 |
/images/archive/gallery/285/618.jpg רויטל ויטלזון-יעקבס
 |
|
|
|
|
| האם טוסטר ייחשב למתנה ראויה לשדכנית? מי מנשנש דג מלוח בקפיטריה של בר אילן? ומי פוחד מיום חמישי? רויטל ויטלזון, פולניית הבית, עם מדור חגיגי לסיכום חודש אדר (ב') |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
רויטל ויטלזון-יעקבס
6/4/2005 11:35 |
|
|
|
|
|
|
|
בעיירה אחת הייתה שדכנית שהיתה מזווגת זיווגים ומחתנת את בנות ובני ישראל היקרים. פעם אחת עשתה שידוך, ובניגוד למקובל שום מעטפה לא הגיעה. הזוג נישא, עברו שנה, שנתיים, שלוש והכלה לא מצליחה להרות. הלכו והתייעצו עם הרב – שאל אותם הרב: שדכונעס געלט שילמתם? (נתתם שכר לשדכנית), חשבו ובדקו ומצאו שלא. בתפילת מנחה באותו שבוע ניגש יהודי לבעלה של השדכנית ושם בידיו מעטפה עמוסת מזומנים. כעבור תשעה חודשים נולדו לאותה הכלה זוג תאומים.
חורף אחד נסע בעלה של השדכנית מעבר לים ופגש בבית הכנסת יהודי, שהיה מתפלל לריבונו שיפתח את רחמה של בתו. ניגש אליו הבעל של השדכנית, ושאלו: אמור לי מה היה בשידוך. מתברר ששדכנית ערכה שידוך בין בתו ואחיינו של גביר גדול באותו אזור. שאל אותו הבעל: נו, ושדכונעס געלט שילמתם? ובכן, להפתעתה של אותה השדכנית שציפתה
לסטיפה נאה, היא קיבלה טוסטר (אפילו לא כזה של משולשים, אלא כזה שקופץ למעלה). שמע אותו הגביר על השכר העלוב ששולם ונתן בידי השדכנית מעטפה עמוסה. כעבור תשעה חודשים נולד לאותה כלה בן.
האדם מזמן לעצמו את המציאות, והמציאות בסיפור זה איננה של המאות הקודמות אלא בימינו אנו, במרכז הארץ ובציבור הכיפות הסרוגות. זימנתי לעצמי הזכות לשבת עם פולנייה אמיתית שהיא האנטיתזה לכל האופי הפולני. האישה, מוכרת בחנות ושדכנית לעת מצוא, במקום להיות שמחה בממונה ועיסוקה, מייסרת עצמה על שבגלל הרהור (בשביל שתהיה 'קפיידה' מספיק רק לחשוב שקיבלתי פחות ממה שתיכננתי) היא מסוגלת לגרום כאב וצער לאחרים. אם מוסר ההשכל הוא שאסור לחשוב רעות על אף אדם, ובודאי שאסור לומר את הדברים במפורש – אז תשכחו מזה. אם לי יש צרות בחיים, למה שלא יהיו לכולם?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מדעי היידיש
|
|
|
 |
|
|
|
כשהחלטתי להירשם לתואר שני ביידיש, חרדה כבדה רבצה עליי. יכול להיות שהסטודנטית שתבוא איתי להפוך בפירמידות, תגיע על הליכון? האם אני צריכה ללמוד לומר את המשפט: "סליחה, אפשר טיפקס" בפיליפינית? האם אני יכולה לנסות להצחיק את שאר הכיתה, או שמא הם יחטפו התקף לב בעקבות כך? האם לא בהפסקות במקום לאכול בגט ב'עיגולדים', כולם יורדים על "א שטיקל הרינג"?
אבל לפעמים יש הפתעות בחיים, ולעתים רחוקות הן גם טובות. אומנם אני הסטודנטית היחידה לתואר שני השנה, אבל הקורס "יידיש למתחילים" מפוצץ בעוד עשרות תלמידים שחולים על השפה (או שחייבים עוד שתי נקודות לסיום התואר). ובניגוד למצופה, בין שיעור לשיעור אני לא מסתובבת עם בנות בגילי, אלא מתחרדנת על ספסל בשמש, עם כמה זקנות מגניבות שמסתכלות על בחורים כדי לשדך לנינה שלהם.
באוניברסיטת בר אילן נמצאת המחלקה האחרונה ליידיש בעולם (היתה עוד אחת בארה"ב אבל היא נסגרה לפני שנתיים). ויש הרבה מלגות. שויין.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מהיידיש באהבה
|
|
|
|
|
|
|
בעקבות הפיכתי לסלב של פנסיונרים, קיבלתי השבוע ביטוי מסבתא של חבר קרוב ובפיה הפנינה הבאה: "ער האט מורה, פון דער דונעשטיק"- התרגום המילולי: מישהו שמפחד מהקניות של יום חמישי. משמעות: מישהו שמפחד להתחתן. ההסבר: הרי לאחר החתונה יש לעשות קניות לשבת ואת הכסף מוציאים ביום חמישי. ואין כמונו הדוסים להתבעס ולהוציא גרוש פה וגרוש שם.
יכול להיות שכל הנרקיסים, ביצות, המתנגדות והמבייצות נותרים לבד רק בגלל שאין כפל מבצעים בקוסמוס?
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
