 |
/images/archive/gallery/122/986.jpg איורים לתורה
איור:אורי אלון  |
|
|
| יוסף – שילוב הרוחני והמעשי
|
|
| בראון דסברג על דמותו של יוסף הצדיק שמתגלה בנוסף גם כחקלאי נבון, כלכלן לא רע ופוליטיקאי למופת |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
בראון דסברג
9/12/2004 15:37 |
|
|
|
|
|
|
|
השבוע אנו קוראים על עלייתו של יוסף לגדולה ועל המפגש הדרמטי עם אחיו שמכרוהו לעבדות. הזינוק המטאורי של יוסף בא בעקבות הצלחתו לפתור את חלומות פרעה ותוכניתו להתמודדות עם שנות הרעב העתידיות. סיפור זה מעלה מספר תהיות:
1. מה היתה החכמה הגדולה בפתרון שהציע יוסף? בחלום פרעה הופיעו פרות שמנות שאכלו פרות רזות. לא חסרים אנשים שהיו חושבים על פתרון שקשור בשובע ורזון. ואם זה לא מספיק, בהמשך בא החלום על השיבולים המלאות והשדופות. כאן הפתרון ברור לפחות כמו החלום הראשון של יוסף בבית אביו, שבו אלומותיהם של האחים השתחוו לאלומתו של יוסף. בחלום לא היה דרוש אדם חכם שיפתור את החלום, כולם הבינו את המסר. מדוע כאן המצב שונה?
2. כיצד ייתכן רעב במצרים? ארץ זו אינה מבוססת על חקלאות "בעל" התלויה בגשם, אלא על חקלאות שלחין שבה הנילוס משקה את השדות. במצב כזה הרעב כמעט בלתי אפשרי. מסיבה זו ירד אברהם למצרים בזמן הרעב, וגם יצחק תכנן לעשות כמותו בעת הרעב בימיו, לפני שה' אסר זאת עליו. קשה להניח שהרעב הוא תוצאה של התייבשות הנילוס. נהר אדיר שכזה לא מתייבש לתקופה של שבע שנים, מה עוד שלא קיימת עדות היסטורית על אירוע שכזה. ועוד, לו היה הנילוס מתייבש, היה זה קורה באופן הדרגתי ולא בבת אחת, כמו שנראה שקרה לאחר שנות השובע. אם אכן מדובר
ביובש, כיצד זה ביקשו חקלאי מצרים מיוסף שייתן להם זרעים לזרוע – מה הטעם בדבר אם אין מים בנהר?
3. מה הגאונות הגדולה של יוסף בהצעה שהעלה לאגירת המזון בשבע שנות השובע? כל אדם ששכל בראשו מבין, שכאשר באות שנות עושר לפני שנים של מחסור, חובה לנצל את השפע ולחסוך לקראת הימים הקשים.
4. בפירוש רש"י מופיע מדרש שמקורו בתוספתא: "אף על פי שאמר יוסף 'ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר', מכיוון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב". מה היתה המציאות שגרמה לכך שייפסק הרעב?
תחילה נענה על השאלה השניה, ודרכה תיפתר גם השאלה שלפניה. דמיינו לעצמכם שמלך היושב בארץ ישראל היה חולם שכל הארץ התכסתה בקרח למשך שבע שנים. אף אחד מחכמיו לא היה מצליח למצוא את פשר החלום, עד שהיה מגיע אסקימואי לאזור. הוא בוודאי היה אומר שאם אכן יש בחלום משהו מנבואה, הוא בא לומר שכל הארץ תתכסה בקרח. זהו פתרון פשוט, אך אף חכם מקומי לא היה מעלה אותו. כך גם במצרים, המציאות של רעב לא היתה ידועה כלל במצרים, ולכן כל חכמי המקום לא העלו על דעתם שפתרון החלום הוא רעב. את הפתרון הביא נער עברי, שהכיר את המציאות בארץ כנען, וייתכן שאף שמע מסבו חוויות משנות הרעב. לכן מה שלנו כל כך ברור, היה ברור גם ליוסף, אך לא לחרטומי מצרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שיעור במדיניות
|
|
|
 |
|
|
|
כעת יש לשאול: כיצד זה קיבלו פרעה ועבדיו הסבר כל כך לא מציאותי ואיך אכן התרחש פתרון שכזה?
כאמור לעיל, ההשקיה במצרים התבצעה באמצעות תעלות ניקוז. השדה העליון היה מקבל את מימיו ישירות מהנילוס. השדה שמתחתיו ניקז את מי השדה העליון והושקה בעצמו במים אלה, וכן הלאה. בשרשרת שדות כגון זו, כל שדה תלוי בחברו. אם בעליו של אחד השדות שבאמצע לא יתחזק את תעלות הניקוז שלו, אזי השדות שתחתיו יתייבשו, והשדות שמעליו יוצפו במים ויהפכו לביצה. ההיסטוריה מלמדת שכאשר היה שלטון מרכזי במצרים שדאג לתחזוקה של השדות – שררה רווחה כלכלית. כאשר היתה אנרכיה וכל אחד דאג לשדה הפרטי שלו – המצב הכלכלי הורע.
יוסף אומר לפרעה ולעבדיו שעוד מעט יגיעו שבע שנות שובע. שנים אלה יגרמו לאנשים לעבוד פחות, להזניח את תחזוקת תעלות הניקוז, ובכך לגרום לשדות נזק שיגרום בהמשך לרעב. ייקח זמן רב (שבע שנים) עד שכל החקלאים יוכלו להתארגן יחד ולשקם את השדות ההרוסים. פרעה ועבדיו קיבלו את התסריט, שהסביר כיצד ייתכן רעב בארצם וכיצד ממתוק (שנות שובע) ייצא עז (רעב).
כאן מציע יוסף את תוכניתו הגאונית: פרעה יכול לנצל את המצב כמנוף לחיזוק שלטונו במצרים. בשנות השובע הוא יגבה מס על התבואה ללא התנגדות חזקה של העם, שטובל בעושר רב. בשנות הרעב הוא יבסס את השלטון באמצעות השליטה בתבואה, וכך הוא יוכל להתגבר על הרעב.
גם הדרך שבה הוציא יוסף את תוכניתו אל הפועל היתה מושלמת. תוך שנתיים הוא קנה את כל אדמת מצרים (חוץ מאדמת הכהנים, שנתונים אף הם לשלטון ריכוזי) והפך את כל האזרחים לאריסים. במצב כזה, הוא הצליח לשלוט על עיבוד השדות ולדאוג שכולם ינקזו את מימיהם בצורה יעילה, וכך הסתיים הרעב תוך שנתיים.
אפשר ללכת צעד נוסף, ולומר שיוסף ניסה ללמד את פרעה ואת המצרים שיעור במדיניות. הוא לימדם שכאשר יש שלטון ריכוזי אחד – החיים נעשים טובים ופשוטים יותר. עובדה זו נכונה גם לגבי הנהגת העולם. האמונה באל אחד היא האמונה האמיתית והנכונה: "אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא". את המסר הזה הבין פרעה אחר, שחי מספר דורות לאחר מכן, אותו פרעה שאמר: "ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים".
בראון דסברג חבר בית מדרש תאיר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
