 |
/images/archive/gallery/182/542.jpg מרן הרב עובדיה יוסף.
עטיפת הספר.  |
|
|
| מרן - עובדיה יוסף. הביוגרפיה |
|
| משנתו המדינית של הרב עובדיה יוסף. פרק מתוך הספר של אנשיל פפר וניצן חן |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
ניצן חן ואנשיל פפר,
26/10/2004 9:21 |
|
|
|
|
|
|
|
"הבה ואומר לכם מה אני כותב כעת", פתח הרב עובדיה יוסף את ישיבת מועצת חכמי התורה בנובמבר תשעים ושתיים, בעיצומו של המשבר הקואליציוני בין ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל ובין ש"ס בהנהגתו של יושב הראש דאז אריה דרעי.
"איש אחד מסכן מקריית שמונה בא אלי ודמעתו על לחייו. הוא היה בתחילה חילוני, והלך אצל פרוצה, והזדהם, וקיבל נפח גדול בביצה שלו והיה במצב מסוכן, הורופאים אמרו שחייבים לכרות ביצה אחת כדי להציל את חייו. וכרתו. עכשיו הוא הרי "פצוע דכה" {דברים כג', ב'} – ודינו שלא יכול להתחתן עם יהודיה. הוא בכה – "חזרתי בתשובה, ברוך השם. אני רוצה להיות יהודי ירא שמיים. איך אוכל לחיות ככה?" אמרו לו כנראה שאין לו תקנה – אלא שיבוא אלי.
"נו, זה המקרה – ואיך אתם פוסקים? "שאל הרב את שאר חברי המועצה. לאחר משא ומתן הלכתי בין החברים, הביע הרב עובדיה את עמדתו, פסק שלדעתו מותר לאותו בן אדם לבוא בקהל ולשאת אישה יהודיה, ופירט את נימוקיו. משסיים את דבריו, אמר הרב שלום כהן, שאחר עשר שנים מאוחר יותר עתיד לצאת כנגד החלטתו של
הרב שלא להחזיר את דרעי לראשות התנועה:"כשם שכבודו פוסק בעניין זה, ואנו מקבלים את החלטתו, כך גם אנו נישמע לכבודו בעניין הישארות ש"ס בקואליציה".
הסיפור הזה אינו חריג בנוף פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף. מאז מעורבותו בחיים הציבוריים התייחס הרב לשאלות הציבוריות, האישיות, הפוליטיות והמדיניות שעמדו על הפרק כשאלות הלכתיות לכל דבר. כך היה כשפסק כרב ראשי שיש חובה לומר את תפילת ההלל, (בלי ברכה) בתפילת יום העצמאות, כיון שזהו יום בעל משמעות דתית, וכך היה גם כשהביע את עמדתו בפרשת עצורי המחתרת היהודית ותמך במתן חנינה לאסירים, אך אין ספק שהקביעה שעוררה את ההדים הרבים ביותר במערכת הפוליטית והציבורית בישראל היתה פסיקת ההלכה שלפיה יש להחזיר שטחים ממדינת ישראל במידה והדבר יכול לחסוך בחיי אדם. גם פסיקה מפורסמת זו שואבת את כוחה בראש ובראשונה מתפיסתו ההלכתית של הרב.
הפעם הראשונה שהתייחס הרב עובדיה לנושא החזרת שטחים תמורת הסכמי שלום היתה בעודו רב ראשי בשנת שבעים ותשע, כשעל הפרק עמד הסכם השלום עם מצרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הרב עובדיה. צילום: פלאש 90.
|
|
|
 |
|
 |
|
פיקוח נפש דוחה שטחים
|
|
|
 |
|
|
|
הימים היו ימי חתימת הסכם השלום עם מצרים, והארץ רעשה ורגשה סביב העובדה שישראל
הסכימה בפעם הראשונה להחזיר שטחים ולפנות יישובים. ההסכם התקבל בארץ ברגשות מעורבים, כשאנשי 'גוש אמונים' והמפד"ל מצהירים שלא יסכימו לפינוי יהודים מבתיהם, ואילו אישי שמאל בירכו את ראש הממשלה מן הליכוד, מנחם בגין, על ההסכם שהביא. ההתרגשות הייתה כה רבה, עד שהיה מי שהציע לשנות את נוסח ההגדה של פסח. "עלינו להשכיח את השנאה שיש בהגדה למצרים ששעבדו את ישראל, ולהוסיף נדבך נוסף ביחסי ישראל מצרים", אמרו יוזמי הרעיון. חבר הכנסת יצחק יצחקי מהליכוד, הציע כי לארבעת הקושיות בשיר "מה נשתנה", תתווסף קושיה חמישית: "שבכל הלילות אנו נמצאים במצב מלחמה, הלילה הזה כולנו בשלום".
כשהגיע מועד הכנס השנתי לתורה שבעל פה של מוסד הרב קוק בשנת שבעים ותשע, התעוררו מחדש כל רגשות העוינות והאיבה בין שני הרבנים הראשיים. מארגני הכנס, בראשות יושב ראש מוסד הרב קוק, הד"ר יצחק רפאל, הזמינו את הרב עובדיה לנאום בכנס. לרב גורן הם לא שלחו הזמנה. הרב הראשי האשכנזי זעם על 'העלבון' כהגדרתו, ומקורביו אמרו שרפאל מנצל את הבמה התורנית "לסגור חשבונות" ישנים עם גורן.
ברוח הימים הללו, היה נושא ההרצאה של הרב עובדיה יוסף "הלכה ושלום", ומארגני הכנס לא שיערו עד כמה תעורר הרצאתו הדים ותגרור אחריה תגובות. כמנהגו בקודש, לא הסתפק הרב עובדיה באמירה כללית או מתחמקת והוא למד היטב את הנושא שהוצב לפתחו. ימים שלמים ישב עם ספרי השו"ת והפוסקים, בחן את סוגיית פיקוח נפש מכל צדדיה והיבטיה, וחקר לעומק עד היכן מגיעה קדושת ארץ ישראל ומהן ההשלכות המעשיות של קדושה זו. בסיום הלימוד עמדתו של הרב עובדיה הייתה נחרצת. הרב הראשי הספרדי קבע כי על מנת למנוע מלחמה ושפיכות דמים, מותר ואף מצווה להחזיר שטחים מסיני, אף במחיר של פינוי ישובים. "אם ראשי ומפקדי הצבא יחד עם חברי הממשלה, יקבעו שיש פקוח נפש בדבר, שאם לא יוחזרו שטחים מארץ ישראל קיימת סכנת מלחמה מיידית מצד השכנים הערביים, ואם יוחזרו להם השטחים תורחק מעלינו סכנת המלחמה ויש סיכויים לשלום בר קיימא, נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש". הראשון לציון לא הסתפק בפסיקת הלכה והוסיף אמירה מעשית: "אין לסמוך על הנס ולהיכנס במלחמה עם אויבים אכזריים, לכן עלינו להחזיר את השטחים, לסלקם מעלינו".
מעבר לפסיקה עצמה, שגם היא בניגוד לעמדה הדתית המסורתית, הרב עובדיה קבע תקדים נוסף בכך שהעניק את שרביט ההכרעה לגורמים המקצועיים, "ראשי ומפקדי הצבא יחד עם חברי הממשלה". בדרך כלל, כשלא מדובר בשאלות רפואיות מובהקות, הרבנים הם אלה שקובעים מתי מדובר בפיקוח נפש או מצב אחר וכיצד צריך לנהוג. הפעם נתן הרב עובדיה את הקרדיט למומחים, מתוך הבנה שלרבנים ואנשי רוח אין את הכלים הדרושים לקבוע האם מדובר בסכנת מלחמה חלילה, או שמא להיפך.
פסיקתו המרעישה של הרב עובדיה כבשה בסערה את כל כותרות העיתונים למחרת אמירתה. "על המשמר", עיתונה של תנועת מפ"ם החילונית, בירך את "הרב השפוי והאמיץ", ופילל ליום שבו "אילו רק יחשבו ויפעלו כל הדתיים כמוהו".
לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הביע הרב עובדיה את עמדתו המדינית המתונה כחלק מתפיסה הלכתית. כבר בשנת 75', ארבע שנים לפני אותו כנס תורני, אמר "הראשון לציון" דברים דומים בראיון לעיתון יהודי הולנדי. כתב העיתון ההולנדי הגיע לישראל וראיין את שני הרבנים הראשיים. כשהגיע לנושא כיבוש השטחים, קפץ הרב גורן ואמר כי "חברון מקודשת יותר מתל אביב, ואין לוותר עליה בשום פנים ואופן". הרב עובדיה לא נשאר חייב, והשיב ליריבו כי יש היתר לנסיגה על פי ההלכה, "וודאי במצב של פיקוח נפש, אם כך יקבעו מומחים לדבר". המדינה והציבור הדתי לא רעשו אז מהתבטאותו של הרב הראשי הספרדי, שכן היא נתפרשה כחלק מהיריבות המרה בין שני הרבנים שתוארה בפי הפרשנים אז: "מצב אומלל. אין גבול לכוח הסבל של עם ישראל. אם האחד מחייב, עמיתו מזכה. אם האחד אוסר השני מתיר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכל הלכה
|
|
|
|
|
|
|
הפעם, בשנת 79', היה זה תורו של הרב גורן שלא לשבת בשקט, והוא הוביל את המחאה הציבורית נגד עמיתו הרב עובדיה יוסף, ונגד מה שהגדיר "דבריו המזעזעים". הרב גורן מיהר לכנס את חברי מועצת הרבנות הראשית לישיבה דחופה, בה הוציאו פסק הלכה הפוך, האוסר באיסור חמור לפנות כל שטח מארץ ישראל, בטח לא שטח שיושבים בו יהודים. זה כבר כמעט שש שנים שהרב עובדיה יוסף אינו נוכח בישיבות מועצת הרבנות הראשית בטענה שהרבנים החברים בה אינם "מהשורה הראשונה" והם עושי דברו של הרב גורן, ולכן גם הפעם הוא לא היה בישיבה. היעדרותו אפשרה לרבנים לא להסתפק בפסק ההלכה הנגדי, והם קראו לציבור בבתי הכנסת בארץ ובעולם, "לשאת תפילה מיוחדת לשלומה ושלמותה של ארץ ישראל". לעומתם, חיבר והפיץ הרב עובדיה תפילה מיוחדת משלו, המברכת על השלום ומתפללת שיחזיק מעמד.
הרב עובדיה מעיד על עצמו, שהחוויות הקשות שעבר במלחמת יום הכיפורים, שלאחריה התיר מעל 900 עגונות שבעליהן נהרגו במלחמה, הן שהניעו אותו לפסוק את פסק ההלכה החדשני בניגוד לעמדת שאר הממסד הדתי בארץ. החוויות הקשות שעבר כשנאלץ לזהות את חללי המלחמה ולהתיר את האלמנות מעגינותן, הותירו בו את רישומן. "האם ניתן שדם ישראל יישפך כמים?", הסביר בראיון עיתונאי, "אני הכרתי אישית כמה מן הבחורים שנהרגו ולמדתי באילו נסיבות נהרגו. נורא ואיום! אז אני אפקיר נפשות של עם בשביל חלקת אדמה? בשביל הר או גבעה? אני מרגיש שמילאתי חובה גדולה", סיכם הרב עובדיה את דבריו. הרב עובדיה הבהיר כי הוא חש מחויבות לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע מצב של מלחמה נוספת. "לצערי הרב, לא ראש הממשלה ולא הממשלה, לא פנו אלי בשאלה כה גורלית לעם ישראל. מה שאמרתי היה על דעת עצמי מתוך רצון עז למנוע מלחמה".
הפסיקה הזו של הרב עובדיה יוסף הייתה אמנם התערבות בשאלות ציבוריות ומדיניות שעמדו על סדר יומה של החברה הישראלית, אולם הרב עובדיה התייחס לשאלה הזו כשאלה הלכתית "נטו". אצל הרב עובדיה אין הפרדה בין הפוליטי להלכתי. הכל הלכה, גם כשמדובר בשאלות פוליטיות מובהקות.
פסק ההלכה הזה, שניתן לסכם אותו בעיקרון שהפך לסימן ההיכר של הרב עובדיה: "פיקוח נפש דוחה שטחים", עתיד עוד לעבור שינויים וגלגולים רבים, לפי תמונת המצב הפוליטית והמדינית בישראל. בשנת 79', הרב עובדיה הוא כזכור רב ראשי, ותנועת ש"ס עדיין אינה קיימת. כשייהפך הרב עובדיה למנהיג פוליטי, המסוגל לחרוץ את גורלם של הסכמים מדיניים לשבט או לחסד, יעלו אליו ראשי המדינה חדשות לבקרים, בציפייה לשמוע ממנו שוב את הפסק המתון.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה והרב כדורי. צילום: פלאש 90.
|
|
|
|
|
|
|
לקראת הסכם אוסלו
|
|
|
|
|
|
|
ביולי שמונים ותשע שב הרב עובדיה לקהיר, שלושים ותשע שנים אחרי שעזב אותה כאב בית הדין של הקהילה . את הביקור יזם שמעון פרס והיו אלה ימי ממשלת האחדות כששרי העבודה יזמו מהלך מדיני בכל מחיר ולעומתם שרי הליכוד התנגדו למהלך. ש"ס מנתה אז ששה חברי כנסת והיתה חלק חשוב בקואליציה.
זו הסיבה שפרס אז שר האוצר, הגה את רעיון הביקור במצרים. פרס קיוה כי באמצעות מפגשים ושיחות של הרב עובדיה עם מנהיגי ערב יוכל מנהיג ש"ס לחזור בפה מלא על הקביעה משנת שבעים ותשע ולפיה השלום חשוב מן השטחים, ותמורת הסכם שלום יש לסגת מהם. קבלת הפנים היתה חמה ומרגשת אבל הרב עובדיה לא סיפק את הסחורה שציפו לה פרס ומובארק. "לא דיברנו כמה מחזירים, מה מחזירים, אמר אחר כך הרב עובדיה דיברנו על העיקרון שנפשו של יהודי יקרה מאד, זה הכל.
כששאל אותי מובארק מדוע ישראל חוששת להחזיר שטחים לפלשתינים עניתי לו שהם עדיין טרוריסטים, ואין לנו כל ביטחון שהם רוצים שלום". למרות הדברים האלה, תקפו את הרב עובדיה אנשי הימין על עצם נכונותו לנסוע למצרים וטענו שדבריו מזמינים הפעלת לחצים מדיניים על ישראל. אנשי "התחיה" מפלגת ימין שמאז עברה מן העולם, קראו לרבנים הראשיים מרדכי אליהו ואברהם שפירא, שניהם מזוהים מאד עם עמדות הציונות הדתית, להוציא פסק הלכה האוסר להחזיר שטחים מארץ ישראל.
כמה חודשים לאחר הביקור במצרים, בדצמבר 1989, הוזמן הרב עובדיה שוב לכינוס התורני במוסד הרב קוק. הפעם הנושא היה "דרכי ההתנהגות בשטחים לאור ההלכה". במערכת הפוליטית והציבורית בארץ נדרכו לקראת נאומו הצפוי של הרב. כמה שבועות לפני מועד הכינוס הגיע פרס אל ביתו של הרב עובדיה לפגישה אישית על מנת לברר אם אולי הפעם, בפני קהל תורני, יחזור הרב על פסיקתו ההיסטורית. אך הרב עובדיה שוב אכזב את פרס. "המציאות אז הייתה שונה," אמר הרב, "טרם גיבשתי דעה בדבר החזרת שטחים מארץ ישראל. לא שיניתי את דעתי כי קדושת חיי אדם עולה על קדושת ארץ ישראל, וכי מותר להחזיר שטחים כדי למנוע מלחמה... הבעיה היא שאיני יודע מה יביא לפיקוח נפש, מה מסוכן יותר לעם ישראל - החזרת השטחים או אי החזרתם?" פרס הציע לרב עובדיה לפגוש אנשים בכירים ממערכת הביטחון, על מנת שיוכל לגבש את דעתו.
כך נולדה הפגישה שכונתה על שם אחת מ"ברכות השחר" שבתפילת הבוקר - "אוז"ר ישראל בגבורה", על פי ראשי תיבות של האלופים רפאל איתן, עזר וייצמן, רחבעם זאבי ויצחק רבין, שפרשו בפני מנהיגה של תנועת ש"ס את תפיסותיהם הביטחוניות.
הרב עובדיה רצה לפגוש גם את הרמטכ"ל דן שומרון, אולם זה ביקש ממנו שיבטל את ההזמנה, אולי בשל רצונו להימנע מהתערבות בסוגיות פוליטיות. גם במשרדי "גוש אמונים" החליטו לנסות ולהשפיע על החלטת הרב עובדיה. ביתו הוצף במברקים ופניות מאזרחים רבים וממתנחלים. השיא היה כאשר קיבל הרב עובדיה איומים על חייו ממי שהגדירו עצמם פעילי ארץ ישראל השלמה. בין המתקשרים היה חבר הכנסת חנן פורת, אולם הרב סירב לדבר אתו. "אתה חצוף, שוטה וגס רוח," אמר לו הרב עובדיה, "אתה וחבריך סילפתם את דברי לנשיא מצרים ואמרתם שהיו חילול ה'. אני לא מוחל לך." ולא רק על הרב עובדיה הופעלו לחצים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סדק עם המתנחלים
|
|
|
|
|
|
|
גורמים פוליטיים, אנשי יש"ע ואנשי ימין אחרים ביקשו מהנהלת מוסד הרב קוק לבטל את הכינוס. גורמים בישיבת מרכז הרב, הישיבה שבראשה עמד הרב הראשי אברהם שפירא, הודיעו כי אם הכינוס יתקיים כמתוכנן, יגיעו על מנת "לפוצץ" אותו. הימים והשעות עד הכינוס היו רצופים בשמועות לגבי כוונותיו של הרב. במהדורות החדשות שבצהרי יום הכינוס כבר הודיעו שככל הנראה לא יפרסם הרב את פסק ההלכה. באחת המהדורות דווח שלא זו בלבד שהרב לא יפסוק שיש להחזיר שטחים, הוא אף יחזק את ידי המתנחלים. השב"כ והמשטרה אבטחו את כל הכניסות למוסד הרב קוק והמתיחות הורגשה באוויר.
ראש הממשלה יצחק שמיר שלח לכינוס את יועצו הכלכלי חובש הכיפה שמואל סלבין על מנת שיאזין לדברי הרב, ומהצד השני של הקשת הפוליטית נשלח חבר הכנסת הצעיר אברהם בורג. אולם ההרצאות היה מלא עד אפס מקום, ומחוץ לו הוצבו רמקולים לטובת ההמונים שלא הצליחו להיכנס. הלחצים הרבים והשיקולים הפוליטיים פעלו את פעולתם, והרב עובדיה חמק מהמוקש הפוליטי שהונח לפתחו בתירוץ שהשעה כעת אינה אקטואלית. "אם ראשי ומפקדי הצבא יחד עם חברי הממשלה יקבעו שיש פיקוח נפש בדבר... ואם יוחזרו להם השטחים תורחק מעלינו סכנת המלחמה... נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. אולם כל מה שאני אומר עכשיו לא אקטואלי, היום זה לא ריאלי שניתן להם שטחים ויהיה לנו פיקוח נפש... אין בכלל עם מי לדבר היום."
התגובות לנאומו של הרב היו רבות, וכל צד מצא בו את מה שרצה. "ההר הוליד עכבר," אמרו חלק מאנשי הימין. "זהו האירוע הדתי החשוב ביותר בדורנו," הפריז חבר הכנסת בורג, "משום שכאשר יהיה זה רלוונטי להחזיר שטחים, אז הרב עובדיה כבר נתן לכך את ההכשר בהרצאתו זו." יומיים לאחר הכנס פרסם הרב עובדיה מאמר ביומון החרדי "יתד נאמן", ודווקא שם הרחיב את מה שאמר בהרצאה, ואף השיב לטענות מתנגדיו. "גם אם רק מיעוט אנשי צבא יקבעו ששלום ימנע מלחמה - יש להחזיר שטחים לשם כך," כתב הרב. עוד כתב במאמרו כי יש להתייחס רק לסכנה עכשווית ולא לחששות עתידיים, ובכך דחה את ביקורתם של רבני הימין ולפיה החזרת שטחים פותחת פתח לסכנה גדולה יותר בעתיד. כך נסדק הסדק הראשון בין תנועת ש"ס והמתנחלים, שהפך לקרע עם הימנעותם של אנשי ש"ס בהצבעה על הסכם אוסלו א' ב-1993.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה עם אריה דרעי. צילום: שוקי לרר.
|
|
|
|
|
|
|
ש"ס מכשירה את הסכם אוסלו
|
|
|
|
|
|
|
משהחל תהליך השלום בוועידת מדריד פרשו סיעות התחייה ומולדת מהקואליציה, ולאחר שפרשה גם צומת הוחלט על הקדמת הבחירות. הפעם החליט הרב עובדיה להרכיב רשימה ובה אך ורק אנשים הנאמנים לו. בבחירות אלה התנתק הרב עובדיה סופית מהרב ש"ך ולאחריהן ש"ס הצליחה לשמר את כוחה ולקבל בניגוד לתחזיות שוב ששה מנדטים .
הרב עובדיה לא היסס להצטרף לממשלת רבין ביחד עם העבודה ומרץ למרות מחאות נזעמות מצד המחנה החרדי והימין הפוליטי. רבין היה זקוק לש"ס בקואליציה. הוא ידע על המהלכים המדיניים המתבשלים באוסלו ורצה לשמור על "רוב יהודי" באמצעות תמיכתה של ש"ס. כמעט כל דרישותיה של ש"ס בנושאי דת ומדינה התקבלו ורבין אף אילץ את שרת החינוך שולמית אלוני להתפטר ממשרד החינוך כפי שרצתה ש"ס. רצה הגורל, וההחלטה על הגשת כתב אישום נגד דרעי נערכה באותו יום שבה היתה ישיבת הממשלה הגורלית ובה נערכה ההצבעה על הסכם אוסלו. דרעי הביא לרב עובדיה עותק מההסכם שחולק לשרים. התברר שהשניים לא היו תמימי דעים: דרעי רצה להימנע בהצבעה בממשלה והרב עובדיה רצה שיתמוך.
הרב עובדיה התלבט כיצד להחליט בעניין ההצבעה בממשלה על הסכם אוסלו מתוך עמדה הלכתית, ואילו את אריה דרעי הטרידו שיקולים אחרים. דרעי ידע שבקרוב ייפתח משפטו והבין שמוטב לו להצביע בעד ההסכם ולזכות באהדת התקשורת והשמאל החילוני. מנגד, אם רצה לשוב ולגייס את תמיכת הרחוב החרדי המזרחי בבחירות הבאות, ולא לשרוף את כל הגשרים לעולם החרדי הידוע בעמדותיו הימניות, מוטב היה שלא לתמוך בהסכם. לכן החליט דרעי להימנע, וניסה לשכנע גם את הרב עובדיה שזה הפתרון הטוב ביותר.
הרב לא השתכנע בקלות. כבר כמה שנים העדיף את ממשלות השמאל והיה מעוניין להיות שותף בקידום תהליך שלום. עתה, כשההזדמנות הראתה קרובה מתמיד, קשה היה לו לוותר. בסופו של דבר שיכנע דרעי את הרב שעדיף להמנע בהצבעה ופרישתו מן הממשלה בשל כתב האישום נגדו שימשה לו תירוץ נוח. "ההימנעות שלנו היא לא משום שאנו מתנגדים להסכם, אלא משום שאין לנו מי שישגיח על יישומו בממשלה, " הודיע דרעי לאחר ההצבעה, "מבחינת הרב זוהי תמיכה פסיבית בהסכם השלום."
ברחוב סערו הרוחות. מצביעי ש"ס לא יכלו לעכל את העובדה שמנהיגיהם הכשירו את מה שנחשב בעיניהם להסכם כניעה בפני הערבים. קבוצת צעירים משכונת הבוכרים, תומכי ש"ס, רק בשביל ארץ ישראל השלמה. היום מה שקורה הוא שבגלל התיק של אריה דרעי הוא מוכן להחזיר את כל העם, " אמר אחר. אחד הכוכבים בקלטת היה הבן המרדן יעקב יוסף, שהשתמש בסיסמתו של אביו: " אנחנו מקווים שהמחשבות שלהם לא יגיעו לידי ביצוע, שיחזרו בתשובה, שיחזירו עטרה ליושנה."
אנשי הימין חידשו את משמרת המחאה מול ביתו של הרב והפגינו ביתר שאת. שוב ליוו את הרב באשר שהלך, הפריעו לו בשיעוריו וצעקו לעברו: " בידך הדבר. גורל ארץ ישראל על כתפיך." מן ההפגנות מול הבית סבלה בעיקר מרגלית. באחת הדרשות נשבר הרב עובדיה והחל לבכות: "איך אנשים מעיזים לבוא אל הבית שלנו ולפגוע באישה שלא אשמה בשום דבר? מילא אני, שהנני שליח ציבור. אבל מה הם רוצים ממרגלית? " עוד באותו ערב הגיעה קבוצה משומעי לקוחו של הרב אל ביתו והכתה את אנשי הימין. מאד הפסיקו המתנחלים את ההפגנות ברחוב ז'בוטינסקי וריכזו את מאמציהם בזירה הפוליטית והמדינית.
מאז אותה הצבעה בכנסת הצטיירה ש"ס כמפלגה יונית מתונה, שבמקרה הצורך תוכל לספק
למחנה השמאל את הרוב הדרוש לו. למען האמת זהו מיתוס שאין הרבה אמת מאחוריו. בש"ס
אמנם יש דמות אחת חשובה שעמדותיה המדיניות מתונות- המנהיג הרוחני הרב עובדיה, - אולם המפלגה עצמה לא תמיד מתנהגת בהתאם לדימוי המתון. הצבעתה של ש"ס, גם בנושאים אידיאולוגיים מובהקים כמו שלמות הארץ, הוכרעה כמעט תמיד על פי שיקולים נוספים כגון תחושת מצביעיה והרווח שהייתה עשויה להפיק מהצבעה כזו או אחרת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סמן שמאלי
|
|
|
|
|
|
|
ש"ס הקפידה להיות סמן שמאלי של ממשלות ימין וסמן ימני בממשלות שמאל. כך הצליחה להלך בין הטיפות וליהנות מכל העולמות. כך, למשל, נמנעה ש"ס בהצבעה על הסכם אוסלו א' אך הצביעה נגד הסכם אוסלו ב': כשהביא בנימין נתניהו את הסכמי חברון וואי תמכה בו ש"ס, אך כשעלה ברק לשלטון נעדרו נציגי ש"ס מההצבעה על הסכם שארם א-שיח'. אין מדובר בהתפכחות מדינית פתאומית של חבריה: הסיבה האמיתית הייתה אחרת לגמרי: רשת מעיין החינוך התורני נקלעה למצוקה כספית, וש"ס קיבלה הבטחה כי גרעונותיה יכוסו אם תתמוך בהסכם. משלא כוסו החובות במלואם, החליטו בש"ס להתנגד.
בריאיון ל"הארץ" אמר במפורש חבר הכנסת שלמה בניזרי: "לפעמים תופסים נושאים כבני ערובה, וזה לא בושה. הקו הראשון שלנו זה מוסדות תורה. אם אצטרך לאיים בתהליך השלום כדי לעזור לתלמודי התורה, זה לגיטימי." מאוחר יותר, בשלהי כהונתו של ברק, כשהובא לכנסת הסכם קמפ דיוויד, שוב הודיעו בש"ס כי הם צפויים להתנגד. ברק הסכים הפעם לממן את כל גרעונות ש"ס. בישיבה מיוחדת עם פקידי האוצר ועם סגן שר החינוך מטעם ש"ס משולם נהרי, אמר ברק כי אינו מבין מדוע ש"ס עדיין מתנגדת, למרות שבהבל פה הוא מסוגל לכסות את חובותיהם. בשלב הזה "נפל האסימון" לנהרי. הוא הבין שהתנגדותו של ישי נובעת ממניעים אלקטורליים. יו"ר ש"ס חשש שלא יוכל לעמוד מול בוחריו.
"בוא נלך למרן ונספר לו את האמת", הפציר ביועצו של הרב, דוד גלס, שדווקא נחשב במשך כל השנים לסמן השמאלי בסביבתו של הרב עובדיה, "הוא לא ירשה שנפרוש מהקואליציה בגלל פחד מבחירות." גלס, שזכר את התרגילים הללו עוד מימיו של דרעי, לא רצה לפתוח חזית נוספת עם ישי והחליט להרים ידיים. ש"ס התנגדה להסכם, וברק נאלץ ללכת לבחירות. למעשה ניתן לומר כי הסוגיות המדיניות מעולם לא עמדו בראש מעייניה של ש"ס, והיא השתמשה בהן כדי למקסם את הישגיה במערכת הפוליטית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה עם ראש הממשלה. צילום ארכיון: פלאש 90.
|
|
|
|
|
|
|
בחירות 2003 - ש"ס שוברת ימינה
|
|
|
|
|
|
|
לאחר שנתיים של אינתיפאדה עמד הנושא הביטחוני במרכז מערכת הבחירות. הפעם שוב עמדו להצביע בפתק אחד, וישי ידע שלא יוכל לשבת על הגדר. הציבור רצה לדעת מהן עמדותיה המדיניות והביטחוניות של תנועתו, וכדאי היה לישי שהן יהיו בצד הימני של המפה. ש"ס השלימה את התפנית החדה ימינה כשתמכה בשרון בבחירות הקודמות לראשות הממשלה והעניקה "חיבוק דוב" לראש הממשלה. "הליכוד בלי ש"ס הוא כמו בית בלי מזוזה, " הצהיר הרב עובדיה, "ש"ס תתמוך בשרון להקמת הממשלה, ובשום אופן לא תשב עם עמרם מצנע באותה קואליציה."
סיסמת העבודה, "מאמינים בך מצנע", לא מצאה חן בעיני הרב עובדיה:"מי זה המצנע הזה? מה זה מאמינים בך? אמונה יש רק בקדוש ברוך הוא. אסור לומר כך על בשר ודם. " תנועת ש"ס הקימה מטות ביישובי יש"ע ופעיליה עברו שם מבית לבית והפיצו את מכתבו של הרב עובדיה לראשי המתנחלים: "הסכם אוסלו בטל ומבוטל, אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה." אחת העצרות המרכזיות של ש"ס נערכה בהתנחלות החרדית עמנואל, כחודש לאחר הפיגוע הקשה באוטובוס בדרך לעמנואל, שבו נהרגו 11 אנשים. הפיגוע זעזע את מדינה, וכולם זכרו את הילדים הרכים שנותרו יתומים בבית חולים, וקרוביהם מתקשים לספר להם על הוריהם שנהרגו.
בש"ס הגדירו את העצרת "עצרת זיכרון והתעוררות", והביאו אליה גם את הרב הראשי ישראל לאו ורבנים אחרים. אלי ישי והרב עובדיה הגיעו לעמנואל במסוק לאחר שביקרו באותו ערב בכמה מקומות. "יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ועוד כהנה וכהנה, "בירך הרב עובדיה, "אשריכם ואשרי חלקכם שאתם פה מבררים ניצוצות של התורה הקדושה. לא ניתן להם שישברו אותנו. אלה, השמאלנים, אומרים פן ירבה, ואנחנו כן ירבה".
הניסיונות לגייס קולות בקרב המתנחלים היו פרי החלטה אסטרטגית, שנבעה גם ממאבקים רבים מבית שהיו לש"ס באותה מערכת בחירות. לראשונה בתולדותיה הלכה ש"ס לבחירות בלי אריה דרעי, והרב עובדיה ביחד עם המנהיג הפוליטי החדש ישי ,נלחמו על כל קול בניסיון לבלום את הירידה הצפויה לש"ס במספר המנדטים.
וכך המשיכה ש"ס להלך בין הטיפות מבחינה מדינית כאשר פסק ההלכה של הרב "שטחים תמורת שלום" מקבל תפנית ופרשנות עם הפנים ימינה.
לא אחת, במיוחד בזמן "אינתיפאדת אל אקצה", יאמר הרב עובדיה יוסף כי "כעת השעה אינה רלוונטית לחזור על הדברים, משום שאין עם מי לדבר". הרב עובדיה גם עתיד להקטין בעצמו את החשיבות שבפסק ההלכה הזה, ולומר כי כיוון שמדובר בשטחי סיני ובעיר עזה, אך אין להחיל את הפסק גם למקומות אחרים, כמו שטחי יהודה ושומרון, שקדושת ארץ ישראל חלה עליהם, ואין למהר ולמסור אותם לפלשתינים, גם במחיר הסכם.
לעתים יביע הרב עובדיה עמדה מפורשת נגד הסכם כזה או אחר. וכך ערב בחירות 2003, כשהנושא הביטחוני היה כאמור בראש סדר העדיפויות לאחר כשנתיים של טרור ומלחמה בלתי פוסקת, הצהיר הרב עובדיה כי הוא עדיין עומד מאחורי פסק ההלכה המפורסם. "לא חוזר בי: שלום וביטחון תמורת שטחים, אולם לא כרגע. השעה אינה כשרה". תנועת ש"ס ב - 2003 הציגה את מערכת הבחירות הימנית ביותר בעשרים שנות קיומה, ונשבעה אמונים למתנחלים ולמפעל ההתיישבות ביש"ע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרב ותוכנית ההתנתקות
|
|
|
|
|
|
|
לאחר ניצחונו של שרון בבחירות, ש"ס התייצבה שוב באופוזיציה לאחר שראש הממשלה בחר להקים קואליציה חילונית ולקחת אליו את שינוי שזכתה בחמישה עשר מושבים בכנסת, בעוד שש"ס זכתה באחד עשר מנדטים בלבד. וכשעמדה תוכנית ההתנתקות על הפרק אך טבעי הוא שש"ס תביע התנגדות. תחילה היתה זו התנגדות למשאל עם. הרב עובדיה פסק חד משמעית שתנועת ש"ס תתנגד למשאל עם בכל קונסטלציה שלא תהא, בנימוק שבידי אין הציבור אין מספיק מידע כדי להכריע ומחשש שבעתיד יעשה שימוש במשאל העם גם בנושאי דת ומדינה.
למעשה, החשש האמיתי של ראשי ש"ס הוא שמשאל עם עוקר את כוחם במשוואה הפוליטית. ואשר לתוכנית עצמה שוב הזמין אליו הרב אלופים במילואים ומומחי ביטחון לעלות אליו לרגל ולהציג בפניו את תפיסתם בטרם יקבל החלטה. הרב עשה זאת בעיקר משיקולים פוליטיים טקטיים, שכן הוא עצמו היה נחרץ בתפיסתו הימנית החדשה שהחלה להתגבש מאז תחילת האינתיפדה. וכך אמר בראיון טלויזיה נדיר לתכנית" מבט שני "בחודש מרץ 2003: " עשרים וחמש שנה חלפו מאז פסק ההלכה המפורסם שלך, פיקוח נפש דוחה שטחים" נשאל הרב על ידי ניצן חן "האם הוא תקף גם היום, האם השתנו התנאים והיום כבר פסק ההלכה ההיסטורי שלך אינו תקף?
הרב יוסף: " גם זה צריך לעשות בחכמה. אומרים תן לשד אצבע, ייקח לך את כל היד. אם מוותרים להם, הם אומרים: הנה האלימות שלנו הצליחה, הטרור שלנו הצליח וזה נותן פרס לפושעים."
ניצן חן: "ואתה לא חזרת בך מפסק ההלכה?"
הרב יוסף: "אני לא חזרתי בי, אבל כל דבר בעיתו. צריך לדעת גבולות ולשקול מה צריך לוותר ומה לא צריך לוותר. כשאמרתי פיקוח נפש דוחה שטחים לא התכוונתי שניתן להם את כל הארץ, התכוונתי שצריך לעמוד במשא ומתן בתבונה כדי שירחיק סכנה. ובתוכנית ההתנתקות אני רואה סכנה של ממש."
בשניים במאי 2004, ערב פתיחת הקלפיות, אצל מתפקדי הליכוד על תכנית ההתנתקות התייצב הרב עובדיה בדרשתו השבועית במוצאי שבת וקרא לכל המצביעים להצביע נגד התכנית "תכנית המסוכנת לעם ישראל ויש בה משום פיקוח נפש". למתבונן מן הצד ,לא היו בדברים החריפים האלה שום הבדל בין הרב עובדיה יוסף לבין המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית אליהו ושפירא שהתבטאו אף הם במילים חריפות נגד תכנית ההתנתקות. ואולם מי שמכיר את הרב מקרוב יודע שאם ישתנו הנסיבות יוכל הרב להתבטא באותה נחרצות ממש בעד כל הסכם שלום רציני שיביא ראש ממשלה כלשהוא. יריביה של ש"ס יכנו זאת "זיגזג פוליטי באיצטלה הלכתית" אבל בעבור הרב עובדיה ותלמידיו מדובר בפסק הלכה עקבי שמעולם לא השתנה.
"אם לא היתה זו יוזמה מדינית חד צדדית אלא תכנית שלום של ממש היה הרב תומך בה ללא היסוס גם אם ש"ס היתה באופוזיציה" אומר לנו אחד מבניו של הרב בניסיון להזים את הידיעות שברגע שש"ס תצטרף לממשלת שרון תשתנה גם עמדתו של הרב בעניין ההנתקות. "אין לדברים האלה כל שחר" אומר הבן. בביתו של הרב יוסף זעמו על אלי ישי שרמז כי עמדתו ההלכתית של הרב עובדיה יכולה להשתנות בהתאם לנסיבות הפוליטיות. אבל מי שמתבונן עשרים שנה אחורה על עמדותיה של ש"ס בנושא המדיני יכול להתרשם שיש בכך יותר משמץ של אמת. ש"ס הפוליטית תנסה להרוויח רווח פוליטי מן התפישה ההלכתית של מנהיגם הרוחני.
אין ספק, הרב עובדיה יוסף במהותו ובמשנתו, הוא יונה פוליטית, דמות שעמדותיה המדיניות חריגות בנוף העמדות המוכרות של שאר הרבנים ופוסקי ההלכה החשובים בארץ, אולם לא תמיד התפיסה המתונה הזו, מקבלת את ביטויה המעשי בשטח, כשהדבר מגיע לידי הצבעה בממשלה או בכנסת.
מרן - עובדיה יוסף. הביוגרפיה. אנשיל פפר וניצן חן. הוצאת כתר.
| | | | | |
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
