין להם בנים יידעו שכל ילד ביולוגי יכול להגיד קדיש".
איך בעלך מגיב לרעיון?
"התגובות המשפחתיות התחילו ב'עוד פעם את'. בהתחלה זה היה נראה כאילו אני מנסה לגלות רצון להיות מעורבת. אבל אלי מגבה את המהלך". כשמדברים עם דורית קשה שלא להבחין בדמיון בינה לבין בעלה, האלוף שטרן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
