 |
/images/archive/gallery/248/504.jpg ''אדוני הארץ'', עטיפת הספר
עטיפת הספר  |
|
|
|
|
| אראל סג"ל פגש את עדית זרטל, מחברת הספר "אדוני הארץ" - על מפעל ההתנחלות בארץ ישראל, וחזר עצבני מתמיד. הוא מאשים את השמאל הישראלי בהפיכת המתנחלים - נושאי הדנ"א של הציונות - לשעיר לעזאזל |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אראל סג"ל, מוסף שבת
28/1/2005 2:09 |
|
|
|
|
|
|
|
בשלב מסוים התעייפתי. קראתי בספר "אדוני הארץ" מאת עדית זרטל ועקיבא אלדר בהוצאת "דביר" וסימנתי במרקר קטעים מרגיזים. אחרי העמוד הראשון הפסקתי משום שהדף סנוור אותי בצהוב זרחני. עברתי לעיפרון. אחרי שלושה דפים נוספים נשברתי.
מאיר אריאל ז"ל כתב ב"שיר כאב" משפט שמסכם בעיניי את הרעיון הכללי של הספר ואולי בכלל של הציונות מבית מדרשה של תנועת העבודה. "בכל משפט שאנחנו אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה". רגשות אשם אימננטיים, ייסורי מצפון תת-הכרתיים שבאים חשבון, בצורה של השלכה, עם הימין בכלל ועם תנועת ההתנחלות בפרט. השמאל הציוני הפך את המתנחלים לשעיר לעזאזל, קורבן חטאת.
האמונה בצדקת הדרך, בזכותנו ההיסטורית, פגה בחילוניות האשכנזית השמאלית, והדרך למירוק המצפון עוברת בצליבת המשיח(יים).
הספר "אדוני הארץ", טוענים מחבריו, הוא ניסיון ראשון לעקוב אחר סיפור ההתנחלות כולו, האידאולוגי, הפוליטי, החברתי והתרבותי, ואחר הקשר המורכב שלו עם מדינת ישראל. מתוך התקציר שעל הכריכה: "ההתנחלויות היהודיות בשטחים, והכיבוש הצבאי הנמשך בגינן, שינו ללא הכר את החברה בישראל, את הצבא, את הכלכלה, את השפה, את דיוקנה המוסרי ואת מעמדה בעולם. הם הפילו ממשלות בישראל, גרמו לרצח ראש ממשלה והביאו את הדמוקרטיה הישראלית ואת התרבות שלה אל עברי פי תהום".
בהקדמה של הספר כמעט נשברתי, טקסט נוטף שנאה, ארסי, מעורר חשד לגבי טיב המחקר ומסקנותיו.
"ההקדמה היא הקדמה היא הקדמה. רק מבוא קצר מתוך 600 עמודי הספר. אכן המבוא יותר פובליציסטי.
"היסטוריון מאוד חשוב אמר, אנחנו קודם כל היסטורים ורק אחר כך היסטוריונים. כלומר, קודם כל אנו בני הזמן ובני התקופה שלנו, מוצרים של חינוך, השקפה ומגדר. אבל הספר הוא בעיקרו מחקר עיוני מאוד יסודי ומעמיק באמצעות החומרים של המתנחלים עצמם. אנו מביאים את המתנחלים לאורך ולרוחב. את דבריהם, מחשבותיהם, מתוך העמדות שלהם, מתוך הבימות שלהם, ואנחנו נכון עושים את תפקידנו כחוקרים פרשנים וכאנשים שנותנים הקשר היסטורי, הקשר תרבותי, הקשר מוסרי".
אני ורבים אחרים, מחזיקים בדעה שהשמאל הישראלי צבוע ומתחסד והספר ככתב הוקעה של תנועת ההתנחלות היה יכול להיכתב על הרעיון הציוני כולו.
"זה כתוב בספר".
אז תוקיעו את הציונות עצמה. תצהירו בריש גלי שהמפעל הציוני הוא מפעל גזל. למה להפיל את התיק רק על המתנחלים?
"הטרגדיה של היהודים היא שהגענו לפיתרון של מדינת לאום, בשלב שכל העולם מבקש להתפרק ממנה. ראה את אירופה והאיחוד האירופי. מדינות שנלחמו ביניהן מאות שנים וטבחו במיליונים מתפרקות מהסממן הלאומי מתוך תובנה שהלאומיות היתה אחד מקוטלי האנושות הגדולים ביותר.
אנחנו למרבה הצער הגענו למימוש מאוחר ואחרי הטרגדיה הנוראה של השואה. אני, כחוקרת שואה והיסטוריה יהודית, חושבת שזכותנו למדינה היתה מוחלטת. ואתה יודע מה, אני אגיד לך משהו שיפתיע אותך. גם הפרקטיקות שנקטנו כמדינה, כמו למשל הגירוש ועקירת הפלשתינים, היו עדיין המשך השואה. מלחמת 48' כרוכה עדיין בשובל הנורא של השואה. במובן מסוים היא היתה כמעט בלתי נמנעת. כך אני רואה את ההיסטוריה. ליהודים היתה זכות למדינה".
מה ההבדל המוסרי בין משמר העמק, קיבוצו של אדמו"ר מפ"ם, יעקב חזן המנוח, היושב בין היתר על אדמות של כפרי ערבים שגורשו, או 75 קיבוצים אחרים היושבים על אדמות גזולות, להתנחלויות שלפחות לא הוקמו על גזל אדמה פרטית? דברו על פרגמטיזם מדיני, דברו פוליטיקה, מאיפה החוצפה של השמאל להטיף מוסר?
"קודם כל אם להיות מדויקים, אז לא רק הקיבוצים יושבים על אדמות שהיו פעם אדמות ערביות, אלא גם בית הקפה שבו אנו יושבים בתל-אביב. נכון, זה הסיפור של הציונות. הציונות התנחלה. הציונות כבשה. הציונות קנתה אדמות. עשתה את כל שעשתה ובמובן הזה צודקים המתנחלים כשהם טוענים שהם ממשיכי הדרך האמיתיים של הציונות המעשית, של הציונות המיישבת, המתנחלת. במובן הזה המתנחלים צודקים. אלא שב-48' קמה מדינה. עד אז היינו קהילה בין קהילות אתניות, תרבותיות ולאומיות שנאבקו על חבל הארץ הזה. קמה מדינה, הוכרה זכותם של היהודים לחלק מארץ ישראל בהתאם להחלטת האו"ם.
"החוקים שחלים על מדינה שונים מאלו שחלים על קהילה. יש משפט בינלאומי, יש מוסכמות".
זה לא צבוע?
"זה לא עניין של צבוע, ההיסטוריה מלאה פרדוקסים כאלה. דיאלקטיקות מורכבות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מכפרי העוונות
|
|
|
 |
|
|
|
הספר מוציא את המתנחלים רע מאוד, תפישת עולם משיחית, כמעט מטורפת, אלא שהציונות עצמה משיחית לחלוטין במהותה. כתבי ברל כצנלסון לא ספוגים גאולה משיחית? חילונית, אבל משיחית. "הציונות החילונית-מהפכנית שראתה עצמה כשבר ברצף ההיסטורי היהודי, כהתחלה של משהו חדש, כפרידה מהיהדות הדתית, מהגולה, אכן כללה עורקים משיחיים מאוד חזקים ועמוקים. כל המושגים שיש במהפכה הציונית: עלייה, גאולת אדמה, הם מושגים דתיים משיחיים, ולכן זה מסביר את עומק האחיזה של המתנחלים בנפשנו. בנפש החברה הישראלית.
"רוב ההתנחלויות הוקמו באיזשהו מרחב עמום. מצד אחד הן עברו על החוק, הן היו נגד החלטות ממשלה ומצד אחר, הן זכו לאורך כל הדרך לתמיכה עצומה של כל מנגנוני השלטון. זה אולי כוחו של הספר שמראה כיצד ההתנחלויות כובשות את מנגנוני המדינה, כובשות את המעמקים המוסדיים של החברה הישראלית. השאלה למה זה קרה, היא לב לבו של הדיון שלנו. "אני חושבת שלאורך שנים המתנחלים, בגלל שהם המשיכו איזשהו חזון ואתוס ציוני ופרקטיקות ציוניות מאוד עמוקות, הילכו קסם עצום על החברה הישראלית ועל נציגיה בשלטון. זו התנועה החזקה ביותר בשנות קיומה של המדינה".
מה מקור הקסם הראשוני הזה?
"ראשית, משום שהם היו אנשים בעלי קסם רב וכריזמה, בעלי כוח אמונה, מסירות נפש, דברים שמהלכים קסם על כולנו. בעוד שאנחנו בתחום הקו הירוק מאוד התברגנו, נעשינו אינדיבידואלים, קרייריסטים.
אנחנו רוצים חיים נוחים, טובים, שלא לדבר על הממד החילוני. כביכול הם מכפרים על עוונותינו. הם מכפרים על בגידתנו באידאלים הציוניים הגדולים של התיישבות, של חיים קשים, של כיבוש הארץ, של גאולת האדמה".
אז בעצם, אצל המתנחלים נשמר הדנ"א של המהפכה הציונית?
"במובן מסוים בהחלט כן. אבל פה יש טענה שהציונות השלימה את תפקידה משום שקמה מדינת ישראל. אתה רוצה שאני אגיד לך על מה כתבנו ספר. אמנם על המתנחלים, אבל לא פחות על החברה הישראלית. המתנחלים הלכו באמונתם והאמינו שהם עושים את הדבר הנכון ביותר והאחד והיחיד שנכון לעשותו. "אתה מבין, אני עומדת מול התופעה של המתנחלים ואני רואה את המורכבות העצומה שלה ואת הערך של האנשים האלו. אלא שהם עשו מעשה שהוא למעשה הרסני לחברה הישראלית ולמדינה והוא פגע בצורה קטלנית בתושבי המקום".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עידית זרטל.
|
|
|
|
|
|
|
ערך עליון
|
|
|
|
|
|
|
אם כך הבעיה נעוצה בממד הזמן. המתנחלים פשוט לא נולדו בשנתון הנכון?
"במובן מסוים, כשהמתנחלים אומרים מה אתם רוצים מאיתנו הרי אנחנו ממשיכים את מה שעשו אבותיכם, הם צודקים. אם אתה רוצה, הם עושים את מה שעשה אבי שהתנחל במקום (עין שמר, א"ס) שבו היה יישוב ערבי. הוא עשה זאת עם כל הרצון הטוב והמוסריות, אבל הוא עשה זאת בשנות השלושים, לפני הקמת המדינה, ואגב הוא האמין, כמו מפלגתו תנועתו מפ"ם, במדינה דו-לאומית.
אחרי מלחמת ששת הימים, מנהיג מפ"ם, יעקב חזן, נהה אחר המתנחלים. הוא אומר עליהם: 'הם לא פשיסטים כמו שאתם אומרים. להפך, יש בהם אש אמיתית, יוקדת בהם אמונה אמיתית'. ואת זה אומר מנהיג המפלגה היותר סוציאליסטית ויותר הומניסטית בתנועת העבודה. שלא לדבר על אנשים נכבדים ונפלאים כמו נעמי שמר ונתן אלתרמן. החותמים הראשונים על מסמך של ארץ ישראל השלמה מיד בספטמבר 67' הם רובם ככולם אנשי מפלגת העבודה, אנשי אחדות העבודה, אנשי הקיבוץ המאוחד, אנשי טבנקין.
"יגאל אלון מממש את האידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה של טבנקין. גלילי מסויג יותר משום שהוא מתוחכם יותר. אשכול המתון והמפוכח חושש, פוסח על הסעיפים ובסופו של דבר נגרר. שלא לדבר על שמעון פרס ועל משה דיין שתומכים בראשית הדרך. אנחנו מפרסמים בספר מסמך לא ידוע שחיבר שמעון פרס, מסמך 14 הנקודות. פרס מפרסם אותו זמן קצר לאחר המלחמה וקובע שצריך ליישב מחדש את גוש עציון ואת חברון. אלו בדיוק המקומות שבהם בוחרים המתנחלים ליישב ראשונה".
אם אני מבין נכון, בתחילת הדרך, הציונות החילונית, קרי תנועת העבודה, מאמצת את המתנחלים ובאיזשהו מקום נאמר להם ברמז, לכו תעשו את העבודה שאנחנו התעייפנו לעשות. המתנחלים הם ביטוי לנקיפות המצפון של הציונות הממוסדת. אלא שבשלב מסוים, הדיסקט מתחלף. המתנחלים הופכים לשעיר לעזאזל על עוולות הציונות המוקדמת. מנושאי הלפיד הם הופכים לקורבן חטאת.
"אכן, בתחילה המדינה והחברה הלכו איתם, נהו אחריהם, תמכו בהם מכיוון שהם הציגו באמת משהו עמוק מאוד בציונות שאנחנו הבורגנים כבר זנחנו אותו, זנחנו בתוכנו. מנקודת זמן מסוימת שבה התברר המחיר העצום שבה אנחנו, כלומר החברה הישראלית, משלמת עבור הכיבוש, השתנו הדברים. אין כיבוש שמח או כיבוש נאור, זה אוקסימרון שהמציאה התנועה הציונית כדי לסבר לעצמה את העניינים. כשהמחיר התחיל לעלות לגבהים בלתי נסבלים, הם באמת הפכו במידה מסוימת לשעיר לעזאזל שלנו, בזה אני מסכימה איתך, והיחס אליהם התהפך. קו השבר הוא האינתיפאדה הראשונה".
לא במלחמת יום כיפור? הרי אחרי השבר הגדול קמו שתי תנועות משיחיות משני צדי המתרס. גוש אמונים ושלום עכשיו. לפני 1973 הביטוי "שתי מדינות לשני עמים" נשמע רק בקצה הקצה של השמאל ההזוי.
"לדעתי אתה מקדים את המאוחר. מפלגת העבודה מגיעה לתובנה שיש הכרח היסטורי שלא ניתן לעקיפה של מדינה פלשתינית רק בשנות התשעים. אפילו ב-1993, כשחתמו על הסכם אוסלו, רבין ופרס עדיין משחקים בכל מיני וריאציות ומתכונים".
האם מהפך 77' לא סימן את שינוי היחס של מפלגת העבודה למתנחלים? האם באותו לילה היסטורי החלה הטינה למתנחלים כמייצגים של הכוחות החדשים שעלו?
"אני רוצה לשלוח אותך לסוף הפרק הראשון שבו אנו מצטטים את יגאל אלון שאומר לידידו ישראל הראל: 'אנחנו לעולם לא נסלח לכם על זה שהורדתם אותנו מהשלטון והעליתם את הימין'. אנחנו שכל כך עזרנו לכם, שטיפחנו אתכם, שעמדנו ליד העריסה שלכם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקדשים את המוות
|
|
|
|
|
|
|
בואי נדבר על מוסר. מה מקור הסמכות המוסרית שלך?
"אני מחזיקה בהיררכיה של טוב ורע, ההשקפה שלי היא מערכת אמונות שלמה הכוללת הומניזם, חילוניות, זכויות אדם ואזרח. מסורת עמוקה מאוד של המחשבה שאותה אני מכירה היטב, המחשבה האירופית, ההיסטוריה האירופית. מכאן נובעים המושגים שלי של טוב ורע. אין ספק שבהשקפת העולם שלי האדם הוא הערך העליון וחייו של אדם, וזכותו לממש את עצמו ואושרו הם הערכים המוחלטים בעיניי".
אם כך במה עדיף המוסר שלך המבוסס על הומניזם, כלומר על מערכת ערכים מערבית חילונית רלטיביסטית, על מוסר המתנחלים המבוסס על מקור סמכות אלוהי יחיד?
"כשאלוהים מתחיל להיות שחקן במגרש הפוליטי אנחנו בצרות. כשהרב צבי יהודה קוק קובע אחרי 67' שזוהי התממשות של הגאולה ואומר במפורש כי שום ממשלה של מטה לא תוכל להכריע בנושא של שטחי ארץ ישראל. הדמוקרטיה היא דבר זר להשקפת העולם הקוקיסטית. אבק פורח מבחינתו. יש רק הכרעה אחת. ההכרעה האלוהית, שהוא מחזיק מעצמו כיודע אותה. אין מבחינת המתנחלים מרחב ציבורי וזמניות לא מושלמת אלא חד-משמעיות, כי מדובר בצו אלוהי משיחי".
"מעניין שעכשיו המתנחלים מדברים על הכרעה דמוקרטית לא תקינה. זהו דיבור בעייתי. המתנחלים משתמשים בדמוקרטיה אך בזים לה. מהן בחירות בתוך המערך הקוסמי המשיחי? זה סוד כוחם של המתנחלים וסוד אסונם. משיחיות לא הולכת עם דמוקרטיה".
יש בספר טענות קשות נגד פולחן המוות של המתנחלים, השימוש שהם עושים בשכול. אתם מביאים בהרחבה את הדוגמה של שלהבת פס ז"ל. אבל מה הייחוד. האם יש חברה אנושית אחת נטולת פולחן מוות?
"לא. אתה צודק. במיוחד חברות לאומיות משגשגות על המוות ועושות פוליטיקה של מוות. פולחן השכול הצבאי מתפתח בעקבות המהפכה הצרפתית. אין תנועה לאומית שאינה מקדשת את המוות במובן הטרנסנדנטלי. הציונות היא שמימשה את הרעיון שהיכן שנשפכה טיפת דם אחת, בונים יישוב".
בנייה במקום נקמה. גאולת אדמה במקום גאולת דם?
"כן, אבל בניית יישוב תמיד באה על חשבון מישהו".
במקום סיכום מלומד, משהו על אירוניה. אחיה של עדית זרטל, הארכיאולוג אדם זרטל, פרסם בשנת 2000 ספר בשם "עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל". מחקר מעמיק ומרתק על היווצרותו וראשיתו של עם ישראל, ספר שהוא ניסיון להוכחה מדעית של הנרטיב הישראלי כפי שהוא מוכר לנו מהמקרא. המחקר של אדם זרטל מתמקד במזבח על הר עיבל הצופה לשכם, בירת השומרון, שמתוארך בתקופת הברזל הראשונה, שהיא תקופת התנחלות של שבטי ישראל בארץ במאה ה-12 לפני הספירה. אז הנה לכם במשפחה אחת ובאותו חבל ארץ, הסיפור של עם ישראל וארץ ישראל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
