 |
/images/archive/gallery/218/542.jpg הרב אבינר.
צילום: פלאש 90  |
|
|
|
|
| הרב אבינר מתנגד לשימוש בטלאי הכתום של גוש קטיף, ודורש עיסוק נוקב בהשלכות ההתנתקות ולא במה שנוח ופשוט |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
NRG מעריב
22/12/2004 10:34 |
|
|
|
|
|
|
|
הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת "עטרת כהנים" ורב היישוב בית-אל, מתייחס לעניין הטלאי הכתום של גוש קטיף. בגילוי שדעת, שמתפרסם הבוקר באתר "ספריית חווה", מבקר הרב אבינר את השימוש בשואה לצורכי המאבק בתוכנית ההתנתקות ותוקף את העיסוק התקשורתי המאסיבי במישור ה"צהוב" שמתלווה להתנתקות במקום לעסוק בהשלכות הרציניות של ביצוע התוכנית.
המאמר המלא:
רבים שואלים: האם דבר נכון הוא, לדמות את עקירת הקהילות היהודיות מגוש קטיף, לשואה. זה מובן מאליו ששום דבר בהיסטוריה הן לפני השואה והן לאחריה, אינו יכול להדמות לעניין הנורא הזה.
יחד עם זה, יש לתמוהה על כך שאנשים רציניים משתמטים מלדון בבעיה הנוראה של עקירת הקהילות, ומחפשים מחסה בשאלה של דימוי לשואה או לא. מה שהוא תכסיס דמגוגי זול, המכונה "שלילת האמצע". כלומר: הגדרת בעיה בשתי קצוותיה והתעלמות מן האמצע הבעייתי - הרי יתכן דבר חמור, שהוא זוועה אנושית ולאומית גם אם הוא פחות חמור מהשואה.
דוגמא קלאסית של שלילת האמצע: ויכוח בין בני זוג: אומר האחד לשני: פגעת בי, אז השני מגיב: אם אני מפלצת אז נתגרש. כאילו שיש רק שתי אפשרויות, או להיות מפלצת או להיות מלאך. וממילא אין אפשרות לדון בגוף הבעיה.
נקודה שניה: השואה עצמה השאירה גרורות קשות באומה. כשם שאדם פרטי שעבר את השואה ויצא ממנה בחסדי ד' נשאר עם צלקות נפשיות נוראות, כך אומה יכולה להשאר עם צלקות כאלה.
והצלקת העיקרית היא חוסר העוז והעוצמה להודיע קבל עם ועדה לעולם כולו שיש לנו זכות קיום מלאה של העם בכל מלוא ארצו. השואה רצתה לשלול את קיומנו בתור עם, ועמים אחרים הצטרפו למהלך הזה, כל אחד במידתו, כגון הבריטים שלא נתנו לנו לממש את זכותנו וחובתנו להקים מדינה וכן הערבים שבמידה זו או אחרת רוצים לשלול או להמעיט את תוקף קיומנו בארצנו. אלה הן תופעות נלוות והמשכיות לשואה.
זו העת מאז קום המדינה לזקוף קומתנו הלאומית, להאחז בארצנו ולהגן על כל קהילותינו.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
