 |
 |
|
|
|
|
| חרדים חבושי כובעי קסקט א-לה אוף שימחעס, מפזזים לצד דתיים מאותגרי שמחת בית השואבה. חוטאים בגן עדן או צדיקים בסדום? גלית גרינפלד, סופרת NRG יהדות, חזרה מבילוי סוער ב"מיידלע" - הדאנס-בר הכשר בק"ק פתח תקווה |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
גלית גרינפלד
5/1/2005 10:09 |
|
|
|
|
|
|
|
"לטינוס", הרמקולים רעמו, והמוזיקה סחפה את הרוקדים כשמעל הכול ריחף עשן סמיך תעשייתי של דיסקוטקים. עשרות אנשים הסתדרו בשורות, והחלו לרקוד ריקוד שצעדיו היו זרים לי. כעבור כמה שניות, יכולתי להישבע שאני נמצאת באולם חתונות, והשיר שמתנגן ברקע הוא "ברוך הגבר" או משהו יותר עדכני. השתעשעתי במחשבה שאם הייתי אוטמת את אוזניי, זה היה נראה די דומה לאחד מרגעי הקליימקס בחתונות הדתיות, קרי ריקודי שורות.
ברוכים הבאים ל"מיידלע" או באוקסימירונית: הפאב-דאנס בר הכשר. כבחורה אשר יצא לה לשבת בפאבים בחייה שלא נאמר ח"ו רחמנא ליצלן, פיק-אפים מפוקפקים בעיר החטאים, ולאחר ששמה של "מיידלע" יצא למרחקים, יצאתי לבדוק הכצעקתה.
למי שאינו בקי בתרבות הבארים אז הפרופיל של הפאב התל-אביבי המצוי כיום הוא זירה של מחפשים-מחפשות, אלכוהול מקהה חושים, עשן סיגריות מסמא את העיניים ולוק מצועף של העונה האחרונה. לפני שכל ההורים זועקים השמיימה בשל תרבות הברים, אקדים ואומר ש"מיידלע" אינו בר טיפוסי פר-אקסלנס, אלא מוצע בגרסה רכה יותר וידידותית
למשתמש הדתי.
בכניסה למקום הרגשתי במשב רטרואי בשל מוטיב ששייך לפאבים דאשתקד, והוא המינימום הזמנה כתנאי כניסה. הדיל המוצע אמנם מבטיח מוזיקת ריקודים, ומאכלים ומשקאות (כשרים) מתפריט הבית שזה בהחלט הגיוני לבילוי, אך דרישתו היא ממש בטעם של פעם. יכול להיות, שמכיוון שהפאב לא ממש בונה על נשים בסגנון קארי ברדשאו שיזמינו קוסמופוליטן או גברים בנוסח מיסטר ביג שיזמינו וויסקי, הסכום בכניסה מהווה מין תעודת ביטוח לפאב, שכן צדיק יודע נפש בהמתו ובעל בר דתי יודע כי קוקה-קולה עדיין מושכת יותר את הקהל שלו מאשר ייגרמייסטר או וויסקי כפול.
המקום עצמו מעוצב די בפשטות, ומזכיר את הפאבים היותר תמימים של פעם - אלו עם הקריוקי והעשן על רחבת הריקודים. ב"מיידלע" כאמור זה שיא האופנה, ויש בזה מין החינניות והתמימות של פעם לפני שהכול הפך ל"מגה ברים" מעוצבים.
המוזיקה שהתנגנה ברקע הורכבה בעיקר מלהיטים עכשוויים לועזיים, ומעט מוזיקה ישראלית ומזרחית שהקפיצה את הנוכחים במקום מכיסאותיהם היישר לרחבת הריקודים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מיידלע.
|
|
|
 |
|
 |
|
אוף שימחעס שיק
|
|
|
 |
|
|
|
מה שבאמת מעניין ב"מיידלע" הוא הפסיפס האנושי המגוון אשר מהצד נראה די סוריאליסטי לצופה מהצד, אך מוכר לקהל הביתי. המקום אוכלס בצעירים וצעירות, מעט חילוניים והרבה דתיים (על פי הגדרה חברתית חיצונית) מקשת רחבה של החברה. החילונים והחילוניות לא הורגשו כל כך משום שאם נחטא בסטריאוטיפים, אלו לא החילונים שתראו באחד הפיק-אפים הלא קרוב לביתכם. אין כמעט ב"מיידלע" בחורות בלבוש חושפני ומתגרה, ובחורים מטרוסקסואלים אופנתיים, אלא החילוניות מתבטאת באופן מינורי ובטח שחלש ליד חובשי הכיפות ובייחוד השבבניקים הפוחזים.
המגזר הדתי התחלק לדתיים לייט ודתיים עתירי קלוריות (שוב למראית עין). על הבר ישבו בחורים טובים החבושים כיפה בעלת קוטר מכובד, סוודר תעשייתי ומכנסי פנסים - מה שהזכיר את הבחורים מבית הכנסת שמסתובבים אחורה בתפילה וצועקים למדברים ששששש!
היה נראה כאילו אותם "בני טובים" נקלעו למקום די בטעות על פי הבעת פניהם המשועממת, ורוב הזמן כאילו נמצאים במין שוק תרבותי. רק תדמיינו את הגבאי שלכם בבית הכנסת יושב על הבר, מביט על חבורת הרוקדים כשברקע בריטני ספירס. סוריאליסטי ללא ספק. את ה"מגזר" הזה ייצגו גם נשים רווקות ונשואות עם כיסויי ראש קלאסיים וחצאיות ג'ינס בסגנון וינטג' של בני עקיבא או מורות בתיכון.
הקהל הכי פעיל ושמייח היו ללא ספק השבבניקים - חובשי הכיפות השחורות או לחילופין כובע קסקט א-לה אוף שימחעס שיק. הבחורים היו לבושים באופנתיות רבה, ואובזרו בבחורות שיודעות להשתמש נפלא בהלכות הלבוש הצנוע ולחולל בו פלאים...
הן רקדו יחד עם הבחורים, אשר קרקרו סביבן כאילו אין (ישיבה) מחר. גם המיינסטרים הדתי-לייט כיכב ברחבה וכלל בעיקר חבורות של בנות נשואות שהרגשת השחרור מהבית עשתה טוב לעור פניהן.
ללא כל ספק, הרקדנים הפעילים ביותר ברחבה היו השבבניקים מאותגרי שמחת בית השואבה. עם בגדי אלגנט וכיפות שחורות הם רקדו במקצועיות של ראפרים ב-MTV שלא מזכירה ממש ריקודים חסידיים. מסביבם, כרכרו הבנות המצודדות שהיו איתם. גם הן לא טמנו את ידיהן בנטלה, ורקדו עם הבנים צמוד והחילו על "איסור נגיעה" חוק התיישנות.
חצי שעה אחרי 2 בלילה רחבת הריקודים של "מיידלע" היתה מלאה באנשים, והתמלאה בעשן מהביל אשר סימא את עיני הכול. רטרו או לא, אבל בעמדי מהצד לא יכולתי להימלט מהמחשבה שאולי לחלק מהאנשים העשן המיתמר עוזר לטשטש את המעמד ההזוי הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בהשגחה
|
|
|
|
|
|
|
קל מאוד לבקר את התופעה ולהתנפל כנשוכי נחש על הקונספט של בר דתי. אין המקום פה לנהל ויכוח של כשר או לא, או כשר אבל מסריח, אלא רק לשקף תופעה חברתית שקיימת. חילונים יאמרו: "צבועים", דתיים יאמרו: "פושעים", אבל הקוקטייל הזה קיים, והוא נותן מענה לקהלים מסוימים.
יש ב"מיידלע" אנשים אשר מוצאים את פורקנם, ויוצאים מהארון. אחרים נהנים מצורת בילוי זו, אשר גורמת להם להרגיש בנוח עם קהל הומוגני ומוכר, אך בכל אופן לפי התפוסה והביקוש למקום, "מיידלע" עונה על צרכים רבים.
אין כמעט מקומות בהם תפגשו קומבינציה של מוזיקה "חילונית" יחד עם אלכוהול, כיפות שחורות, ריקודים מעורבים, כיפות סרוגות, עשן סיגריות, בנות בחצאיות, הסדרניקים, חפיפניקים, חילונים ודתלפ"ים יחד. ואם שכחתי לציין מישהו...הדרינק עליי.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
