 |
/images/archive/gallery/225/942.jpg הרב הבית
כל הזכויות שמורות להוצאת כרטא ומכון המקדש. מתוך הספר בית המקדש בירושלים של הרב ישראל אריאל  |
|
|
|
|
| דוד אנסבכר עומד על ההבדלים המהותיים בין מעמדם של הר-סיני והר-הבית, ומציע מספר הסברים לשוני הקוטבי ביניהם |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
דוד אנסבכר
27/1/2005 16:15 |
|
|
|
|
|
|
|
הר סיני הוא המקום שבו ניתנה תורה, המקום שאליו יורד האל ומתגלה לעיני עם שלם בפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה. לכאורה היינו מצפים שהר זה יתקדש, שהכניסה אליו תיאסר לעולם, שהוא יהפוך אתר עלייה לרגל, מקום שאליו יבואו כדי לצפות בו מרחוק, להשתחוות בו, לזון את העיניים מהדרו ולהתפעם מקדושתו. אולם בפועל, הוא לא הפך לאתר עלייה לרגל. להפך. מיקומו המדויק כלל אינו ידוע. שלושה ימים לפני מועד גילוי השכינה על ההר, הוזהר העם באזהרה חמורה שלא לעלות בהר. העונש על כך היה עונש מוות. אולם כל ההגבלות הללו היו תחומות לפרק זמן קצר מאוד, שכן עם תום ההתגלות, עם שמיעת קול השופר, היה מותר לכולם – אנשים כבהמות – לעלות להר.
מה פשר ההיתר המיידי? מדוע לא הפך ההר לאתר קדוש? כיצד קורה שפסגתו של הר, שרק לפני מספר דקות היה לזירה של התגלות אלוקית, הופך מיד עם תום ההתגלות למקום משכנם של בעלי חיים, על צרכיהם השונים? אי אפשר שלא להתבונן בתופעה זו מבלי לחשוב על ירושלים. גם בירושלים ניצב לו הר קדוש, אך אליו אין כניסה חופשית. כדי לעלות אליו יש לטבול, להיטהר ולהתכונן, וגם אז תותר העלייה רק בכובד ראש, במתינות הראויה ולאזורים מוגבלים.
מהו ההסבר ליחס כה שונה לשני ההרים הללו?
אחד ההסברים שניתן להציע קשור בהבדל בין התגלות חד פעמית להתגלות מתמשכת. הראשונה, תהיה עוצמתה גדולה ככל שתהיה, יכולה להותיר רושם עז על העולם כולו, אך היא היתה וחלפה. כך היה בהר סיני – אתר המייצג אירוע חד פעמי. עם תום האירוע, תם ייחודו של המקום והוא הופך לאתר מרעה. לעומתו הר המוריה שבירושלים מייצג את ההתגלות המתמדת, את הקשר המתמיד, היציב והמתמשך. זהו מקום משכנה של השכינה ועל כן קדושתו לעולם קיימת. ההר, כמו גם בתי כנסת ובתי מדרש, קדוש באותה רמה בדיוק כאשר הוא חרב כמו גם בהיות המקדש עומד על תילו. זהו כוחה של עבודה מתמשכת ושל קשר רציף ומתמיד.
ניתן לטעון גם כי ההבדל בין המקומות תלוי במאמציו של האדם ובמידת השותפות שלו ביצירת הקדושה במקום. בהר סיני היה העם פסיבי, הסתפק בפרישה מאישה ובהתארגנות, ציפייה והתבוננות. המדרש מספר אפילו שהעם כולו ישן בבוקר קבלת תורה ואלוקים היה צריך להעירו משנתו. לעומת מעמד הר סיני שבא במתנה, ללא כל עמל, ניצב לו הר המוריה. זהו ההר שכה רבות השתוקקו לפקדו, התגעגעו אליו, חלמו עליו, לחמו עליו, שרו אודותיו. הר סיני, שהגיח בקלות לתוך ההוויה – קדושתו החיצונית מתפוגגת במהרה והבהמה מוזמנת לסיים את סעודתה על פסגתו. לעומתו ניצב לו בגאון הר המוריה עם כל עוצמתו, קדושתו וגאונו, לנצח נצחים. כי קדושה שנרכשה בעמל רב לא במהרה נעלמת.
ארץ ישראל, כמו גם קדוּשה ותורה, נקנית בייסורים. שלושת הערכים האלה מושגים על ידי שותפות האדם בתהליך קנייתם, במאמציו לכבוש את ההר כמו גם בידיעה שירושלים לא נתחלקה לשבטים, כי היא שייכת לכל עם ישראל. זהו מקורו של הכאב והקושי, של הצורך בסיבולת יומיומית כדי לגור בארץ ולזכות בה בכל פעם מחדש. תהליך של יצירה, כמו גם המאמץ לשמור על הקיים, מחייב כאב ועמל, אך יש תמורה למאמץ. מה שנקנה בעמל – לא במהרה יישכח. מה שבא בקושי – לא בקלות יאבד.
דוד אנסבכר, חבר בית מדרש תאיר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
