יהדות NRG - קדושת הגוף היהודי

ראשי > יהדות > בית מדרש > כתבה

קדושת הגוף היהודי

דוד אנסבכר מסביר מדוע טרח משה רבנו רבות בפרט שולי כביכול כמו העלאת עצמותיו של יוסף ממצרים

דפדף ביהדות

דוד אנסבכר
20/1/2005 16:45

ויַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם: וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: (שמות י"ג, יח-כ).

הנה מגיע הרגע ההירואי, האירוע המכונן, נקודת האיתחול של העם היהודי. לראשונה, מקבלת קבוצת העבדים השפופה את עצמאותה. יחד הם מתארגנים כעם, אורזים צידה לדרך, מיישרים את גוום ויוצאים ממצרים במסע לקראת הגשמת ייעודם - קבלת התורה וצעידה אל הארץ המובטחת. מה גדול הוא הרגע, אילו עוצמות מתנקזות לתוכו. כמה מפתיע לגלות כי ברגעים היסטוריים אלו בוחר מנהיגם של ישראל, זה שמלווה ומוביל את התהליך מראשיתו ונדרש להתמודד עם קשיים כה רבים, לעסוק באריזת עצמותיו של יוסף, אחי סבו שנפטר לפני כמאתיים שנה, על מנת להעלות את עצמותיו לארץ ישראל.

מה מניע את משה לעסוק בעצמות יבשות אלו? מדוע הן כה חשובות עד שבמקום לעסוק בתפילה ובענייני היציאה, דווקא משה – הוא ולא אחר – בוחר להקדיש רגעים נעלים אלו לעיסוק בשלד מתפורר?

הפסוקים

עצמם מסייעים בפתרון התעלומה. "כי השבע השביע" – השבועה ליוסף יצרה מחוייבות היסטורית כלפיו., עוד בימי השלווה, בתקופה שבה נהנו בני יעקב מטוב ארץ מצרים וזכו בה במינויים בכירים, ראה יוסף למרחוק. הוא ידע כי יבוא יום שבו יתהפך הגלגל. ימים שבהם המוני בני ישראל ינוצלו, ייעשקו ויתייסרו, יורעבו, יועבדו בפרך ויעברו כל התעללות אפשרית.

או אז, מבטיח להם יוסף, "יפקוד אלוקים אתכם". יבוא יום שבו תיגאלו מהסחי ומהמיאוס שבו אתם מצויים. יגיע הרגע שבו תסתיים תקופת הרוע והכאב, תבוא השעה שבה יסתיים הסיוט שאותו תחוו. אז, דווקא באותם רגעים קסומים, נבחנת מידת יכולתם של מנהיגים גדולים לשים אל ליבם את הפרטים הקטנים. היכולת להיזכר בשבועה, לזכור דורות עברו, לתת מקום לערכים משמעותיים גם בלהט המהפכה, היא זו שמאפשרת את הגאולה. מן הראוי שדווקא משה יעסוק בעצמות יוסף.

זאת ועוד, העיסוק בעצמותיו של יוסף, בקדושת הגוף לאחר מות האדם, מבטא יחס של כבוד לגופו של האדם, ליצירתו המופלאה של האל. היחס לעבדים היה מאז ותמיד יחס של אדנות ובעלות. גופם היה משועבד לבעליהם, והם נהגו בו כבחפץ חסר כל משמעות. כך יכלו להעביד אותם עד מוות, להחליפם באחר, לכרות את איבריהם ולבצע בהם ככל העולה על רוחם.


	מעשה תמוה


	הגמרא במסכת ברכות עוסקת בשאלת מעמדו של עבד: "עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשוּרה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. אלא מה אומרים עליהם? כשם שאומרים לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו, 'המקום ימלא לך חסרונך', כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו, 'המקום ימלא לך חסרונך'" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ט"ז עמוד ב). מקטע זה עולה השוואה קשה בין עבד לחמור. זוהי השוואה מתמיהה בין בעל חיים ליצור אנושי. הרב קוק מסביר כי ההסתמכות על טוב ליבו וערכיו של האדם ביחסו לבן האנוש, אינו מהווה ערובה מספקת. בכל זאת יש לחשוש שאנשים חסרי לב יתפתו להתעלל בעבדיהם. יש אנשים שרק אם יבינו שעליהם להתייחס לעבדיהם כאל רכוש מניב, להאכילם, לדאוג למנוחתם על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד ולייצר – רק אז יש סיכוי שיתנהגו אליהם בצורה סבירה. מפתיע לגלות בימינו מציאות של התייחסות אל הגוף כאל רכוש. באתר של BBC דווח לאחרונה כי צעיר אמריקני בן 20 הציע למכירה את מצחו באתר מכירות מקוון. אנדרו פישר מאומהה, נברסקה, אמר כי הוא יקעקע זמנית על מצחו את הלוגו או את שם המותג של החברה שתקנה את שטח הפרסום. פישר הדגיש כי מדובר בקעקוע זמני לפרק זמן של שלושים ימים בלבד. בראיון ל-BBC אמר היזם הצעיר: "כפי שאני רואה את זה, אני מוכר משהו שהוא כבר שלי ואחרי שלושים יום אני מקבל אותו בחזרה". מר פישר הצעיר קיבל עד כה 113 הצעות. הגבוהה ביותר עומדת על $21,150. המכירה הפומבית תסתיים בעוד עשרה ימים. אוניברסיטת דרבי הצליחה לאתר כעשרה מתווכים של איברים להשתלה, אולם בפועל ישנם עשרות מתווכים הפועלים בארץ שלא על פי חוק. מנתוני האוניברסיטה עולה, כי במהלך שנת 2003 לפחות 200 ישראלים מכרו כליות בחו"ל - חלקן נמכרו בדרום אפריקה ובגרמניה לקונים עשירים שהתאימו מבחינה רפואית. התייחסות שכזו לגוף, המודגמת בשני קטעי עיתונות מהשבוע האחרון, מעידה על הצורך החיוני להפנים את עוצמת המעשה התמוה לכאורה של משה, בשעה המיוחדת של יציאת עם ישראל מעבדות של מאות שנים. דוד אנסבכר חבר בית מדרש תאיר.