 |
/images/archive/gallery/239/801.jpg נערת הגבעות. צילום:
רויטרס  |
|
|
|
|
| עם אש בעיניים, בלי טיפה של פחד, נשכבו בשבוע שעבר ילדות בנות 15 על האדמה הבוצית של גבעת להבה, ונלחמו בכל כוחן בחיילים ובשוטרים. "במלחמת מצווה גם כלה יוצאת מחופתה", הן מסבירות, "וכאן זו מלחמת מצווה מתמשכת". ומנהל אולפנת צביה ברבבה שבשומרון אומר: "הן בחורות עם שאיפות רוחניות גדולות, ורואות את זה כחלק מהמחויבות שלהן כבחורות דתיות" |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
נאוה צוריאל, מוסף שבת
14/1/2005 3:46 |
|
|
|
|
|
|
|
הנערה הצנומה צ', ספוגת הבוץ והמים, שהתמונות שלה - נגררת על ידי שוטרות מג"ב כשחלק מבטנה חשופה והחצאית שעולה מגלה את מכנסי השרוואל-כיסו את העיתונים בשבוע שעבר, נראית עכשיו הרבה יותר מאופקת.
משהו מהפראיות שקלטה עדשת המצלמה בזמן פינוי המאחז גבעת להבה ליד יצהר, נעלמה. נדמה שהיא בכלל נערה מופנמת, לא נותנת לאחרים לחדור אליה. רק העיניים הגדולות מספרות את הסיפור האמיתי, חדורות להט ותמימות נעורים.
היא לבושה במעיל דובון גדול שמסתיר את חצאית הג'ינס הארוכה והסווטשירט הרחב. נערה בת 15 שאין לה שום עניין להבליט את נשיותה. בכפות הידיים שלה ניכרים עדיין הסימנים הכחולים מהעימות שהתחולל
שם. את שמה היא מעדיפה שלא נזכיר, גם לא את ההתנחלות בשומרון שממנה היא מגיעה. לא נוח לה עם התמונות שצולמו ללא רשותה.
"ראיתי שצילמו וצעקתי 'תפסיקו לצלם אותי במצב הזה'", היא משחזרת. "זה הכעיס אותי מאוד. הם לא היו יכולים לכסות את זה או משהו? דווקא תמונה שמרימים לי את החולצה? את יכולה להגיד להם שיכסו את זה?".
את הרגעים שבהם צולמה היא זוכרת בבירור. "נשכבתי על האדמה באזור הקרוואנים. באו אליי שוטרים וחיילים והתחילו לקחת אותי באכזריות. בתמונה רואים שוטרות אבל בצד השני היו שוטרים. אני זוכרת שצעקתי 'תעזבו אותי, אני רוצה להוריד את החולצה'. לא היה להם בכלל אכפת".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גיוס באס-אם-אס
|
|
|
 |
|
|
|
הבנות שהגיעו לגבעת להבה לומדות באולפנות באזור. בשעות הבוקר הן קיבלו הודעות אס-אם-אס בהולות על הפינוי ויצאו למאחז. צ' יצאה עם עוד 20 בנות מהאולפנה שלה, בטרמפים.
"כשהגענו לצומת יצהר-חווארה", היא משחזרת, "הכביש היה חסום על ידי המשטרה. הם חשבו שרק בגלל זה אנחנו נחזור, אבל לנו זה לא שינה כלום. עלינו דרך ההר, דרך כפר חווארה. לא פחדנו. מה שהיה חשוב לנו זה להגיע כמה שיותר מהר. הלכנו שלושת רבעי שעה בבוץ. היו בנות שהלכו יחפות בגלל שלא יכלו ללכת עם הנעליים בבוץ. היו שוטרים שניסו לרוץ אחרינו, לעצור בעדנו, אחרי כמה זמן הם התייאשו וחזרו".
"כשהגענו למעלה ראיתי חיילים עם פטישים של חמישה קילו, שבאים והורסים בית. הזדעזעתי. מזעיקים 500 אנשי כוחות ביטחון להרוס שני קרוואנים, במקום להרוס בתים של ערבים שבונים בתי פאר לכל החמולות שלהם, 500 מטר ליד. אם כל כך מפריע להם, שילכו לראות כמה מגדלי פאר הערבים בונים כאן, ליד חווארה. זה לא מפריע להם. רק כשבונים שני קרוואנים פתאום מפריע להם. צה"ל שאמור להגן על המדינה שלנו, בא והורס בתים של יהודים בארץ ישראל".
מה עשית?
"באותו שלב ניסיתי כמה שיותר למנוע בעדם, להקשות עליהם. ניסיתי לשכב ליד השופל שמנסה להגיע. מה שחשוב לך עכשיו זה לנסות כמה שיותר למנוע את הפינוי, שהם לא יחשבו שיהיה להם כל כך פשוט להרוס בתים בארץ ישראל".
מה קרה אחר כך?
"באה קבוצה של חיילים, מושכת אותך בשערות, זורקת אותך על הסלעים, יש קוצים וסלעים, את מקבלת מכות בכל הגוף ולאף אחד זה לא מזיז. היתה שם ילדה בת עשר, מסכנה, זרקו אותה על סלע. ילדה אחת שברה את הרגל ופונתה לבית חולים לניתוח".
אין לך בעיה עם זה שילדה בת עשר משתתפת באירוע כזה?
"כל העם צריך להשתתף בזה. אני לא חושבת שאני צריכה לבוא לפינוי ולחשוב שאני אפגע. את צריכה לבוא לפינוי כי את יודעת שזאת הארץ שלך, ופה מנסים לגרש אנשים מהבית שלהם ואת צריכה למנוע, בכל מחיר, את חילול השם הגדול הזה".
בעיתונות פורסם שנשלפו אגרופים.
"אגרופים זה עוד טוב. נתנו לי מכות רציניות. יש לי סימנים כחולים, יש לי עדיין כאבים בגב. ניסיתי לחזור מהסלעים ושוב הם נותנים מכות רציניות, מושכים בשערות, חונקים אותך, מעקמים לך את היד, ככה זה נמשך ארבע שעות".
אם רק בנים היו משתתפים לא היית מגיעה למצב שמרימים לך את החולצה.
"ברור שזה מפריע לי שרואים לי, אבל מצוות יישוב ארץ ישראל ולבוא ולהתנגד לפינוי, זה דבר יותר עליון וחשוב".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
'תביאו שוטרות'
|
|
|
|
|
|
|
גם נ' בת ה-15, חברה של צ', הפכה לאחד מסמלי מאבקי הבוץ שהתחוללו במאחז. עדשת המצלמה קלטה אותה כשהיא שרועה על האדמה הבוצית, בגדיה ספוגים בבוץ ובמים, שיערה רטוב וסתור, והיא מחבקת בזרועותיה את אחת מחברותיה, המוטלת עליה.
"חברה שלי התעלפה מהחיילים שדרכו עליה", היא משחזרת את הרגעים שנצרבו בתמונה, "אני הייתי לידה לפני שהחובש הגיע. היא ילדה קטנה, לא היה לה אוויר כמה דקות. היה קר, גשם, בוץ. לא בכיתי, אולי דיברתי עם החובש. היו צלמים, אבל לא כל כך התייחסתי אליהם. הם יהודים כמוני, הם צריכים גם לעזור, להילחם".
נ' הגיעה למאחז עם קבוצה של 50 בנות מהאולפנה שלה בשומרון. "אמרנו לרב של האולפנה שיש פינוי", היא מספרת, "הוא אמר שרק מי שיש לה אישור הורים יכולה ללכת. בעיקרון, הרב אמר שבמקרה שזה יגיע לתוכנית ההתנתקות אז כל האולפנה תלך. כרגע צריך אישור הורים. היו עוד בנות מאולפנות ומיישובים באזור. הלכנו לכיוון צומת יצהר והיתה שם חסימה. התחלנו לעלות ברגל ליצהר, יש הרים ענקיים שעלינו ברגל, חיילים ניסו לרדוף אחרינו ולא הצליחו ללכת כי היה שם בוץ. הם פנו אחורה ואנחנו המשכנו. הגענו לשם, כל אחת עשתה מה שהיא יכולה".
דובר על עימותים קשים של המתנחלים מול השוטרים.
"היו חיילים שהעיפו אותנו, לא נתנו לנו לסרב, הרביצו לנו, משכו אותנו, קיללו. על פי החוק צריך להיות שוטרות, אבל הם לא שמים על זה. בעיקר שוטרים מעיפים אותי, בלי לחשוב בכלל, לא מהססים. אני אומרת להם 'תביאו שוטרות', הם מתחילים לצחוק עליי".
החצאית על המכנסיים, זה נוהל קבוע?
"אנחנו מכירים את החיילים לא מהיום. אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק. לא חשבנו שהם יטפלו בנו כמו בילדות נורמליות. לקחו אותי, הפילו אותי בצד של הכביש. יש לי צלקות בכל הגוף, כל היד שלי היתה מלאה קוצים, שעתיים שלמות הוצאתי אותם, הכל כחול, בגדים נקרעים, אף בת לא חוזרת עם בגדים שלמים".
תחושות של פחד, כאב?
"כשנמצאים בתוך הפינוי אתה לא חושב על זה שאין לך כוח לרוץ וכמה כואב לך, אתה חושב על מה שמניע אותך. כשבאים לעקור קרוואנים מארץ ישראל ולגרש יהודים מהמקום שלהם, לא יקום ולא יהיה, אנחנו לא נשב בשקט, ואם הצבא לא מבין שהתפקיד שלו להגן עלינו, גם אנחנו צריכים לתת את החלק שלנו. בפינוי עצמו לא מרגישים שום כאב כמעט. הרבה פחות ממה שאחר כך. אחר כך בבית מתחילים לגלות את הסימנים הכחולים".
למה אתן לא משאירות את המאבק לגברים?
"במלחמת מצווה גם 'כלה יוצאת מחופתה'. אנחנו לא מדברים פה על אווירת רוגע. פה זו מלחמת מצווה מתמשכת. אם עכשיו היה קרב, הייתי צריכה לזוז מפה. פינוי זה חלק מהקרב, כי רוצים לגרש אותנו מארץ ישראל".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לילה במעצר
|
|
|
|
|
|
|
גם ח' בת ה-15, תושבת גוש עציון, הלומדת במסגרת אקסטרנית, נטלה חלק בפינוי. ח' יצרה כותרות לאחר שנחשדה בניקוב צמיג של ג'יפ צבאי שגרר אחריו את התלהטות הרוחות במאחז וירי באוויר של אחד הלוחמים. המתנחלים טענו כי החייל ירה לעברה אש חיה, אך התחקיר הצבאי העלה כי על הלוחם התנפלו למעלה מעשרה מתנחלים, חלקם חמושים, שניסו לחטוף את נשקו ורק לאחר שהלוחם ירה באוויר - הם התרחקו.
"בא חייל שאמר שראה אותי מנקבת צמיג של ג'יפ", משחזרת ח', " הוא רצה שאני אבוא איתו לבסיס לחקירה. התנגדתי והתחלתי לברוח. בשלב מסוים נעצר רכב עם בחורים מיצהר והתחלנו לרוץ את הירידה. הוא אחריי, ואחריו כל הבחורים. באיזשהו שלב כנראה נעלמתי לו והוא ראה אחריו כמות גדולה של בנים. הוא הסתובב אליהם, אמר לכולם לעמוד וירה באוויר. אחר כך מישהו ראה שהוא ירה וקפץ עליו שיוריד את הנשק והוא כיוון אליו את הנשק והיה לו מבט מטורף בעיניים. הגיע ג'יפ ביטחון של היישוב והחזיק אותו".
לנערות הגבעות יש כבר ותק בפעילות פוליטית, לא רק בהתנחלויות, גם בירושלים. הן חברות בתנועת "נוער כהנא" ובשנה האחרונה הן נתקלו לא פעם בשוטרי הבירה לאחר שריססו גרפיטי ברחבי העיר. האירוע האחרון היה השבוע, כאשר נתפסו בשעת לילה מדביקות מודעות ברחוב שטראוס בירושלים נגד השופט חיים לירן, ששלח את יצחק פס - אביה של הפעוטה שלהבת ז"ל מחברון - למעצר.
"עצרו אותנו ברחוב עם דלי ודבק", משחזרת אחת הנערות, "ישנו לילה במגרש הרוסים, במיטות קומתיים מאבן. סדינים ומגבות נתנו לנו בבוקר, אחרי שהתעוררנו. בשעה שלוש וחצי בבוקר העירו אותנו ועברנו חקירות. בחקירות האלה הם משפילים אותך, מקללים קללות הכי מגונות שאת יכולה לעלות בדעתך, הם אומרים לך 'בעזרת השם שאלוהים ייקח אותך'. נותנים לך בעיטות ברגל. נוגעים בך במקומות שאסור להם לגעת בך. שמו אותנו באזיקים לפני שנכנסנו למעצר, ואסור להם בכלל לעשות את זה. באחת הפעמים היינו חמש בנות עצורות, ואת אחת הבנות, מחוסר מקום, שלחו לבידוד. אני צעקתי 'למה שמים את החברה שלי בבידוד', ואז חנקו אותי והרגשתי ממש שנגמר לי האוויר".
בתנועת "נוער כהנא" מעידים על עלייה בפעילות התנועה ביישובי יש"ע בשנה האחרונה. נ' מעידה כי ביישוב שלה יש קבוצה של 35 בנות שפעילות בתנועה וצ' מספרת על כ-20 בנות.
"מאז התוכנית של שרון אנחנו מוצפים בהרשמות", אומר איתמר בן-גביר, פעיל מרכזי בתנועה, "בעבר היו לנו שני רכזים שהתעסקו בנוער, היום יש לנו 30 רכזים בכל הארץ וזה עדיין לא נותן מענה לכל החבר'ה שרוצים להצטרף. היום יש בהתנחלויות דור חדש בקרב על ארץ ישראל. הנוער שלנו הרבה יותר אקטיביסטי, פעיל ודינמי. ברור לכולם שבשעת המבחן הנוער הזה יהיה החזית בקרב על ארץ ישראל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בהארכת מעצר. צילום: פלאש 90.
|
|
|
|
|
|
|
לינה ברמת גלעד
|
|
|
|
|
|
|
הבנות שנוטלות חלק בפינויים מגיעות בעיקר מהאולפנות בשומרון. רובן אינן מזוהות עם נוער כהנא. הן מגיעות משתי אולפנות מרכזיות, להב"ה בקדומים, המונה מאות אחדות של בנות, וצביה ברבבה, שהיא אולפנה קטנה יותר, המונה רק 150 בנות.
"התחושה של הבנות שהבית שלהן בסכנה", מסביר הרב מרדכי שטרסברג, מנהל האולפנה ברבבה, "וכך הן מתייחסות לעניין. הבנות באולפנה שלי הן בנות עם שאיפות רוחניות מאוד גדולות והן רואות את זה כחלק מהמחויבות שלהן כבנות דתיות. הן מאוד עסוקות בפינוי. זה תופס את הראש שלהן. עד לפני חודשיים הן ישנו ברמת גלעד כל לילה".
איך, כמנהל, אתה מתמודד עם זה?
"אחד הדברים שאני מנסה להבהיר להן הוא שצריך לעשות חלוקה נכונה בין הלימודים לעשייה. העשייה הזאת מאוד בונה אותן, אבל פוגעת בלימודים. אני לא יודע מה יקרה כשבת תצטרך להתמודד עם בגרות מול פינוי".
כמנהל, זה בעייתי לשחרר את הבנות מהלימודים לצורך פינוי?
"אין לי אפשרות למנוע את זה. זה מאבק שאני מתעלם לגמרי מהשקפת העולם החינוכית שלי. התחושה של הבנות שהבית שלהן הולך להיחרב".
היית רוצה למנוע את המעורבות שלהן?
"אני לא משוכנע שבת, מבחינה הלכתית, צריכה להיות במקום כמו יצהר, כי היא מעמידה עצמה במצב מאוד קשה. גם הפצע שנשאר אצל הבנות הוא מאוד גדול. החוויות אחרי הפינוי הן מאוד קשות ופריקת המטען אחר כך היא מאוד גדולה. לאחר פינוי אנחנו כולנו מגויסים לטפל בזה".
שרה אליאש, מנהלת להב"ה, מותחת ביקורת על ההתייחסות של התקשורת למתנחלים בכל התהליך. "חוקרים את התגובות שלנו בהקשר אנתרופולוגי", היא מאשימה את התקשורת, "אף אחד לא מדבר למה בכלל צריך את הטירוף הזה".
אליאש עצמה משתדלת להצטרף לפינויים שבהם בנות האולפנה נוטלות חלק. כך, למשל, היה בפינוי חוות גלעד. "הרגשתי צורך להיות שם כגורם מרסן", היא מסבירה, "השתדלתי להגיע למקומות עם קונפליקט כי יש בנות ששואלות אותי וחשוב להן שיהיו שם מבוגרים". בשבוע שעבר, מספרת אליאש, היו בנות שהשתחררו לצורך הפינוי. אליאש, כמדיניות, אינה משחררת את הבנות הצעירות אלא אם כן הורה בא ולוקח אותן מהאולפנה. הבוגרות כבר מחליטות בעצמן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
