 |
/images/archive/gallery/159/992.jpg נגאף, מסגד האימאם עלי
אי פי  |
|
|
|
|
| בעוד ראש הממשלה מזיע בניסיון לבצע את תוכנית ההתנתקות, לרבנים בימין הקיצוני ולאנשי "מנהיגות יהודית" יש תוכניות משלהם. אחדים מהם מדברים ברצינות על כיבוש "הארץ המובטחת," מעיראק ועד מצרים. ויש החולמים על מלחמת מצווה עם מדינות ערב כולן. רוב לא יהודי הוא הדבר האחרון שמדאיג אותם. מבחינתם, הפתרון הוא טרנספר של מיליוני ערבים. אלה העמדות של אישים רבים, לא רק רבנים, הפעילים במפלגות הימין ובליכוד
|
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
יוסף חרמוני
6/10/2004 11:13 |
|
|
|
|
|
|
|
ישראלים רבים שואלים את עצמם כיצד רואים המתנחלים את עתידה הקרוב והרחוק יותר של המדינה, כאשר המיעוט-לשעבר הערבי, באזור שבין הירדן לים, הגיע כבר לעמדת שוויון עם הרוב-לשעבר היהודי. איזה משטר ואילו חיים יהיו כאן, כאשר בתוך שנים ספורות יהפכו היהודים שבין הירדן לים למיעוט קטן-והולך?
האמת היא שהמתנחלים ותומכיהם אינם מודאגים, ויש לכך שתי סיבות. האחת – הם יודעים כי ישועת השם כהרף עין, והנס הוא פקטור קבוע בקביעת כיוונו של ֶוקטור הגורל היהודי. הרב עזריאל אריאל, מחסידי הרב מרדכי אליהו (שהוא עצמו מרועיו הרוחניים של הציבור המפד"לי והמתנחלי,( כותב באתר "מוריה:" "כל ניסיון להיות 'ריאליסט' כביכול, הוא בלתי ריאלי לחלוטין." וכך כותב בימים אלה הרב זלמן מלמד, ראש ועד רבני יש"ע ומי שהקים והנהיג את ערוץ 7 וממשיכיו הנדפסים והמקוונים: "בכוח המצוות הללו (הקשורות בסוכות) הדפנו את כל הקמים עלינו לכלותנו." הנה כי כן: סוכה כשרה הקימונו, לולבים כשרים נענענו – ותיסובנה שואותינו לאחור. הנה למשל, בסתיו תש"ג ,1942 בזכות תפילותיו והבטחותיו של הרב הרצוג, "קרה שבנס ניצחו צבאות הברית את הנאצים ימ"ש בקרב אל-עלמיין," כפי שכותב הרב יאיר שחור באתר "מוריה."
וכך גם העבר הקרוב יותר וההווה: הכל יד האלוקים. הכל נסים. הרב יצחק חי זאגא, באתר "ערוץ ,"7 על מלחמת ששת הימים: "יום אחרי הניצחון המדהים, הבלתי הגיוני והבלתי אנושי, יצאו הגנרלים ממאורותיהם (...) וויתרו על הר הבית"... הרב יגאל קמינצקי מגוש קטיף: "אנחנו רואים שנופלות מאות ואלפי פצצות מרגמה על היישובים, וב"ה כמעט שלא נפגעו אנשים. אנחנו חיים בנסי-נסים." ואשר לעתיד? הנה הוא בלשונו של הרב זלמן מלמד: "בנענועים של הלולב נגרש את כל הרוחות הרעות, ונחסה בצל הסוכה."
אבל
נענוע לולבים איננו חזון, גם אם הוא מבטיח תנאי פתיחה משופרים להגשמתו.
מגה ארץ ישראל החזון המתנחלי, זה שלא רק הלולבים המתנענעים יהיו לו מפלסי הדרך, הוא פשוט ורב-תנופה. הוא דואה אל מעבר לארץ ישראל המערבית, וזו הסיבה השנייה שהמתנחלים אינם מטרידים את עצמם בעקומות הדמוגרפיה של ארץ ישראל המערבית.
בבסיס החזון המתנחלי מצוי מגה כיבוש: הרחבת ממלכת ישראל עד לגבולות המובטחים בברית בין הבתרים. ועד רבני ישע כותב: "כל מי שאמונה בלבו ,(...) אל ייתן ידו לבגידה בהבטחה האלוקית הכתובה בתורתנו שבה הובטחה ארץ ישראל לעם ישראל"... הרב דודי שפיץ, מראשי הכותבים של תנועת "מנהיגות יהודית," קובע: "שמירת ברית בין הבתרים, שבה הובטחה הארץ לבניו של אברהם אבינו, אינה נושא למשא ומתן. זוהי ירושתו של עם ישראל." דברים דומים כותב מוטי קרפל, האידיאולוג של "מנהיגות יהודית" (שהיא החלק המגובש ביותר בליכוד, לב-לבו של הממסד הישראלי) בספרו "המהפכה האמונית."
לדבריו, "התודעה האמונית מתייחסת לגבולותיה של ארץ ישראל כאל גבולות ההבטחה.הגבולות הרחבים. יום אחד נחזור לעצמנו, נעמוד על דעתנו, וניחלץ למלחמת המצווה לשחרור הארץ." פרופ' הלל וייס, אחד האידיאולוגים והכותבים החשובים של התנועה, כותב בספרו "דרך המלך" דברים לא פחות נחרצים. לשיטתו, "תכלית המאבק המזוין היא כינונה של מדינה יהודית בכל שטח שייכבש מן הנהר פרת ועד נחל מצרים." באתר "מנהיגות יהודית" ניתן למצוא פרסום לספר זה ואף דברי הזדהות עם תוכנו.
דגל גאולת הארץ המובטחת לאברהם אינו מונף בפומבי, אך איש לא השליך אותו. הוא ממתין, גלול בקפידה, כדי לא להעיר מרבצם את שדי החשש החילוני ממלחמות כיבוש ומהוויה דתית שתצרור את ישראל בכנפיה.
סוד גלוי הוא: "נס" ששת הימים הניע חזונות רדומים, הוציא את ההכלאה המסוכנת של שמשון ושמואל מתוך הארון שבו היה חבוי בביתו הישראלי של הנעבעך, צאצאו של חובש ספסלי בית המדרש בעיירות היהודיות, הרוקם חלומות גדולה, עוצמה ונקם. והחלומות הללו, החלומות שיצאו מן הבקבוק, קצו בבקבוקיהם. איש לא יסגרם עוד. הנה, הרב זלמן מלמד קורא להיזהר מחזרה על מחדל הכיבוש הקטן מדי, לטעמו, של .1967 הוא טוען שיש "להכין את העם לקפיצת מדרגה שתבוא בקרוב." כלומר, הכיבוש הגדול, זה שממזרח לירדן, מתדפק כבר על פתחנו, ויש להתכונן למעשים נחרצים, לאחר שנגאל את הארץ כולה.
אך מהם, בעצם, גבולותיה של הארץ המובטחת? כידוע, היא כלואה בין שני נהרות: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת." (בראשית ט"ו .(18 באשר לזהותו של נהר מצרים, הדעות חלוקות ולעתים מעורפלות במכוון. "מנהיגות יהודית," באחת מהצהרות הכוונות הראשונות, מגדירה את היעדים הבאים: "מלכות, מקדש, נבואה וארץ ישראל השלמה מהפרת ועד נחל מצרים." גם הנשרים חדי העין של אתר "מנהיגות יהודית" אינם מבהירים: האם הכוונה היא לנילוס או לנחל אל-עריש בלבד? מוטי קרפל, ממייסדי התנועה וכותב הטקסטים האידיאולוגיים שלה, מציע בספרו "המהפכה האמונית" לשקול גם את כיבוש סיני. הרב עוזיאל אליהו כותב באתר "מוריה" כי הגבול המערבי הוא נחל אל-עריש או הנילוס. נחרץ יותר הוא הרב חיים שטיינר, בשם רבני ישיבת ביתאל (שבראשה עומד הרב זלמן מלמד:( "באופן כללי, הפרת והנילוס הם נקודות הציון העיקריות, וכן הים התיכון וים סוף." גם הרב יצחק גינזבורג המפורסם בקיצוניותו, קובע: "נחל מצרים לפי רוב המפרשים, כולל רש"י ז"ל, הוא הנילוס."
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
עד כאן באשר לגבול המערבי
|
|
|
 |
|
|
|
הגבול המזרחי לכאורה ברור יותר: נהר הפרת. אך גם כאן יש פרשנויות שונות. בעוד שהרוב מקבל את הישענות ממלכת ישראל העתידית על חלקו העליון, הסורי, של הפרת, יש גם גרסאות מרחיבות. במאמר אקדמי מדווח הרב ד"ר משה הכהן מאוניברסיטת בר-אילן: "כמה פרשנים קדמונים ראו את הנהר כגבול בחלקו הגדול והארוך מאוד, הנמצא במזרחה של ארץ כנען, עד לשפכו במפרץ הפרסי."
הרב שטיינר מישיבת בית-אל נוטה לקבל גרסת-קדמונים זו. הוא מוסר, מפי הרמב"ם, שאברהם אבינו נולד בכותא הסמוכה למפרץ הפרסי. כותא, קובע שטיינר, אינה ארץ ישראל כיוון שהיא ממזרח
לפרת. ניתן להסיק מכך כי מה שמצוי ממערב לפרת, בקצהו הדרומי, הוא ארץ ישראל. שטיינר מסייג קביעה זו באומרו שיש דעות אחרות, אך סביר להניח כי הדעה ")השיטה(" שתגבר תהיה המרחיבה. זאת, עקב קנאותם ההלכתית של המתנחלים ועקב ההלכה שמביא הרב זלמן מלמד: "ארצות ערב, כמו ערב-הסעודית, כוויית ותימן, עליהן אין מחלוקת שהן שייכות לחוץ לארץ. היכן שיש מחלוקת יש ללכת לחומרה." עיראק לא נזכרה כאן, ולא בכדי: הפרת זורם בה, וכיוון ש"יש ללכת לחומרה," ייתכן שעיראק אשר ממערב לפרת תוכלל במפת הארץ המובטחת, המקובלת על מרבית התנועה ההתנחלותית.
יש המרחיבים את הגבול המזרחי אף מצפון לעיראק. הרב יהודה הלוי עמיחי מ"מכון התורה והארץ" שבגוש קטיף, כותב: "בחלק הדרומי של טורקיה יש אזורים השייכים לארץ המובטחת, לפי שיטות שונות." רעיון מרחיק לכת הרבה יותר מביא אחד הרבנים באתר "מוריה." לשיטתו, "הפתרון הצבאי השלם ייתכן רק על ידי כיבוש טוטאלי והכנעתן הסופית של מדינות ערב כולן, מן האוקיינוס ההודי ועד האוקיינוס האטלנטי. אולם אין איש בישראל המעלה על הדעת אפשרות זו כרגע." אולי מחר, אולי מחרתיים. יש לזכור: "על פי דברי הרמב"ן, לאחר שכובשים את כל ארץ ישראל, כל מה שיכבשו יותר – דין קדושת ארץ ישראל יש לו," כפי שקובע אתר "מוריה." והרי לנו אופציה פתוחה, אם כי לא "כרגע," של "מגה ארץ ישראל."
אך גם זה לא הכל. יש הסבורים שעם ישראל יכול לשלוט בעולם כולו. "לא מן הנמנע שעם ישראל יהיה לו היכולת לאיים וללחוץ על העולם כולו לקבל את דרכו. אך גם אם נגיע לכך שיהיה לנו הכוח להשתלט על העולם, לא זו הדרך להגשמת חזון הגאולה השלמה," קובע הרב זלמן מלמד. הרב יצחק גינזבורג נחרץ יותר. הוא יודע כי בעתיד הקרוב עתידה ארץ ישראל להתפשט, באמצעות מלחמה, בכל העולם ")כל הארצות.(" ואז, קובע גינזבורג, "מחובתנו לכוף על כל באי עולם את שבע מצוות בני נוח, ואם לאו – ייהרגו."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מגה טרנספר
|
|
|
|
|
|
|
רוב המתנחלים ותומכיהם אינם דנים בגלוי בגורל ערביי הארץ המובטחת לאחר גאולתה. רק לעתים עולה החזון הגדול ומבצבץ בשורות עצמן, ולא ביניהן. הרב שמואל אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו ורבה של העיר צפת, כותב: "הפתרון הטוב ביותר הוא כנראה העברה מרצון למדינה ערבית אחרת, דוגמת ירדן"... מיני-טרנספר? זמנית בלבד. במאמר אחר מבשר הרב כי "עתידים עמון ומואב ואדום להיעלם בדורנו." משמע, ערביי הגדה המזרחית ועמם ערביי ישראל ויש"ע שיועברו לשם "מרצונם" – "ייעלמו," אם בגירוש ואם בדרך אחרת. ובדורנו.
משה פייגלין, ראש תנועת "מנהיגות יהודית," קובע כי אין מקום לערבים בארץ ישראל המערבית: "לטווח ארוך, הישארותם של הערבים בארץ ישראל (המערבית) תחסל את זהותה היהודית של המדינה... הטרנספר צודק וכפי הנראה ההיסטוריה תזמן לנו מצבים להגשימו"... גם מוטי קרפל קובע כי על ערביי ארץ ישראל המערבית, משני עברי הקו הירוק, יהיה לוותר על אזרחותם. שאם לא כן, "ניאלץ לפתור אותה (את בעייתם) בפתרון של טרנספר בעת מלחמה."
קרפל ופייגלין מדברים על ההכרח שבגירוש הערבים מכל ארץ ישראל המערבית. פרופ' הלל וייס (מי שכתב כי "כל הציונות לא קמה אלא כדי שהיהודי יהיה יהודי חדש, ישנה את טבעו ויוכל לשחוט את אויבו,(" נחרץ הרבה יותר: "כעת... תבוא ישראל ותחרים את כל עריהם, לרבות אלו שבגדה המזרחית"... וייס יודע היטב מה פירושו של הפועל התנ"כי להחרים. הטרנספר הוא פיקניק, מול חלופתו, ההחרמה.
הדובר הגלוי מכולם הוא הרב זלמן מלמד אשר קובע בפשטות: "הרעיון הזה, שיש אומרים שצריך לעשות טרנספר ולגרש את הערבים אל מעבר לירדן, הוא מוטעה מיסודו. צריך לשלוח אותם למקום אחר, לארצות כמו ערב-הסעודית, כוויית ותימן." עיראק איננה נמנית כאן. ייתכן שגם הרב מלמד סבור שהארץ המובטחת חובקת את כל הגדה המערבית של הפרת.
משמעותן המספרית-טרנספרית של האופציות הטריטוריאליות העיקריות שנסקרו כאן היא כדלקמן: ארץ ישראל המערבית, סוריה, לבנון וירדן: כ- 25 מיליון איש. הוסף להן את העיראקים שממערב לפרת, והרי לך כ30- מיליון. פלוס "אזורים מדרום טורקיה," ואנו עוברים את ה30- מיליון. נוסיף לרשימה כ20-15- מיליון מצרים, השוכנים ממזרח לנילוס בצפונה של מצרים (ובכלל זה גם מרביתה של קהיר,( ואנו מדברים על טרנספר של 50-45 מיליון נפש. ואם יארע כל זאת, לאחר נענועי לולב נמרצים יותר, רק בעוד דור, הרי המספרים יקפצו ויפוצצו את הסקאלה.
זה הלב המפעים את תנועת ההתנחלות: ממלכת ישראל ענקית ומגה טרנספר. אם לא נבין ונפנים זאת, נהיה זורים חול ועינינו פקוחות אל מול הסופה.
הכותב הוא מורה ומראשוני תנועת "צומת"
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
