 |
/images/archive/gallery/210/173.jpg אילוסטרציה
צילום: נאור רהב  |
|
|
|
|
| הרב יוסף אפרתי עומד בראש מחלקת הכשרות לפירות ולירקות במועצה הדתית בירושלים. אבל במקביל מנהל הרב גם מערכת כשרות פרטית הנושאת את שמו. מי שמבקשים במועצה כשרות לסוגי ירקות מסוימים - נדרשים לפנות תחילה לבדיקת תולעים במעבדה פרטית. משום מה מרביתם מגיעים למעבדה שהרב אפרתי מנהל. ואחרי כל זה, גם התמורה עבור חותמת הכשרות לא תמיד מגיעה לקופה המדולדלת של המועצה הדתית. תחקיר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במחלקה למצוות הארץ במועצה הדתית בירושלים יודעים לדאוג לחברים. יהודה עוזרי, חקלאי ממושב צלפון בהרי יהודה הספיק לחוש את זה בכיסו. עוזרי מגדל ירקות כבר יותר מ-15 שנה. מעולם לא ביקש תעודת כשרות לגידוליו, ורוב הלקוחות שלו, בהם חנויות גדולות לממכר מזון ומסעדות שמחזיקות בעצמן משגיח כשרות, לא דרשו זאת ממנו. אחרי שכמה מסעדות ביקשו שישקול את העניין בכל זאת, החליט לנסות.
"פניתי למשגיח כשרות שעבד עם אחד הלקוחות שלי וביקשתי שיגיע גם אליי", הוא מספר. "מכיוון שאני מגדל רק ירק והעניין לא מסובך, כל הסיפור של הכשרות מסתכם בביקור של המשגיח במשך כמה דקות כל יום, רק לצורך הפרשת תרומות ומעשרות".
אבל לאחר זמן העניינים החלו להסתבך. לרוע מזלו של עוזרי, המשגיח שבחר עבד עם הרבנות בירושלים. "יום אחד, חודש אחרי שהמשגיח התחיל לעבוד אצלי, הגיע אליי בני חזן, המשמש מפקח הכשרות של המחלקה למצוות הארץ במועצה הדתית בירושלים", מספר עוזרי, "חזן הציג לי בכיר במחלקה (שמו שמור במערכת) שהביא עימו ואמר לי:'תכיר, מהיום הוא המשגיח החדש שלך'".
המשגיח
החדש צריך לציין, מועסק במשרה מלאה ובכירה במועצה הדתית בירושלים במחלקת מצוות הארץ, הנחשבת לאחת מיחידות העילית של מחלקות הכשרות בארץ. חלטורה כמשגיח כשרות לא נמצאת בהגדרת התפקיד שלו. "את המשגיח הקודם שהיה לי הם הזיזו", ממשיך עוזרי, "הבכיר שהביאו לי רצה בשביל הכמה דקות האלה שהוא מגיע כל יום 1,000 שקל בתור התחלה. וגם ביקש לקבל את זה במזומן, בלי תלוש משכורת ובלי בטיח. אחרי חודש-חודשיים הוא קיבל תיאבון, ואמר לי:'תשמע, זה לא מספיק, אני צריך עוד 500'".
בשביל עוזרי, שגם ככה התלבט עד כמה הוא צריך תעודת כשרות, זה היה יותר מדי. "אמרתי להם, 'עכשיו הגזמתם'. אני לא מתכוון לשלם 1,500 שקל רק כדי שהם יוכלו לסדר עבודה אחד לשני".
הבכיר, המשגיח החדש, נאלץ לפנות את השטח ועוזרי חשב בתמימותו שהמצב יוכל לחזור לקדמותו. הוא טעה. התברר לו שהמועצה הדתיח לחצה שלא יקנו ממנו ירקות, כי אין לו תעודת כשרות. "אתה מבין? לפני זה כשלא היתה לי תעודת כשרות בכלל, למועצה הדתית לא היתה שום בעיה איתי. עכשיו החליטו לסגור איתי חשבונות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
השלמת הכנסה
|
|
|
 |
|
|
|
אם לשפוט לפי עדותו של גורם ותיק במחלקה למצוות הארץ, מתברר שהסיפור הזה של סידור עבודה למקורבים ותשלום כספים במזומן, הוא לא עניין יוצא דופן. תלאות הכשרות של החקלאי עוזרי הן רק דוגמה אחת לכך.
"במשך חודשים, הגיעו נציגים בכירים העובדים במחלקה, ביניהם המפקח בני חזן, לחקלאים ובעלי עסקים שונים", מספר אותו גורם, "ואילצו אותם לוותר על המשגיח שהיה אצלם קודם, ולקבל במקומו משגיח אחר מטעמם. בחלק מהמקרים היה מדובר באותו בכיר, בדיוק כמו אצל עוזרי".
והחקלאים הסכימו?
"אין לאנשים כאלה ברירה. מנחיתים עליהם את אותו בכיר כמשגיח ואומרים להם: 'חביבי, מהיום הוא המשגיח שלך. הוא יבוא אליך כל יום להפריש תרומות ומעשרות, ואתה תפריש לו כמה אלפי שקלים נטו בחודש'".
ואיך הכסף משולם?
"הכל במזומן. הבכיר הנכבד עובד בבוקר עבור תלוש משכורת במועצה הדתית ובערב בשחור, במזומן, בחלטורה שהחברים שלו במחלקה דואגים לו לקבל. הכל נטו, נקי מחשש מס הכנסה. ישר לכיס".
סוג של השלמת הכנסה?
"זה עוד כלום. כל מי שמכיר את המחלקה יודע שהוא לא עושה את זה רק עם חקלאי אחד אלא עם כמה. האיש סוגר ככה יותר מ-6,000 שקל נטו מזומן, רק מהכנסה צדדית".
ומה אם החקלאי לא מוכן לשלם לו סכום כזה רק עבור חמש דקות ביום?
"אתה כנראה לא מבין. לחקלאי אין ברירה. אם הוא לא מוכן, הוא יכול להתחיל לסגור את העסק כבר עכשיו".
קשה להפריז בכוחה של המחלקה למצוות הארץ במועצה הדתית בירושלים. מדובר בגוף החולש על מתן תעודות כשרות למהדרין של הרבנות בתחום הפירות והירקות לא רק בבירה אלא בכל רחבי הארץ. תלויים בו חקלאים רבים, בתי אריזה, משווקים ועוד. כולם מספקים סחורה ללקוחות ירושלמיים ולכן הם תלויים במחלקת הכשרות של המועצה הדתית בבירה. כל אלה מחויבים לשלם למועצה הדתית אגרת כשרות עבור שירותי הכשרות שהם מקבלים. האגרה היא מקור הכנסה חשוב, שאמור לסייע להחזיק את המועצה הדתית ולאפשר לה לשלם שכר לעובדיה.
מנהל המחלקה הוא שלמה שמולביץ. מעליו, בראש ההיררכיה, עומד זה 12 שנה הרב יוסף אפרתי, הנחשב לאחד מגדולי המומחים בארץ בתחום כשרות פירות וירקות, אשר שמו מוזכר כמועמד למשרת הרב הראשי הבא של ירושלים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אפרתי א', אפרתי ב'
|
|
|
|
|
|
|
החלטורות של עובדי המועצה הדתית אינן העניין היחיד המעורר שאלות. הרב אפרתי, במקביל לעבודתו בתפקיד הבכיר בשירותי הכשרות של מדינת ישראל, עסוק בשנים האחרונות גם בפיתוח מערכת כשרות פרטית מקבילה משלו.
המערכת, הנושאת את שמו, "כשרות הגר"י (הגאון רבי יוסף) אפרתי", עוסקת בדיוק באותם תחומים שבהם פועל הרב אפרתי במועצה הדתית. כך חובש הרב שני כובעים, זה של המדינה וזה הפרטי.
השילוב של שתי המערכות הללו, שהרב אפרתי עומד בראש שתיהן במקביל, מותיר לא פעם את החקלאים ובעלי העסקים שמקבלים את שירותי הכשרות מבולבלים. הם, שאינם בקיאים בדרך כלל ברזי הכשרות, לא תמיד יודעים עם איזה אפרתי הם עובדים ולמי הם משלמים, לזה הפרטי או לזה הממלכתי. העמימות הזו אינה מזיקה לענייניו של הרב אפרתי כלל וכלל.
כך, לדוגמה, חברה שהוא קשור בה מחזיקה ברחוב נחום 9 בירושלים מעבדה הבודקת הימצאותם של תולעים וחרקים בירקות. מי שמגדל ירקות עלים או משווק ירקות מצוננים ומעוניין לקבל את תעודת הכשרות למהדרין של הרבנות בירושלים, השייכת למדינה, חייב לשלוח פעם בשבוע את תוצרתו החקלאית לבדיקה במעבדת תולעים. עלותה של בדיקה כזו מגיעה למאות שקלים. את הקבלה עבור התשלום לבדיקה, כאשר היא נעשית במעבדה הקשורה לרב אפרתי מוציאה חברת "המרכז לחקלאות על פי התורה בע"מ", חברה פרטית שאינה קשורה לרבנות כלל.
בדיקה ברשם החברות מגלה שאחד ממנהלי החברה הינו הרב יוסף אפרתי. במניות החברה הזו מחזיקות שתי עמותות: "המכון לחקר החקלאות על פי התורה" ו"בית המדרש הגבוה להלכה בהתיישבות החקלאית". עיון במסמכי רשם העמותות מגלה כי מדובר בשתי עמותות שהרב אפרתי עומד בראשן ומשמש כמורשה חתימה בהן. החברה בע"מ הוקמה לאחר שמערך הכשרות הפרטי של אפרתי, הפועל תחת אחת משתי העמותות, החל מכניס כסף. "נוצר בעמותה חשש כי פעילות מתן ההכשר תהפוך לפעילות רווחית ותהיה חייבת מס הכנסה ומע"מ, אי לכך נפתחה חברה בע"מ", כתב רואה החשבון של העמותה לרשם העמותות.
העמותות הללו, המתוקצבות בידי המדינה, גם משלמות לרב אפרתי, נוסף לשכרו במשרה מלאה במועצה הדתית, עוד משכורת נאה. בשנת 1998 היתה עלות שכרו של הרב אפרתי בעמותת "המכון לחקר החקלאות על פי התורה" 27,284 שקל בחודש ובשנת 1999 - 26,183 שקל בחודש בממוצע.
בשנת 2000 שילמו לו שתי העמותות גם יחד: ל"מכון" עלה שכרו 7,569 שקל בחודש, ל"בית המדרש הגבוה" עוד 22,421 שקל . בסך הכל כ-30 אלף שקל מעבר למשכורתו כראש המחלקה למצוות התלויות בארץ במועצה הדתית. בשנת 2001 עלה שכרו לעמותה 23,292 שקל , ובשנת 2002, כך לפי נתוני רשם העמותות, שילמה לו עמותת "בית המדרש הגבוה להלכה" 20,310 שקל מדי חודש.
ואם לא די בכך, לרב אפרתי יש גם נהג, חיים כהן שמו. כהן מועסק בחצי משרה במועצה הדתית, ומשתכר דרך העמותה משכורת נוספת שעלותה 14 אלף שקל נוספים בחודש. "מדובר בשערורייה", אומר בכיר לשעבר במועצה הדתית, "ממתי ראש מחלקה במועצה הדתית צריך להחזיק נהג, ועוד אחד שמשמש אותו בעסקיו הפרטיים?".
בכך לא תם הקשר בין מערכת הכשרות הפרטית של הרב אפרתי לבין זו הציבורית. אפרתי נעזר גם במפקח הכשרות של המחלקה שלו במועצה הדתית לצורך פעילות המערכת הפרטית שלו. שוק הסיירים בחולון, לדוגמה, איננו קשור כלל לרבנות ירושלים. את הכשרות מעניק לו הרב אפרתי דרך החברה הפרטית. אם תבקשו לשאול בשוק שאלה בענייני כשרות, יפנו אתכם אל בני חזן, שמאשר בטלפון כי הוא אחראי מטעמו של הרב אפרתי על הכשרות במקום ואף מוכן להשיב באדיבות על כל שאלה. אלא שחזן, כמו הרב אפרתי, הוא עובד המועצה הדתית בירושלים, שמשלמת לו שכר מלא עבור עבודתו כמפקח כשרות מטעמה ומטעמה בלבד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאן נעלמה האגרה?
|
|
|
|
|
|
|
לרב אפרתי היתה גרסה מעניינת בתגובה. חזן, הסביר, איננו מועסק אצלו, אם כי הוא "מסייע לעתים, בכל אופן שלא על חשבון עבודתו במועצה הדתית". למה גרסה מעניינת? מכיוון שלפני כמה חודשים הוציאה מערכת הכשרות הפרטית של הרב אפרתי מדריך צבעוני. מי שיטרח לדפדף בו יוכל למצוא את חזן מככב בו. כאן מופיעות תמונותיו עם התודה המיוחדת שמפנה אליו הרב אפרתי בדף הפתיחה, ובלב הספר פרק שחיבר חזן, המסביר במפורט כיצד פועלת מערכת הכשרות הפרטית של הרב אפרתי. בדפים האחרונים מופיעים מכתבי תודה שנשלחו לחברה, ואשר מופנים כולם, משום מה, דווקא לבני חזן.
לפני מספר חודשים, לקראת הוצאת מדריך הכשרות, פנו אנשי החברה הפרטית של הרב אפרתי לבעלי עסקים המקבלים ממנו כשרות בשבתו כראש המחלקה ברבנות, והציעו להם לפרסם את העסק תמורת 2,600 שקל לעמוד בספר. "אני לא אגיד לך שהכריחו אותנו לפרסם", אומר בעל עסק ששילם את הכסף, "אבל בנסיבות הללו שהרב אפרתי עומד בראש הגוף שמעניק לנו כשרות מטעם הרבנות, זו פנייה שעדיף שהיתה נמנעת. תוסיף לזה את העובדה שכשקיבלנו את הספר גילינו שלמודעת הפרסומת של העסק שלנו הוסיפו את חותמת הכשרות הפרטית של אפרתי, למרות שמעולם לא היתה לנו כזאת".
אבל זה אינו כל הבלבול. בידי "מעריב" תעודות כשרות של המערכת הפרטית של הרב אפרתי, כשהן מוחתמות בחותמת רשמית של רבנות ירושלים, השייכת למדינה, אף שלכאורה אין קשר בין השתיים, ולמרות שכספי אגרת הכשרות, המחויבת להיות משולמת עבור שימוש בחותמת הזו, לא מגיעים על פי בדיקת "מעריב" אל הרבנות כלל. מסמכים אחרים המצויים בידי "מעריב" מלמדים כי גם בעסקים רבים אחרים שבהם מעניק הרב אפרתי כשרות כפולה במקביל, של המדינה ושל המערכת הפרטית שלו, לא מגיעים כספי האגרה אל קופת המועצה הדתית כנדרש.
רק מרשימה מדגמית ואקראית של בעלי עסקים שפרטיהם בידי "מעריב" מתברר שעשרות אלפי שקלים דמי אגרת כשרות אינם מגיעים לקופת המועצה הדתית. הערכה זהירה תביא למסקנה כי בדיקה ארצית עשויה לחשוף מאות אלפי שקלים שלא מגיעים לקופת המועצה הדתית. מדובר, צריך להזכיר, בכספי אגרה שאמורים להוות מקור הכנסה למועצה הדתית, הנמצאת בגירעון ענקי ומתקשה כבר חודשים ארוכים לשלם שכר לעובדיה.
"הרב אפרתי יכול לתת תעודת כשרות למי שהוא רוצה", אומר גורם במועצה הדתית המקורב לנושא, "אנחנו מכבדים אותו ומעריכים אותו. אבל לא יכול להיות שעסקים רבים כל כך ייהנו מחותמת הכשרות שלנו, כשהכסף שהם חייבים לשלם על השירות הזה לא מגיע משום מה לקופה הריקה שלנו שמשוועת להכנסות".
בשוק הסיטונאי ברחובות פועלים 40 בעלי עסקים המשווקים כמויות גדולות של סחורה חקלאית לשורה ארוכה של עסקים, מסעדות, חברות הסעדה, מוסדות ציבור וגופים גדולים אחרים. את הכשרות למהדרין בשוק מעניק הרב אפרתי באמצעות המערכת הפרטית שלו, ומשגיחי הכשרות שלו מעניקים את שירותי ההשגחה במקום. קמעונאי שמגיע לשוק ומבקש יפה, מקבל ממשגיחי הרב אפרתי גם חותמת כשרות רשמית של רבנות ירושלים עם התחכמות קלה. החותמת זהה לחותמת של רבנות ירושלים, הלוגו אותו לוגו, אלא שמישהו דאג למחוק ממנו את המילה ירושלים. מה לא כשר בכך? משגיחי הכשרות הפרטית של הרב אפרתי עושים שימוש בחותמת רשמית של הרבנות, מבלי להעביר אגורה שחוקה מאגרת הכשרות למועצה הדתית בירושלים.
ההסברים לכך רבים ומגוונים. תלוי את מי שואלים. משגיח הכשרות של הרב אפרתי במקום הסביר שהחותמת שלו שייכת לרבנות ירושלים, אלא שהמילה 'ירושלים' נמחקה בגלל תקלה טכנית. "החותמת נפלה והמילה ירושלים נשברה, זה הכל", אמר. אבל למפקח הכשרות של הרב אפרתי, דוד חזן, אחיו של המפקח בני חזן, יש הסבר אחר. "זה נכון שהחותמת נשברה, אבל בעצם החותמת לא צריכה להיות של רבנות ירושלים מכיוון שמי שנותן כשרות בשוק זו לא הרבנות ירושלים אלא הרבנות הראשית לישראל", מסביר חזן.
אז למה אתם משתמשים בחותמת של רבנות ירושלים?
"זה בגלל שברבנות הראשית היה מחסור בחותמות, אז לקחנו את חותמת רבנות ירושלים שפעם נתנה כאן כשרות". מנהל מחלקת מצוות הארץ במועצה הדתית, שלמה שמולביץ, קובע - בניגוד לדברי המפקח של הרב אפרתי - כי רבנות ירושלים מעולם לא העניקה שירותי כשרות במקום, ולכן לא ברור לו מאיפה הגיעה לשם החותמת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ג'י-פי-אס ב-1,400 דולר
|
|
|
|
|
|
|
על שתי עובדות קשה להתווכח. האחת: משגיחי הכשרות של הרב אפרתי משתמשים בחותמות כשרות רשמיות של מערכת הכשרות של רבנות ירושלים, שהינה גוף ממלכתי רשמי. השנייה: כספי האגרה אינם מגיעים לרבנות ירושלים. מי שמנהל תחת אפרתי את המחלקה למצוות הארץ במועצה הדתית בירושלים הוא, כאמור, הרב שלמה שמולביץ.
שמולביץ היה מיודד במשך תקופה עם איש העסקים יעקב מנדלסון, בעל מפעל לגידול ירקות ולשיווקם סמוך לירושלים. לפני חצי שנה, אחרי מחלוקת בין השניים, הסיר שמולביץ את כשרות הרבנות מהמקום. שמולביץ טען כי הסיבה לכך נעוצה בבעיות כשרות. מנדלסון טוען כי מדובר בסגירת חשבונות.
בימים אחרים, בטרם עלו היחסים על שרטון, היה מנדלסון, שתעודת הכשרות שלו היתה תלויה בשמולביץ, מארח אותו ואת חבריו למחלקה מפעם לפעם במסעדה סינית שהיתה בבעלותו בשכונת גאולה בבירה. שמולביץ לא סבל מההיכרות עם מנדלסון, שמחזיק גם במפעל למוצרי אלקטרוניקה בהונג-קונג.
מפעם לפעם, כשהיה מנדלסון ממריא לעסקיו, היה מנהל מחלקת הכשרות שמולביץ מבקש שירכוש עבורו דבר מה. פעם היה זה מכשיר טלפון סלולרי משוכלל ביותר, ששמולביץ מודה שביקש, אבל טוען שלא קיבל לבסוף. פעם אחרת היה זה מכשיר די-וי-די משוכלל לרכב, שמתחבר למכשיר ניווט לווייני, ג'י-פי'-אס - סיפור של 1,400 דולר לערך.
על כך שמנדלסון רכש לשמולביץ את המכשיר והעניק לו אותו, אין ויכוח בין השניים. אלא שבעוד מנדלסון טוען כי שמולביץ לא שילם ולא התכוון לשלם עליו, מתעקש שמולביץ כי הכסף שולם עד האגורה האחרונה. לפני שבוע הציע "מעריב" לשמולביץ להיבדק בפוליגרף. שמולביץ סירב. "התייעצתי עם הרב שלי שאמר לי שהאמת רק בידי שמים, לא בידי הפוליגרף", הסביר.
מי הרב?
שמולביץ: "אני לא יכול להגיד".
זה רב סודי?
"במקרה הזה כן. בכל מקרה אם אתם מעוניינים לבדוק את העניין הזה בפוליגרף, תיקחו את מנדלסון לבדיקה".
לקחנו. מנדלסון נבדק, טען ששמולביץ קיבל ממנו את המכשיר ולא שילם אגורה, ויצא דובר אמת.
בעקבות הגילויים שהובאו כאן, הצגנו ליושב ראש החדש של המועצה הדתית בירושלים, עורך הדין משה יצחק אוסדיטשר, שורת שאלות. אוסדיטשר העדיף שלא להשיב עניינית, ותחת זאת העביר את התגובה הבאה: "הנהלת המועצה הדתית מונתה רק לאחרונה. ההנהלה נדהמה לגלות מועצה בגירעון של 30 מיליון שקל ועם ליקויים מנהליים ותפקודיים רבים. צוות מקצועי חיצוני של משרד רואה חשבון, יועץ משפטי ויועץ ארגוני עורכים עתה בדיקה מקיפה, ודוח ממצאים והמלצות מפורט יוגש בשבועות הקרובים להנהלה. ההנהלה תפעל לפי המלצות הצוות ותתקן ליקויים ועיוותים - במידה ויתגלו כאלה - לטובת צרכני שירותי הדת בירושלים וזאת בשקיפות מלאה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לרב אפרתי אין כל טובת הנאה אישית"
|
|
|
|
|
|
|
עורך הדין צבי אגמון מסר בשם הרב אפרתי כי בשנת תשל"ט (1979) גויס הרב אפרתי לעבודה ב"מכון לחקר החקלאות" וב"בית המדרש הגבוה להלכה בהתיישבות החקלאית". שנים עסק המכון במתן ייעוץ ואישורי כשרות בתחומי הגידולים החקלאיים, כפי שהתבקש לעשות, וצבר מוניטין בתחומו.
על רקע זה, בשנת תשנ"ב (1992) יזמו הרבנים הראשיים לירושלים הקמת מחלקה למצוות התלויות בארץ במועצה הדתית ירושלים, שתפעל בהתאם להוראותיו ההלכתיות פסיקתיות של הרב יוסף אפרתי שליט"א.
"הרב אפרתי ניאות לקבל עליו את המשימה בתמורה אפסית ובלבד שלא יידרש לגרוע מפעילותו במכון ובבית המדרש וכך היה", מסר אגמון, "הניסיון להציג את הרב אפרתי כמי שמנצל את המועצה הדתית לטובתו האישית במסגרת המכון הוא מעוות לחלוטין. המועצה הדתית נהנית מן המוניטין של הרב אפרתי. לרב אפרתי אין כל טובת הנאה אישית מהרחבת פעילות המכון ומהרחבת היקף הכשרות הניתנות תחת שמו. תנאי העסקתו במכון ובבית המדרש נקבעו לפני שנים רבות. במקרים רבים סירב המכון לקחת על עצמו פיקוח ומתן כשרות לעסקים באזור ירושלים, זאת על מנת לאפשר חיזוק המועצה הדתית ירושלים בתחומה".
אשר לשימוש בחותמת הכשרות של רבנות ירושלים, אומר אגמון, המכון לא פנה לרבנות ירושלים בבקשה לשימוש במקומות שבו ניתנת כשרות המכון. כשרות המכון עומדת בחזקתה ונהנית ממוניטין עצמי שאינו זקוק לחיזוק בדמות חותמת המועצה הדתית. "הרבנות ירושלים אפשרה לגורמים שונים, שבהם הונהגו סידורי כשרות שתאמו את הסטנדרט של המועצה הדתית ירושלים, להחתים ולאשר פירות וירקות בחותם כשרותה, וזאת כשירות לציבור, כדי ליידע את הרוכשים כי מקומות אלו עומדים באותם סטנדרטים. למיטב הידיעה, במקומות אלו לא ניתנה תעודת כשרות אלא הותר שימוש בחותמת, וזאת ללא אגרה.
אשר לשוק הסיטונאי ברחובות - זה נמצא בפיקוח המכון ולא בפיקוח הרבנות ירושלים. גם אם נעשה שימוש בחותמת הרבנות הראשית ירושלים, לא היה זה בשונה ממסגרת הנוהג הכללי האמור.
אשר למעבדה לבדיקת ירק ללא תולעים - מעבדה כזו לא היתה קיימת עד לשנים האחרונות. הואיל וגופי הכשרות הקיימים לא הקימו מעבדה שכזו, פעל המכון להקמת המעבדה. המכון אינו מפיק רווח כספי מעבודת המעבדה, והוא ישמח להעבירה לכל גוף כשרות נאמן שיהיה מוכן לקבלה על עצמו".
בני חזן אומר: "אינני מועסק במערכת כשרות למהדרין של הרב אפרתי. אני מסייע בכל הכוח לכל גוף כשרות הפועל לטיהור ארץ ישראל מערלה וטבל". לגבי הכנסתו של עובד המחלקה לעבודה כמשגיח: "אני נוהג מפעם לפעם להחליף משגיחים לפי הצורך, דבר זה הוא נוהג שגרתי דבר יום ביומו".
שלמה שמולביץ: אין מצב שבו בעל עסק משלם אגרה וזו לא תגיע למועצה הדתית או שבעל עסק משלם אגרה ולא מקבל קבלה כחוק. לגבי הכנסת עובד המחלקה כמשגיח בשכר גבוה ובכסף מזומן: "אנו מעודדים משגיחים למצוא עבודות נוספות. היעלה על הדעת שאדם שפוי בדעתו ומבין בהלכה וחרוץ יסכים לעבוד תמורת משכורת הקרובה ל-4,000 שקל, חלקם משעה ארבע בבוקר, בקור ובשרב? מה עוד שבשנה האחרונה כבר עברו חודשים ארוכים בטרם שולמה משכורת בכלל למשגיחים, אנשים מבוגרים המטופלים בילדים.
בכל מקרה, משגיח שעובד במקום אחר, אין אני מתערב בסידורים הכספיים בינו לבין המעסיק. כמובן שעל פי חוק חייב המעסיק להוציא משכורת ולדווח עליו, במידה ואינו עושה כן, למיטב ידיעתי, עובר המעסיק על החוק".
הרב שמולביץ נתבקש להעביר ל"מעריב" רשימה של בעלי עסקים, שבהם אישר לאותו עובד לעבוד כתוספת בתפקיד משגיח כשרות, אולם סירב להעבירה, לדבריו על פי הנחיית הרב אפרתי. המשגיח בחר שלא להגיב.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
