 |
/images/archive/gallery/174/293.jpg בית כנסת איצקוביץ בבני ברק
צילום: ברקאי וולפסון  |
|
|
|
|
| מה עושים הצדיקים משכימי הקום, כשבלייני תל-אביב עולים על יצועם? איזו משימה מוטלת על גולנצ'יקים בחופשה? ומה צריך לעשות בסוף התפילה כדי לא להסתבך עם הגבאי? כל מה שרציתם לדעת על בית הכנסת ולא העזתם לשאול - הלקסיקון המלא |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
חגי סגל
|
|
|
|
|
|
|
|
אמן:
קריאת סולידריות של ציבור המתפללים עם תפילות החזן. לו יהי כדבריך. לדברי
חז"ל, כל העונה "אמן" בכל כוחו, פותחים לו שערי גן עדן.
ארון הקודש:
לב בית הכנסת, מקום משכנם של ספרי התורה. בשנים האחרונות, עם התמעטות הדורות והתרבות הגזלנים, נועלים אותו בין התפילות על מנעול, בריח ומערכת אזעקה כדי למנוע את גניבת הספרים היקרים.
במה:
משטח מוגבה במרכז בית הכנסת או בקדמתו, שאליו נשואות עיני המתפללים ואוזניהם במהלך קריאת התורה. במרכזו מוצב דוכן עץ רחב ידים המשמש להנחת ספרי התורה בעת קריאתם.
בעל קורא:
האיש הקורא בספר התורה. הוא חייב להיות בקי בטעמי המקרא, הלא הם תווי הנגינה של התנ"ך, ולהתמצא היטב במכמני העברית, למען לא יתבלבל בין קמץ קטן לקמץ גדול או בין שי"ן ימנית לשי"ן שמאלית. בכל מקרה, עליו להתכונן כדבעי לקראת מילוי משימתו, פן יתקנו אותו המתפללים שוב ושוב ויהיה לא נעים.
ברכת כוהנים:
הכוהנים, בני שכבת האצולה של עם ישראל, מתייצבים בכל תפילת בוקר לנוכח ארון הקודש, ומברכים את העם ברכה קצרה אך מועילה מאוד. על פי תקנה תלמודית, קהל המתפללים אינו מביט בהם באותם רגעים כדי שלא יסיחו דעתם ממשימתם.
בר מצווה:
מעמד היכנסו בנועם עול מצוות של נער יהודי בן 13. החתן התורן קורא לראשונה בחייו בספר התורה, ואחר כך מתייצב בראש מורכן בפני הרב המקומי או הדרשן התורן, אשר מברך אותו ביומו הגדול וגם מפציר בו בעדינות להמשיך להיות נאמן לדתו, לעמו ולארצו.
גבאים: מנכ"לי בית הכנסת. האנשים שעל פיהם יישק דבר. הם ממונים על לוח הזמנים ועל כללי הטקס. הם גם מחליטים מי יעלה לתורה, מי יקרא בה, מי יתחזן, מי ינוח ומי ינוע.
גניזה:
מיכל איסוף לספרי קודש שבלו, ולכל מסמך אחר שכתובים בו תמלילים ממקורות ישראל או שמותיו המפורשים של הקדוש ברוך הוא. כשהוא מתמלא על גדותיו, קוברים את תכולתו באדמה. יום יבוא וארכיאולוגים יחצבו מהם אוצרות.
דיבורים:
רעה חולה בבתי כנסת ללא מורא שמים. ציבור המתפללים שם מדבר עם שכניו במקום עם בוראו.
דרשה:
שיעור שבועי קצר, ולפעמים לא קצר כל כך, בלילות שבת או בתפר שבין תפילת שחרית לתפילת מוסף למחרת. הדרשן, בדרך כלל רב בית הכנסת, מתבל בו ענייני דיומא ממהדורת החדשות עם עקרונות נצח מפרשת השבוע. כדי לשמור על מתח הוא פותח תמיד בקושיה נוקבת, ולקראת סיום משתדל לענות עליה.
הגבהה:
בתום הקריאה בתורה נהוג להגביה את ספר התורה כשהוא פתוח, ולהראותו לקהל בתנועה סיבובית המזכירה, להבדיל, את טקס הנפת גביע המדינה. מדובר במשימה פיזית לא קלה, ולפיכך מטילים אותה על מתפללים גברתנים. למשל, על צנחנים או גולנצ'יקים בחופשה.
הפטרה:
מנה אחרונה. בכל שבת או מועד קוראים בבית הכנסת פרק נביאים, הקשור בצורה כלשהי לפרשת השבוע, זכר לימים שבהם נאסר על אבותינו הנרדפים לקרוא בפרשה עצמה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כל בית הכנסת עוצר את נשימתו במעמד הכתרתם
|
|
|
 |
|
|
|
ותיקין:
מניין תפילה לצדיקים משכימי קום. הוא מתחיל בערך בשעה שבה בלייני גוש דן עולים על יצועם.
חזן:
מתפלל ערב-קול המופקד על ניווט התפילה. שליח ציבור. בבתי כנסת איכותיים ואמידים מעסיקים חזן מקצועי, עתיר משכורת, שעיקר עבודתו הוא ביום המנוחה השבועי. בשאר ימות השבוע מסתפקים בחזנים חובבים, לאו דווקא מיטיבי נגן.
חתן תורה:
גרסת בתי הכנסת לפרס ישראל. תואר הוקרה שנתי למתפלל שהגבאים והרב חפצים ביקרו. הוא מוענק ברוב טקס בשמחת תורה, ובתמורה מזמין החתן את כל המתפללים לקידוש (ע"ע). סגנו זוכה לתואר "חתן בראשית", ומשתתף עמו במימון הפרויקט. על זהות השניים מוטל איפול כבד עד לרגע האחרון, ולכן כל בית הכנסת עוצר את נשימתו במעמד הכתרתם.
טלית:
תלבושת אחידה למתפללים ממין זכר בתפילות הבוקר ובליל צום הכיפורים. אצל האשכנזים נוהגים להתעטף בה רק גברים נשואים, ואילו בשאר עדות ישראל היא אינה כרוכה בחובת חיתון.
יד:
תכשיט כסף דמוי כף יד, המשמש להצבעה על המילים הנקראות בספר התורה. עיקר תפקידו הוא למנוע מגע ישיר בין אצבעות אנוש מיוזעות לבין גווילי הספר, ולהאריך בכך את תוחלת חייהם. תורה זה לא עיתון.
יזכור:
תפילה לעילוי נשמתם של שוכני עפר, הנאמרת ארבע פעמים בשנה. יתומים חילונים רבים פוקדים את בתי הכנסת אך ורק באותם ימים.
כוונה:
תפילה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה.
כיסא אליהו:
כיסא מרופד ומקושט, ציוד חובה בכל בית כנסת. סנדקים נרגשים יושבים עליו ובידיהם עולל צווחן, בעוד המוהל עושה את מלאכתו נאמנה.
לוח מנהגים:
שנתון הלשכה המרכזית לגבאים. בין השאר הוא מכיל מידע עשיר על המועדים של זריחת השמש ושקיעתה לאורך השנה, והנחיות מדויקות על סדרי קריאת התורה, כשראש חודש טבת חל בשבת חנוכה. אגב, בלוח המנהגים של אחינו החרדים לא תמצאו מילה על נוהלי התפילה ביום העצמאות וביום ירושלים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתה יכול לשבת פה, הוא נסע לחותן שלו
|
|
|
|
|
|
|
מזרח:
הכותל שליד ארון הקודש, אשר בצלו מוצבים כבוד כיסאותיהם של נכבדי בית הכנסת. בגלויות רבות היה הארון ממוקם בצד המזרחי של המבנה, בכיוון ארץ ישראל הישנה והטובה, לכן גם בימינו מכנים את הכותל שלצדו "מזרח", בהטעמה מלעילית אשכנזית.
מי שבירך:
מתפלל המתכבד בעלייה לתורה (ע"ע) רשאי לבקש מהגבאי לשאת בשמו תפילה אישית קצרה לכבוד שארי בשרו ויקיריו. למשל: "מי שבירך את אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, הוא יברך את רבי עמרי בן אריאל (שם בדוי), את אביו, את אחיו, את מני מזוז ואת כל המתיישבים בגוש קטיף, בעבור שרבי עמרי נודר צדקה בעבורם".
מכירות:
טקס מכירה פומבית נוסח סותבי של עליות לתורה ושאר כיבודים. נהוג בעיקר בימים הנוראים. כל ההכנסות קודש, כמובן, לבדק הבית.
מנחה, מעריב:
מנחה היא תפילה קצרה יחסית לשעת בין ערביים. מעריב היא תפילה קצרה עוד יותר מיד עם רדת החשיכה. מתפללים רבים נוהגים לעשות גשר בין שתי התפילות, ולהישאר בבית הכנסת לצורך לימוד חטוף או פטפוט בענייני דיומא. בעגה אורתודוקסית-אשכנזית מעניקים להן כינוי משותף: 'מנחה-מעייריב ".
מניין:
בית כנסת הוא לא רק ארון קודש, ספרי תורה ומבואה מקושטת, הוא קודם כל תבנית נוף מתפלליו. אם אין בו עשרה יהודים בוגרים לפחות, יש מניעה הלכתית לקיים בו תפילה כהלכתה. ברוב עם הדרת מלך.
מניין קרליבך:
תפילת ליל שבת בסגנון עזבונו המוזיקלי-רוחני של הרב שלמה קרליבך זצ"ל. פופולרית מאוד בשנים האחרונות גם בבתי כנסת ממוסדים, למרות דמיונה הרב לפולקלור "נוער הגבעות".
מקומות ישיבה:
נושא כאוב. בבתי כנסת מסודרים יש מקום ישיבה קבוע (בתשלום! ) לכל מתפלל ותיק, כך שאורחים לרגע עלולים להיתקל לפעמים במצוקת חניה. גבאים מיומנים אמורים לפתור אותה בשום שכל ובטוב טעם ( "אתה יכול לשבת פה, הוא נסע לחותן שלו").
נוסח:
כל בית כנסת ונוסח התפילה שלו: אשכנזי, ספרדי, מזרחי, תימני ומה לא. שם, למעלה, מתייחסים לכולם באופן שוויוני ולגופו של מתפלל.
סידור:
ספר תפילות לרוב ימות השנה. גם מתפללים שיודעים אותו בעל פה, משתדלים להתפלל מתוכו, כי זה מועיל רבות לכוונה. בסוף התפילה רצוי להחזיר למדף, כדי לא להסתבך עם גבאים קפדנים.
עזרת נשים:
אגף הנשים, המקום שממנו משליכים סוכריות על נערי בר מצווה ושאר חתנים.
עלוני פרשת שבוע:
בתי כנסת הפכו בעשור האחרון למרכזי שיווק של עלוני פרשת שבוע, שאינם אלא עיתוני חינם לציבור הדתי. לצד חידושים תורניים ודרשות מחכימות, אפשר למצוא בהם גם אמירות פוליטיות נוקבות ושפע פרסומות על אפשרויות נופש כשרות בארץ ובתפוצות. חלקם מועברים לגניזה עוד לפני קריאתם.
עלייה לתורה:
פרשת השבוע אינה נקראת בנשימה אחת. מתפללים יחידי סגולה נקראים לעלות לבמה בהפסקות שבין חלק לחלק, ולהתכבד באמירת ברכות התורה. במקרים רבים הגבאים גובים מהם בתמורה התחייבות לתרומה משמעותית לבית הכנסת.
עמידה:
כינוי לתפילת שמונה-עשרה, התפילה המרכזית בשחרית, מנחה וערבית. בבית הכנסת משתררת דומיית קודש, וכל המתפללים נעמדים דום. רק שפתיהם נעות, וקולם לא יישמע.
פרוכת:
וילון קטיפה מהודר על פני ארון הקודש. מעוטר בפסוק חגיגי ועל פי רוב מוקדש לקרוביו המנוחים של הנדבן.
פרשת השבוע:
תורת ישראל חולקה במרוצת הדורות לעשרות פרשיות, כמספר שבתות השנה פחות או יותר. בכל שבת קוראים בבית הכנסת אחת מהן, החל בפרשת בראשית וכלה בפרשת וזאת הברכה. אשרי מי שעוקב בקפידה אחר הקריאה, וחוקק את תוכן הפרשה על לוח לבו.
צאת הכוכבים:
מועד התפוגה של היום היהודי, אות וסימן לתפילת מעריב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צוות התערבות מהיר במקרה של תקלה הלכתית
|
|
|
|
|
|
|
קבלת שבת:
תפילה חגיגית שהיא מעין מסדר כבוד ושטיח אדום לכבוד שבת המלכה. "לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה".
קדיש יתום:
תפילה ייחודית למתפללים אבלים. הם קוראים אותה בקול, והקהל עונה אחריהם אמן. אגב, אין בה אפילו מילה אחת על מוות, גן עדן או גיהנום.
קופת צדקה:
לפני שאתה מבקש מבוראך לחמול עליך, ראוי שתחמול על אחרים. לכן מוצבת בבית הכנסת קופה שכל הכנסותיה מיועדות למטרות חסד. שלשל לתוכה כמה שקלים, ואחר כך שא תפילה.
קידוש:
אפילו צבא המתפללים צועד על קיבתו. לכן נהוג שחתני שמחות, למשל הורים לתינוקת טרייה, פותחים שולחן אחרי התפילה בחדר הכניסה לבית הכנסת או בחצר. אחד מבני המשפחה מקדש על היין בקול, וכולם טועמים יחדיו בייגלך, קוגל, מלפפון חמוץ, דג מלוח, עוגות ביתיות וגם פיצוחים.
קידוש לבנה:
התפילה היחידה שלצורך אמירתה יוצאים כולם החוצה בסמכות וברשות. היא נאמרת אחת לחודש, במוצאי שבת בדרך כלל, אחרי שירח צעיר מפציע לו בשמי המערב. במקום סידור משתמשים אז בדף מנוילן עם אותיות גדולות שאפשר לקרוא גם בחושך, הלא הן אותיות קידוש לבנה.
קיטל:
בגד לבן דמוי תכריך, שמתפללים לא מעטים נוהגים להתעטף בו בתפילות של ראש השנה, יום הכיפורים וליל הסדר, כדי להידמות במשהו למלאכי השרת. ביגוד חובה לחזנים.
רב:
ראש ממשלת בית הכנסת. יושב כמעט תמיד בכותל המזרח, קרוב ככל האפשר לחזן. תפקידו העיקרי בזמן התפילה הוא לשמש כצוות התערבות מהיר במקרה של תקלה הלכתית, כגון שיבוש לשוני חמור במהלך הקריאה בתורה.
שחרית:
תפילת הבוקר. אורכת בין 30 ל-40 דקות בממוצע. על פי הסעיף הראשון בשולחן ערוך, אדם צריך להתגבר לקראתה כארי, ולא להישאר סרוח על מיטתו כמנהג אנשים ריקים ופוחזים.
שיר הכבוד:
"אנעים זמירות ושירים אארוג". פיוט קדמון, אקורד הסיום של תפילות הבוקר בשבתות ובחגים. נהוג להפקיד על אמירתו מתפלל קטין, עטוף בטלית גדולה מכפי מידותיו, אולי כדי להרגילו לחיי חזנות כאשר יגיע לפרקו.
תיבה:
כינוי לדוכן שלפניו ניצב החזן קוממיות, בסמוך לארון הקודש. בעבר נהגו לכנות כך את הארון עצמו. תפילה התכלית העיקרית של בית הכנסת.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
