 |
/images/archive/gallery/217/321.jpg הרב מרדכי שמואל אשכנזי, הרב של כפר חבד מדליק חנוכייה
צילום: י. בלינקו  |
|
|
|
|
| למה מרד מתתיהו ביוונים? איך בוצע סיכול ממוקד ביהודי שעמד להקריב קורבן חזיר? ואיך כבש יהודה המכבי את ירושלים ומצא את פך השמן? |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
ארי גייגר
9/12/2004 11:00 |
|
|
|
|
|
|
|
כמו אתר ארכיאולוגי, בנוי חג החנוכה משכבות המסודרות על פי סדר כרונולוגי. למעשה, חג זה כפי שאנו מכירים אותו היום מכיל מוטיבים המציינים את המשמעות שהיתה לחג בתקופות שונות, כולם מוטיבים שקשורים לאור, לשמן הזית ולחנוכת המקדש. על פי הגמרא (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, ח' א) אפילו אדם הראשון כבר חגג בתקופה זו לאחר שראה שהתקצרות היום בתחילת החורף אינה בשורה על חורבן מתקרב, אלא מנהגו של עולם. למסקנה הזאת הוא הגיע כשהתחילו הימים להתארך, מה שקורה בתקופה שבה חל חנוכה. ברבות הימים הפך חג זה לחג אלילי (שהתגלגל כנראה לחג המולד).
חנוכה הוא
גם מעין סוכות מאוחר (אולי זו גם הסיבה לשמונת הימים של החג). הסיבה היא שלמרות שסוכות הוא חג האסיף, תקופת מסיק הזיתים חלה דווקא לאחריו, בזמן שבינו לבין חנוכה. לכן עד לחנוכה ניתן היה להביא ביכורים. בכ"ה בכסלו נחנך בית המקדש השני. זו כנראה הסיבה שבימי החשמונאים בחרו היוונים לחנוך את המקדש האלילי שהקימו בבית המקדש דווקא בתאריך זה. מאוחר יותר בחרו החשמונאים לחנוך מחדש את הבית גם כן ביום זה, כשהם מציינים מעין סוכות מאוחר, "בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים" (חשמונאים ב, י' ה-ז), במקום סוכות המקורי שנבצר מהם לעשות כהלכתו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קורבן חזיר
|
|
|
 |
|
|
|
המרד שהצית מתתיהו הכהן בקסבה של מודיעין היה מאבק דתי על עצמאות תרבותית, לא שום דבר אחר. במשך שנים רבות קיבלו היהודים בהכנעה את השלטון הפרסי, ובהמשך היווני. בארץ ישראל כבר התלבשו היהודים על פי צו האופנה שיצא מאתונה ומדמשק וקראו לילדיהם בשמות שנשמעים טוב גם מעבר לים. ובכל זאת, הייחוד התרבותי היהודי עדיין נשמר ותייר שהיה מבקר בירושלים יכול היה עדיין לזהות את הקשר בינה לבין העיר שייסד דוד.
כאשר עלה אנטיוכוס אפיפנס לשלטון בבית סלווקוס (175 לפנה"ס) השתנו פני הדברים. אפיפנס היה חסיד של התרבות האוניברסלית דאז (שלא היתה אלא תרבות יוון) ושאף להפוך את כל עמי המרחב לנאורים (על פי תפיסתו). בירושלים נאבקו שני כוחות פוליטיים מרכזיים: בני טוביה ובני חוניו. כדי למצוא חן בעיני אפיפנס ולזכות בתמיכתו נקטו בני טוביה בקו קוסמופוליטי. הם הציעו לאנטיוכוס לפתוח בירושלים גימנסיון ולהפוך את העיר לפוליס יווני, על כל המשתמע מכך. הקמת הגימנסיון הרחיקה את הנוער ממורשת האבות וריכוז המוסדות של הפוליס החדשה בידי גורמים חילוניים הדיח את הדת היהודית מהמעמד המרכזי שהיה לה.
לאחר מכן הודחו בני טוביה מהכהונה הגדולה (המפלגה השניה הציעה סכום גבוה יותר עבור התפקיד). בשנת 167, כאשר נפוצו שמועות על מות אנטיוכוס, הם שבו לירושלים, ערכו בה טבח ותפסו את השלטון. אל השמועות המוקדמות על מותו אנטיוכוס לא התייחס בהומור (הוא גם לא ראה בכך סגולה לאריכות ימים), ובזעמו כי רב הוא שב ממצרים לדכא את המרד של בני בריתו לשעבר.
אם לפני כן יכול היה ירושלמי ממוצע להיקרא לדוגמה יאסון, ללכת להופעות בתיאטרון היווני, להמר על המתגושש שינצח בקרב ההיאבקות השבועי, אך גם לשמור את השבת – כעת כבר היתה לו בעיה. אנטיוכוס הזועם אסר את שמירת שבת ואת ברית המילה וקבע עבורם עונש מוות. בית המקדש הפך למקדש של זאוס בו נערך פולחן אלילי מלווה בפריצות מינית על פי מיטב המסורת של הפולחן המזרחי הסורי (מקום מושבו של בית סלווקוס). השיא היה בכ"ה כסלו 167, בו נחנך המקדש החדש בטקס רב רושם (בתאריך שבו נחנך המקדש השני בימי שיבת ציון ונחנך מחדש לאחר נצחון החשמונאים). בטקס זה הוקרב חזיר על המזבח החדש-ישן. פקידי המלך עברו מכפר לכפר, בנו מזבחות והכריחו את היהודים להקריב בהם קרבנות חזיר לאליל. מי שסרב הוצא להורג.
עבור מתתיהו הכהן ממודיעין זה היה יותר מדי. הוא הרג את שליח המלך ואת היהודי שעמד להקריב את הקרבן וניתץ את המזבח. אחר כך הקים צבא מורדים שנלחם מלחמת גרילה ביוונים ובבני בריתם מהיהודים (הידועים בשם "מתייוונים"). לאחר שמת מתתיהו נטל יהודה בנו את הפיקוד הצבאי. הוא נחל ניצחונות מרשימים. את גורגיאס הוא היכה בהתקפת פתע על מחנהו באמאוס. את ליסיאס (הממונה מטעם אנטיוכוס על ארץ ישראל) הוא היכה ליד בית צור. בשלב זה כבר היו שני הצדדים מותשים ורחוקים מניצחון. ליסיאס הבין שעליו להתפשר והסכים לדרישות של יהודה להשיב ליהודים את חופש הדת. אז עלו החשמונאים לירושלים לטהר את המקדש. אולם מסתבר שהמתייוונים היו אדוקים יותר מליסיאס. אלה התנגדו לטיהור המקדש ויהודה נאלץ להילחם נגדם בירושלים. לאחר הניצחון טוהר המקדש, הודלקה המנורה והמקדש נחנך מחדש.
בנקודה זו אירע הנס המפורסם של פך השמן. מכיוון שכל דבר במקדש חייב להיות טהור, גם השמן למנורה חייב להיות כזה שלא נטמא ממגע של גורם מטמא או אדם שאיננו טהור (כזה שנטהר מטומאות שונות על ידי טבילה במקווה או מטומאת מת על ידי פרה אדומה). כשהגיעו למקדש ראו החשמונאים שכל השמן שהיה מצוי בו עבר טיפול של גורמים זרים. הכנת שמן חדש היתה לוקחת זמן והיו מאחרים את המועד שבו רצו לחנוך את המקדש. ואז הם מצאו פך אחד שהיה ברור שלא נגע בו איש. פך זה, שהיה בו שמן מספיק ליום אחד בלבד, דלק במשך שמונת ימי חנוכת המקדש.
בכך לא תמה המלחמה. יהודה נאלץ להמשיך במלחמה נגד היוונים ועוזריהם מבית. כעת הוא כבר נחל גם הפסדים (למשל בבית זכריה) אך המזל שיחק לו וקונסטלציה פוליטית גרמה לליסיאס להתפשר בשנית. כעת זכתה יהודה בחירות דתית מלאה. משלב זה ואילך החל מאבק לעצמאות מדינית, ובשל כך פרשו לוחמים רבים מהצבא, כאלה שהצטרפו בעבר ממניעים דתיים בלבד.
ארי גייגר חבר הנהלת בית מדרש תאיר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
