ראשי > יהדות > פולמוס
בארכיון האתר
שלוש אימהות
עם התינוק או בלי? האם להשאיר את הילדים מחוץ למאבק הפוליטי או שהם חלק מהמשחק? בעקבות התמונות הקשות בהן נראה תינוק נגרר על הקרקע בשא-נור, מציגות מרים אדלר, רבקה יפה ושלהבת חסדיאל את דעתן בסוגייה
לכתבה הקודמת דפדף ביהדות לכתבה הבאה
מרים אדלר, רבקה יפה, שלהבת חסדיאל
4/1/2005 11:50
מרים אדלר, אם התינוקת וכוכבת האירוע:
לפני קרוב לשנה הכריז ראש ממשלת ישראל על תכנית "ההתנתקות". לפי התוכנית, נגורש אנו, תושבי שא-נור שבצפון השומרון, מבתינו יחד עם תושבי גנים, כדים, חומש וגוש קטיף. יישובנו הפורח, אשר הקמנו כמעט מאפס בעמל רב תוך שנתיים בלבד - ימסר למחבלים שיהפכו את הקסאמים מסיוטם של אנשי שדרות, למציאות בנתניה, עפולה, חדרה ובית-שאן, ואת המתאבדים באוטובוסים מלאי ילדים לדבר שבשגרה.
 
באשר לילדינו - הם ייעקרו מבתיהם, יושלכו לרחוב או ייכלאו במחנות-מעצר יחד עם הוריהם. הצעצועים שלהם יקברו תחת הריסות בתינו יחד עם תמימותם.

אין בכוונתנו לשתוק על העוול הנורא הזה. אנו מתנגדים לתוכנית העקירה של אריאל שרון. נעשה כל מאמץ להכשיל את ביצוע העקירה.

כאשר נודע לנו בשבוע שעבר על סיור של מינהלת ההתנתקות שנמצא בדרכו לשא-נור במטרה לבדוק, כיצד מנתקים את הישוב מהתשתיות, יצאנו, התושבים, אל שער היישוב כדי לחסום בגופנו את מנהלת החורבן.
 
אנו מחנכים את ילדינו מינקותם לאהבת הארץ ולנכונות להיאבק עליה בשעת הצורך. לכן נצמדו אלינו ילדינו - מנוער עד תינוקות רכים. גם אלי התלוו, מלבד בעלי, חמישה מילדינו - אחת מהם תינוקת שעדיין יונקת. ישבנו מאחורי השער בהפגנת מחאה פסיבית.

אנשי המינהלת אכן התקרבו אל שער הישוב החסום, מלווים בכוחות משטרה וצבא, ועמם מפקדים בכירים בשטח. בהוראת המפקדים, פרצו החיילים והשוטרים לתוך היישוב, דחפו, גררו ואף היכו אותנו, כשאינם מבחינים בין גברים, נשים הרות ותינוקות. אני עצמי נגררתי עשרות מטרים על האדמה, לאחר שילדיי, בני השמונה והשבע, שאחזו בי, נתלשו
ממני בכוח והושלכו הצידה. התינוקת נשארה צמודה אלי, ואני מצליחה אך בקושי לאחוז בה, כדי שלא תיזרק לכביש. בעלי, שחש אלי, כשילדה בת שנתיים בזרועותיו, הופל לאדמה. אחד החיילים אחז בידו ועקם את אצבעו עד שנשברה.

נעצרתי יחד עם התינוקת (שגם אותה ניסו לתלוש מזרועותיי) והוסענו לתחנת המשטרה האזורית  באריאל (כאשר העיר הנהג את תשומת ליבו של קצין המשטרה על כך, שאין ברכב כסא בטיחות לתינוקת, ענה הנ"ל: "סע, זה עלי").  שוחררנו באמצע הלילה חבולות, רועדות מקור ובבגדים קרועים. הגענו הביתה רק בזכות יהודים טובים, שהגיעו לתחנת המשטרה כדי לבדוק את שלומנו.

כתב האישום העומד להיות מוגש נגדי על "סיכון קטינים" הוא תרגיל ציני של מדינה, המפקירה את אזרחיה לפצמ"רים, ושולחת את צה"ל והמשטרה להכות ילדים יהודים כמקדמה להשלכתם מבתיהם. הבריונים במדים שתקפו אותנו, לא יעמדו, כנראה, למשפט, בעוד אני עומדת לדין. מטרת כתב האישום היא אחת: להפחיד אותי ולמנוע ממני ומהורים אחרים להיאבק על זכותנו ליישב את הארץ ולהגן על בתינו.
 
שיטות הפחדה מעין אלו מוכרות לי היטב מימי ילדותי ברוסיה הקומוניסטית, כאשר הורי מסורבי העלייה נאבקו על זכותם לעלות לישראל, הוכו בהפגנות על ידי אנשי ה-ק.ג.ב. על כך שהעזו להניף את דגלי ישראל, ואף נעצרו. אני, כילדה, הייתי חלק ממאבקם של הורי. יחד עמם השתתפתי בהפגנות. מהם ספגתי את הערכים של אהבת הארץ ונחישות, שאותם אמשיך להנחיל לילדיי.

אינני פוחדת ממשפט או ממאסר. אמשיך להיאבק על פי צו מצפוני נגד תוכנית העקירה של שרון. יחד עם ילדיי.


רבקה יפה: בלי תינוקות
קודם כל, שיהיה ברור. לבי עם מתיישבי שא-נור וחומש, כפר דרום ונצרים. הם נאבקים באומץ ובאיפוק נגד מערכת כוחנית שמאיימת עליהם בגירוש חד-צדדי, ואני מעריכה אותם ומתפללת להצלחתם. אינני שופטת, ברור לי שגם בין המתיישבים יש אמהות כאלו ואחרות, והן אוהבות ומסורות לא פחות ממני. מבחינתי זה ויכוח בתוך המשפחה.
 
ילדים צריכים ורשאים להשתתף בהפגנות, אבל לפעמים אסור להם. אני זוכרת עדיין את הלילה שבו התקיימה הפגנת השמאל הגדולה בכיכר מלכי ישראל, וקראה ליציאה מלבנון. היו שם משפחות שלמות. צעירות דחפו עגלות ואבות נשאו ילדים, ואני הסתכלתי על יריבי הפוליטיים והערכתי את האנשים ההם והילדים הרכים שעל כתפיהם, והבנתי שככה מנצחים. ככה הורים מנחילים ערכים לילדיהם.

זה גם מה שקורה בהפגנות הימין מאז ככר פאריז ועד השרשרת האנושית, אבל לא כך נראתה מחאת תושבי שא-נור בשבוע שעבר. אני חושבת שגם במאבקים צודקים צריך לברר מהו גבול המותר. המחזה של תינוקות מיטלטלים במאבק אגרסיבי בין חיילים לאימהות גרם לי להירתע. לקחת ילדים להפגנה פסיבית זה משהו אחד, וליטול תינוקות למחאה פעילה שעלולה להתפתח לאלימות, זה משהו אחר.

כשמתיישבים על הכביש במגמה לחסום מעבר אוטובוס, זו אינה התנגדות פסיבית, כי ברור מראש שכאן יהיה עוד רגע מאבק אלים. זכותם של מפגינים לקבל על עצמם את תוצאות המחאה ולשלם את מחיר הפגיעה הגופנית או הכלכלית או המשפטית, אבל אין צורך שגם הילדים ישלמו. ובבקשה, זה לא דומה להתיישבות בביצות ראש-פינה או למגורים בשדרות המופגזת, כי יש דברים שמשפחה עושה יחד ויש דברים שלא מוכרחים.

החשש שהתינוקת הזו עלולה להיות מגורשת מביתה ולהסתכן באירועים אלימים יותר בעתיד, כמו גם המחשבה שמחאה קטנה ואלימה עכשיו יכולה למנוע את הפקרת בטחונה בעתיד, כל אלו שיקולים שאינם בשליטתנו, ואינם מצדיקים נטילת סיכון כאן ועכשיו. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו למניעת גזירת הגירוש, אבל לזכור שלא אנחנו מנהלים את העולם. שיתוף ילדים קטנים כרוך בסיכון, ואילו השפעתם על הצלחת המחאה מוטלת בספק.

הורות זה ערך אוניברסלי. חובת ההורים לגונן על הילדים ולא לסמוך על טוב לבו של השוטר. אי אפשר לשבת על הכביש עם תינוק על הידיים ולזעוק חמס כשחייל אינו ממלא את תפקיד הדוד הטוב שיועד לו. גם כשאפשר ורצוי שהילדים יטלו חלק, כדאי שהורים יפעילו שיקול דעת בהתאם לגילם וחוסנם הנפשי והגופני. בלי קשר לאחריות ההורים, צריכים גם חיילים ושוטרים ללמוד איך נוהגים בילדים רכים. התמונות שראיתי אינם מנקים אותם מאחריות.

שיתוף ילדים מעיד על נחישות וכאב עמוק, אבל כשהוא עובר קו אדום שמקובל בחברה הישראלית כלגיטימי, הוא עלול לפעול כבומרנג וליצור אנטיגוניזם. המאבק הזה זקוק לגיבוי רחב ולאהדה, לא למראות קשים שמרתיעים, ומזיקים יותר משהם מועילים.
שלהבת חסדיאל: שימוש נקלה
התמונות שראינו השבוע היו מכמירות. הורים ועולליהם בידיהם, מתקוטטים עם כוחות הביטחון שמנסים לפנותם בכוח. תושבי שא-נור מנסים להיאבק על אדמתם כנגד מינהלת פינוי, ושוטרים שמנסים למלא את משימתם.
 
האימה שניבטה מעיני הילדים בדקות המאבק האלים עם השוטרים, אשר הם היו במרכזו, כאשר הם נקרעים, נשמטים, בוכים ונגררים, תעמיק אצלם בודאי את המסר החינוכי- אידאולוגי של הוריהם– השוטר המפנה הוא האויב, נציגו של הדמון אריק שרון. גם מבחינה תעמולתית/תקשורתית יש למבטי האימה האלו ערך רב.
 
האם פעילות חינוכית/תעמולתית/אידיאולוגית שכזו הינה לגיטימית? שאלת הלגיטימיות שעומדת על הפרק היא הזכות לערב ילדים במאבק אידאולוגי.
 
אין ספק כי השתתפות ילדים בהפגנות היא זכות. לכל הורה קיימת זכות לחנך את ילדיו לערכים מסויימים, בהם הוא מאמין. השתתפות בהפגנות הינה כלי חינוכי לגיטימי.

שימוש תעמולתי יזום בילדים וברגשותיהם באותן הפגנות, הוא בעייתי, אך גבולי. שימוש פיזי בילדים במסגרת פעולות מחאה כמגן חי, תוך חשיפתם לסכנות של פגיעה גופנית ונפשית, כפי שראינו בשא-נור, הוא מגונה ונקלה.
 
הטיעון המוכר לשימוש פיזי זה, הוא הסכנה שנשקפת לאותם הילדים מהמהלך נגדו מכוונת המחאה. מדובר בטיעון מגוחך. דומה הדבר לכך שיימצא היתר מוסרי להעמיד ילדים באמצע מעברי חצייה בכבישים סואנים על מנת למחות כנגד ריבוי תאונות הדרכים בהן נפגעים ילדים. מבחינה זו, כביש הכניסה לשא-נור אינו שונה. מתנחלים, אחים יקרים, היו אתם מגינים לילדיכם, ולא להפך.
חדשות המגזר
בית מדרש
תרבות
בקרוב אצלך
  מדד הגולשים
הם מ-פ-ח-דים!
                  12.33%
עושים פאנלים
                  9.59%
אל תתקשרי אלינו-...
                  9.59%
עוד...

רבקה יפה. אמא וסבתא

שלהבת חסדיאל. אמא לשלושה ילדים.

מרים אדלר. תושבת שא-נור וכוכבת האירוע


פולמוס
בלדה לנאיבים  
אז תבואי שישי שבת?  
דרוש נאה וגרוש  
עוד...